עמירה הס
עמירה הס
תרגיל צה"ל בכפר פלסטיני
תרגיל צה"ל בכפר פלסטיני. יותר חשוב לצאת שבתצילום: דובר צה"ל
עמירה הס
עמירה הס

כוחותינו ביצעו 32 פשיטות בשכונות ובכפרים פלסטיניים בגדה המערבית (כולל ירושלים המזרחית), וזאת בליל ה–23 בינואר בלבד. בלילה שקדם לו נשלחו חיילינו לבצע 24 פשיטות. בליל ה–21 בינואר, יום ראשון, נרשמו 19 פשיטות בלבד. בלילה שבין שבת לראשון — 22 פשיטות. כך מפרטים הסיכומים היומיים האחרונים שפירסמה מחלקת המשא ומתן של אש"ף, על בסיס דיווחיהם של מנגנוני הביטחון הפלסטיניים. יש עוד סעיפים בדו"חות היומיים, שמשרטטים את שגרת הניהול של אפרטהייד מצוי ותחזוק הקולוניאליזם היהודי: מעצרים, עיכובים, מחסומים ניידים, תקיפות בנשק, אלימוּת מתנחלים, הריסת בתים, החרמת רכוש. מדי שבוע אלפי חיילים, בשר מבשרנו, מייצרים את הסטטיסטיקה הזאת, ולא נודע כי באה אל קרבנו.

הפשיטות הן עניין כה שגרתי, שאם אין פצועים והרוגים, גם התקשורת הפלסטינית אינה מראיינת את דיירי הבתים שחיילינו פרצו לתוכם: זקנים שמתקשים לרדת מהמיטה, ילדים מבוהלים, נשים שבקושי יצאו מחדר השינה. ומהי מטרת הפשיטות והפריצות? מעצרים, הפחדה, חלוקת זימונים לשב"כ, חיפושים. וכפי שמלמדים אותנו אנשי "שוברים שתיקה" בחוברת החדשה שלהם "למה שברתי שתיקה" — שגרת הפשיטות נועדה גם ל"מיפוי".

סמ"ר מגדוד 50 של הנח"ל מעיד על משימת המיפוי שביצע בעיר חברון ב-2010: "המטרה במיפוי היא לקחת איזשהו בית ולמפות אותו מבפנים — כמה חדרים, איזה חדר משקיף על... כל הנתונים הטכניים של הבית. המטרה הסופית היא לייצר איזושהי הבנה יותר טובה של איך נראה האזור הפלסטיני של העיר בתוך הבתים, במטרה לאחר מכן, אם יש צורך באלמנות קש (מארבים מתוך בתים) או דברים כאלה, אז שתהיה האופציה לעשות את זה. היינו עושים לא מעט מיפויים. זה קורה די הרבה".

האם מיפוי היה מטרת הפשיטות באזור ג'נין שלשום (יום שישי)? או שכוחותינו עדיין מחפשים אחר אחמד נאסר ג'ראר, החשוד בהרג רזיאל שבח מחוות גלעד, המאחז שסוף סוף השיג את מטרתו והוא נמצא בתהליך הלבנה? אתר הידיעות הפלסטיני "סמא" מדווח, שכוחות הכיבוש הישראלי פרצו לעיר ג'נין מכל עבריה, וביצעו חיפושים בבתים. כנ"ל בכפר יאמון שבמחוז ג'נין. לכמה בתים בסך הכל? לא נכתב. לא ברור מהידיעה ב"סמא" אם דיירי הבתים הוצאו באישון לילה אל הקור העז והגשם, או שמזג האוויר הסוער הוזכר כי נמאסה לכותב לשון השגרה שנקט. גם בדרום הגדה — בשכונת ג'בל ג'והר בחברון ובמחנה הפליטים אל ערוב — הועסקו חיילינו בני ה–19 בהפחדתם של ילדים בני שמונה ובהשפלתם של גברים.

מחנה הפליטים ג'נין ב-2012
מחנה הפליטים ג'נין ב-2012. "המטרה הסופית היא לייצר איזושהי הבנה יותר טובה של איך נראה האזור הפלסטיני של העיר בתוך הבתים"צילום: ניר כפרי

סמ"ר אחר, גם כן מגדוד 50, מספר על חלקו בפשיטה שגרתית ב-2014: "היה לנו איזה לילה של (חלוקת) זימונים ומעצרים... עברנו בין שני כפרים. כשהגענו לכפר השני ניסיתי להיזכר מה היה לפני חצי שעה־שעה בכפר הראשון, לא זכרתי את מי עצרתי, את מי זימנתי, וזה אכל אותי. עכשיו הרסתי לארבע משפחות את הלילה או את השבוע, איך אני לא זוכר את הפנים? אתה מדחיק את זה ממש, את כל הסיטואציה אתה מדחיק. אתה עוטה עליך מסיכה, אתה הכי קשוח בעולם. 'צבא, ג'יש', אני הייתי דופק בדלת, פתאום תפסתי את הדמות הקשוחה, וזה לא אני בכלל.

"(רק רציתי) שנעוף משם מהר. אתה יודע, מסיימים בשש בבוקר, קמים בשמונה כבר, אז אתה כבר ער עד המעצר הבא, ואז יוצא שבארבע בבוקר אתה כבר כולך עפוץ. יוצא שאתה מתעפץ בעמידה בתוך בית של בן אדם עם הנשק מכוון, ואז אתה גם לא זוכר את הדברים, אתה מת לעוף משם. אז אתה עושה מה שצריך לעשות הכי מהר. אבל אתה נכנס בשלוש בבוקר (לבית של) משפחה ו... בא אל הפלסטיני ומדבר איתו בערבית מעאפנה כזאת, הם לא באמת יודעים ערבית — המתשאלים. אז כמה מטופש זה נשמע שאיזה חייל נכנס, מתחיל לאיים עליך בערבית קלוקלת, אבל בגלל שיש לו את הכוח אז אין מה לעשות. הוא (הפלסטיני) לגמרי הנחות שם ואתה עם היד העליונה".

סמ"ר מחיל הנדסה, בחיפושים אחר "בחור" בשנת 2002, גם הוא מצא דרך להדחיק: "אתה מתחיל להיכנס לבתים סתם, ואין לך מה לדבר. זוכר שאז ההדחקה שלי היתה שזה מסע אנתרופולוגי, נראה את הבתים מבפנים. זה היה שישי בלילה, גם חופש אצלם, כל המשפחות בבתים. כולם רואים טלוויזיה עם הלוויין שלהם. אתה בא להם באמצע החיים, משום מקום, נכנס אליהם הביתה, רואה את חדר השינה".

שאלה: לא אכפת לך שזו חדירה לפרטיות?

תשובה: "יותר אכפת לי לצאת שבת".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ