שב"חית

ישראל פוסעת בנאמנות בעקבות ההיסטוריה שלה

בכתבה שהתפרסמה ב"וושינגטון פוסט" שוחח העיתונאי גרשום גורנברג עם פליט אריתריאי שלעדותו פקיד ישראלי אמר לו: "בקרוב נחזיר את כולכם, ואתה תשב תחת עץ, תפתח את פיך ותחכה לבננה שתיפול, כמו קוף". הזעזוע של גורנברג אמיתי, אך אינו במקומו

עמירה הס
עמירה הס
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מבקשי מקלט מפגינים מחוץ לשגרירות רואנדה
מבקשי מקלט מפגינים מחוץ לשגרירות רואנדה. אכזריות אינה מוּלדתצילום: מגד גוזני
עמירה הס
עמירה הס

הנכים יקבלו תוספת מגוחכת ומשפילה, אחרי חודשים ארוכים של מאבק הירואי להעלאת התודעה הציבורית. הפקידים מתקדמים בתוכניות הגירוש של פליטים אפריקאים לגורל של חיים ומוות בייסורים. לדעת ולהתפלץ: מאין צמחה האכזריות היהודית הזאת? היא כל כך סותרת את מה שחשבנו על עצמנו במשך דורות. "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך" (הלל הזקן); "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא); "כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו" (הגרסה העממית למשפט המקורי במסכת סנהדרין, בנוסחו האוניברסלי: כל המקיים נפש אחת, מעלים עליו כאילו קיים עולם ומלואו).

בשיח הדימוי העצמי שרקמנו לעצמנו, אלו היו נכסי צאן הברזל שלנו, ומורינו התגאו באוזנינו, שזו כל תורתנו על רגל אחת, ושכאלה אנחנו. מוסריים, טובים, אכפתיים, אנושיים. בקיצור: יהודים.

גרשום גורנברג
גרשום גורנברג. זעזוע אמיתי שאינו במקוםצילום: איל ורשבסקי

סימפתיה לנכים ולמאבקם יש. סוף כל סוף הנאבקים שאנחנו רואים בטלוויזיה הם יהודים. אבל אם פקידי האוצר וממשלתנו הלאומית מרגישים בנוח להמשיך ולהתעמר בהם ולהשפילם, זה מכיוון שהם יודעים, שבסופו של דבר המסה האנושית הזאת שנקראת ציבור היא אדישה. או שהיא אימצה את הסיסמאות הרפובליקאיות של צמצום תפקיד המדינה (בניגוד להרחבת תפקיד המדינה מעבר לקו הירוק), או שהיא מקווה שלה זה לא יקרה.

סקרי דעת קהל מצביעים על כך, שרוב היהודים הישראלים תומכים בגירוש הפליטים האפריקאים. משמעות הדבר היא שהם קונים ברצון את הטיעונים הרשמיים, שמדובר רק במחפשי עבודה, ושכל הדיווחים על הזוועות הצפויות להם עם נחיתתם ברואנדה הם שקרים שמפיצים מתנגדי הגירוש, בעלי ה"אג'נדה" (לעומת הפקידים שמייצגים את האובייקטיביות המדעית).

ה"וושינגטון פוסט" פירסם כתבה של העיתונאי גרשום גורנברג, שכותרתה: "בגירוש מבקשי המקלט האפריקאים בוגדת ישראל בהיסטוריה שלה". גורנברג שוחח עם יימאני, פליט מאריתריאה, שלעדותו פקיד ישראלי אמר לו: "'בקרוב נחזיר את כולכם, ואתה תשב תחת עץ, תפתח את פיך ותחכה לבננה שתיפול, כמו קוף'". וכשיימאני הזכיר לו שהוא בן אדם אמר לו הפקיד, לדבריו: "אתם לא רואים את עצמכם, שאתם נראים כמו קופים?" דוברות לשכת האוכלוסין וההגירה לא ענתה לשאלת העיתונאי בעניין. גורנברג המזועזע הזכיר, שכל ישראלי יהודי יודע מה זה פליטים: בני משפחה שברחו מאירופה בזמן, או גורשו ממדינות ערב. אלו ששרדו את השואה והמקום היחיד שהיו יכולים להגיע אליו היה ישראל. "כל יהודי ישראלי יודע, שהרבה יותר היו יכולים להינצל לולא סגר העולם המערבי את דלתותיו בפניהם", ציין.

גם כל פלסטיני יודע מהי פליטות, ויותר מיודע: הוא עצמו עקור, פליט, בן למשפחת פליטים או נתין נחות במולדתו שלו. ישראלים במבטא רוסי, אמריקאי, צרפתי וצברי למהדרין מתייחסים אליו כמי שיושב פה בחסד, כלומר באופן ארעי.

הכנסת ספר תורה לבית כנסת כפר השילוח בסילוואן, מזרח ירושלים
הכנסת ספר תורה לבית כנסת כפר השילוח בסילוואן, מזרח ירושלים. גירוש אינו רק העלאה על משאיות, הוא גם השלכת פלסטינים מבתיהםצילום: אוליבייה פיטוסי

זעזועו של גורנברג הוא אמיתי, אך אינו במקומו. האמת המרה היא שבניגוד לכותרת כתבתו, ישראל אינה בוגדת בהיסטוריה שלה אלא פוסעת בנאמנות בעקבותיה: אנו עשינו ועושים כל הזמן את ההיפך מ"את השנוא עליך אל תעשה לחברך". הגירוש ההמוני והשיטתי של פלסטינים ב–1948 והרס בתיהם חושף תכנון וחשיבה מראש, לא רק עדנא דמלחמה. ההיסטוריה היא גם ההווה: מדי יום פקידינו וחיילינו מבצעים פעולת גירוש כלשהי. מה שמדווח בעברית ב"הארץ" חולף כלא נכתב, וגם הוא רק אלפית אחוז ממה שמחוללים כל הזמן צאצאים ישירים של פליטים יהודים מאירופה ומארצות ערב.

האכזריות אינה נמצאת רק בשותפות פעילה בהתעמרות ובתהליך הגירוש עצמו. אלא גם בעמידה מן הצד, בשתיקה ובהתעלמות. האכזריות אינה מוּלדת, היא סוג של תרגול עד להתרגלות. ואין קל מלהתרגל להווייתנו כמגרשים — עד להתכחשות המוחלטת לה — כאשר אנו עוטפים אותה בתכריכי "הביטחון" ואחר כך בשיכונים ובווילות ובהבטחת אלוהים לאברהם אבינו.

גירוש אינו רק העלאה על משאיות. הוא גם דרדור המצב עד כדי שאיפה לברוח ממנו. שני מיליוני פלסטינים כלאנו בעזה? התרגלנו וגם ביקשנו כסף מאירופה בעבור שיפור מה בתנאי הכליאה. פלסטינים ירושלמים מושלכים מהבתים שבהם התגוררו 70 שנה לטובת מתנחלים, ובהוראת בית משפט? תירגלנו, התרגלנו ונהנינו. גזרנו על עשרות אלפי בני אדם בגדה חיים בלי אספקת מים, חשמל וזכות בנייה? בשקיקה גזרנו ובשקידה גוזרים. הפקענו מהפלסטינים אזרחי ישראל את אדמותיהם, ואיננו מקצים להם שטח אחר כדי לבנות יישובים? בחדווה מיוחדת אנחנו עשינו ועושים זאת.

האמת היא שלרוב הישראלים היהודים לא אכפת מהאכזריות כלפי נכים יהודים ופליטים אפריקאים, וגם לא בוער לעטוף אותה בצלופן של ציטוטים ממקורותינו. תירגלנו על הפלסטינים את ההיפך. אף אלוהים או מדינה אירופית לא הענישו אותנו, וכך הסתגלנו לקלות הנסבלת מאוד של גרימת סבל המוני.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ