בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שב"חית

"רק מילאתי פקודה": מה תגידו כשהילדים ישאלו אתכם?

איך הרסת כפרים וגירשת את תושביהם, תתייפח בת אחת, ובכייה יגבר כשתשמע את התשובה. איך מנעת יציאה מאלפי סטודנטים? תצעק אחרת ותטרוק את הדלת אחריה כשתשמע אותה תשובה. איך הסכמת לכלוא שני מיליוני בני אדם? תלחש שלישית, ולא תאמין למשמע אוזניה כשאביה יענה

96תגובות
תושבים יוצאים מבתיהם במהלך הפסקת חשמל בעזה, אפריל 2017
Momen Faiz / NurPhoto

אולי יבוא היום וצעירים ישראלים — לא אחד או שניים אלא דור שלם — ישאלו את הוריהם: איך יכולתם? אם תישאל השאלה, מצבנו כבר יהיה טוב יותר, כי היא תסמן שלב פוסט־עדרי בהוויה הישראלית. רק שאין לדעת מתי יהיה הדבר. בעוד 70 שנה? בעוד 50? לאלו נקודות שפל של עדריות מבחירה, מרושעת ומתענגת מעצמה, עוד עלינו להגיע, לפני שצעירים יזדעזעו ממה שעשו הוריהם וסביהם ויפסיקו לחקות אותם, חיקוי שהוא גם שכלול.

נרשה לעצמנו רגע של אופטימיות, ונניח שהשאלה תישאל לפני שיהיה מאוחר מדי. עם עוד קורטוב אופטימיות, נגיד שאלו יהיו בני הארבע של היום, או מי שייוולדו בעוד כמה חודשים. מזל טוב.

השאלה "איך יכולתם" תתפצל לכמה שאלות משנה. למשל: למה הסכמתם? באמת לא ידעתם? אל תספרו שטויות, הרי מידע התפרסם ברגע אמת, ובשפע. לא הייתם צריכים לחכות שמישהו ישתחרר ממחנה כפייה בסיביר ואחרי כמה חודשים יצוץ בדלת ויספר. למה לא היה אכפת לכם? למה שתקתם? איך יכולתם לצאת לטיולים בשבתות, לצפות בסרטים בטלוויזיה, לעשות קניות בקניון החדש ולעבוד על ה-MA בהיסטוריה של הגולאגים או בניהול עסק מהבית, לבחור קונצרטים והצגות בלונדון, וללכת כל שבוע למשחק כדורגל, וגם לשפץ את הבית כאילו הכל נורמלי?

עמדה למכירת מים בח'אן יונס, רצועת עזה
Khalil Hamra / AP

ההורים אולי יהיו נבוכים ויגידו: "תביני, זה לא רק אנחנו. גם השכנה עדינה, שהיתה פרופסור ידועה לתולדות האנטישמיות, חיה כרגיל — בין טיסות לחו"ל, שיחות חולין במכולת וראיונות ברדיו ובטלוויזיה. גם היא שתקה בעניינים האלו, ואהבה לשמוע את הסונטות המאוחרות של בטהובן וברטוק". ואז האמא תתקן את האבא: "מה איתך? היא לא היתה מומחית לאנטישמיות אלא לזני פרפרים נכחדים". הוויכוח בין השניים יגלוש לוויכוחים אחרים, וכך הם יצליחו לחמוק משאלת הבת.

הורים אחרים אולי יתנצלו. "תבינו", הם יגידו, "פחדנו מטרור". והילדים יקשו: איך מאבק טרור הופך להרס צינורות מים ובורות לאיסוף מי גשמים, ומכסות על מים לשתייה לקבוצה מסוימת של בני אדם, בזמן שאנחנו נהנים משפע מים? האבא יתפלפל ויגיד שהוא "לא אחראי למכסה. שאת זה תשאלו הילדים של מרדכי ואורי, ונו, איך קראו לו לשר התשתיות". הבן, נסלח לו על התפרצויותיו, הוא בגיל ההתבגרות, יצעק: אבל אתה נהגת בדחפורים שהרסו את בורות המים. סבא סיפר לי על זה, בגאווה, לפני שמת. האבא יתקן: "מחפרון, לא דחפור, ואני הייתי בין החיילים שכיוונו רובים לעבר השרצים הקטנים, שלא יידו אבנים על הנהגים".

תעודות ההוקרה למפקדים בכירים במינהל האזרחי יהיו תלויות בסלון עד שהבנות יבואו ויתלשו אותן מהקיר בזעם. איך הרסת כפרים וגירשת את תושביהם, תתייפח בת אחת, ובכייה רק יגבר כשתשמע את התשובה: "מילאתי פקודות". איך מנעת יציאה מאלפי סטודנטים שרצו ללמוד באוניברסיטה טובה יותר? תצעק אחרת ותצא מהבית בטריקת דלת כשתשמע אותה תשובה: "רק מילאתי פקודה". איך הסכמת לכלוא שני מיליוני בני אדם? תלחש שלישית, ולא תאמין למשמע אוזניה כשאביה יענה: "התרגלתי". איך אסרת על בנייה אצל אלו, ובנית שכונות יוקרה לאחרים, תשאל במרירות בת את אמה הארכיטקטית, מנהלת מחלקת התכנון והבנייה לשעבר. וזו תענה: "לעליונים תמיד מגיע יותר. זהו צו ההיסטוריה. האחרים פשוט לא צריכים את מה שיש לנו. וזה גם מה שגרם לרבים מהם לעזוב, בסופו של דבר, כך שאת יכולה לגור בבית מרווח עם גינה גדולה".

פעיל שלום ישראלי מפגין סמוך לגדר בשבוע שעבר
אמיר כהן / רויטרס

אמא אחרת תגמגם כשתודה שהיא לחצה על כפתור ששיחרר טיל ממזל"ט, כך קראו לזה בהתחלה. "הייתי צעירה. הגדירו אותי לוחמת. והם היו סתם דמויות במסך". אבא אחר יודה שעל קת רובה הצלפים שלו הוא חרט 17 איקסים, עד שהמקום כבר לא הספיק. "היינו ילדים", יסביר, "למדנו לירות, והם התרוצצו מולנו מעבר לגדר ורציתי להוכיח לעצמי ולמפקדים שאני טוב בזה". אבא אחר לא סימן איקסים כי הוא לא ספר כמה הלכו מהפצצות שהטיל מהמטוס. אבא נוסף אמר שזה כלום לעומת הכמויות שהרגנו מהם במלחמות קודמות. "זו הדרך הבדוקה היחידה להחזיק אותם קצר", אמר בנימה המדעית שלו. "וכך גם גרמנו לאחרים לעזוב, כדי שיתפנה הרבה שטח לאוניברסיטה היוקרתית שלך".

איך אישרתם את כל זה, ישאל תלמיד המשפטים והפילוסופיה המבריק את אמו נשיאת בית המשפט בדימוס. עכשיו היא יכולה להתפנות לתחביב של גידול סחלבים. והיא תענה לו: "לא את הכל אישרנו". את העיקר אישרתם, הוא יתעקש. קבעתם בהחלטותיכם שאנחנו גזע עליון. והיא תשיב לו, בעודה מרססת את הצמחים במים מזוקקים: "והרי זוהי האמת".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו