בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שב"חית

הצלף לא הרג ילד בן 11 וחצי. הוא רק איבד רגל

צלפנו האלמוני לא קטל את עבד אל־רחמן נופל, בן 11 וחצי, אבל הוא קלע בדיוק רב ברגלו השמאלית

74תגובות
עבד אל רחמן נופל, בבית החולים ברמאללה
עמירה הס

צלפנו האלמוני לא קטל את עבד אל־רחמן נופל, בן 11 וחצי. אבל הוא צלף בדיוק רב ברגלו השמאלית ביום שלישי שעבר, 17 באפריל. הצילום שפורסם בתקשורת הפלסטינית, ובו אדם נושא את הילד הפצוע, כנראה לא יעבור את המחסום של צנזורת הרגישות הישראלית: קרעי הרגל שותתי הדם מושכים את העין מיד, יותר מההבעה הקשה לפענוח על פניו של הילד והדריכות שעל פני המבוגר שנשא אותו על כפיים.

בבית החולים שיפא בעזה חששו הרופאים שבשל חומרת הפציעה לא רק רגלו בסכנה, אלא גם חייו, והורו להעבירו לטיפול מציל חיים בבית החולים אל־אסתישארי ברמאללה. ב–18 באפריל בבוקר, יום רביעי, הוגשה למינהלת התיאום והקישור הישראלית (מת"ק) בקשה דחופה להנפיק לו היתר יציאה מיידי, עם חוות הדעת משיפא.

קציננו/פקידנו האלמוני במת"ק דחה את הבקשה להיתר יציאה לילד, יליד 12 בנובמבר 2006. התשובה השלילית התקבלה אחר הצהריים, יום רביעי: לא נשקפת סכנה לחיי הילד, נקבע. כלומר, הקריטריונים שקבעה יחידת מתאם הפעולות בשטחים (מתפ"ש) למתן היתר יציאה דחוף אינם חלים פה.

האב יאמן סיפר ל"הארץ" שהמשפחה כתבה מכתב למחמוד עבאס, בבקשה שיפעל למען בנה. עמותת רופאים לזכויות אדם, שהמקרה הגיע לידיעתה דרך עיתונאית של אל־ג'זירה ברצועה, נכנסה לתמונה. ד"ר דני רוזין, סגן מנהל מחלקה כירורגית ומנהל אשפוז יום כירורגי במרכז הרפואי שיבא בתל השומר ומתנדב בעמותת הרופאים, חיבר חוות דעת רפואית על סמך המסמכים שקיבל משיפא.

בחוות הדעת נכתב: "עבד אל־רחמן נופל נותח בדחיפות לעצירת דימום מסיבי ומסכן חיים. עקב הפגיעה הרחבה ברקמות הרכות ובעצם לא ניתן היה לבצע שום פעולה שחזורית. מצבו ממשיך להיות קשה מאוד, עם סימני נמק בגפה וסכנה מיידית לאובדן הגפה ואף לתמותה. זקוק להעברה דחופה למרכז רפואי מתקדם, עם יכולת כירורגית לטיפול בכלי דם, למצות האפשרות להציל את הגפה מקטיעה או לקבל החלטה להשלים קטיעה בלית ברירה כדי להציל את חייו. מניעת המשך טיפול כפי שנדרש לעיל תסכן מיידית את חיי הילד, ובכל מקרה תמנע ממנו את הסיכוי הקלוש לשמור את הרגל הפגועה".

חוות הדעת הברורה, בעברית, נשלחה למת"ק ולמחלקת פניות הציבור במתפ"ש, היחידה שאחראית על המת"ק. ע'אדה מג'אדלי, רכזת חופש התנועה במחלקת שטחים של רופאים לזכויות אדם, שלחה בקשה להענקת היתר יציאה דחוף לילד.

העמותה גם ייפתה את כוחם של שני עורכי דין — תמיר בלנק ועדי לוסטיגמן — לעתור מיד לבג"ץ בשם הילד ובשמה. העתירה הבהולה, למתן הסבר "מדוע לא יתירו המשיבים את מעברו של הילד", הוגשה ביום רביעי בערב: נגד אלוף פיקוד דרום, מתאם הפעולות בשטחים ושירות הביטחון הכללי. עוד לפני שבית המשפט נאלץ שוב לדון ברגליהם הפצועות של פלסטינים ובסכנה לכריתתן הגיעה תשובת המדינה לעורכי הדין: רשאי לעבור.

האב יאמן סיפר אתמול (שבת) ל"הארץ" שהילד הגיע למחסום ארז בסביבות אחת עשרה בלילה שבין יום רביעי ליום חמישי. בתקשורת הפלסטינית פורסם שחוסיין א־שייח, השר העומד בראש המשרד לעניינים אזרחיים (המקבילה של המינהל האזרחי הישראלי) וסגנו איימן קנדיל השקיעו מאמצים רבים עד ששלטונות הכיבוש אישרו את המעבר.

בשלוש לפנות בוקר, יום חמישי, הגיע עבד אל־רחמן נופל לבית החולים שמצפון לרמאללה והוכנס מיד לניתוח. בשש בבוקר נאלצו הרופאים לכרות את רגלו השמאלית. הדם היה מזוהם מהירי ומהנמק. הזיהום עבר לכבד ולכליות וסיכן את חייו. "לו קיבל אישור יציאה מיידי היה אפשר להציל את רגלו", משוכנע האב. הוא גם סיפר שרק בשבת הבין הילד שרגלו נכרתה ו"הוא בהלם". את כל זאת גולל יאמן נופל בטלפון, מביתו במחנה הפליטים נוסיראת. ישראל סירבה לתת היתר יציאה לאחד ההורים, כדי שילווה את הילד הפצוע. במקומם מלווה אותו הסבתא, אם אמו.

מנתח בבית החולים שיפא אמר לעמותת מדיקל אייד לפלסטינים שהקליעים שהצבא משתמש בהם "גורמים פציעות שרופאים מקומיים אומרים שלא ראו מאז 2014. פצע כניסתו של הקליע קטן מאוד. ביציאה הוא גורם פצע הרסני. נוצר ריסוק מסיבי של עצמות והרס רקמות רכות".

האב אומר שבנו יצא לשחק עם חבריו כדורגל ממזרח למחנה הפליטים אל־בורייג'. הם היו קרובים לגדר המערכת. גם אם לא שיחקו כדורגל אלא השתתפו בהפגנת יחידים, למדינת ישראל ולצלפנו לא נשקפה כל סכנה. צלפנו בוודאי ראה שזהו ילד. הוא ומפקדיו, שציידו אותו בקליעים אלו, יודעים היטב מה הם מעוללים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו