בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שב"חית

יותר טוב מ"הארץ": העיתונים שמספרים את האמת

כשירות למען מי שרוצות לדעת יותר, ואינן דוברות ערבית, הנה הצעות לקריאה נוספת, שתספק עוד קצת מידע מטלטל בשגרתיות שלו

83תגובות
פלסטינים מעלים מופע קרקס במהלך אירועי צעדת השיבה סמוך לגדר
ח'ליל חאמרה / אי-פי

קוראי "הארץ" משוכנעים, יש להניח, שהם יודעים מה קורה בממלכת הכיבוש, וזאת משום שעיתון זה הוא אמצעי התקשורת המיינסטרימי היחיד בישראל שמביא בעקביות מידע משם. זוהי, כמובן, אשליה. כל הידיעות, הכתבות ומאמרי הדעה אינם מכסים אפילו אלפית ממה שמרכיב את היום־יום הפלסטיני שתחת השליטה הישראלית. כשירות למען מי שרוצים ורוצות לדעת יותר, ואינן דוברות ערבית, הנה רשימת־קריאה חלקית, שתספק עוד קצת מידע מטלטל בשגרתיות שלו:

- סיכום דו שבועי "הגנה על אזרחים" שמפרסם "OCHA" — משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים. מופיע בשלוש השפות: אנגלית, ערבית ועברית. בדו"ח האחרון (שהתפרסם ב–23 באפריל) מצוין, בין השאר, כי בשבועיים שחלפו, כוחות המינהל האזרחי הרסו 16 מבנים פלסטיניים בשטח "סי", בתואנה להיעדר אישור בנייה. 360 בני אדם נפגעו מההריסות. באותה תקופה נמסרו 19 צווי הריסה והפסקת עבודה למבנים פלסטיניים אחרים.

- האתר "שיחה מקומית". למשל: אורלי נוי ביקרה בשבוע שעבר בבית הספר בבורין, אחד מהיעדים הקבועים של כנופיות ישראליות, שיורדות מהתנחלויות הסביבה ומטילות אימה בחסות הצבא. לקרוא, וכמעט להיות שם אתה. יום קודם פירסם האתר את סרטון "בצלם", שבו נראים חיילים צוהלים לאחר ש"זוהתה" פגיעה מדויקת שלהם באחד מתושבי כפר מאדמא הסמוך, שביקשו לסלק חסימת עפר.

סרטון בצלם - דלג

- האתר באנגלית MONDOWEISS, מעיד על עצמו שהוא "אתר עצמאי שמטרתו יידוע הקוראים באשר להתפתחויות בישראל/פלסטין, ומדיניות החוץ האמריקאית הקשורה בהתפתחויות אלו". מייסדיו, יהודים אמריקאים. אפשר רק לקנא באתר על רשת כותביו וכותבותיו בשטח. פאדי א-נאג'י, למשל, כתב אתמול מעזה את מה שלא נמצא בתקשורת ישראלית סטנדרטית: צעדת השיבה אינה רק הפגנות מחאה, אלא גם אירועי תרבות ומורשת למיניהן, כולל מעגלים של ילדים שמקשיבים למבוגרים המספרים על החיים בכפריהם ובעריהם בפלסטין, לפני 1948, או קבוצות קריאה שלומדות על אימפריאליזם וקולוניאליזם. לפעמים, הוא כותב, אפשר גם להיתקל שם בתהלוכת חתונה.

- אל תחמיצו את אתרי ארגוני זכויות האדם הבולטים בישראל. אין צורך להרבות מלים על "בצלם", "האגודה לזכויות האזרח", "גישה" ו"עדלה". לעומתם, "המוקד להגנת הפרט" מעולם לא היטיב לקדם את אוצרותיו: פעולותיו המשפטיות המשובחות, והמידע שנובע מהן. הצצה כל יומיים שלושה באתר שלו משתלמת. למשל: ב–17 באפריל הגישה עו"ד עביר ג'ובראן דכוור עתירה לבג"ץ, על סמך החוק לחופש המידע, כדי שיורה לצבא לענות על שאלות לגבי נוהלי מתן ההיתרים לאדמות שמאחורי מכשול ההפרדה. מזכיר "המוקד": "החל מ–2003 מנהיג הצבא משטר היתרים דראקוני בשטחי הגדה שכלואים בין חומת ההפרדה לקו הירוק, המכונים בפיו 'מרחב התפר'. משטר היתרים זה חל רק על פלסטינים; ישראלים ותיירים אינם נדרשים להיתר כלשהו כדי להיכנס ל'מרחב התפר' או לשהות בו. פלסטינים המתגוררים ב'מרחב התפר' או מעוניינים להיכנס אליו לצורך עיבוד אדמותיהם, ביקור קרובים או מסחר, נאלצים לעשות זאת בכפוף לכלליו של מנגנון צבאי ביורוקרטי חונק, המכתיב מגוון תנאים מחמירים לקבלת היתרי כניסה ושהייה".

כשנבנתה חומת ההפרדה בעומק הגדה טענו הרשויות שהיא לא נועדה לגזול את אדמותיהם של הפלסטינים, ושרק הביטחון הדריך את מתכנני התוואי. השנים נוקפות, והפחדים מתממשים: פחות ופחות פלסטינים יכולים להגיע לאדמותיהם שמעבר לחומה. אדמותיהם הופכות לפארקים ירוקים ואתרי טיולים של פרברי יוקרה ישראלים והתנחלויות.

סרטון על מחסום ווטש - דלג

- חלק מפעילוֹת תנועת המתנדבות "מחסום ווטש" שוקדות גם הן על קשר עם חקלאים שחומת/גדר ההפרדה מסכלת את זכותם לעבד אדמתם ולהתפרנס ממנה. "יידע כל ישראלי מה קורה בשטחי הגדה" היא הכותרת שבראש עמוד הבית שלהן. קבוצת נשים אחת מביניהן מקדישה ימים ארוכים לשהייה בבתי המשפט הצבאיים. דו"חותיהן שמופיעים באתר מצמררים. אגב: בשיחת חולין ביום שישי הבהירה אחת ממייסדות "מחסום ווטש" מדוע זוהי תנועה פמיניסטית, אף על פי שאינה מתרכזת בזכויות נשים ככאלו, ולמרות שלא כל חברותיה מגדירות עצמן כך: "כי אין בה כל הייררכיה".

מסירת מידע, כמה שיותר מידע, מהסוג הזה, הכואב, וסמוך ככל האפשר לזמן ההתרחשות, היא בגדר מתן כבוד לקוראים — הפגנת אמון בסיסי, עמוק, באנושיות, בתבונה ובחוש הצדק שלהם. הקוראים אינם זקוקים לתיווך של מאמרים תיאורטיים, שימשיגו את הנוראוּת המרעישה בכך שפקיד ישראלי יהודי מונע מחולת סרטן לצאת לטיפול, או ישוו בין הלבנת דרום אפריקה למחיקת אום אל חיראן. הקוראים יכולים להסיק בעצמם שכאזרחי המדינה הם שותפים לשיטת דיכוי ונישול נוראה. ואם לא יסיקו היום, יסיקו מחר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו