בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שב"חית

"צה"ל אינו יורה בחובשים ובילדים"

על שקרים וחיילים

70תגובות
רזאן א־נג'אר
מתוך עמוד הפייסבו

אז חיילי צה"ל לא התכוונו להרוג את החובשת רזאן א־נג'אר, שמתה מפגיעת קליע בחזה ביום שישי, 1 ביוני. כך נטען שהתגלה בתחקיר ראשוני של צה"ל. בפרסום החדשותי הראשון של ממצאי התחקיר בחיתוליו נאמר, שחיילי צה"ל לא ירו בא־נג'אר. מי שהסתפק בשמיעת ההודעה המרגיעה הזאת יכול היה להסיק, כמובן, שצד אחר ירה בה. הפלסטינים, למשל. אבל אחר כך תוקנה ההודעה ונאמר שהקליע הקטלני לא כוון אליה. הוא כנראה פגע במשהו וקפץ היישר אליה. או שהיה זה רסיס.

האם אפשר להאמין לחיילים שאף אחד מהם לא כיוון את רובהו אל החובשת? האם אפשר להאמין למפקדיהם? "להכל יש סיכוי", אמר לי חבר בעל רקע קרבי. "יכול להיות שהקליע פתאום פגע באיזו אבן ותפס כיוון, אבל הסיכוי שזה קרה הוא משהו כמו 0.01%".

רזאן א־נג'אר - דלג
רזאן א־נג'אר

ללובשי מדים יש כל הסיבות וההזדמנויות לשקר. כשבטוח שלצד השני אין מצלמה נסתרת שקלטה את החייל או השוטר המכוון, המכה או העוצר בשעת פעולה, אפשר להיצמד לשקר ולהסתייע בסוללת משפטנים צבאיים, שהתחנכו במצוינות שבפקולטות שלנו. אפשר לדבוק בתיאוריית המפגינה הכפותה, שתקפה שוטר או חייל חמוש מכף רגל עד ראש, ואפשר לדבוק בתיאוריה שקליע פגע באיזו אבן או אולי ציר ברזל, והוסט ממסלולו. ואפשר להמשיך לראות בחיילינו מלאכים ישרי לב שדבר שקר לא עולה על דל שפתותיהם.

ואולם, היו מקרים שבהם צילומים הוכיחו מה שידענו מלכתחילה ומה שמכונת התעמולה של דובר צה"ל ניסתה להסתיר. למשל, שהחיילים שהרגו את הדיל השלמון בחברון, בספטמבר 2015, שיקרו כאשר טענו שנשקפה להם סכנה מהאשה הצעירה, גם אחרי שירו בה ברגליה והיא שכבה פצועה על רצפת המחסום. או ששוטר מג"ב בן דרי, שהורשע בגרימת מותו ברשלנות של הנער נדים נווארה ב–15 במאי 2014, במחסום ביתוניא, שיקר לאורך כל הדרך. הפרקליטות השתתפה בשקר, כאשר התעלמה מהעובדה שלא קליע חי אחד ירה הכוח "הלוחם" באותה הזדמנות, בניגוד להוראות הפתיחה באש — אלא ארבעה קליעים, שמהם נהרג נער שני ונפצעו עוד שניים.

ליד הגדר בעזה . פלשתינאים  נושאים  פצוע
Adel Hana/אי־פי

חיילים משקרים גם כשהם עוצרים פלסטינים וטוענים שאלה נתפסו בשעה שיידו אבנים. בדרך כלל לא כדאי לפתוח במשפט הוכחות: אם יכפרו באשמה, הפלסטינים שכלואים עד תום ההליכים יבלו במעצר זמן ממושך יותר מזה של תקופת המאסר שתושת עליהם כעונש, במקרה שיודו. אבל היו מקרים שבהם נערים שוחררו עד תום ההליכים, ובמשפט נחשפו שקרי החיילים.

כשנמסרה הידיעה המרגיעה על כך שהחיילים לא התכוונו להרוג את החובשת, הוסיף הקריין, ש"צה"ל אינו יורה בחובשים ובילדים". לא היה ברור אם הוא ציטט הודעה רשמית של דו"צ או שזה נאמר מידע אישי. בכל מקרה, גם זה רחוק מהאמת. ב–14 במאי נהרג מירי צה"ל חובש אחד, מצוות ההגנה האזרחית. הוא מת מקריסת ריאות לאחר שירי לעבר חובשים אחרים לא איפשר להם להתקרב אליו ולחלצו.

חייל מכוון את הנשק להדיל שלמון
אי־פי

שעה קלה קודם לכן כדור מדויק מאוד פגע ברגלו השמאלית של רופא שבא למקום עם חובשים אחרים — והיה לבוש בבגדים ירוקים של בית החולים שלו. הכדור נכנס מצד אחד, מתחת לברך ויצא מהצד השני, ואז שיפשף את ברך ימין. לרופא ולמטופליו היה מזל, שלא ניזוקו כלי דם ועצמות לא רוסקו. אבל חייל ירה בו. היישר. שום קליע תמים לא קיפץ לו מאבן ארעית וחדר לרגל. רק בשבוע שבין 13 ל–20 במאי נפצעו שמונה אנשי צוותים רפואיים מירי חי, ושישה מרסיסי קליעים. זה שתקשורתנו אינה מדווחת עליהם לא אומר שהם אינם קיימים.

אחרי שהמערכת הצבאית פתרה בשביל רוב הציבור הישראלי את בעיית הריגתה של א־נג'אר, היא גם שלפה עוד קלף מנצח: החובשת הצעירה, נטען, תועדה כשהיא משתתפת בפעולת טרור נוראה לפני שנהרגה: היא השליכה משהו מעשן, שנראה כמו רימון גז מדמיע. קריינים וכותרות בתקשורתנו האמיצה חגגו.

נושאים את גופתו של הנער נדים נווארה ב–15 במאי 201
Reuters

רק שהסרטון הערוך של דו"צ בערבית מראה שאשה כלשהי (לא רואים את פניה) מטילה למרחק קצר את הרימון המעשן, שהעביר לה אדם אחר. שום חייל אמיץ שהיה עלול להיפגע לא נראה שם. מה שאנו רואים זו תושייה טיפוסית של פלסטינים: במקום לברוח מרימון הגז המדמיע שירו לעברם חיילים, הם פשוט זורקים אותו הרחק מהם. אבל הרי עבדאללה אבו רחמה מבלעין כבר הואשם בעבר באחזקת אמל"ח, משום שהציג תערוכה מהמוני רימוני גז מדמיע והלם מרוקנים, שהצבא ירה כדי לפזר הפגנות לא חמושות של תושבי הכפר, שמחו על הקמת חומת ההפרדה שגזלה מהם את אדמותיהם. אז למה שלא נצהיר על החובשת כמחבלת אחרי הריגתה?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו