בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שב"חית

כמה קל ליהדות ארה"ב להתנער מסטיבן מילר

לאומנות לבנה, הפרדה בין ילדים להוריהם, התכחשות לזכויותיו של האחר, מחיקת הזיכרון ההיסטורי, כל זה אינו יהודי, כתבה ג'יין אייזנר

74תגובות
White House senior adviser Stephen Miller listens as President Donald Trump speaks during a cabinet meeting at the White House, Thursday, June 21, 2018, in Washington. (AP Photo/Evan Vucci)
אוואן ווצ'י / אי-פי

הנה סיבה של ממש להתקנא באמריקאים. מחאה רחבה קמה בארצות הברית נגד מדיניות ההפרדה בין ילדים להוריהם, שמנסים לחצות את הגבול ממקסיקו בלא ההיתרים הדרושים. העורכת הראשית של העיתון היהודי "פורוורד", ג'יין אייזנר, כתבה שהקהילה היהודית האמריקאית חייבת להתנער מסטיבן מילר, היועץ הפוליטי הבכיר של הבית הלבן, משום שהוא מגן על מדיניות זו "בלא שמץ של היסוס או חרטה". זה לא יהודי, פסקה אייזנר. לא צריך נידוי רשמי, כתבה, מספיק להתרחק ממנו ולהגיד לו "אינך משלנו. לא כאשר אתה מקדם מדיניות המתכחשת לאנושיות של האחר, ובכך סותרת ערכים יהודיים".

איזה רעיון נהדר ופשוט. להתנער ולהתרחק מכל יהודי רם דרג שפעולותיו ועמדותיו סותרות ערכים יהודיים, כפי שאייזנר מבינה אותם (ואתה כנראה לא מעטים בקהילה היהודית האמריקאית).

מילר דוחף כל הזמן לאמריקה שתקדם ותעדיף לאומנות לבנה, כתבה אייזנר בסלידה והזכירה שמוצאו ממשפחה שברחה מרדיפות בבלרוס והיגרה לארה"ב ב–1903 ובאמצעות רשת של חנויות סללה את דרכה למעמד הבינוני הגבוה. צביעות עמוקה מסתתרת מאחורי עלייתו (הפוליטית) המסוכנת של סטיבן מילר, כניסוחה, משום שהוא ברצון מתעלם מההיסטוריה של משפחתו.

"להיות יהודי זה לכבד את הזיכרון ההיסטורי. זה לגלות אחריות אחד לשני ולמי שזקוקים לסיוע ולאמפתיה. הודרכנו להגן על הזר, להכיר בכך שיש חוק אחד לתושבים ולגרים, להתייחס לאחרים באותה צורה שבה אנו מייחלים שיתייחסו אלינו", כתבה אייזנר. זה היסוד המשותף ליהודים מכל גווני הקשת הפוליטית, לדעתה.

מכתבתה של טלי קרופקין ב"הארץ" (17.6) עולה שמילר עשה יותר מ"לתמוך". "שורת כתבות (בעיתונות אמריקאית) חשפה כי מילר בן ה–32 הוא שדחק בטראמפ לאמץ את המדיניות האכזרית מלכתחילה", כתבה קרופקין. אבל אייזנר צודקת ב"הקטנת" תפקידו: בסופו של דבר טראמפ הוא הנשיא והוא המחליט.

אפיגמניו קנטנו, מהגר לארה"ב מסלבדור, ושני בניו הקטנים מחוץ למקלט מהגרים בסיודאד חוארס, מקסיקו
חוזה לואיס גונזלס / רויטרס

לאומנות לבנה, הפרדה בין ילדים להוריהם, התכחשות לזכויותיו של האחר, מחיקת הזיכרון ההיסטורי. כל זה אינו יהודי, כתבה אייזנר. אפשר להתווכח אתה על הגישה המהותנית שלה, המסגירה סוג של עליונות: אנחנו מוסריים, ולאורך כל ההיסטוריה, כי אנחנו יהודים. נקודה. אפשר להתווכח עקרונית על הניתוק שהיא עושה בין מקומה ומעמדה של קבוצה מסוימת בכל שלב היסטורי לבין הערכים והעמדות שהיא מאמצת, והשתנותם.

אפשר גם להתווכח על ההכללה — שאינה מבחינה בין אנשים שונים, ממעמדות ומרקע שונים, בתוך הקהילה היהודית. אבל לחסרונות האלו יש מעלה גדולה: המסר שמאחוריהם תובעני כלפי כל אחד מהקהילה שלה ואינו מתייחס רק ליהודים־אמריקאים.

המסקנה המתבקשת היא שאייזנר ודומיה בקהילה היהודית בארה"ב חייבים להתנער באותן נחרצות ופומביות מכל שרי ממשלת ישראל, מראשי הצבא בישראל ומשורה של יועצים ופקידים שמיישמים, ולא מאתמול, מדיניות שמגלמת את כל מה שאינו יהודי, לשיטתם. בעזה, בחברון, בשטחי סי של הגדה המערבית (60% ממנה), בירושלים המזרחית, ישראל מפרידה בין משפחות, מגרשת אנשים מבתיהם ומאדמתם, מקדמת מדיניות של עליונות יהודית־לבנה, מרוששת את האחר תוך התכחשות לאנושיות שלו.

בתוך גבולות המדינה הלא־יהודים מופלים לרעה ונרדפים. אלפי מילרים חיים בישראל, ולהם עשרות אלפי משתפי פעולה מרצון ובהתלהבות ומאות אלפי משתפי פעולה בחוסר מעש — וכולם יורקים על הערכים היהודיים כפי שאייזנר מבינה אותם.

***

ביום חמישי שעבר מתה עורכת הדין פליציה לנגר. ילידת פולין, היא היגרה לישראל ב–1950 יחד עם בעלה, ניצול שואה. הם הצטרפו למפלגה הקומוניסטית הישראלית, והיא גם היתה חברה בוועד המרכזי של מפלגה זו. היא סיימה את לימודי המשפטים ב–1965 ומ–1967 החלה לייצג פעילים פלסטינים נגד הכיבוש — ובכך היתה החלוצה שבעקבותיה הלכו אחרים. לנגר היתה חברה בליגה הישראלית לזכויות האדם, ובהודעה של מק"י על פטירתה מוזכר שהיתה סגניתו של נשיא הליגה, ישראל שחק. המשימה הסיזיפית שחקה אותה: היא היגרה לגרמניה ב–1990, ושם מתה. עם היוודע דבר מותה מלאה התקשורת הפלסטינית בהודעות אבל ותנחומים.

עורכת הדין פליציה לנגר
UNiesert

ואני נזכרתי במה שסיפר לי חבר, אחד מ"הקליינטים" הרבים שלה משנות ה-70: ממחנה הפליטים ג'בליה, בן למשפחה ממג'דל (אשקלון). "לא ידעתי מה זה שמאל", הוא סיפר לי, "אבל רציתי להיאבק בכיבוש". החזית העממית התאימה לו. כשהיה בן פחות מ–18 הצטרף לחוליה שלה, שטמנה פצצה בעיר בישראל ושחבריה נתפסו מהר. לנגר ייצגה אותם. הכינוי של אחד מחברי החוליה היה "היטלר", סיפר לי. "לנגר סירבה לייצג אותו". וזה היה בין השיעורים הראשונים שקיבל בהבנה פוליטית שמאלית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו