בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה עושים חיילי צה"ל שמגלים פנצ'ר?

בחודש שעבר עצרו חיילים בכביש 463, בלב אזור שבו הופקעו 660 דונים וכעת מוקם בו מאחז חדש, בגלל תקר. את הג'ק שאלו מטנדר פלסטיני חולף. אך מי הסיבה שבעטיה סייע להם פלסטיני אחר?

26תגובות
פלסטיני מחליף גלגל לג'יפ הצבאי
דרור אטקס

מה עושים שלושה חיילי צה"ל שנוסעים ברכב השטח שלהם ומגלים שיש פנצ'ר בצמיג? עוצרים בצד ומחליפים את הצמיג, תגידו. זהו, שלא בדיוק, אם אנחנו מדברים על יום שלישי, 28 באוגוסט 2018 בסביבות 18:00. החיילים עצרו, כמובן. אבל מי שהחליף את הצמיג של הרכב הצבאי הכבד שלהם היה פלסטיני. שלושת החיילים - שניים מהם חמושים - הסתובבו לידו. הג'ק הושאל קודם לכן מטנדר פלסטיני שעבר במקום.

דובר צה"ל ענה ל"הארץ": "כוח צבאי עצר בסמוך לכפר ראס כרכר בצדי הכביש עקב תקר בגלגל. מתחקור האירוע עלה שפלסטינים שעברו בסמוך הציעו מיוזמתם לסייע בתיקון התקר. לאחר שהתקר תוקן בסיועם, הכוח המשיך בנסיעה. נדגיש כי מהתחקור עלה שבניגוד לנטען, החיילים לא דרשו מהרכב הפלסטיני לעצור ולסייע".

אנחנו לא ממחלקת התעבורה. לכן נעזוב שאלות כמו איך זה שאין ג'ק מתאים ברכב צבאי ואיך זה שהחיילים יודעים להסתובב ברכב כרסתני בין כפרים פלסטיניים אך לא לטפל בו בשעת תקלה. אבל להציג את הסיפור כמו סולידריות בין נהגים, זה מרחיק לכת.

הבה נבהיר לשם דיוק: היחלצות של פלסטינים לעזרת נהגים שנתקעו עם צמיג מפונצ'ר היא חזון נפרץ. כביש 463, שמוביל לראס כרכר, אינו מקום נייטרלי שבו שוררות ההרמוניה והאחווה בין קבוצות אוכלוסין שונות. מדי יום בשבוע האחרון ירו חיילי צה"ל רימוני גז מדמיע, רימוני הלם וכדורי מתכת מצופה גומי בתושבי הכפרים שלצד הכביש, שמוחים על מאחז חדש שנבנה בלב אדמותיהם בעצם הימים האלו. מאחז זה ייצור חיץ בין שלושה כפרים: כפר נעמה, חרבתא וראס כרכר.

העצים שהושחתו סמוך לראס כרכר
איאד חדאד, בצלם

הניסיון מלמד שתושבי המאחז יטילו את אימתם על החקלאים והרועים. המרחב כולו ("גוש הטלמונים") כבר מבותר בהתנחלויות, במאחזים ובדרכים כבושות בין מטעים, שבסיוע הצבא ואלימות מתנחלית מתוצרת עצמית יצרו כיסי שטח גדולים, כולל מעיינות הכפרים ושטחי חקלאות וטיולים, שחסומים בפני הפלסטינים.

ניתן להניח שתושב הכפר ראס כרכר, שראה את החיילים המתקשים להחליף צמיג, החליט להתנדב ולעזור להם. ככל שימהרו להתרחק מהמקום, עדיף לו. מה הוא צריך שכמה צעירים יידו עליהם אבנים (כדרך לגיטימית וטבעית להגיד שהחיילים היו והינם פולשים לא קרואים), אלו יירו ויקראו לתגבורת, ובמקרה הקל הגז המדמיע ייכנס לבית ויחנוק את התינוקת או הסבא? אבל האם הנהג בטנדר, שאת הג'ק שלו לקחו החיילים, עצר מרצונו החופשי או שהחיילים אילצו אותו? 

החיילים כנראה אמרו למפקדיהם, בעקבות השאילתה לדו"צ, שהכל היה מרצון חופשי. אך לא זה מה ששמע דרור אטקס, חוקר מדיניות ההתנחלות הישראלית, שנקלע למקום בדיוק באותו יום ובאותה שעה. "מה, הצבא לא יודע להחליף גלגל?", הוא שאל את החיילים. אחד מהם ענה לו שהג'ק לא התאים, שהם דיברו עם המ"פ שאמר להם "תסתדרו" ואז הם עצרו את הטנדר הנוסע. האם נהג הטנדר יכול היה לסרב לחיילים, בשטח כבוש?

ריסוס כתובות בסינג'ל, היום
איאד חדאד / בצלם

אטקס לא היה שם במקרה. הוא בא לבדוק את אתר המאחז שבתהליכי לידה, בשטח עצום של 660 דונם, בין כפרים. כמה מתנחלים חמושים לא ידידותיים, כצפוי, הסתובבו שם בין הדחפורים. מתברר שמדובר במקרה הצלחה טיפוסי ב"טריקים" של פליאה אלבק, לשעבר מנהלת המחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה. בשנות השמונים, אחרי בג"ץ אלון מורה שאסר על הפקעת קרקעות פרטיות לשם בניית התנחלויות, היא חפרה ומצאה ועיוותה סעיף בחוק העותמאני, כדי לאפשר הכרזה על אדמות פלסטיניות "אדמות מדינה". כך, ב-1983 הוכרזו 660 דונמים אלו מאדמות ראס כרכר אדמות מדינה, כמו מאות אלפי דונמים אחרים בגדה המערבית. אדמות מדינה פירושן אדמה ליהודים בלבד, ודרך לסכל ריבונות פלסטינית.

מסביב ל-660 הדונם האלו יש אדמה פרטית מעובדת, שאפילו אלבק וילדיה הרוחניים במינהל האזרחי לא הצליחו להכשיר כאדמה ליהודים. ב-2004 נתפסה חלקת קרקע פרטית כדי לסלול דרך צבאית. אבל כדי להגיע לדונמים "המוכרזים", ששכבו להם כך בשקט 35 שנה, המתנחלים - מוגנים ברוביהם ועל ידי חיילים חמושים - פורצים דרך חלקות שאלבק וממשיכי דרכה לא יכלו לגזול באמצעות שטיק לגליסטי אלים.

אטקס לא היה בראס כרכר לבדו. הוא נפגש עם כמה מאנשי המשרד הפלסטיני למאבק בהתנחלויות. אחד מהם הוא מוחמד אלחטיב, ממובילי המאבק בגדר ההפרדה בבלעין. אלחטיב, יש לומר, התרגש הרבה פחות מאטקס מסיפור החלפת הצמיג. אטקס היה עצבני על הכפייה המובנית וההתנהגות השחצנית של שניים מהחיילים. אלחטיב, לעומתו, היה משועשע מהסצינה, שבה חיילים חמושים נזקקים לסיוע פלסטיני, ועוד מתחת לשלט אדום גדול המתריע על סכנה האורבת לישראלים שנכנסים לשטח שבשליטת הרשות הפלסטינית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו