טור אישי |

השגרה בגדה ממשיכה גם בזמן הלחימה בעזה

חשבו על כל המובטלים שהיו לנו, לולא הגדה המערבית: מהשוטרים ועד למקלידי צווי גירוש והריסה ולמשפטנים שמנסחים אותם

עמירה הס
עמירה הס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
עמירה הס
עמירה הס

ביום רביעי, 20 באוגוסט, כשעה וחצי אחר חצות, פרצו לובשי מדים לביתה ברמאללה של חאלדה ג'ראר, חברת המועצה המחוקקת הפלסטינית מטעם "החזית העממית". אחד מהם הושיט לה נייר כתוב בעברית. היא סירבה להושיט ידה ולקחת את הנייר. חיילת, היא סיפרה, הקריאה לה את הכתוב. שוטר תירגם לערבית. ג'ראר לא שמה לב לכל הפרטים שאמר. רק לתמצית: שהצבא מגרש אותה ליריחו, ושעליה לצאת בתוך 24 שעות. היא סירבה לחתום על הנייר. הוא נמצא אצלה בבית. חתום עליו האלוף ניצן אלון, מפקד כוחות צה"ל ביהודה ושומרון. תאריך הצו - 15 באוגוסט, וכותרתו: "צו בדבר הוראות ביטחון (נוסח משולב) יהודה והשומרון מס' 1651 התש"ע 2009". מתחת לכותרת עוד אחת: "צו פיקוח מיוחד".

בגוף הצו נכתב: "לאחר שהצטבר בעניינה של חאלדה כנאען מוחמד ג'ראר (להלן "הנדונה") חומר מודיעיני מהימן ואיכותי, ולאחר ששוכנעתי כי טעמים ביטחוניים כבדי משקל מחייבים זאת וכי הדבר נחוץ והכרחי, בשל טעמי ביטחון החלטיים, לשם שמירה על ביטחון האזור, הנני מצווה בזאת כי הנדונה תהא נתון (השגיאה במקור, ע"ה) לפיקוח מיוחד. כל עוד עומד צו זה בתוקפו, הנדונה לא תעזוב את את נפת יריחו, אלא בהיתר ממני או ממי שיוסמך לכך על ידי. צו זה ייכנס לתוקף עם חתימתו, והוא יעמוד בתוקפו עד ליום 29.2.2015 בשעה 23:59". ג'ראר הודיעה שאין בכוונתה לציית לצו הגירוש.

בהשוואה להרג ולהרס שמחולל אותו צבא בעזה, צו גירוש לפעילה פוליטית הוא "זוטות". האלימות פה היא יותר ביורוקרטית, פחות פיסית (בניכוי הפלישה לבית פרטי), גם בהשוואה לאלימות השגרתית, היום־יומית שמפעיל צבא ההגנה נגד האזרחים הפלסטינים בגדה. ומשום שאלימות זו היא כה שגרתית ויום־יומית, היא המובן מאליו שאף אנגלה מרקל ואף ברק אובמה לא טורחים להצהיר בגינה שלעם הפלסטיני זכות להגן על עצמו.

מפגינים נגד המבצע בעזה מתעמתים עם כוחות הביטחון במחסום קלנדיה, בחודש שעברצילום: AFP

שלשום, כמדי שבוע, ניסו חיילי צה"ל לדכא את הפגנות יום השישי בגדה נגד גזל אדמותיהם וההרג ההמוני בעזה. צעיר אחד בכפר קדום נפצע מפגיעת רימון גז בראשו. בשאר הכפרים - כך דווח - נחנקו מפגינים מגז מדמיע.

בין ה-12 ל-18 באוגוסט פצעו חיילי צה"ל 139 פלסטינים בהפגנות בגדה. 37 מהם (27%) נפצעו מירי חי, מדווח אוצ'ה, משרד התיאום של האו"ם לעניינים הומניטאריים. השאר נפצעו מפגיעות כדורי מתכת מצופים בגומי, ומגז מדמיע. מאז התחילה המלחמה בדרום, ב-8 ביולי, חיילים ושוטרים פצעו 2,139 פלסטינים. מתחילת 2014 פצעו חיילי צה"ל בסך הכל 3,995 פלסטינים בגדה. בכל 2013 פצעו חיילים 3,736 פלסטינים. חיילי צה"ל הרגו מאז 8 ביולי שני ילדים בגדה המערבית ו-15 מבוגרים, רובם בהפגנות תמיכה בעזה. מתחילת השנה הרג צה"ל 38 פלסטינים בגדה. זוטות.

הוראת גירוש היא בלתי שגרתית, אבל פשיטות צבאיות הן שגרתיות ועוד איך: ילדים מתעוררים בבעתה בבתיהם מחבטות בדלת ורובים מכוונים וחיילים רעולי פנים או שפניהם צבועות בשחור. בין 12 ל-18 באוגוסט בוצעו 91 פשיטות כאלו על כפרים ושכונות. כ-13 בלילה בממוצע. ולפי מועדון האסיר הפלסטיני, בשבוע שעבר עצרו חיילי ושוטרי צה"ל 111 פלסטינים בגדה המערבית הכבושה, בהם 20 בירושלים. מתחילת אוגוסט עצרו צה"ל והמשטרה 477 פלסטינים בגדה.

ואפילו לא הגענו להריסות בתים, להשתלטות על אדמות, להתנכלויות מתנחלים. אוצ'ה מדווח על 6 התנכלויות מתנחלים לפלסטינים, כולל ירי, ונדליזם, יידוי אבנים ומניעת גישה לאדמה. ישראלים גם השתלטו על אדמה פלסטינית בשני כפרים. בקרוב כרם ליין בוטיק, מן הסתם, או מחלבה לחלב עזים אורגני לאניני טעם.

כן, פלסטינים יידו אבנים ובקבוקי תבערה על מכוניות מתנחלים. שמענו על חיפושים ומעצרים בכפר שבקבוק התבערה שהושלך ממנו פצע מתנחל. לא שמענו על מעצרים אחרי ירי מתנחלים בכפר בורין. כן שמענו על עוצר שהוטל על הכפר חווארה בשל בקבוק תבערה פלסטיני על מתנחל.

בתי אבן בחרבת א-טוואילצילום: אלכס ליבק

ביום שלישי התקשר אבו פאחר מהכפר הקטן והעתיק חרבת א־טוואיל דרום מזרחית לשכם, וסיפר שדחפורי המינהל האזרחי הרסו שני בתי אבן עתיקים. אפשר להסיק שהרשויות ממש לא אוהבות את זה שבעליהם טרחו לשפץ מבנים שמעידים על שורשיות הנוכחות הפלסטינית באזור. התנצלתי באוזני אבו פאחר שענייני עזה מונעים ממני להתעמק בעניין, והוא הבין.

רבים מאוד הם הישראלים המחוללים את הזוטות האלו: אלו שנראים (חיילים ושוטרים), והבלתי נראים. חישבו על כל המובטלים שהיו לנו לולא הכיבוש: המשפטנים שנותנים את הכסות החוקית, המנסחים, המגיהים, משרטטי המפות, מקלידי הצווים, האחראים שיהיה מספיק דיו ונייר במכשירי הפקס והמדפסות, המפקדים, הרל"שים, אנשי השב"כ, הנהגים, הפקחים, חברי ועדות במינהל האזרחי. וחישבו על האבות והנשים והילדים, שמחכים ללא־מובטלים בבית לארוחת יום השישי.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

עמירה הס

עמירה הס | שב"חית

עובדת ב"הארץ" מאז 1989. כותבת על הכיבוש הישראלי וחיי פלסטינים בגדה וברצועה מאז 1991
ספרים שפירסמה: "לשתות מהים בעזה" (הקיבוץ המאוחד, 1997) ועוד כמה אסופות מאמרים בשפות שונות.
חיה ברמאללה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ