ברוב קולות נשלול שוב חיים

בבחירות חופשיות למהדרין יבחרו מחרתיים רוב הישראלים-היהודים במפלגות שזכות השליטה וההתעללות בעם אחר היא עקרון מקודש במצעיהן. רוב המצביעים הללו גם לא חושבים שזו בעיה

עמירה הס
עמירה הס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
הפגנה בעזה ב-2016 נגד מדיניות ישראל בנוגע לקבלת אישורי מעבר לטיפולים רפואיים (למצולמות אין קשר לכתבה)
הפגנה בעזה ב-2016 נגד מדיניות ישראל בנוגע לקבלת אישורי מעבר לטיפולים רפואיים (למצולמות אין קשר לכתבה)צילום: MAJDI FATHI / NurPhoto
עמירה הס
עמירה הס

שמותיהן אינם משנים. הפרטיות של שתי הנשים (בת 28 ובת 43) שאזכיר כאן - חשובה יותר. מה עוד, שעניינן הפרטי, כביכול, מייצג בעיה ישראלית לעילא ולעילא.

אל הבעיה הישראלית נגיע בסוף. נתחיל בנשים. מדובר בעוד שתי חולות סרטן כמובן. מעזה, כמובן. ושתיהן זקוקות להקרנות ולעוד טיפולים מצילי חיים שאין ברצועה. לשתיהן נקבעו טיפולים בבית החולים הפלסטיני "אוגוסטה ויקטוריה" במזרח ירושלים. תודו: (כלומר אלה שהחזיקו מעמד עד פה ולא הפסיקו לקרוא במשפט השני) כבר נמאס לכם לשמוע אותו סיפור שוב ושוב. נמאס לקרוא על עוד אדם שמחוץ לייסורי המחלה והפחדים הטבעיים ממנה, מתנסה במס הסבל המוסף שגובה ישראל מכל פלסטיני: המתנה מורטת עצבים להיתר יציאה, כשבמקרה הטוב הוא ניתן כמה שבועות אחרי הגשת הבקשה, ובמקרה הרע - התשובה היא שלילית.

האמת? גם לי נמאס. נמאס לי לשמוע מעוד בת שאביה דועך לנגד עיניה, ואין אישור יציאה. נמאס לי לפשפש בהיסטוריה הרפואית האינטימית של אדם זר, בדיוק כפי שעושה החייל-הפקיד הצעיר במינהלת התיאום והקישור הישראלית. נמאס לי לעיין בתכתובת העיקשת של עמותת "רופאים לזכויות אדם", שמזכירה לאותו חייל-פקיד במת"ק, שהבקשה הוגשה כך וכך פעמים, ואז לקרוא את התשובה הביורוקרטית חסרת הרגש, המשוכפלת, הצפויה. גם לי נמאס לחשוד, שאולי דווקא הוועדה האזרחית הפלסטינית לא העבירה בזמן את הבקשה, או שמא בכלל לא העבירה אותה לצד הישראלי, מתוך רשלנות, או משום שהיא מצייתת לפקודה לא-כתובה להעניש את אוכלוסיית עזה על שלטון חמאס.

כמה שבועות עברו מאז הגישו אותן שתי נשים את בקשותיהן, ובינתיים סרטן הקיבה מאכל את האחת ובשנייה מכרסם סרטן השד. באמת צריך דמיון מופלג כדי להבין עד כמה נוראה המצוקה שלהן ושל משפחותיהן? ובכל זאת, עניינן שונה במקצת מהמקרים הרגילים האחרים של משוללי היתר לטיפול רפואי: אין להן תעודת זהות. כלומר, הן אינן רשומות במרשם האוכלוסין הפלסטיני, שישראל היא המחליטה מי כלול בו ומי לא. כן, כן. גם ברצועת עזה שכביכול כבר אינה כבושה.

סיפורן הוא סיפור פלסטיני טיפוסי של גלות ונדודים. שתי הנשים נולדו במדינות ערביות להורה פלסטיני או לשני הורים פלסטינים. האחת הגיעה כילדה עם אמה האלמנה, באמצעות אשרת ביקור בסוף שנות התשעים והן נשארו ברצועה. השנייה ברחה ממדינה ערבית הלומת מלחמה והצליחה להיכנס לרצועה דרך מנהרה. לשתיהן משפחה בעזה. המבוגרת נשואה לתושב הרצועה ולהם ארבעה ילדים. הליך "איחוד המשפחות" - הענקת מעמד תושב לפלסטינים שהם, או צאצאיהם, נעקרו מהגדה או מהרצועה אחרי 1967 או למי שנשואים לתושב/ת פלסטיני - תפור עליהן. אבל ישראל, עם האובססיה שלה להתערבות בדמוגרפיה הפלסטינית, עצרה את ההליך בשנת 2000 (וגם קודם לכן ניהלה אותו באיטיות מכוונת).

כך ששתי הנשים שלנו הן גם משוללות זהות מוכרת. יש כמוהן כנראה כמה אלפים ברצועת עזה, בהם פלסטינים שברחו בשנים האחרונות מסוריה, תימן ולוב, ופלסטינים שישראל גירשה את הוריהם אחרי 1967. בעזה הם מקבלים תעודת זהות חלופית, שנקראת כרטיס זיהוי, והוא מאפשר להם לנהל את ענייניהם הביורוקרטיים. לרשום ילדים לבית ספר, לקבל רישיון נהיגה, להירשם ללימודים באוניברסיטה, לחתום על חוזה שכירות. אבל אם הם חלו, חייבים לצאת לטיפול בשכם או במזרח ירושלים - כרטיס הזיהוי שלהם לא שווה. מרשם האוכלוסין שבשליטה ישראלית אינו מכיר בקיומו.

שתי הנשים הגישו בקשה להיתר יציאה דרך הוועדה האזרחית הפלסטינית. נציגיה אמרו להן שהמת"ק הישראלי מתמהמה בטיפול בבקשה, כי אין להן תעודת זהות. הן פנו לעמותת רופאים לזכויות אדם, ששאלה את המת"ק הישראלי מה קורה. הימים נקפו. איזה ישראלי יסכים שאמו או אחותו יקבלו טיפול באיחור של חודשיים-שלושה? שאילתא של "הארץ" לדוברות מתאם הפעולות בשטחים זירזה (כפי שקרה בעבר) את הטיפול בבקשות. בתחילת השבוע התבשרתי, שיציאת שתי הנשים אושרה. זו הקלה. אבל הבעיה הישראלית שרירה וקיימת.

מחרתיים (שלישי) הבחירות, וכל כך טבעי בעיני הישראלים שזכות הבחירה שלהם כוללת את ההתערבות הגסה ביותר בחייהם של כארבעה מיליוני בני אדם משוללי זכות בחירה. תגידו מה שתגידו, ישראל היא דמוקרטיה. ורוב הישראלים-היהודים שוב יבחרו בבחירות חופשיות למהדרין במפלגות שזכות השליטה וההתעללות בעם אחר היא עקרון מקודש במצעיהן. זו אם כך הבעיה הישראלית: שזכות הבחירה שלנו כוללת את הזכות לשלול מהפלסטינים כל כך הרבה דברים - מופשטים כמו זכויות, וממשיים כמו חיים, בריאות, פרנסה וחופש. ושרוב הישראלים-היהודים כלל אינם חושבים שזו בעיה. וכשמישהו מוחה, הם עונים: אבל כך הרי החלטנו ברוב קולות.

עמירה הס

עמירה הס | שב"חית

עובדת ב"הארץ" מאז 1989. כותבת על הכיבוש הישראלי וחיי פלסטינים בגדה וברצועה מאז 1991
ספרים שפירסמה: "לשתות מהים בעזה" (הקיבוץ המאוחד, 1997) ועוד כמה אסופות מאמרים בשפות שונות.
חיה ברמאללה.

כתבות מומלצות

BW אמזון רחפנים 256

החבילה מתעכבת: למה הרחפנים של אמזון עוד לא סיפקו את הסחורה

קראק פאי הקלאסי של גוז' ודניאל

משחקים עם קראק פאי: ארבעה מתכונים לעוגה הממכרת

פרויקט הרצל 138

סוף סוף יש סיבה לעצור ולהביט בבית הבאר ברחוב הרצל

הדרך הקלה והטובה ביותר להימנע מקרני השמש היא להפחית את החשיפה הישירה

מה ההבדל בין כתמי שמש לנמשים ומה גורם להם?

אבישי בן-חיים

ל"ישראל השנייה" מגיע דיון רציני יותר, ובעיקר כזה שמבוסס על אמת

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ

כתבות שאולי פספסתם

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן

בניין דירות בחולון

לקחתם משכנתא בחודשים האחרונים? גם אתם כבר שילמתם על עליית הריבית

"כשבאנו לקבל משכנתא לרכישת הבית, התברר שהבעיה לא פשוטה כלל"

הריבית במשק מזנקת – מה כדאי לעשות עם ההלוואות שלקחתי?

המשווקים של פוליסות החיסכון הם סוכני הביטוח, שנהנים מעמלות שמנות

"הציעו לי להעביר את החיסכון מאלטשולר. האם כדאי לי?"