עמירה הס
עמירה הס

על הימין לברך מדי בוקר את הסכם אוסלו ומחולליו הישראלים במקום לקלל ולנאץ אותם.

קחו לדוגמה את הקורונה. לו סגנון השליטה היהודית ברצועת עזה ובגדה המערבית היה נשאר עד היום כפי שהיה במארס 1994, כלומר ישיר ובלי תיווך הרשות הפלסטינית, העול הבריאותי והכלכלי של המגפה בשטחים שנכבשו ב-1967 היה מוטל על הרשויות הישראליות. הבדיקות, המעקב, הטיפול בחולים הקשים, הקצאת מלוניות בידוד - לא הרשות הפלסטינית, שלא היתה קיימת, היתה אחראית לזה אלא ישראל. לוגיסטית וחומרית. ההידרדרות הכלכלית והשלכותיה החברתיות - לא הרשות הפלסטינית וממשלת חמאס היו עומדות מול האנשים הנואשים והזועמים והרעבים, אלא צה"ל ושב"כ. בלי חציצה ובלי אפוד המגן של המנגנונים הפלסטיניים.

הדאגה לשלומם ובריאותם של הפלסטינים לא היתה מדירה ולא מדירה שינה מעיני הרשויות הישראליות. אבל בכיבוש ישיר, נקודות המפגש וההתחככות בין פלסטינים לישראלים היו רבות בהרבה, וזה היה מדאיג בשל שלומנו אנו, היהודים. רק דמיינו את ילדינו הרכים, שוטרים וחיילים חמושים, מוצבים בבסיסים בתוך ערי הגדה המערבית ורצועת עזה, מפטרלים ברחובות הדחוסים באנשים, דורשים מכל אדם שצעירותו או זקנו מחשידים אותו ושנקרה בדרכם להראות ת"ז, מנסים לאכוף את הוראות עוצר-הקורונה או מסובך יותר - את עטיית המסכה. אם ברחובות ישראל שוטרים יהודים מרביצים לאזרחים יהודים סרבנים, תארו לעצמכם מה הם היו עושים ברחובות ג'נין ואיזה מהומות היו מתחוללות.

דמיינו את משרדי המינהל האזרחי, עמוסים בפקידים ובאנשים שמגיעים להסדיר את כל ענייניהם השוטפים, ברגע שהסגר קורונה היה מוסר: להגיש בקשה להתחבר לאינטרנט, לקבוע תור לטסט לרישיון נהיגה, לבקש הארכה של היתר השהייה של בת הזוג (נשואה למבקש כדת וכדין), להיבחן אצל קמ"ט (קצין מטה) חינוך ושב"כ לשם קבלת עבודה בבית ספר ממשלתי, לבוא שוב ושוב ולהתחנן לקבל היתר סוחר, לבקש היתר לשיפוץ הבית או הוספת קומה לבן שמתחתן או פתיחת משרד נסיעות. או לבקש היתר להקים חממה למלפפונים ועגבניות באדמת המשפחה, לטעת עצים או לשנות את סוג הגידול החקלאי.

כן, גם ירקות ועצים. היה דבר כזה. שימו לב לצו מס' 1015 בדבר פיקוח על עצי פרי וירקות, שעליו חתם מפקד כוחות צה"ל באיו"ש, האלוף אורי אור ב-27 באוגוסט 1982 (ממשיכו, האלוף אמנון שחק, חתם על תיקון כלשהו באוגוסט 1985. וכך כתוב בצו, בין היתר:

בית אריגה בג'נין, החודש. אם ברחובות ישראל מרביצים ליהודים סרבנים, תארו לעצמכם מה היו עושים בגדהצילום: RANEEN SAWAFTA/רויטרס

"איסור נטיעה: לא יטע אדם, לא ישתול ולא יזרע עץ פרי במטע, אלא לאחר קבלת היתר בכתב מהרשות המוסמכת, ובהתאם לתנאים שייקבעו על ידה... פיקוח על גידול ירקות: ... אדם יגדל בצל ובצל לזרעים רק לאחר קבלת היתר בכתב מאת הרשות המוסמכת... ובנפת ירדן – לא יגדל אדם עגבניות וחצילים. שינוי מטע: לא ישנה אדם את סוג העצים במטע או הרכבותיהם, אלא על פי היתר ... עונשין: מאסר שנה או קנס בסך 15,000 או שני העונשים כאחד.... הורשע אדם בעבירה על פי צו זה, רשאי בית המשפט לצוות, לבקשת התובע, כי עצי הפרי שניטעו או הירקות שגודלו ללא היתר, ייעקרו על ידי מי שהורשע.... (והיה) ולא ציית, רשאית הרשות המוסמכת לעקור את עצי הפרי שניטעו או הירקות שגודלו ללא היתר, ולחייב את הנאשם בכל הוצאות העקירה".

שוו בנפשכם את מספרם של המפגשים וההתחככויות שצו צבאי פסיכי כזה ודומים לו היו מייצרים בין מבקשי ההיתרים לגדל עגבניות וחצילים לבין מסרביהם במינהל האזרחי; בין הנוטעים הפלסטינים לעוקרים היהודים; בין הפושעים הנוטעים והשותלים לבין הפקחים; ואז ביניהם לבין השופטים והתובעים הצבאיים המלומדים שהיו מעיינים בחומר הראיות ומוצאים שאכן בוצעה עבירה של נטיעת עצים; ואז עם פקידי בנק הדואר, שם היו הפלסטינים משלמים ישירות את הקנס. כל זה היה מגדיל את הסכנה האקספוננציאלית בהידבקות.

לידיעת לה פמיליה: שנוא נפשכם יצחק רבין תמצת את הטריקיות הגאונית של הסכם אוסלו בגילוי הלב הג'ינג'י שלו, כשאמר: "אין תאריכים קדושים". כלומר, אף אחד לא מכריח אותנו לסגת מכל הגדה המערבית בתאריך מסוים. וכך הגענו הלום: 27 שנה אחרי, ישראל עושה בגדה המערבית כבשלה. לא, הסכם אוסלו לא מת. מהותו חיה וקיימת והיא: ישראל משמרת את שליטתה באדמה, במים, במחצבי האבן, בכלכלה ובמרחב הפלסטיניים, וזורקת את האנשים לאחריותו של שלטון-עצמי מוגבל ונכה בכיסי שטח מתוחמים. הקשיים וכאב הראש עוברים לממשלות הפלסטיניות, עם מינימום אמצעים חומריים לטפל בבעיות. הרווחים וההנאה מהשליטה ובראש ובראשונה תעשיית הדיכוי והפיקוח ופרברי יוקרה ואיכות חיים - לנו היהודים.

עמירה הס

עמירה הס | שב"חית

עובדת ב"הארץ" מאז 1989. כותבת על הכיבוש הישראלי וחיי פלסטינים בגדה וברצועה מאז 1991
ספרים שפירסמה: "לשתות מהים בעזה" (הקיבוץ המאוחד, 1997) ועוד כמה אסופות מאמרים בשפות שונות.
חיה ברמאללה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ