סקסטינג / הבלוג של שחר ברלוביץ

"זה לא טבעי כל הטנטרה הזאת שלכם. זה נשמע כמו מלא עבודה כל הלא לגמור הזה, הנשימות והסקס הרוחני", אמר לי החבר ולגם מהבירה שלו. תחילת השיחה בינינו התמקדה בניסיון שלי להסביר לו על היתרונות שמצאתי בשליטה על הגמירה שלי, על כך שאני מתעייף פחות אחרי סקס, מרגיש את העונג בכל הגוף ולפעמים אפילו חווה גלים של אורגזמות, ולא רק שיא אחד כמו שהייתי חווה פעם.

"אבל סקס צריך להיות פשוט, ספונטני, בלי הרבה מחשבה, אינסטינקטיבי. הרי אנחנו בעצם חיות", הוא הגיב בסקפטיות. זכותו. אין לי עניין בלשכנע. אין דרך אחת ליהנות מסקס ואני בטח לא האיש שמחזיק בה. מי שרוצה לגמור מסיפוק מהיר - שיגמור. גם לי בא לפעמים לגמור ככה, בטח כשבא לי להירדם מהר או אם החברה שלי רוצה לראות אותי גומר. להכל יש מקום.

סקס יכול להיות מבאס, ממש מבאס. מבחוץ הוא יכול להראות רגיל, אפילו לוהט, אבל בפנים משהו לא עובד. שנינו הרגשנו את זה, שנינו קיווינו שהשני לא שם לב, אבל עמוק בפנים ידענו - משהו לא עובד.

אולי זה נובע מההתרגשות, מהציפייה או מהפחד לאכזב. אנחנו כבר כאן, היד שלי במכנסיים שלך והיד שלך במכנסיים שלי. תיכף תגלי שלא עומד לי, לרגע תשהי את המגע ואז תשחררי. ואני? אמשיך לעשות לך ביד למרות שכבר לא כזה בא לי. זה נעים לי שאנחנו מתנשקים אבל האמת היא שאני רוצה שנעצור. לא בא לי על רגשות האשם, אז אני ממשיך, גם עכשיו, כשאת כבר פחות רטובה.

הטענה הרווחת היא שפורנו מקלקל את הנוער. לפחות פעם בשבוע אני מקבל טלפון מהורה מודאג שמבקש להתייעץ איך מתמודדים עם "הרעה" הזאת. לתפישתי, העולם לא היה מקום טוב יותר מבחינה מינית לפני הפורנו. בורות ושיח מגומגם היו (כידוע לרבים מאיתנו) גם נחלת ההורים במאה שעברה. מיניות הוא אחד הנושאים המביכים והמבלבלים שהורים צריכים להתמודד איתם, בעיקר בגלל שגם הם לא מורגלים לדבר עליו. אפילו עם בני/בנות זוגם.

לכן, לרוב אני אפנה את ההורה המודאג לבדוק עם עצמו מה חשוב לו בנושא ואיזה מסר הוא רוצה להנחיל. אני מציע לשים את הדגש על הניסיון לדבר באופן אישי, ולא באופן עקרוני או מרוחק. לדבר גם על הכיף שבמיניות ולא רק על מה שאסור או בעייתי. קל ללכת לאיבוד בשלל העצות שמתרוצצות שם בחוץ. אין דרך אחת ללמד מיניות מיטיבה כמו שאין דרך אחת לקיים מיניות מיטיבה. 

מאז שהבנתי מה זה סקס השתעשעתי לא פעם במחשבה איך זה נראה כשאנשים עושים את זה. הסרטים ההוליוודיים וסרטי פורנו תמיד הרגישו לי מעוצבים, מלאכותיים ולא מייצגים. איך זה נראה באמת?

את הסרטון האירוטי הראשון שלי צילמתי בגיל 17. שמתי מצלמה על חצובה ו"עשינו את זה". זה היה מביך, מסורבל וטכני. צפינו בסרטון ומיד מחקנו אותו. מבוישים וגאים הלכנו לישון. אני זוכר שהטריד אותי כמה שאני רזה ואותה הטריד שהציצי שלה נראה מוזר בשכיבה.

אני זוכר כמה פחדתי להתפשט באור. הרבה יותר בטוח להיות לבוש או להתפשט מתחת לשמיכה. הרגע הזה, שעוצרים את המזמוז וכל אחד מוריד את הבגדים שנשארו עליו, היה מביך בשבילי. אולי פתאום היא תראה לי ויירד לה ממני? אולי היא תראה את הנמשים על העור הלבנבן שלי? את הזין שקצת נוטה שמאלה? את צמיגוני השומן בצדי הבטן הרכה מדי? את סימני המתיחה בישבן ועל הירכיים שנותרו מימיי כילד שמן?

בתוכי גר ילד שמן. כשאני מביט במראה הוא עדיין מביט בי חזרה, בטוח שאף נערה לא תרצה אותו. כמה דעות ופחדים אני מחזיק על הגוף שלי, כמה אני משליך עליו, וכמה כל זה נוכח כשאני באינטראקציה מינית. הרבה יותר קל לי למנות מה אני לא אוהב בגוף שלי, מאשר מה כן. כיצור שנולד בגוף של גבר, יש מגוון ציפיות מהגוף שלי. הוא צריך להיות חזק, גבוה ועמיד, שרירי ואתלטי. הוא צריך לתפקד, לשמור ולהגן. את רוב חיי העברתי בתחושה שאני והוא עדינים מדי. בהתחלה מול בנים שלא הייתי רלוונטי מולם בספורט או במכות, ואחר כך מול בנות.

מהמפגש הראשון היה בינינו ניצוץ חזק של משיכה, והסקס היה מסע של גילוי וריגוש. אבל, כצפוי, אחרי כשלושה חודשים ירד גל ההתאהבות והפסקנו "לעגל פינות" או לנסות להרשים זה את זו. כשהמשקפיים הוורודים הללו הוסרו, גיליתי שבסקס איתה אני מוצא את עצמי במצב של ריצוי. מנסה להרשים, להגמיר, להראות שאני יודע לספק את מה שהיא אוהבת - ושוכח אותי. התחוור לי שהיא רוצה "להזדיין" ושאני רוצה "לעשות אהבה". כלומר, בכיף מבחינתי להזדיין. מהר, חזק, ייצרי, חייתי. אבל לא רק. בא לי לפעמים שיהיה איטי, ממושך, נטול-מטרה, מתמזג, רוחני.

לקח לי זמן להכיר בזה. הרי "להזדיין" אמור להיות מה שאני גם רוצה. אני "אמור לרצות סקס" תמיד ולא משנה איך. הביך אותי לבקש ממנה כל פעם שתאט, שתסתכל לי בעיניים, שתנשום איתי. כל כך רציתי שנהיה בדיוק על אותו הגל. בסך הכל, אנחנו מאד נמשכים אחד לשנייה, וכיף לנו, ועמוק, ומצחיק, ומעניין, וקרוב ופתוח. למה לסבך, חשבתי לעצמי, ולא אמרתי כלום.