שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

למה אנחנו חוגגים חג שהפסדנו בו?

שחר אילן
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
סופגניות ברולדין. בחורף דרוש חג של אור ואשקרדיט: רונן מנגן
שחר אילן

המתיוונים האמיתיים

אין ספק, חג החנוכה הוא שעתם הקלה של בעלי הטורים החרדים. כה קל לצחוק על החילונים שחוגגים את החג למרות שאם היו חיים אז בימי אנטיוכוס אין ספק שהיו נחשבים למתייוונים. "מאז השתלטו פורקי עול תורה על עם ישראל... אנו עומדים ללא הרף מול איומים שונים בנוסח מלכות יוון הרשעה ובמתיוונים", כתב ביום שישי בטאון הפלג הירושלמי הקיצוני "הפלס".

אליהו גוט, בעל טור בעיתון המתון יחסית "משפחה" כתב ש"ירושלים הופכת למערת תרבות וספורט לנושאת הדגל של תרבות יוון". העובדה שהחילונים דומים למכבים יותר מהחרדים, לפחות בהיבט שהם משרתים בצבא, לא מפריעה לבעלי הטורים החרדים. גם לא העובדה שספק אם המכבים היו נוטים חסד לאנשים שמסתובבים בארץ ישראל בכובעי פרווה פולניים.

"הנכבה" של החילונים?

אבל זה שבעלי הטורים החרדים פוסלים במומם לא משנה את העובדה שהשאלה שלהם תקפה: למה אנחנו, חילונים בפרט ויהודים שאימצו את התרבות המערבית בכלל, חוגגים חג שהפסדנו בו? מייסדת מרצ המנוחה שולמית אלוני אמרה לי בעניין זה לפני כעשר שנים שמתיתיהו היה פונדמנטליסט שלא בחל במלחמת אחים. ד"ר רם פרומן, משפטן וחוקר חגים, תוהה במאמרו "החילונים והחגים היהודיים" על ההתעלמות של החילונים מכך שהם "מזכירים את המתייוונים יותר מאשר את מתתיהו ובניו". על פי נרטיב זה, חנוכה יכול לדבריו להצטייר כ"נכבה" של החילונים.

ניצחון החרד"לים.

אם יש יהודים בישראל שיכולים לראות את עצמם כממשיכים לגיטימיים של המכבים אלה נערי הגבעות ואנשי תג מחיר. אולי החרד"לים באשר הם. ואכן הרב החרד"לי שלמה אבינר פרסם רשימה סאטירית שלועגת הן ליומרה של החילונים והן ליומרה של החרדים לראות עצמם כממשיכי המכבים. למה החשמונאים לא ישבו ללמוד תורה כדי לנצח במלחמה? שואל ברשימה הזאת הילד החרדי את אביו (הרב אבינר חתום על הרשימה אבל היא מזכירה באופן חשוד רשימה של אסף וול שפורסמה ב-Ynet חמש שנים לפני כן). אבל שיהיה ברור, גם הדתי לאומי הממוצע הוא מתייוון, אולי מתיוון מתון. ביחוד אם הוא הולך למכון כושר.

הדלקת נרות בבית הלבן בשנה שעברה. הרב רבינוביץ' מהכותל שכח לספר לנשיא אובמה שבנות לא מדליקות נרותצילום: מתוך וידאו של הבית הלבן

חוגגים, בטח חוגגים

האם אנחנו, כלומר החילונים, באמת חוגגים את חנוכה? מתברר שכן. סקר מכון גוטמן משנת 2009 מעלה ש-82% מהאוכלוסיה היהודית מדליקים נרות בחנוכה, מתוכם 76% בקביעות. בערך שני שליש מהאוכלוסיה היהודית בישראל הם חילונים או מסורתיים שקרובים לחילוניות. יוצא שלפחות חצי מהחילונים ושני שליש מהאוכלוסיה החילוניות המורחבת חוגגים את החג.

נס לא קרה לנו

כדאי לזכור, מהרבה בחינות הציונות החייתה את החג. עד הופעת הציונות, כך טוען ההיסטוריון פרופ' אליעזר דון יחיא מאוניברסיטת בר-אילן, היה חנוכה חג משפחתי קטן וצנוע שבו הבליטו את נס פך השמן, כלומר את ההיבט הדתי. אלא שהציונות חיפשה מסורות של גבורה יהודית, ויהודה המכבי ובר כוכבא אומצו בהתלהבות. היא פיתחה סביב דמותם של המכבים תרבות גוף ברוח ההלניזם. הוקמו קבוצות ספורט שנשאו את השם מכבי, נערכו מרוצי לפידים, ואף האולימפיאדה היהודית, המכביה, קרויה על שמם.

היבט אחד של החג, שקל לכולנו להזדהות איתו, הוא שהמכבים ניהלו מלחמת שחרור לאומית. לצורך זה חשוב להדחיק את ההיבט שהמלחמה נוהלה כדי להקים מדינת הלכה. את ההדחקה הזאת מבטא מאוד השיר של לוין קיפניס "הבה נרימה": "מכבים אנחנו,  / דגלנו רם, נכון,  / ביוונים נלחמנו / ולנו הניצחון". בכלל ספק אם יש חג שזכה לכל כך הרבה שירים חדשים כמו חנוכה, חלקם שירי ילדים וחלקם כופרים בערכי החג הדתי. השיר "אנו נושאים לפידים" הכריז ש"נס לא קרה לנו. פך שמן לא מצאנו". ואילו השיר "מי ימלל" מייחס את הניצחון ל"מכבי מושיע ופודה", מכבי בשר ודם.

מה פתאום לוותר?

פרומן הציע במסגרת מחקרו לקבוצת חילונים לוותר על חנוכהכדי שלא לחגוג את תבוסתם. כולם דחו את הצעתו על הסף והסבירו לו, שמבחינתםאין כל קשר בין החג שלהם לסיפור ההיסטורי. החילונים החדשים, כך הואמסביר, רוקנו את החגים מערכיהם - הן הדתיים והן הציוניים - ונותרו עםהטקסים בלבד. אין כאן ריקנות, לדעתו, אלא דחייה מודעת של הערכים הישנים,שהיא מעשה לא פחות משמעותי מהלאמת החגים שביצעה הציונות.

אימון במכון כושר. ברוח ההלניזם? למצולמים אין קשר לנאמר בכתבהצילום: איתן ברנט

אז למה באמת?

מאז המחקר של פרומן עברו לא מעט שנים. נראה שבעידן החזרה לארון הספרים היהודי יש הרבה יותר חילונים שמעוניינים לצקת אל מסגרת היהדות את הערכים שלהם. הנה כמה דרכים אפשריות. עיריית חיפה הפכה אותו לחג של קרבה בין-דתית באמצעות ציון חג שלושת החגים – חנוכה, חג המולד והראמדאן. בתנועות הרפורמית והקונסרבטיבית (נכון, לא בדיוק חילונים) נהוג לציין את חנוכה כחג של מאבק למען חופש דת. מייסדת אלול ד"ר רות קלדרון אומרת ש"כישלון מרד המכבים הוביל לאחר החורבן לנצחון החכמים על הכוהנים, ניצחון התבונה והפשרה על הקיצוניות. זה חג שמאלני".

העיתון הדתי לאומי "מקור ראשון" פרסם לפני שנתיים פרויקט בנושא "המתייוונים". קלדרון והסופרת אבירמה גולן כתבו שם בשבחי ההתייוונות, אבל במידה. "חנוכה הוא זמן טוב לזכור כי השאיפה לאותנטיות תרבותית היא שאיפה ראויה, אך המפגש בין התרבויות הוא הפתח לחיים של יצירה והתקדמות... המגע בין התרבות היהודית לתרבויות העולם הוא מצוות חנוכה". "הלוואי שיהיו בקרבנו יותר מתייווני אמת", כתבה גולן, "אנשי מנהיגות ורוח מורכבים, עשירי השפעות, שאינם פוחדים ללמוד מדנמרק איך צריך לנהל מדינת רווחה, ומצרפת איך להשקיע בתרבות, ומארה"ב איך לטפח ערכי דמוקרטיה".

אז אם לסכם, אנחנו חוגגים חנוכה כי:

ראשי המחנה הציוני מדליקים נרות בכותל לפני הבחירות האחרונות. מה המכבים היו חושבים עליהםצילום: טלי מאייר
  • לא לגמרי אכפת לנו מהאידאולגיה של החג;
  • כי בחורף צריך חג של אור ואש, כמו חנוכה או חג המולד, ביחוד אם יש ילדים בסביבה;
  • כי זה חג של אוכל כיפי (למי שחושב שזה אוכל כיפי. אני חושב שסופגניה זה סוג של ספוג) ומתנות לילדים; כי זה שובר לילדים את תקופת הלימודים הארוכה שבין סוכות לפסח ומאפשר לאמרגנים ולזמרים לעשות המון כסף מפסטיגלים;
  • כי זה חג של ריבונות ועצמאות לאומית,
  • כי אנחנו בעד התייוונות אבל במידה.
  • וגם: כי חגים מאפשרים להתחבר לשורשים ולמסורת והחיבור הזה חשוב לרבים מאיתנו, גם אם לא היינו רוצים לחיות כמו שחיו אז ואנחנו חושבים שחלק מהערכים של אז מאוד לא רלבנטיים לחיים שלנו היום.
  • מכל הסיבות האלו או מחלקן וגם אם הן סותרות לפעמים אחת את השניה.
שחר אילן |משגיח כשרות

משגיח כשרות נולד כבלוג פרלמנטרי אבל הפך בשנים האחרונות לבלוג שעסק בעיקר בנושאי דת ומדינה. מלבד זה הוא עוסק בעוד נושאים שמעניינים אותי: כנסת ודמוקרטיה, ירושלים ואדריכלות, אבל גם ספרי מדע בדיוני ופנטסיה, קפה, גלידות ועוד. המשגיח הוא בלוג פרטי ואינו קשור לעמותת חדו"ש שאני הסמנכ"ל שלה. כל עמדה פוליטית שאני מבטא היא של המשגיח בלבד ואינה על דעת העמותה.

לארכיון הפוסטים של "משגיח כשרות": http://blogs.haaretz.co.il/shaharilan

לכתובת הבלוג הראשונה במרקר קפה: http://cafe.themarker.com/blog/127809/

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ