טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

35 שנים לטבח סברה ושתילה – ואף אחד לא טורח לספר לדור שגדל כאן מה קרה שם

כשהייתי בת 15 נתקלתי בסרטון של הטבח ורצתי לאמא שלי לשאול אותה אם רצחנו אנשים בלבנון. "לא בדיוק", היא אמרה, וראיתי את המשמעות של מה שלא נאמר תלויה באוויר

תגובות
טבח סברה ושתילה בלבנון, 1982
רויטרס

כשהייתי בת 15 בערך, נתקלתי בסרטון של טבח סברה ושתילה ביוטיוב. אני זוכרת שהבטתי בסרטון רץ על פני ערימות גופות בשחור לבן, ילד בוכה והמון זבובים. לא הבנתי מה אני רואה, הייתי בטוחה שזה חלק מסרט, הגוף שלי סירב לעכל שהוא מביט בבני אדם מוטלים כמו זבל. לראשונה הבטתי בגופות, הרבה לפני שנהיה נפוץ לשלוח תיעוד של זוועות מדממות, וזה השאיר עליי רושם מבחיל של בנאליות.

קראתי את הכתוביות באנגלית על "הטבח שישראל עשתה בסברה ושתילה". השם הזה "סברה ושתילה" צלצל לי כל כך יפה. רצתי במדרגות אל אמא שעמדה במטבח ושאלתי אותה אם רצחנו אנשים בלבנון. אני חושבת שהיא קפאה לרגע מעל הירקות השטופים, ואז אמרה: "לא בדיוק. היה שם טבח נורא שהלבנונים עשו אחד בשני כשצה"ל שלט באזור". הרגשתי את כובד הדממה שלה וראיתי את המשמעות של מה שלא נאמר תלויה באוויר. באותו רגע הרגשתי בושה כי למרות שלא לגמרי הבנתי, ידעתי שאני עומדת מול מסך שקר. רעדה לי האדמה כי לראשונה התנפצה לי החלוקה של טוב ורע, ישראל נצבעה אפור.

אם לא ידעתי אז דבר, אני מתארת לעצמי שגם היום אף אחד לא טורח לספר לדור שגדל פה על סברה ושתילה. אף אחד לא טורח להזכיר את מאות הנשמות שנטבחו ללא הבחנה בעוד חיילי צה"ל עומדים מנגד. אף אחד לא טורח לספר לדור שגדל פה על הביקורת האדירה של מאות אלפי מפגינים בכיכר רבין בתל אביב. אף אחד לא טורח להגיד את השם המצלצל "סברה ושתילה" שוב ושוב, עד שיגרום להרגיש, שיעלה תחושת בחילה ובושה.

הדממה של היום זועקת. ההיסטוריה לא תסיט מבט מדמם על ידינו. 35 שנים לטבח סברה ושתילה – לא לשכוח את הקורבנות, לא לשכוח את האשמים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות