בלוגים

שיח אסטרטגי / הבלוג של שמואל מאיר

מהודאה על פגיעה שגרמה לפתיחת הפגנות, להודעה שהביאה ל"נפגע" בסגירת רשימות

הבלוג מגיש את אירועי השבוע המרכזיים ככתב חידה של רמזים וחרוזים. המטרה: לאתגר את הראש ולכופף את השפתיים מעלה. הקוראים מוזמנים לפצח. את התשובות ניתן לקרוא בלינקים המצורפים

לפני הכל

* הילדים שרצו רק להתנדנד, והגננת שהגנה עליהם בתעוזה
רצים להסתתר בשל הנדנדה בהחלטה לגבי היחס להעזה

עיתון הארץ
להמשך הפוסט

האתגר הסודי של מערכות יחסים

המוסכמה הידועה ביותר בזוגיות היא שאנחנו צריכים שבני הזוג שלנו יתמכו בנו כשאנחנו נכשלים ומתקשים, אבל לפעמים הקושי האמיתי ביחסים הוא דווקא להתפעל מאתנו דווקא כשאנחנו מצליחים

מן המפורסמות היא ש"בני זוג צריכים לתת ספייס אחד לשני". הנחת המוצא הזו נוסחה היטב ברשימה שמצאתי באתר אחר: "כשאנחנו מדברים על זוגיות, רוב הזמן אנחנו מדברים על אומנות החיבור כדי ליצור תחושה גדולה יותר של שותפות. ובתוך היחד הזה יש המתקשים להבין את הערך של נפרדוּת במערכת יחסים אוהבת - במיוחד מכיוון שזה עלול להיות מפחיד כל כך.

"אין ספק שזו אחת המיומנויות הקשות יותר ליישום בזוגיות. אבל העובדה היא שבמערכות היחסים הטובות ביותר שני בני הזוג מבינים, מכבדים ותומכים בצורך המתמשך לחוויה בריאה של נפרדות". אני מסכימה שבזוגיות אנחנו מתמקדים בדרך כלל בחיבור ובשותפות, אבל האם הצורך השני הסמוי מן העין הוא הצורך בנפרדות?

מתוך סדרת הטלוויזיה בית הקלפים: קלייר אנדרווד מושבעת לנשיאת ארצות הברית ולצדה בעלה פרנק
David Giesbrecht/אי־פי
להמשך הפוסט

תן לי לגמור!

זה לא מה שאתם חושבים. למה תמיד הראש שלכם הולך דבר ראשון לגועל נפש המתוק והממכר הזה?

יש דברים שמסיטים את תשומת לבי לשוליים ואני מנסה לעשות בהם סדר על בסיס עיקר וטפל, ניתן לשינוי או לא, עלות מול תועלת, רע והכרחי, מספר נפגעים. כאלה התלבטויות. כמו זבובים הן מסתובבות אצלי בראש ועושות רעש. כולנו לא סובלים זבובים, אבל במקרה דנן כמה שהם ירעישו - ככה זה לא ייפסק. זה לא ייפסק גם אם נדבר על זה. זה לא ייפסק כי זה ממש לא תלוי בנו. אנחנו הרי המון שקוף שנלקח בשבי ולא קיבל מועד שחרור.

הזבובים הם רק משל לזמזומים כמו הבחירות הבאות והבאות אחריהן, משחק הכסאות הפופוליסטי, תקציב הממשלה שלא אושר, יוקר המחיה, האח הגדול והאינפנטילי, מה שהיה פעם ולא ישוב, הכדור שמתחמם ואם נשרוד אותו אולי נספיק ליהנות גם מתקופת קרח, והרי ההיסטוריה חוזרת.

"אופס, מכיוון לא צפוי וללא אישור מהמנחה מגיעה מקצה קשת הפאנל מחאת"
צילום מסך
להמשך הפוסט

לא רק הרב פירר, רופאים ישראלים בארה"ב מציעים קו חיים לחולים קשים

רופאים ישראלים מגיעים להתמחות בארה"ב ונשארים בדרך כלל מסיבות כלכליות ומקצועיות אבל גם מסיבות אישיות. ארגון רופאים ישראלים בארה"ב מציע כעת סיוע במצבי חירום שלא ניתן לטפל בהם בארץ

מה מניע כל-כך הרבה רופאים ישראלים לארוז מזוודות ולעבור לארה"ב בחיפוש אחר עתידם המקצועי? האם זה קשור לעומס הגדול בחדרי המיון, לצפיפות במסדרונות, למחסור במכשור מתקדם? ואולי זו הסיבה למחסור הקשה ברופאים מומחים בקופות החולים? בעוד מערכת הבריאות הישראלית סובלת ממשבר גדול, הרפואה הישראלית בארה"ב חווה שגשוג ורושמת הצלחות גדולות. כעת היא גם מרגישה חזקה מספיק כדי להציע סיוע לחולים שאינם מצליחים למצוא מזור לבעיותיהם בארץ.

לפי הערכות, בארה"ב חיים ועובדים כיום יותר מאלף רופאים ישראלים, רבים מהם בתפקידים בכירים. "אין לנו מספרים מדויקים אבל לאן שלא תלך - תוכל למצוא רופא ישראלי", אומר ד"ר תומר זינגר, המנהל הרפואי של Shady Grove Fertility Center, אחד המרכזים החשובים בתחום הפריון וההפרייה החוץ גופית בארה"ב. ב-2016 חבר זינגר לרופא ישראלי אחר, ד"ר יונתן בנק, מומחה לכירורגיה פלסטית משחזרת במנהטן ובלונג איילנד, לצורך הקמת ארגון הרופאים הישראלים בארה"ב. המטרה הראשונית היתה לתת מענה למספר הגדל והולך של רופאים ישראלים שחיים ועובדים בארה"ב ולחזק את הקשר בינם לבין מערכת הבריאות בארץ.

חברי ארגון הרופאים הישראלים בארה"ב בכנסת שקיימו ב-2019
רבקה זינגר
להמשך הפוסט

לחמניות חמאה מהירות

הן נפלאות לניגוב רטבים אבל גם ככה סתם, לארוחות בוקר, בראנץ' או ערב: רבע שעה הכנה, רבע שעה אפייה ויש לכם Biscuits - לחמניות חמאה ללא שמרים שכיף לאכול

חורף, קר, אין חשק לצאת מהבית ובכל זאת רוצים ארוחה כיפית, מהירה, פשוטה ומחממת? טוב, יש הרבה פתרונות אבל אחד מהם הוא Biscuits, לחמניות מהירות ללא שמרים וטעימות להפליא. במקור הן בכלל נועדו פרקטית להגביר את תחושת השובע של מאכלים ואין כמותן לנגב רטבים של קדירות.

בארצות הברית ובקנדה הן מוכרות כ-Biscuits ולהבדיל מאלה של בריטניה ואירופה בכלל שמתייחסות לעוגיות "אפויות פעמיים", אלה לחמנית רכות ונימוחות. באמריקה קיימת נטייה להכין אותן מבצק מוכן למרות שאין שום סיבה מוצדקת לקנות אותן בווריאציה מתועשת. הן טעימות וקלות להכנה בדיוק כמו שהן ויש להניח שיש לכם את כל המצרכים בבית. זה גם די הגיוני, הן הומצאו מכלום בתקופה שכלום בערך זה כל מה שהיה.

לחמניות מהירות biscuits
קרן הבר
להמשך הפוסט

יום בחיי יעל גיל, הסמול-טוק בגרמנית קולח יותר אחרי קצת אלכוהול

בת 23, זמרת אופרה, לומדת בבית ספר גבוה למוזיקה בברלין, בייביסיטר שלוש פעמים בשבוע, מיקרו כדי לחמם אוכל מבושל לא כל-כך מקובל פה, מתנות לשכנים שלי לרגל חג המולד זה מוגזם או מתוק?

"אני יעל גיל. בת 23, גרה בברלין מאז אוקטובר עם השותפה דפנה. זמרת סופרן ולומדת לתואר ראשון באופרה (שנה שלישית) בבית הספר הגבוה למוזיקה הנס אייזלר. עובדת כבייביסיטר שלוש פעמים בשבוע. בזמני הפנוי מטיילת, מצלמת, קוראת, מבשלת ואופה, רצה והולכת לשיעורי פילאטיס/ משקולות/ זומבה - מה שבא. רוצה להמשיך לתואר שני בטיפול. בזמן האחרון זוממת גם על בימוי".

"התחלתי ללמוד בארץ. החלטתי לעבור מתוך דחף לטייל, ללמוד שפה ותרבות אחרת. הבנתי שזו הזדמנות ושמסגרת תקל ותאיץ את התהליך (לימודים בגרמנית למשל, נמצאת עכשיו ברמה A.2.2). כל זה, בשילוב עם העובדה שיש פה המון עשייה בביצת המוזיקה הקלאסית וההתאהבות שלי בעיר, הוביל לכך שהכל זרם מעצמו לברלין".

10
יעל גיל
להמשך הפוסט

מאפינס אוכמניות: כמעט כמו באמריקה

מאפים רכים, מתוקים במידה, מלאים באוכמניות מתפצפצות. בדיוק מה שצריך ליד משקה חם

לחברתי ענת יש חיבה גדולה למסורות ומאכלים אמריקאים, וביניהם בולטים הבלוברי מאפינס. אחרי כמה וכמה משחקים עם המתכון הגענו לתוצאה בה מתקבלים מאפים רכים, מתוקים במידה, מלאים באוכמניות מתפצפצות. בקיצור, בדיוק מה שצריך ליד משקה חם.

בארצות הברית (אבל לא רק שם) האוכמניות נגישות וזולות, אך לרכוש אותן בישראל זה כבר עסק יקר – לכן קיצצתי מעט בכמות מהמתכון האמריקאי המקורי והסתפקתי ב-250 גרם אוכמניות (שעושים את העבודה). ענת חברתי ניסתה לאפות את המאפינס עם אוכמניות קפואות, אך לטענתה אלו צבעו את המאפינס בצבע, ולכן העדיפה ללכת על טריות בלבד. אתם מוזמנים לנסות את האופציה הקפואה כמובן ולקחת את העניין הזה בחשבון. אחרון לעניין האוכמניות – שימו לב כי יש לערבב כף מתערובת הקמח עם האוכמניות לפני שמוסיפים אותן לבלילה – צעד זה נעשה על מנת שאלו לא ישקעו לתחתית העוגות בעת האפייה. מעבר לזה, ממש קל להכין את המאפינס הללו. אין כאן הפרדת ביצים, מיקסר וכו' – כמה קערות וערבובים והמאפינס בידיכם. 

בלוברי מאפינס
תומר אפלבאום קרמיקה: שגית אגם
להמשך הפוסט

מה סוד חיי הנצח של הקלאסיקה "הלב"?

הספר, שנכתב כיומן של נער צעיר, היה חדשני לתקופתו. ועל אף היומרות החינוכיות והלאומיות של מחברו האיטלקי, הוא זוכה לפופולריות גלובלית עד היום. מה סוד קסמו?

"והנה ערב אחד פתח מרקו, צעיר הבנים, ואמר בנחישות דעת: 'אני הולך לאמריקה לחפש את אמי'".

לאחרונה יצא לאור "מדריך הרפתקה לספרי נוער" (הוצאת אוקיינוס), בעריכת חגי ואסף ברקת. המדריך מרכז את יצירות המופת של הספרות העולמית לנוער, שנכתבו ב-300 השנים האחרונות, ובו אנשי ספר שונים מישראל מספרים על נסיבות כתיבת הסיפורים הללו ומה הופך אותם לפופולרים עד היום. הטקסט המופיע כאן הוא מתוך הערך "הלב", שתרם דוד רפ למדריך. 

heart
להמשך הפוסט

הסרט המקורי הכי מצליח בארה"ב ב-2019 הוא המפסיד הגדול של האוסקר

כמו בסרטו הראשון "תברח", מתייחס ג'ורדן פיל ב"אנחנו" לגזענות המושרשת בחברה האמריקאית. ההתעלמות של בוחרי האקדמיה מסרט שהכניס בארה"ב לבדה 175 מיליון דולר מוכיחה כי הוא צודק

רשימת המועמדים לפרסי האוסקר שפורסמה השבוע הותירה כצפוי הרבה במאים, שחקנים ויוצרי קולנוע אחרים מאוכזבים. רבים מהם טענו שהאוסקר כה לבן - טענה שחזרה על עצמה בשנים האחרונות. השחקנית סינתיה אריבו, כוכבת "הארייט: הדרך לחופש", היא המועמדת השחורה היחידה השנה בקטגוריות המרכזיות.

מהרשימה נעדר במפתיע סרטו של ג'ורדן פיל, "אנחנו", שמתייחס כמו סרטו הקודם, "תברח", לגזענות המושרשת בחברה האמריקאית. "אנחנו", שיצא במארס, זכה לביקורות מצוינות בארה"ב וגם הקהל אהב אותו. על פי האתר Box Office Mojo, הוא הכניס 175 מיליון דולר בארה"ב בלבד - הסרט המקורי הכי מצליח בה ב-2019.

הסרט "אנחנו". לא מועמד לאף פרס
Claudette Barius / Universal Pic
להמשך הפוסט

בסיור הבית ספרי בחברון מועבר לפיד הכיבוש לדור הבא

מפגש עם ראשי היישוב, ועוד בחברון, הוא בסופו של דבר מתן לגיטימציה לעמדות שהם מביעים וקבלתם כחלק מ"פסיפס הזהויות בחברה". זה לא עניין של פלורליזם אלא של עליונות יהודית

בשורה התחתונה כולנו מוכנים לחיות עם הכיבוש. זה מוכח כבר 53 שנה ולא נראה שזה עומד להסתיים בקרוב. כל יום שבו אנחנו מתחזקים את הכיבוש ואת הפגיעה בזכויות האדם של הפלסטינים - הוא צובר עוד נקודה. קל להתעלם מהכיבוש, אפילו די קל להיות כאן מאושר, זה רק דורש לאטום עד הסוף את הבועה שכל אחד נזקק לה כדי לשרוד.

אפשר להחזיק בדעות שמאלניות לעילא ולעילא, אבל לא ניתן לחמוק מהעובדה שיום שלא נלחמנו בו אקטיבית נגד הכיבוש - הוא עוד יום בו הסכמנו עם קיומו. וכי למה יהיה לנו אכפת אם את המחיר אנחנו משלמים רק בעקיפין?

סמוך לקבר עתניאל בן קנז בשכונה ערבית בחברון, אשתקד
HAZEM BADER / AFP
להמשך הפוסט

כמורה, נאסר עלי למחות בביה"ס על עמדות הרב פרץ. להתעלם מהמנהל?

שר החינוך חבר לעוצמה יהודית שדעותיה סותרות חלק ממטרות משרד החינוך וערכי המדינה. הותר לי לקיים על כך דיון בכיתה בלבד. נכון שאני מחויב חלקית לממלכתיות, אבל יש לי גם מצפון

לאחרונה חבר שר החינוך שלנו, הרב רפי פרץ, למפלגת עוצמה יהודית. על המפלגה אין הרבה להרחיב, חבריה רואים עצמם כממשיכי דרכו של הרב מאיר כהנא, ותומכים בגלוי ולאורך זמן בעמדות הסותרות בבירור חלק ממטרות משרד החינוך (למשל "לחנך אדם להיות אוהב אדם...") ומערכיה של מדינת ישראל ("...ללא הבדל דת, גזע ומין..."). כמורה במערכת החינוך הציבורית, ולאור "מחאת הדגל השחור", פניתי בצר לי למנהל בית הספר, שאסר עלי מפורשות להביע מחאה כזו מחשש להשפעה פוליטית לא ראויה על התלמידים. הובהר לי שניתן לקיים על כך דיון בכיתה, אבל נאסר עלי להביע מחאה פומבית.

כיוון שהלגיטימיות של מפלגת עוצמה יהודית הוכרעה בבית המשפט, האם עדיין נכון מבחינתי להשאיר את זכות ההחלטה בידי? אני נציג של מערכת ממלכתית שמונהגת על ידי נבחרי ציבור. בכך אני לוקח על עצמי התחייבות מסוימת לעמדה ממלכתית. לאור החשש האמיתי להשפעה לא סבירה על תלמידיי מחד, והחשש שיתפשו מהלך כזה כמהלך לגיטימי מאידך, האם תפקידי להתעלם מהנחיית המנהל, שהוא שליחם של נבחרי הציבור, ולפעול לפי צו מצפוני?

ההפגנה בתל אביב, היום
מוטי מילרוד
להמשך הפוסט

את אהבתי לחתולים גיליתי במקום הכי לא צפוי

בחברה החרדית לא מקובל לגדל חיות מחמד. למעשה, קל יותר למצוא בית חרדי עם טלוויזיה מבית חרדי עם כלב או חתול. סיפור אהבה שמתחיל ב"טומאה" וניפוץ מוסכמה ונגמר בדף אינסטרגם וקעקוע

אני חובב חתולים מושבע. זה לא דבר מובן מאליו עבור מי שגדל כחרדי. כיום, אני מגדל את ריץ' וסימבה המקסימים. ריץ' פעלתן ושובב שלא מפסיק ליילל ולרוץ, וסימבה הוא חתול סיאמי יפהפה שמאוד אוהב ליטופים. לפעמים הוא אפילו נעמד על שתי הרגליים האחוריות כדי להגיע ליד שלי ולהתחכך.

בחברה החרדית לא מקובל לגדל חיות מחמד. גם בגלל "טומאה" וגם בגלל מוסכמה חברתית, הם נחשבים מוקצים מחמת מיאוס. למעשה, קל יותר למצוא בית חרדי עם טלוויזיה מבית חרדי עם כלב או חתול. במושב שבו גדלתי, חתולים היו סוג של חיה מלוכלכת שמתגוררת ברחוב ולא כדאי להתקרב אליה משום שהיא עלולה לשרוט. התגובה היחידה לה היא ראויה, אם בכלל, מתמצאת במלה "קישטא" - אם היא מנסה להתקרב. 

"ואני, שכמהתי לחום אנושי, מצאתי נחמה בללטף אותו"
אורן זיו
להמשך הפוסט

עשר מגמות חצי שנתיות במדיניות החוץ של ישראל

סיפוח זוחל בגדה לצד שימור חולשת הרשות הפלסטינית, נתק עם ירדן לעומת ניסיון להעלות את רף היחסים עם מדינות המפרץ, ביסוס ברית האנרגיה וירידה בדימוי נתניהו - הם חלק ממה שראינו כאן

ד"ר רועי קיבריק וד"ר נמרוד גורן

מדי חצי שנה סוקר מכון מיתווים מגמות מרכזיות במדיניות החוץ האזורית של ישראל, בהתבסס על הדו"ח הדיפלומטי החודשי שסוקר את יחסי ישראל והפלסטינים, יחסי ישראל עם המזרח התיכון, אירופה ואגן הים התיכון, ותפקוד מערך החוץ. להלן פירוט המגמות:

נתניהו בטקס בבקעה, היום
אמיל סלמן
להמשך הפוסט

כך תלמדו את ילדיכם להתגבר על פחדים בעצמם

המפתח לעזור לילדים להרגיש אמיצים טמון במיומנות חיים בלתי נראית וחשובה המכונה "ויסות עצמי". היא לא נלמדת על ידי שלילת הפחד שהילדים חשים, אלא דווקא על ידי הכרה בו, ואז בהתמודדות זהירה ורגישה

בעלי ואני לא טיפוסים שאפשר לכנות "טיילנים". אנחנו אנשי עיר, שאוהבים תחבורה ציבורית, בתי קפה ומקסימום איזה אימון ספורטיבי במכון כושר. אבל מזה כשנה, אנחנו עושים מאמץ משותף לבלות יותר זמן בחיק הטבע. סופי השבוע שלנו התחלפו מפעילויות תחת קורות גג שונות לחקר היופי הטבעי שיש לישראל להציע. ובזכות חברים הרפתקנים (ומאורגנים יותר מאיתנו), התחלנו להגדיל את משך ודרגת הקושי של הטיולים הללו. 

לפני מספר שבועות הוזמנו להצטרף לקבוצה הנוסעת לנחל אוג. המארגן הזהיר אותנו שמצפה לנו כמות לא מבוטלת של טיפוס, אבל לא משהו שילדינו הקטנים לא יוכלו להתמודד איתו. הטיול התחיל מעולה - אני אוהבת לראות את ילדי מתמזגים לעצמי-הטיילני שלהם, מתפלשים בבוץ ומתחילים לדרדר כל דבר בהישג יד במורד המדרון. אבל מהר מאוד הגענו לשיפוע תלול עם סדרת סולמות מאולתרים המחוברים לסלעים.

נדב מטפס
רייצ'ל פינק
להמשך הפוסט

כשאת צועקת "שקט!" על הילדה זה מזכיר לי את הכלא הישראלי

אני מגדלת את ילדי ברמאללה/אל בירה, אבל מדברת איתם בעברית. לא קיבלתי החלטה מושכלת לעשות זאת, זה קרה באופן טבעי כשנאלצתי להיות לבד בפגייה בתל אביב כי לא קיבלנו היתר כניסה לישראל עבור בן זוגי ואב ילדי

"אימאאאאאא!!". התעוררה פורת בצעקה, כהרגלה. חמש בבוקר. ישבתי ליד דלת הכניסה ושרכתי את נעלי הריצה. אוסמה ישב מול שולחן האוכל, לגם קפה והתכונן לשיעור שתכנן להעביר באותו יום. הוא הסתכל עליי, קם מכסאו ונכנס לחדר השינה שלנו, אליו פורת התגנבה באמצע הלילה.

"חביבתי, דברי בשקט, בבקשה", הוא אמר לה ברוך. היתה צעקה נוספת מצדה, ואז היא אמרה משפט נזעם בערבית מדויקת להפליא:

כלא צבאי
ניר קידר
להמשך הפוסט

אריאנה, פספסת - זוהי המציאות וזהו הפוסט-קיבוץ

הסדרה "קיבוצניקים" היא ניסיון של הדור הבא, ילידי שנות השמונים בקיבוצים, לספר את סיפורם, וזהו סיפור אחר לגמרי. מי שנולד וגדל בשנים האלה מצא עצמו בתוך עולם קיבוצי מבולבל ואובד עצות

אין לי כוונה להתפלמס עם הביקורת החריפה שמתחה אריאנה מלמד על הסדרה החדשה "קיבוצניקים", אלא להרחיב אותה אל ממדים שפספסה בהערותיה. בעיני, הפרקים הראשונים שעלו השבוע ב-HOT מבדרים ועשויים טוב. הם אינם מספיקים מן הסתם בשביל לתהות על קנקנה של "קיבוצניקים" כיצירה טלוויזיונית שלמה, אבל הם כן מספיקים כדי להניח הקשר ייחודי ומסקרן בתוך הז'אנר היצירה התרבותית על הקיבוץ ומצד יוצאי קיבוץ.

בקצרה, העלילה סובבת בני כיתה מהקיבוץ הדמיוני מעיין חיים, שבשנות השלושים לחייהם נקלעו לסיטואציה בה הם נאלצים לשוב למגורים משותפים בגין אחריות לבן כיתתם הזקוק לליווי צמוד. זהו כר פורה לפתיחת פצעים ישנים, תככים, צחוקים ועוד. אינני נודע לאן העלילה תתפתח, אך במקרה הזה העלילה - עבורי לפחות - היא עניין משני.

רועי ניק
HOT
להמשך הפוסט

כיבוש וערסיאדה החלפנו בקולטור ולימונדה

דפנה נוסעת לברלין ומגלה שהיידיש חיה ובועטת

24
להמשך הפוסט

הרחם היהודי ניצח!

למ"ס הודיעה כי לראשונה עלה שיעור הפריון של היהודים בישראל על זה שבחברה הערבית. ברכות לפרופ' ארנון סופר (הערבים) ולראש הממשלה נתניהו, אבל גם לאחי הערבים ובמיוחד לאחיותיי

לא רק "עוד לא אבדה תקוותנו" - התקווה של ההמנון הלאומי כבר מתממשת. במלחמת פוריות הרחם ידו של הרחם היהודי על העליונה! לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס), ב-2018 הברוכה והמבורכת היה "עלה שיעור הפריון של היהודים בישראל ובהתנחלויות לראשונה על זה של ערבי ישראל".

אני לא מבין לִמָּה ראש הממשלה בנימין נתניהו מחכה? איך הוא לא מציב את ההישג הזה בראש רשימת הישגיו? האם הקמת צינור הגז מישראל לאירופה דרך יוון וקפריסין חשובה יותר מהמהפך הדמוגרפי האדיר הזה? חשבתי שלכבוד הבשורה הזו ההמונים יציפו את הכיכרות, הרי עם כל הצניעות, המהפך הדמוגרפי משתווה להכרזת העצמאות במאי 1948, אם לא יותר. חבל... אם הנס הזה היה מתרחש אז, אולי דוד בן גוריון היה נמנע מגירוש מספר כה רב של ערבים.

פגייה בבית החולים מאיר
אלון רון
להמשך הפוסט

ההטפה הדוחה של ש"ס בבתי הכנסת בירושלים

טוהר המידות, הצניעות והענווה שאפיינו את הרבנים הספרדיים בילדותי, התחלפו במיליטנטיות, צרות אופקים וחד-ממדיות, עד שנדמה שיש כאן דת אבל אין כאן אלוהים. המורשת התחלפה בצמרמורת

בילדותי נהגתי לפקוד את בתי הכנסת הספרדיים בשכונות ירושלים. אהבתי את הלחנים, את טוהר המידות, הצניעות והענווה שהיתה כה אופיינית לרבנים ולפרנסי הציבור. הם היו ידענים בתורה ובהלכה, בעלי מידות טובות של מוסר, ויותר מכל - היתה בהם אהבת האדם. כל אחד היה יכול לחוש בה מיד משום היא יצאה מהם בחום שחדר עמוק לתוך הלב.

עבורי ועבור רבים מבני דורי, הביקור בבית הכנסת הוא מורשת מבית אבא. אלא שכיום, כשאני שומע את המלים ואת הלחנים - הדבר מעלה בי צמרמורת. אני נזכר כיצד כילד דתי נהגתי להשכים לתפילת הנץ החמה. היא היתה גרסא דינקותא עבורי. אך בירושלים של היום, גם המורשת הזו איבדתה מטהרתה ומהעומק המזוקק של יצירתה. בתי הכנסת הספרדיים בירושלים קיבלו גוון חדש, מיליטנטי, צר אופקים וחד-ממדי. הם איבדו מהחן שלהם ונכרכו באדרת אחרת, עד שנדמה שיש כאן דת אבל אין כאן אלוהים.

אזכרה לרב עובדיה יוסף בירושלים, 2015
ליאור מזרחי
להמשך הפוסט

אטריות סובה עם טופו ברוטב חמאת בוטנים אסיאתי

מנה שהתחילה כאלתור והפכה לבת בית, אין סיבה שגם אתם לא תתמכרו ותתגעגעו לטיול במזרח אסיה

המנה  הזאת התחילה כאלתור עבור אורחים צמחונים, שהפכה לחביבת הקרניבורים שבקרב מכרנו. מאז, לאור הדרישה, חזרתי אליה עוד מספר פעמים עד שהגעתי לגרסה האהובה עלי שאותה אציג היום.  

את אטריות הסובה מצאתי בסטנד האסייתי בסופר השכונתי, וניתן למצוא אותן היום בכל חנות המתמחה במטעמים מהמזרח (וגם בחלק מהסופרים מסתבר). אלו בעצם אטריות כוסמת בעלות מרקם חלקלק שמתבשלות מהר ומתאימות בדיוק לטעמים האסיאתיים שיש למנה – גם מכיוון הטופו, חסר הטעם בפני עצמו, וגם מכיוון הרוטב. מה שכן, מומלץ לבשל את האטריות ולערבב עם הרוטב ממש לפני ההגשה על מנת שלא יהפכו לעיסה.

אטריות סובה עם טופו
תומר אפלבאום
להמשך הפוסט

מות אלברטו ניסמן אפוף מסתורין, וגם סדרה חדשה לא מפצחת אותו

חמש שנים חלפו מאז נמצאה גופתו של חוקר הפיגוע בבניין הקהילה היהודית בבואנוס איירס ב-1994. האם נרצח? האם התאבד? במאי בריטי ניסה לפוגג את הערפל וטבע בעולם התככים של ארגנטינה

חמש שנים חלפו מאז נמצאה גופתו של אלברטו ניסמן, החוקר הארגנטיני בפרשת הפיגוע בבניין הקהילה היהודית (AMIA) בבואנוס איירס ביולי 1994, והתשובה לשאלה אם נרצח או התאבד עדיין לוטה בערפל. ניסמן נמצא ללא רוח חיים בדירתו במגדל מהודר בבירת ארגנטינה, יממה לפני שהיה אמור להציג בפני הקונגרס דו"ח מפורט שמאשים את הנשיאה דאז, כריסטינה פרננדס דה קירשנר, בטיוח חקירת הפיגוע, בו נהרגו 85 בני אדם ויותר מ-300 נפצעו.

חבריו של החוקר הנחוש, הכריזמטי אך גם השנוי במחלוקת הזה, משוכנעים שסוכנים איראנים או ארגנטינים המקורבים לקירשנר רצו להשתיקו כדי לפייס את איראן. יריביו, ובראשם שר החוץ לשעבר, הקטור טימרמן, יהודי שמת לפני כשנה ממחלה קשה, טוענים כי ניסמן התאבד משום שחשש כי לא יוכל לעמוד בפני החקירה הנגדית שתומכי קירשנר תכננו לו בקונגרס.

אלברטו ניסמן. נחוש, כריזמטי וגם אובססיבי שהתמכר לחיי הזוהר
אי־פי
להמשך הפוסט

היהודים מנותקים מהמוזיקה הערבית. מה זה אומר עבור בתי?

כשאני מדקלמת פיירוז לידידיי הישראלים, אני רואה את הצימאון שלהם לשפה, למלים ולמשמעות, אבל גם את העובדה שהם לא יודעים באמת מי היא. את הפסיפס התרבותי שלנו הם, וגם אנחנו, מחמיצים

הבת שלי מתעניינת בתוכנית מוזיקה The Voice Kids הכובשת מביירות את העולם הערבי. "אמא, כשאהיה מספיק מוכנה אוכל להשתתף? אם זה בלבנון איך אוכל, אנחנו הרי לא יכולים לשהות שמה". היא ילדה בת 7 עם חלום גדול לשיר, ולא סתם לשיר, לשיר בשפה שלה, בערבית, אך כבר בגיל הזה היא מבינה שלא מעט מכשולים עומדים בפניה.

הלב שלי נצבט כל פעם שהיא מדברת על The Voice Kids, כי אין לי את כל התשובות עבורה. כיצד מטפחים כישרון מוזיקלי בערבית בישראל, כשאני יודעת שלכישרונות האלה אין מקום בשפתם במרחב היהודי. לינא מח'ול, זוכת העונה השנייה של The Voice במהדורתה הישראלית, הרי מוכיחה שאם ערבים רוצים את תעשיית המוזיקה שלנו - הם חייבים לשיר בעברית. גם נסרין קדרי, זוכת העונה השנייה של "אייל גולן קורא לך", הפנימה זאת והשתמשה בעברית כדי למנף את הקריירה שלה.

סיראג'. תמשיך להתפתח רק בין סמטאות הרחוב הערבי
צילום מסך
להמשך הפוסט

ממחזמר פורץ דרך להמנון של קהילת הלהט"ב

ג'רי הרמן, שמת בחודש שעבר בגיל 88, כתב את I Am What I Am ל"כלוב העליזים", המחזמר הראשון בברוודווי שבמרכזו שני זוג הומואים. אחר כך הקליטו אותו רבים

ג'רי הרמן, שמת בחודש שעבר בגיל 88, התפרסם בזכות המחזמר "הלו דולי" שעלה ב-1964 בברודוויי וזכה בעשרה פרסי טוני - הישג שיא באותם ימים. אבל שני עשורים אחר כך, ב-1983, רשם הרמן הישג גדול נוסף. "כלוב העליזים" פרי עטו היה למחזמר הראשון בברודוויי שבמרכזו שני בני זוג הומואים.

זה לא היה דבר של מה בכך בעשור שמרני והומופובי כל-כך בארה"ב, בימים שבהם האיידס כונה בכלי התקשורת "מחלת ההומוסקסואלים" והומואים רבים מתו בעקבות סיבוכים של נגיף ה-HIV. הרמן, שבעצמו נדבק בנגיף והתרים מיליוני דולרים למאבק למגר את המחלה, היה פורץ דרך. היו שמתחו עליו ביקורת אז וטענו שכלוב העליזים זהיר מדי, אך הוא התעקש שאין מדובר באופרת סבון. "יום אחד כשהם יהיו זקנים ושערם יאפיר הם יבינו על מה המחזמר ויודו לי", אמר על קהילת הלהט"ב, שהטילה ספק באיכויות המחזמר.

מתוך הפקה בלונדון של המחזמר "כלוב העליזים"
monkswellmanor
להמשך הפוסט

יום בחיי עידו פרומר, עברנו לירוחם כי לא רציתי יותר לגור ב"נוה כמוני"

בן 49, נשוי ואב לארבעה, מנהל אגף החינוך בירוחם ומורה למתמטיקה, מנגן בתופים, מסייר עם ויקטור, בטוח שילדיי נתרמו מהמעבר לנגב, חושב שהם גם נהנים מכך

"אני עידו פרומר, בן 49, נשוי למילכה, ואב לארבעה בנים: אביחי - 25, יניב - 23, אוהד - 19 ויהונתן - 12. הייתי איש חיל אוויר ואחרי שפרשתי לפני 7.5 שנים עברנו להתגורר בירוחם והפכתי למורה למתמטיקה. ניהלתי את מרכז המדעים של ירוחם וכיום אני מנהל את אגף החינוך במועצה המקומית. אוהב מאוד את העיירה בזכות המגוון האנושי, אחרי שנים שגרתי בבועות עם אנשים שדומים לי מדי".

היום של עידו פרומר הוא היום ה-252 בפרויקט "עוד 365 ימים בחיים של 365 אנשים"

00
עידו פרומר
להמשך הפוסט

בישראל דווקא הקטן מנצח את הגדול

שלוש אליטות שהרכבן אינו עולה על מאות משפיעות על סדר היום הציבורי באמצעות כלי התקשורת ומערכות החינוך והתרבות כדי לגייס הסכמה ציבורית רחבה לסדר הקיים ולהצדקת המשך שלטונן

אנו רגילים לחשוב שקבוצה גדולה גוברת על קבוצה קטנה ממנה במאבק על כוח ושליטה, בתחרות על חלוקת המשאבים ובהשפעה על הסדר הקיים. באופן דומה, אנו מסיקים כי הרוב חזק משמעותית מהמיעוט וכי המפלגה השלטת מבטאת בדמוקרטיה את בחירת הרוב (היחסי) והעדפותיו. אלא ש"ההיגיון הבריא" זה אינו עומד במבחן המציאות המעשית. בדיוק להפך. בעולם האמיתי דווקא הקטן מנצח את הגדול ומצליח לתמרן אותו, לשלוט בו ואפילו לשכנע אותו כי דווקא הוא זה שמשרת את האינטרס של הרוב.

ישראל היא מודל ליחסי כוח מעוותים בין קבוצות מיעוט לחברה האזרחית. הרכב קבוצות הכוח בתוכה אינו עולה על מאות. נכללים בו אישים מרכזיים משלושה מוקדים המשפיעים במידה ניכרת על סדר היום הציבורי: 1. האליטה הפוליטית. 2. האליטה צבאית. 3. האליטה הכלכלית. שלוש הקבוצות האלה משתמשות בכלי התקשורת ובמערכות החינוך והתרבות כדי לגייס הסכמה ציבורית רחבה לסדר הקיים ולהצדקת המשך שלטונן. בין השאר, הן מגבשות ליבה ערכית שעיקריה הם: מדינה יהודית, תרבות ביטחונית וליברליזם כלכלי. כל אחת מסוגיות הליבה הללו מיוצרת, משוכפלת ומופצת להמונים.

נתניהו בהערכת מצב ביטחונית ב-2014. עמדתו קובעת על פי רוב את נקודת ההתייחסות הציבורית
קובי גדעון / לע"מ
להמשך הפוסט

לא כל רופא צריך להיות חוקר

מה הקשר בין תואר אקדמי, המשקף את תרומת הרופא למדע, לבין הצטיינותו המקצועית? לרגל "יום הרופא" כדאי למערכת לאמץ קריטריונים נוספים להערכה וקידום רופאים. פרסומים אינם חזות הכל

"יום הרופא" מצוין בישראל מדי שנה ב-11 בינואר - יום יסודה של ההסתדרות הרפואית בישראל. בחלק מבתי החולים הוא צוין בחלוקת כריך (מפנק) ובקבוק מיץ ובחלק אחר עבר בקול דממה דקה. על כל פנים, יום הרופא הוא הזדמנות טובה לעצור רגע את העבודה השוטפת ולתהות בין השאר על הקריטריונים המקובלים בעולם בכלל, ובישראל בפרט, להערכת רופאים. מיהו "רופא טוב" ומה בעצם צריך רופא כדי להצטיין במקצועו.

רופאים בשירות המדינה מחויבים לעבור הערכה מעת לעת. עיון בחוברת העקרונות וההגדרות להערכה שבאתר נציבות שירות המדינה מלמד שתפקוד הרופא נמדד על פי הסעיפים הבאים: ידע, תפקוד מקצועי, התעדכנות מקצועית, מחקר, יחס למטופלים ובני משפחותיהם, קשרי עבודה ויחסי אנוש (עם הקולגות), משמעת ואתיקה ותפקוד במסגרת הארגונית.

חדר ניתוח בבית החולים לגליל שבנהריה
רמי שלוש
להמשך הפוסט

בית דין בריטי קבע: טבעונות היא אמונה פילוסופית מוגנת בחוק

הפסיקה הזאת היא תקדים חשוב למאבק של טבעונים באפליה שהם חווים על בסיס יומיומי, וכנגד מה שמכונה בספרות המקצועית "טבעופוביה", התייחסות סטיגמטית, חשוכה ומפלה

טבעונות היא "אמונה פילוסופית" ולפיכך מוגנת על פי חוק. כך פסק בתחילת החודש בית הדין לעבודה בבריטניה בתביעה של ג'ורדי קזמיטיאנה (Jordi Casamitjana) נגד "הליגה נגד ציד". קזמיטיאנה הוא טבעוני, ולטענתו פוטר מעבודתו על הרקע הזה, לאחר שמחה באוזני מעסיקיו כי הם משקיעים את קרנות הפנסיה של העובדים (ובכלל זה גם את שלו) בחברות שעורכות ניסויים על בעלי חיים, דבר שקשה לו מוסרית. לטענתו, בשל כך הוא פוטר מעבודתו. בשבוע שעבר כאמור פסק בית הדין לטובתו, ובכך יצר תקדים במאבק על זכויות טבעונים כמיעוט.

טבעונים הם מיעוט תרבותי וסטטיסטי, וחרף העובדה שטבעונות צוברת תאוצה בעולם המערבי, הם עדיין מתמודדים עם אפליה ייחודית ונמצאים בראשית המאבק על זכויותיהם. בשנת 1945 הגדיר הסוציולוג לואיס ווירת' (Louis Wirth) מיעוט כך: "כל קבוצה של אנשים שבשל מאפייניהם הפיזיולוגיים או התרבותיים, מובחנים מן האחרים בחברה בה הם חיים וזוכים בגינם ליחס מפלה ולא שוויוני, ולפיכך חווים עצמם כסובלים מאפליה קולקטיבית". המונח מיעוט על פי הגדרה זו לא מחייב מאפיינים מולדים, כי אם גם תרבותיים.

טבעונות
JACK GUEZ / AFP
להמשך הפוסט

מי מרוויח משיתוק הכנסת? כל-כך הרבה אנשים

הכנסת ה-21 וה-22 הושבעו והתפזרו מבלי להותיר חותם, אין הליכי חקיקה, אין ועדות ואין הצבעות. "שקוף" מגיש רשימה (חלקית בהחלט) של כל מי שמעדיף שהמשכן יישאר שומם ודומם

זה שנה שהמשבר הפוליטי בישראל משתק את עבודת הכנסת. אין הליכי חקיקה, אין ועדות, אין דיונים ואין הצבעות. הכנסת ה-21 וה-22 הושבעו והתפזרו מבלי להותיר חותם ואיש אינו יכול להבטיח שהמצב ישתנה אחרי בחירות מארס. מי מרוויח מהשיתוק הזה? המון אנשים, הרשימה ארוכה מלפרט. 

מאז דצמבר 2018 קוראת "שקוף" להחזיר את הכנסת לפעילות, חרף הדד-לוק הפוליטי, וזאת כדי שתקנות נחוצות יתקבלו, הפיקוח על הממשלה יימשך ושלפחות החלטות שיש עליהן קונצנזוס יאושרו. כחול-לבן וישראל ביתנו הסכימו למהלך וגם היועץ המשפטי של הכנסת, עו"ד אייל ינון, הנפיק חוות דעת חיובית. אבן הנגף האחרונה הוא יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, שמסרב בינתיים בגלל שיקוליו הפוליטיים ועל הדרך תוקע מדינה שלמה.

הכנסת ריקה, היום
אוהד צויגנברג
להמשך הפוסט

במקום להיות מארח, תנו לשבת שבעה ולבכות בשקט

במשך שנים שמעתי על יתרונות השבעה. לפני שבועיים היא הגיעה גם אלי, אז נהגתי בה לפי הספר. הספירה לאחור החלה ברגע שרחוקי המשפחה ואנשים שמעולם לא שמעתי את שמם זרמו פנימה

לפני שבועיים ישבתי שבעה על אבי, בן ציון יוקד, שמת מסיבוך רפואי שאיש אינו יודע להסביר. על ספה מונמכת בלי כרית, מוקף במראות מכוסות סדינים, קיבלתי את פני המנחמים שנכנסו ויצאו מבעד לדלת הפתוחה. קרובי משפחה מדרגה רחוקה ומכרים ותיקים של אבי לחצו את ידיי בחום, ואני חייכתי באיפוק מתבקש וספרתי את הדקות שיעזבו את הדירה.

כן, כמו כולם גם אני שמעתי במשך שנים על יתרונות השבעה. על כך שמדובר בסוג של בולם זעזועים, רשת תמיכה חברתית, תרפיה קבוצתית שאמורה לרכך במשהו את עוצמת הטראומה הגדולה שטמונה בשכול, את חוסר האונים המצמית לנוכח תחושת האובדן המוחלט ששום דבר בחיים לא מכין אותך לקראתו.

בן ציון יוקד. בטח היה פורש למטבח
באדיבות המשפחה
להמשך הפוסט

למה כחלון הוא משרי האוצר הגרועים שהיו בישראל? ארבע סיבות

בחמש השנים האחרונות יזם כחלון תוכניות פופוליסטיות, נכנע לקבוצות האינטרס, דירדר את מעמדו של משרד האוצר, והציב את כלכלת ישראל במקום מסוכן במיוחד. גם לנתניהו יש אחריות לכך

ראשית, גילוי נאות: בבחירות 2015 הצבעתי עבור כולנו של משה כחלון. באותה התקופה ביקרתי דרך קבע את מדיניותו של שר האוצר דאז, יאיר לפיד, ולא היתה לי חיבה לאף אחת מהמפלגות הקיימות. כחלון טען שהוא מעוניין להחדיר תחרות לחלקים רבים מהמשק, כפי שעשה בענף הסלולר בתפקידו הקודם, והמצע שפרסמה מפלגתו היה עדיף בעיני על המצעים של אחרות. בדיעבד, התוצאה היתה מאכזבת מאוד. הודעתו של כחלון אתמול (ראשון) על פרישתו מהחיים הפוליטיים היא הזדמנות לסכם את כלל הטעויות שביצע, מתוך תקווה שלכולנו יהיה מזל טוב יותר עם שר האוצר שיבוא אחריו.

1. עלייתה של "כלכלת דובוני אכפת-לי"

הגישות המסורתיות למדיניות כלכלית נחלקות בדרך כלל בין שמאל, המעוניין במסים גבוהים ומערכת רווחה נדיבה, לימין, המעוניין במסים נמוכים ומערכת רווחה מצומצמת. אך בישראל צמח בעשור האחרון זרם נוסף, "אכפתיזם", שהמיקוד שלו הוא בכוונות ולא בתוצאות.

משה כחלון. האכפתיסטים אינם מצטיינים בלוגיקה
אמיל סלמן
להמשך הפוסט

כל המפלגות כושלות במבחן החשוב ביותר

אף מפלגה לא מציעה פתרון אמיתי לחולי העמוק של שלטון הרבנות והמפלגות החרדיות בחיינו, שנחשף שוב בדברי הרב הראשי יוסף. גם לא אביגדור ליברמן ויאיר לפיד, נושאי הדגל המפוקפקים

דברי הבלע והטיפשות שהשמיע הרב הראשי הספרדי, יצחק יוסף, נגד העליה הנפלאה מבריה"מ לשעבר, זו שבניגוד למגזר המשתמט מעבודה ומצבא שהוא מייצג, הזניקה את מצבנו הכלכלי ובניה שירתו כחיילים קרביים גם כשחלק מחלליהם נקברו מחוץ לגדר - הם עוד שיא של עזות מצח. כולם ראו והבינו. וטענת הרב כי העליה הזו הובאה לארץ כדי לפגוע בש"ס היא עוד שיא של ניתוק מהמציאות המשקף למעשה מציאות הפוכה: הרי היתה זו ש"ס ששריה במשרד הפנים התנכלו בלי הפסק לעלייה מבריה"מ ולעוד עליות, והסיבה היא כנראה בדיוק זו - כדי שלא ייפגע כוחה האלקטורלי המזרחי. פיו של הרב יוסף מעיד ומסגיר.

והבעיה היא שהרב המופרך הזה אינו אנקדוטה: הוא חלק מאחיזה רבנית עמוקה, חונקת וסמויה-ברובה בחיינו. המדד הרבני הקובע מי ייכנס לארץ ומי לא (וכבר נשמעה בימים אלה כפירה ש"סית גם בסעיף הנכד בחוק השבות), יחד עם השליטה המונופוליסטית של הרבנות הראשית במנגנון הגיור, הם חלק מסגר העליה שנכפה עלינו זה שנים רבות. פתח הכניסה לישראל הלך ונעשה צר כמו עיניהם המצומצמות של רבני הגמרא הגלותיים - בניגוד גמור לרוח הפתוחה של התנ"ך והנביאים בנוגע להצטרפות לעם ישראל. מכאן גם הקלקול ביחסינו עם יהדות ארה"ב החיונית, המתרחקת מישראל נוכח ביזויה בידי האורתודוקסים במדינה, ומכאן 400 אלף העולים מבריה"מ לשעבר שמשרד הפנים הש"סי ממשיך להדיר ולהגדיר במרשם האוכלוסין "אחרים" - לא כיהודים או כישראלים.

אביגדור ליברמן
אוליבייה פיטוסי
להמשך הפוסט

עצוב למות כדי למכור ספר

הראיונות עם ערן צור בסוף השבוע נעטפו באצטלה של "כתבת תרבות" לרגל צאת ספרו החדש, אך עסקו כמעט אך ורק בהתאבדותה של אשתו. מדוע אמנים ממשיכים לקחת את העסקה הזו?

במתקפת יח"צ משולבת ומתואמת היטב הסתער עלינו ביום שישי הזמר ערן צור, רכוב על שני הדובדבנים שעל קצפות התקשורת הישראלית, 7 לילות של "ידיעות אחרונות" ואולפן שישי של "קשת 12", כדי לקדם לכאורה את מכירת ספרו החדש. למה לכאורה? כי שני הראיונות עם צור, שנעטפו באצטלה מיופייפת ומזויפת של ''כתבת תרבות", לא עסקו כלל ועיקר, לבד מקורט יציאת חובה, בספרו של צור, כי אם כמעט אך ורק בהתאבדותה של אשתו לפני כמה חודשים.

כמה עצוב, דוחה ומדכא ששני השפיצים הללו של הקרם דה לה קרם של התקשורת הישראלית לא עושים כתבה על ספר חדש כי הספר עצמו מעניין. הספר עצמו לא מעניין להם, וכך גם לקוראיהם ולצופיהם, את קצה התחת. כל מה שהם רוצים זה למכור לנו (ואנחנו אכן קונים בשקיקה), להשקות אותנו (ואנחנו שותים וגם בולעים) הוא את דמו השותת של צור בשל התאבדותה הנוראה והטרייה של אשתו.

ערן צור
תומר אפלבאום
להמשך הפוסט

בימ"ש קבע את המובן מאליו: גם אבות הם הורים טובים

בתיקי גירושין בישראל בתי משפט מזמינים תסקירי רווחה כדי לקבוע חלוקת זמנים בין ההורים, תהליך שנמשך זמן רב. לאחרונה החליט שופט אחד לחלק את זמנו של ילד בין שני הוריו באופן שוויוני מבלי להיוועץ עם שירותי הרווחה, אלא על סמך התרשמותו כי מדובר בשני הורים נורמטיביים. האם זו תחילתה של מהפכה מבורכת?

הסרט "סיפור נישואים" של נואה באומבך מגולל את עלילות מאבק הגירושין של צ'רלי וניקול, במאי ושחקנית, שהאהבה שלהם מתפוררת ומותירה שובל של אכזבה ומרירות. הם נאבקים על המשמורת של בנם הנרי, ועל השאלה אם הנרי יעבור לגור בלוס אנג'לס, שם אמו קיבלה הצעת עבודה, או שמא יישאר לגור עם אביו בניו יורק. אחת הסצנות החזקות בסרט היא זו שבה עובדת סוציאלית, שמונתה על ידי בית המשפט, מגיעה לביקור בית אצל צ'רלי והנרי, ובמשך שוט אחד ארוך, לוגמת באיטיות כוס מים וצופה במתיחות בצ'רלי ובבנו. "למה היא באה לצפות בנו אוכלים ארוחת ערב?" שואל הילד בן השמונה. האמת היא שזו שאלה טובה.

בישראל, כבר שנים רבות שבכל סכסוך משמורת, מזמין בית המשפט תסקיר משירותי הרווחה כדי לקבל המלצה לגבי הסדר המשמורת וחלוקת הזמנים הראויה באותה משפחה. במרבית המקרים, המלצת שירותי הרווחה תאומץ על ידי בית המשפט ותהפוך להחלטה שיפוטית מחייבת.

סיפור נישואים סרט
Wilson Webb / Netflix / AP
להמשך הפוסט

אני הומו ואבא, ולא מזיז לי מה ששר החינוך אמר

מצטער חברים, אמרו את זה כבר לפניו. הרבה מאוד פעמים. והכל בסדר, המשכנו הלאה. אהבנו למרות שאמרו. הקמנו משפחה למרות שאמרו. לכן האמירות האלה משעממות

כהומו וכאבא, בעצם גם כשמאלני, ליברל, חילוני-אתאיסט, מזרחי והומני, אני יודע שאני אמור לקצוף כמו כולם למשמע דברי ההבל שיוצאים מהפה מפיק המרגליות של שר החינוך החדש והעוד מעט לשעבר של מדינת ישראל. כמו כולם גם אני מאזין לאמרותיו המזעזעות, קורא את דעותיו הקיצוניות ונוכח לערכיו הגזעניים, אבל אני חייב להגיד קבל עם ועדה, אז מה? אז אמר. נו מה זה מזיז לי, או לכם?

וגם שאר האנשים בעולם שחושבים כמוהו, שיגידו. תנו להם לדבר. כל אחד יכול לדבר. אז תבואו ותאמרו, אבל היי רגע, איך אפשר ככה, הוא שר החינוך שלנו, שאמון על חינוך ילדינו והערכים שהם יקבלו בבית הספר, הלוא הדור הבא מופקד בידיו. עדיין גבירותי ורבותי, אז הוא אמר. אז מה?

מצעד הגאווה בירושלים, אשתקד. הצעיר הצליח למצוא בהמשך מקום במסגרת דומה לעבודה בחקלאות
אוליבייה פיטוסי
להמשך הפוסט

דלעת ערמונים מרהיבה וטבעונית

צורת ההגשה עשתה את כל ההבדל. פתאום קיבלתי כוכבים זוהרים על צלחת ההגשה

עד היום הצעת ההגשה שלי לדלעת ערמונים היתה: הגישו אותה סגורה. בדומה לביצת הפתעה, מרימים את החלק העליון ומגלים מה יש בה. לפני כשבוע החלטתי להתייחס אליה כשתי מנות ולחצות בקו המשווה בין שני חלקיה. התוצאה היתה מרהיבה.

אפשר להשתמש בשעועית שחורה משימורים, אני מעדיפה לבשל כמות גדולה יותר ולהקפיא לשימושים נוספים, למרקים, סלטים או לסיבוב נוסף של דלעת ערמונים.

דלעת
אורה קורן
להמשך הפוסט

בפרק האחרון של חייו, גילה הסופר הפדופיל שכללי המשחק השתנו

ספרה של ואנסה ספרינגורה על הקשר המיני שאליו גרר אותה גבריאל מצנף בעת שהיתה בת 14, הוביל לחקירה משטרתית, חרמות וגזירות ודיון נרחב בטבעת ההגנה שהעניק לו הממסד התרבותי

לפני כשבועיים דיווחתי בבלוג זה על "ההסכמה", ספרה הראשון של ואנסה ספרינגורה ובו היא מגוללת את מערכת היחסים המעוותת שאליה גרר אותה הסופר הצרפתי גבריאל מצנף. ספרינגורה, בת 47, עורכת בכירה ומנהלת הוצאת ספרים בפריז, היתה אז בת 14. מצנף היה כבן 50 וכיום בן 83. נדמה כי מה שמתחולל בצרפת ב-14 הימים האחרונים, מאז יצא הספר לחנויות, מצדיק בהחלט שאחזור שוב אל העניין, שכן הוא מעיד עד כמה כללי המשחק השתנו.

ראשונים להגיב לספר היו כמובן הקוראים, שחטפו את המהדורה הראשונה בת 20 אלף העותקים בתוך ימים בודדים. סך המכירות וההזמנות בחלוף שבועיים חצה כבר את 70 אלף העותקים. אך מיד אחריהם הגיבה גם מערכת אכיפת החוק. לא חלפו 24 שעות מהופעת "ההסכמה" על המדפים, ומשטרת פריז הודיעה כי היא פותחת בחקירה נגד מצנף בחשד לאונס קטינה שגילה פחות מ-15 - עבירה שהעונש המקסימלי בצדה הוא 20 שנות מאסר. לחקירה תהיה ככל הנראה חשיבות סמלית בלבד בשל התיישנות, אך התובע רמי הייץ אמר כי ייעשה מאמץ לאתר "קורבנות נוספים של מצנף בצרפת או מחוצה לה".

גבריאל מצנף ב-2014. הקצבה בוטלה
JACQUES DEMARTHON / AFP
להמשך הפוסט

מובילות וראויות או מובילות וראויות בעיני עצמן

קהילת הנשים "סופרסונס" מציגה יותר מ-2,000 מנהלות, מומחיות ויזמיות וממליצה עליהן לכנסים או תפקידים שונים. הבעיה מתחילה כשמאגר המלצות אינו בודק על מי הוא ממליץ

קהילת הנשים "סופרסונס" הוקמה ביום האשה הבינלאומי 2015 עבור מטרה נאה: "לקדם נוכחות נשית שוויונית ולתת תשובה מוחצת לתירוץ 'אין נשים'". ואכן, הקהילה מציגה לציבור מאגר דיגיטלי ובו קורות חיים של מנהלות, מומחיות ויזמיות עליהן היא ממליצה לכנסים או תפקידים שונים. המוטו הוא "נוכחות נשית. נקודה".

מנכ"לית סופרסונס, ירדן אברבנאל, כותבת באתר כי היא הקהילה "מציגה כיום יותר מ-2,000 נשים מובילות וראויות... ומאפשרת מאות חיבורים, הזדמנויות ושיתופי פעולה".  אז זהו שלא בדיוק. בשיטת סופרסונס כל אשה היא "מובילה וראויה" אם החליטה שהיא כזו. הקהילה אינה בודקת את קורות החיים שהיא מקבלת ואלה עולים למאגר כפי שנשלחו בתום מילוי שאלון בסיסי.

אילוסטרציה נשים
All Royalty-Free licenses includ / Getty Images / iStockphoto
להמשך הפוסט

כיצד הצלחתי לחנך את ילדי להיות מנומסים באופן שרירותי

מבין כל כללי הנימוס שאני מנסה ללמד את ילדיי, נימוסי טלפון הם הקשים ביותר: שם הפער בין מה שאני הכרתי לבין מה שילדיי מכירים גדול עד בלתי עביר. ובכל זאת, גם שם נרשמה הצלחה שרירותית

מילת השבוע: נימוס

משתתפים:

נימוסים
להמשך הפוסט

האלבום הראשון שלו היה יפה לא פחות מאלה של להקתו

יותר מ-30 שנה עברו מאז יצא Candleland של איאן מקאלך, סולן "אקו אנד דה באנימן". הקול המלאכי והפיוטי מוביל גם אותו

זה קרה בספטמבר 1989. לקראת סוף העשור שבו התפרסמה להקתו "אקו אנד דה באנימן". הזמר הבריטי איאן מקאלך, בעל רמת השיער המפוארת, הפנה לה ולחבריו גב, יצא לקריירת סולו והוציא אלבום סולו ראשון - Candleland.

היתה אז סיבה להדליק נרות ולהניף אותם באוויר, באור או בחושך, ולהודות למקאלך הכחוש על הקול המלאכי והפיוטי ועל המוזיקה שהוא כותב ושר. כמו זו שהיתה באלבומיה של להקתו, אליה שב לקראת סוף שנות התשעים, כשהתאחדה.

איאן מקאלך (משמאל) עם להקת "אקו והבנימאן"
Ilpo Musto/REX
להמשך הפוסט

יום בחיי מקס האוזר, בישראל למדתי לא לקחת ללב ועל "אגרסיביות מקסימה"

בן 23, אמריקאי, טרנסג'נדר, גר בתל אביב ומתמחה ב-TLVFest כחלק מתוכנית "מסע", מעולם לא אכלתי כל-כך הרבה ירקות כמו כאן, נהנה מתרבות העבודה אך לישירות הישראלית לקח לי זמן להתרגל

"שמי מקס (מקסוול) האוזר, בן 23, מברקלי שבקליפורניה (המקום בו הומצאו ההיפים, מצטער תל אביב). שחקן בעל תואר ראשון בתיאטרון. באתי לתל אביב כדי להתגבר על הבלוז של אחרי התואר. זו הפעם השנייה שלי כאן. הגעתי לישראל לראשונה בתחילת 2019 לביקור ואחרי שחזרתי לארה"ב - ידעתי שאני חייב לחזור לכאן לתקופה ארוכה יותר, ולא לטיול".

"בחיפושיי ברשת מצאתי את ארגון 'מסע' ואת Destination Israel, אחת התוכניות שלו, המאפשרת התמחות, סטאז', התנדבות ופעילויות משמעותיות אחרות בישראל. חזרתי הנה והצטרפתי אל צוות הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה (TLVFest). מה עוד? הו כן, עוד משהו שאתם צריכים לדעת לגבי הוא שאני טרנסג'נדר. הטבע החליט לברוא אותי נקבה, אך בשלב מוקדם מאוד הבנתי שאני זכר וכשהייתי בן תשע התחלתי להזדהות כזכר. מאז אני חי כאני האמיתי שלי".

00
מקס האוזר
להמשך הפוסט

על חתול כזה אפילו שרדינגר לא חשב

אסטרטגיית החוץ והביטחון של הנשיאים האמריקאים לדורותיהם לא מנעה מעולם מהמזה"ת מלהיות כאוטי. לטראמפ אין דוקטרינה לביטחון לאומי ואין בטיח, המצפן שלו מכוון למקום אחר

אחד העיסוקים המקובלים של עיתונאים ופרשנים בוושינגטון הוא לנסות ולחשוף את דוקטרינת הביטחון הלאומי של נשיא ארה"ב, כשההנחה היא שהיושב בבית הלבן מגבש, במוקדם או במאוחר, דוקטרינה שכזו לאסטרטגיה גלובלית. אחרי הכל, פעם היתה דוקטרינת טרומן, דוקטרינת ניקסון ודוקטרינת רייגן, אז למה שלא תהיה דוקטרינת טראמפ? זה אפילו מתבקש כשמדובר בנשיא נרקסיסט שאוהב כשקוראים על שמו בניינים או יישובים ברמת הגולן.

האמת היא שנשיאי ארה"ב לא מגיעים לבית הלבן עם דוקטרינה. מדינות החוץ וביטחון שלהם קורמת עור וגידים כחלק מתהליך אמפירי של ניסוי וטעייה המתמקד בתגובות למשברים. במקרים רבים התהליך הזה מחייב שינויי מדיניות שהנשיא הבטיח לקדם במהלך מערכת הבחירות או אחרי ניצחונו. וודרו ווילסון ופרנקלין דלאנו רוזוולט הבטיחו לבוחרים לא לערב את ארה"ב באירופה ומצאו את עצמם מנהיגים את האומה בשתי מלחמות העולם של המאה הקודמת. ביל קלינטון התמודד תוך שהוא מותח ביקורת חריפה על סין, והפך לאחראי על האינטגרציה שלה בכלכלה העולמית. ג׳ורג׳ וו. בוש תקף את הניסיונות לשנות משטרים במדינות זרות, ואחרי 11 בספטמבר 2001 העמיד את יצוא הדמוקרטיה במרכז מדיניות החוץ שלו, ולא רק במזרח התיכון.

טראמפ במסיבת עיתונאים אחרי התקיפה על הבסיסים האמריקאים בעיראק, בשבוע שעבר
JONATHAN ERNST / רויטרס
להמשך הפוסט

מה מחכה לנו ביום שאחריו

הוא ילך בסוף, זו רק שאלה של זמן. אך האם ניתן יהיה לשקם את מה שיישאר? אם יישאר? דעתי היא שלא. ההרס שגרם לחברה הישראלית הוא מוחלט, טוטאלי, סופני

בצעדים מדודים אבל בטוחים אנחנו מתקרבים ליום שאחרי. גם אם יתמהמה, בוא יבוא. אבל מה בדיוק מחכה לנו מעבר לפינה? איזה עולם הוא ישאיר לנו? איזו מדינה? איזו חברה? מה יישאר כאן אחרי שיסיים את מלאכת ההרס והחורבן? מה נזכור מהדברים שלתוכם נולדנו, בגרנו וחלקנו אף זקנו?

היו כאן זמנים אחרים. תקופות אחרות. וגם אם לא היינו מאושרים - לא כולנו ולא כל הזמן - כל מרכיבי החיים שלנו כאן היו שלנו. אלה היינו אנחנו. החינוך, התרבות, העיתונות, התיאטרון, הקולנוע, תנועות הנוער, הצבא, האקדמיה, המשטרה, מערכת המשפט, מערכות הבריאות והרווחה, גמלאות הזקנה, הפנסיות, השירותים החברתיים. לא היינו חברה מושלמת כי אין דבר כזה. דברים לא תמיד עבדו כמו שצריך, בטח לא כל הזמן. תמיד היתה ביורוקרטיה, סחבת, קשורים ומקושרים. תמיד היו פרוטקציונרים וגוזרי קופונים. תמיד היו גונבי תורים ושחיתויות. תמיד היו כאלה שהשתינו בבריכה, מעטים ונדירים עשו זאת מהמקפצה.

27 באוקטובר 2019 - נתניהו בישיבת הממשלה השבועית עם ספרה של ברברה טוכמן "המגדל הגאה"
אוהד צויגנברג
להמשך הפוסט

הקטסטרופה הטכנולוגית תשחרר אתכם מהכלא המגדרי, בתנאי שתשרדו אותה

השנים הקרובות טומנות בחובן את תחילת ההשתלטות הרובוטית על שוק העבודה, ובעיקר על עבודות שמבצעים גברים. זה יתחיל כאסון, אבל בסופו מסתתרת הזדמנות לפרידה מסממני הכוח הגבריים ולשוויון

עשרות מיליוני מובטלים ברחבי העולם מציתים מחאות המוניות ואלימות בדרישה שהממשלות שלהם יתנו מענה למשבר; מדיניות הרווחה העולמית קורסת; אנשים מתחילים לשרוף משרדי חברות טכנולוגיה, מסמנים אותם כ"שטן החדש" בגלל שלטענתם הם גורמים לכך שרובוטים מחליפים עוד ועוד תחומי תעסוקה, החל מעבודות מחסן, דרך נהיגה ועד שיפוץ בתים ומותירים אותם מובטלים. זה לא תסריט של סרט אסונות עתידני וגם לא חזון בלהות של עתידן רואה שחורות, אלא הערכות ממוסדות של כמה מארגוני המחקר הסולידיים ביותר בנמצא.

הרובוטים "באים לקחת את העבודות שלנו", מזהירים המומחים. הם אומנם ייצרו עבודות חדשות, שעיקרן פיקוח על הרובוטים שיחליפו את העובדים האנושיים, אבל בהחלט ישלחו מיליונים לאבטלה. בוודאי בשלב הראשון. כמה מיליונים? תלוי את מי שואלים. ההערכות הקלות מדברות על 20 מיליון עובדי מחסן וייצור ברחבי העולם שיישארו ללא עבודה עד 2030, המחמירות נוקבות במספרים כמעט דמיוניים - 800 מיליון מובטלים עד 2030 לפי מקינזי, ואפילו שני מיליארד מקומות עבודה שייכחדו לפי העתידן תומאס פריי. הפורום הכלכלי העולמי מאמין שכבר השנה ייעלמו למעלה משבעה מיליון עבודות בארה"ב לבדה, ומחקר של אוקספורד מתריע כי 47% מכלל העבודות הן "באפשרות להחלפה באוטומציה".

רובוט שף
להמשך הפוסט

ממעצמה ש"העלתה בסערת אש" גנרל לשמיים, לסערה שהורידה בעוצמה זרמי מים

הבלוג מגיש את אירועי השבוע המרכזיים ככתב חידה של רמזים וחרוזים. המטרה: לאתגר את הראש ולכופף את השפתיים מעלה. הקוראים מוזמנים לפצח. את התשובות ניתן לקרוא בלינקים המצורפים

לפני הכל

הדמעות זלגו , כשזוג משמים, לא הצליח לעלות מעל המים

עיתון הארץ
להמשך הפוסט

הסטודנט היהודי ששילם בחייו על האנטישמיות הרומנית

צ'רנוביץ היתה עיר יהודית משגשגת, אך עם תום מלחמת העולם הראשונה השתחרר שוב הרפלקס האנטי-היהודי הרומני. השיא הגיע ב"פרשת בחינת הבגרות"

אושי דרמן

"דוד פאליק נהרג מהכדורים שירה לעברו ניקולאה טוטו, וזה מה שיקרה גם לכל הבהמות המלוכלכות, אויבי האומה הרומנית. מכובדי חבר המושבעים, ניקולאה טוטו הוא מרטיר וגיבור, והוא חייב לצאת לחופשי"

בית הכנסת הגדול של צ'רנוביץ, תחילת המאה העשרים
להמשך הפוסט

ירוק וטעים: מרק אפונה טבעוני

עוד סוף שבוע חורפי בדרך ואין כמו מרק שממלא את הבית ואת הבטן בחום והפעם מרק אפונה שבלי תוספות הוא בכלל טבעוני אבל מה שחשוב הוא הטעם ומזה יש הרבה

בין שני המרקים הקבועים שהצאצאים אוהבים, מרק עוף ומרק עדשים ותודה ששאלתם, מצאתי שכבר קצת נמאס לי להכין מרק. במיוחד כשהעולם מציע כל כך הרבה מרקים טובים. אבל זה לא אוהב ראמן וזה לא אוהב עגבניות, וגם וישיסואז כבר נמאס. בניסיון למצוא משהו שכולם יאהבו היה לי רגע התבוננות, אתם יודעים, רגע אההה! איכשהו מרק תמיד מתקשר לסיר ענק שלא נגמר, אבל כשכל כך קל להכין מרק, למה בעצם לא להכין סיר קטן? כזה שמספיק ליום אחד ומכין את הקרקע למרק חדש למחרת? אז זו הבשורה שלי ויש להניח שמרבית האנושות גילתה את זה מזמן.

והפעם מרק אפונה, אחד המרקים שאפשר למצוא בערך בכל העולם בווריאציה כזו או אחרת ומלווה את האנושות עוד מלפני הספירה. אני אוהבת אותו בלי תוספות אם כי במרכז וצפון אירופה לרוב מתלווה אליו איזשהו סוג של נקניק. אפרופו מסורות, בארצות הנורדיות התפתח מנהג לאכול מרק אפונה (ולקנח בפנקייקים עם ריבה אם תהיתם) בימי חמישי והנה הוכחנו, ולא בפעם הראשונה, שידע הוא לא תמיד כוח. ואפרופו כוח, במרק אפונה יש כמות יפה של ברזל. אז מרק אפונה?

מרק אפונה
קרן הבר
להמשך הפוסט

השידוך הכי טוב לבאן: תבשיל בשר בקר מפורק

אפשר לצלול לסיר ולאכול עם מזלג או להגיש לצד ערימת אורז, אבל תבשיל הבשר הזה הכי טעים עם באן מאודה

חיפשתי תירוצים להכין את המתכון הזה כמעט בכל אירוע בחודשים האחרונים וכל פעם, ללא יוצא מן הכלל, המנה חוסלה עד תום. אני מגישה את סיר הבשר המפורק ומלא הטעם, לצד באנים מאודים (אותם אני קונה במעדנייה השכונתית ומאדה בסלסלת במבוק פשוטה), מכינה קערת מיונז-סרירצ'ה, קערת רוטב ברביקיו מעושן וסלט כרוב הכי פשוט (יצא לי להגיש גם לצד סלט הכרוב התאילנדי) – כך כל אחד מרכיב לעצמו את הביס המושלם.

שלא תגידו שלא הזהרתי: כמעט בלתי אפשרי להסתפק בבאן אחד בלבד. כמובן שישנה האפשרות גם לדלג על הבאן ופשוט לצלול לסיר עם מזלג, או להגיש לצד ערימת אורז, או אפילו יותר טוב – אורז קוקוס. גם חמוצים אסיאתיים עובדים טוב לצד תבשיל הבשר הזה, כמו גם הקימצ'י הביתי.

בשר ברק מפורק
תומר אפלבאום
להמשך הפוסט

גיברת, תפתח תיק

לא להידחף, יש מקום לכולם. נשק יש? תפתח גיברת, תפתח. מה אני מחפש? מה אתה חושבת?

כן, יש כאלה שמתחכמים. כל-כך הרבה תיקים הם רואים ביום שחייבים לפתח איזה מנגנון הגנה. וגם אנחנו, ההמון הסואן, שחי במדינה שהאופציות בה להסתלק צעיר רבות מהאופציות שיש לשוויצרים למשל, פיתחנו סתגלנות, נשמעים להוראות הג"א, מתורגלים בלפתוח תיקים.

בקפיצה האחרונה שלי לאמסטרדם, בכניסה ל"ביאנקורף", הכלבו בדאם סקוור, אף אחד בכניסה לא שם אלי לב ולא התייחס, מה שהיה קצת מעליב. אז בצעד מופת אזרחי הושטתי לחתיך הגבוה והג׳ינג׳י שעמד שם את התיק שלי. אפילו פתחתי אותו לרווחה בשבילו, שלא יהיו אי הבנות ועל המקום סגרתי וחיבקתי אותו חזק. את התיק. הרגשתי סוג של פאדיחה להביא איתי מהארץ הרגלים מגונים.

אסתי והתיק. "לסדר בו נקודה שכשאת נוגעת בה את נדלקת. כלומר היא. כמו האור במקרר"
מתן פרידמן
להמשך הפוסט

אות קין של "חשדהו וחשדהו"

העובדה ש-1.2 מיליון ישראלים משמשים שק חבטות לרב הראשי לישראל ולממסד שתחתיו, היא בלתי נסבלת ודורשת שינוי קיצוני. את השנאת היהדות הזו יש להפסיק בהפקעת סמכויותיהם

דברי הבלע של הרב הראשי לישראל יצחק יוסף נגד העולים מבריה"מ לשעבר הם לא הבעיה, הם רק סימפטום. הבעיה האמתית היא שהרבנות הראשית תחת הרב יוסף, כמו גם תחת עמיתו האשכנזי הרב דוד לאו, מתנכלת לעולים הללו יום-יום תוך הפעלת מדיניות הלכתית מחמירה ברישום לנישואים, בירור יהדות וגיור, משניאה עליהם את היהדות ומדירה אותם מן האפשרות להפוך לחלק מהעם היהודי.

גם אם הרב יוסף יחזור בו מדברי המדנים שלו, העולים, שרבים מהם ציונים ואוהבי המדינה לא פחות ממנו, עדיין ירגישו אזרחים ויהודים סוג ב'. רק תיקונים משמעותיים בשורה של מערכים שהרבנות מפעילה, או הוצאתם מסמכות הרבנות, יביאו לשינוי הרצוי. מעבר לכך, ההשתלחות של הרב מחלחלת מיד בממסד הדתי ממלכתי, ולראייה דברי הרב דוד דרוקמן, רבה הראשי של קריית מוצקין מהבוקר (חמישי): "חלק מהעלייה מבריה''מ הם גויים וגויות למהדרין, שתיינים וגיס חמישי''.

עולים מאוקראינה נוחתים בישראל, 2014 . הדור הצעיר מפנה אצבע משולשת לגיור
GIL COHEN-MAGEN / ADL / AFP
להמשך הפוסט

יום בחיי יוסי אשד, לשבת חצי שעה בים עם תורם משיג יותר מיום במשרד

בן 53, נשוי ואב לשלושה, שליח גיוס משאבים באוסטרליה מזה ארבע שנים, חוזר מאימון הבוקר ומאזין ל-"24 היום שהיה", בקרוב גם הבן הצעיר יחזור לישראל ונצטרך להתרגל למציאות חדשה

"היי! אני יוסי אשד, אוטוטו בן 53, בן קיבוץ נחשולים. נשוי לעידית וביחד אנחנו הורים לרון (26, גרה בקיבוץ מעגן מיכאל וסטודנטית), שיר (23, גרה בבאר שבע וסטודנטית) וגיא (19, חוזר בקרוב לארץ לקראת גיוסו לצה"ל). תושבי בנימינה, אבל בארבע השנים האחרונות אנחנו חיים בסידני, אוסטרליה. אני משמש כשליח גיוס משאבים ב-JNF Australia. זהו ארגון עצמאי המחבר בין הקהילה היהודית ביבשת החמישית לישראל. בישראל JNF פועל תחת קק"ל".

"תמיד חיפשתי דרכים להיות מעורב ופעיל חברתית. כעשר שנים הייתי עורך ברשת שוקן ואח"כ הייתי מנהל השיווק של עיתון 'הארץ'. במקביל שימשתי יו"ר ועד הורים בבית הספר היסודי 'אשכולות' בבנימינה ובהמשך חבר מועצה מטעם מפלגת הורים שהקמנו. ניהלתי את פעילות עמותת 'אור ירוק' עם נהגים צעירים, ואח"כ יצאנו לשליחות משפחתית בקייפטאון, דרום אפריקה. ניהלתי שם את משרד העלייה המקומי ביחד עם תנועת הנוער הציונית 'הבונים דרור'. אחרי שחזרנו לארץ ניהלתי את תוכניות 'מסע' (נוער יהודי שמגיע לתקופה של כמה חודשים לישראל), שימשתי כמנהל מטה הבחירות של ראש מועצת בנימינה לשעבר, פינקי זוארץ, ואחר כך הייתי דובר המועצה".

9
יוסי אשד
להמשך הפוסט

בזוגיות כמו בחיים עצמם: המדריך לגזען המתחיל

גזענות לא חייבת להיות גלויה אלא יכולה להסתתר מתחת לאמירות כאילו מחמיאות. מסגור קבוצות כמו נשים או מיעוטים באמצעות שיח שמציג את חולשותיהן לצד תכונותיהן הטובות משמר את יחסי הכוחות שבהם הקבוצות המוחלשות נותרות כאלה

אנשים חושבים שקל להיות גזען מוצלח. הטעות הנפוצה ביותר של גזענים מתחילים היא המחשבה שגזענות מבוססת רק על הדבקת סטריאוטיפים שליליים לקבוצה אתנית שהגזען אינו משתייך אליה. שתי דוגמאות בולטות כאן הן: "המזרחים פרימיטיביים" ו"האשכנזים מתנשאים".

לסטריאוטיפ השלילי חלק משמעותי בגזענות, אבל הצעד החשוב ביותר הוא הצמדת תוויות חיוביות דווקא לקבוצה האתנית המסומנת. לא מדובר על חלוקת מחמאות מופרכות על ימין ועל שמאל, כמו "המזרחים נאורים" ו"האשכנזים צנועים". אתם לא יכולים להתחיל להשליך כאן תוויות חיוביות ותוויות שליליות על הקבוצה המסומנת באופן שרירותי - חשוב שתדעו למקם את עצמכם ביחס לקבוצה שמאיימת עליכם מבחינת כוח ומעמד.

יונים על עמוד חשמל
OgnjenO / Getty Images/iStockpho
להמשך הפוסט

כחול-לבן חייבת ללכלך ידיים בביצת השמאל

קרבות האגו וכל הקקופוניה בין העבודה-גשר למחנה הדמוקרטי הם על "הזכות" להיות מפ"ם למפא"י. מי שמגדירים עצמם "טוענים לכתר" צריכים לעשות מעשה נתניהו ו"לתחזק" את הגוש שלהם

לנגד עינינו נרקמת והולכת פארסה אדירה שהשמאל הישראלי עוד עלול לבכות עליה לדורות. בזמן שעוד ועוד ישראלים, בעיקר משמאל, מאותתים בסקרים כי יצביעו לכחול-לבן בניסיון להביא לקץ שלטון הימין בפעם השלישית, הפוליטיקאים של השמאל שרויים עמוק בקרבות העבר.

בעוד שבכחול-לבן משתדלים למלא פיהם מים, העבודה-גשר ומה שנותר מהמחנה הדמוקרטי מנהלות מלחמת אגו שכל קשר בינה לבחירות - מקרי בהחלט. עמיר פרץ, שסירב לשלב ידיים עם המחנה הדמוקרטי בספטמבר ובחר לחבור לאורלי לוי-אבקסיס, ממשיך לסרב לכך גם לקראת מארס. הוא דן עם ניצן הורוביץ (באמצעות איציק שמולי) ואז הגיח לפתע עם הצעה מגוחכת לאיחוד כל גוש המרכז-שמאל למעין מגה-זורד מקולקל.

פרץ וגנץ יחד עם יצחק הרצוג בהר הרצל, בנובמבר
ראובן קסטרו
להמשך הפוסט

להוציא את האבסורד מחיינו

כתיבת טורי דעה בימינו דומה להטחת הראש בקיר, משום שציבור רב מדי מעדיף לוותר מרצונו על קריאת המציאות. עם מצב שכזה ההיגיון אינו יודע להתמודד, אבל יש משהו שכן אפשר לעשות

יש משהו מאוד מתסכל בכתיבת טורי דעה בזמן האחרון. טמונים בה אותם חסרונות שיש להטחת הראש בקיר, כולל כאב הראש. דווקא בתקופה בה ידע הוא דבר זמין כפי שלא היה בעבר, ציבור רב מדי מעדיף לוותר על קריאת המציאות ועיבודה באופן עצמאי לטובת צריכת פרשנות מפולטרת ומעובדת עד זרא המגיעה מאנשים שיש להם יותר מדי מה להפסיד. ממש כמו אוכל מעובד שעוקף את מנגנון השובע, המידע המעובד עוקף את מנגנון ההיגיון. אנחנו חיים את האבסורד ולא בטוח שאנחנו נהנים מזה, אבל זורמים.

טיעונים שנשמעים לא נענים לגופם אלא לגופו של הטוען אותם ועם מי הוא מזוהה פוליטית. הכל הפך לימין ושמאל, משל היה כאן מאבק בין בני אור ובני חושך שאין ביניהם דבר מהמשותף. אלא שדמוקרטיה דורשת מכנה רחב הכולל את האמונה במערכת והסכמה על כללי המשחק הבסיסיים. קחו לדוגמא את פרשת "ניגוד האינטרסים" של היועץ המשפטי לכנסת, אייל ינון. הניסיון להדביק לו את הכתם הזה הוא מגוחך, אך הוא חלק מהקמפיין המתוזמר והמתמשך של הליכוד לשבור את האמון בשומרי הסף.

קריקטורה נתניהו
ערן וולקובסקי
להמשך הפוסט

חושבים שאין הבדלים בין בנים לבנות? בקרו בגן ילדים

במבט ראשון לא בולטים הבדלים מגדריים משמעותיים כשמסתכלים על ילדים משחקים. אבל כשמעמיקים את המבט מגלים שזה לא המשחק שמשתנה בין המגדרים, אלא האופן שבו משחקים אותו והאינטראקציה בין המשתתפים

מי שחושב שאין הבדלים בין בנים לבנות, מוזמן לבלות קצת בגן. זה אומנם לא יהיה מחקר מדעי מעוגן סטטיסטית וחסין לביקורת, אבל זה יהיה מעניין ומשקף אולי לא פחות. המסקנות שלי אינן מדעיות כמובן, הן מבוססות רק על ההתבוננות ממושכת בילדי גן ועל הפרשנות שלי למתרחש. 

במבט ראשון, כשמסתכלים על ילדים משחקים, לא בולטים הבדלים מגדריים משמעותיים. כולם מנסים את מגוון המשחקים בגן. גם בנים משחקים עם בובות, גם בנות משחקות עם מכוניות. כולם משחקים בבישול במטבח, בונים מבנים קטנים עם מגנטים, מתנסים בכלי עבודה וכמובן עם הקלאסיקה של ציוד רפואי. גם בנים וגם בנות אוהבים לנסוע על בימבות ולדחוף מריצות. מארגז המשחקים הם בוחרים תיקים ומסתובבים איתם על הכתף; מקופסת הבדים והתחפושות הם לובשים חצאיות ושמלות, צובעים צבעים על הפנים וקושרים גומיות בשיער.

גן ילדים
Nilimage for GettyImages
להמשך הפוסט

על מה אתם רבים בעצם?

רבים מהזוגות שמגיעים לטיפול זוגי רבים על משהו שהוא לא הקונפליקט האמיתי. לכן, פסיכולוגים הם מעין בלשים שתרים אחר עקבות לא מילוליות, רמזים בתחביר וראיות בשפת גוף

פסיכולוגים הם מעין בלשים. למה? כי רבים מהזוגות המגיעים אלי רבים על נושאים הרחוקים מאוד מסיבת הקונפליקט האמיתי, וכדי להתחקות אחר מקור הקונפליקט האמיתי, עלי לחפש עקבות לא מילוליות, רמזים בתחביר, ראיות בשפת גוף.

אני עוקבת אחר הרגשות המתעוררים אצלי בתגובה לזוג, בתגובה לדינמיקה ביניהם, או בתגובה לדרמה המתחוללת בחדר. הזרם ההתייחסותי בפסיכולוגיה "לימד" אותנו שרגשות ומחשבות שעולות אצל המטפל במהלך הטיפול אינם הפרעה, אלא כלי עבודה - מעין תיבת תהודה לרגשות המטופלים.

בלש אמיתי
Jim Bridges/HBO
להמשך הפוסט

בנותיי רוצות שאניח את בעלי המנוח מאחוריי. לדעתי אני ממש בסדר

עברה שנה וחצי מאז שאיבדתי את בעלי לסרטן. אני חיה בביתנו, עם כל החפצים שלנו, ובגדיו עדיין תלויים בארון. ברור לי שכוונת בנותיי טובה, אבל היחסים שלנו מושפעים מאוד לרעה מכך

עברה (מהר) שנה וחצי מאז שאיבדתי את בעלי האהוב לסרטן - ואני מרגישה שאני עוד לא מוכנה להיפרד ממנו סופית. אני חיה בביתנו המשותף, עם כל החפצים שאספנו יחד, כשבארון עדיין תלויים הבגדים שלו. זה לא שאני בדיכאון או לא פעילה, לדעתי אני דווקא ממש בסדר, אבל הבנות שלי לוחצות עלי להתקדם. אולי בכלל לעבור לבית קטן יותר, ולהשכיר את הדירה הגדולה שלנו, כי לטענתן אני תקועה. 

ברור לי שכוונתן טובה אבל היחסים בינינו מושפעים מאוד לרעה מהמתח הזה. אני מודה שחלק גדול משמחת החיים שלי, מהרצון לנסוע או לבלות נעלם, אבל אני עושה את מה שצריך - אז מה בעצם הבעיה? אגב, בעלי שהיה אדם שאהב מאוד לחיות ולצחוק וביקש שנקריא בהלוויה שלו קטע מ"ילקוט הכזבים", היה כנראה מסכים עם הבנות. אבל קשה לי להכריח את עצמי ואני לא בטוחה שאני חייבת. אשמח לשמוע מה דעתך.

אילוסטרציה זקנה
KatarzynaBialasiewicz / iStockphoto via Getty Images
להמשך הפוסט

"מקלקלי השלום" בעזה הפכו בשקט בשקט לבני השיח

דווקא הממשלה הימנית ביותר בתולדות ישראל היא שהובילה לשינוי היחס לחמאס. זוהי תוצאה של הבשלה והכרה פרגמטית במציאות, אך כעת יש לפוגג את החשאיות ולחבר את הרשות לתהליך

ד"ר ליאור להרס

בשנות התשעים החל להתפתח דיון בקרב חוקרי סכסוכים סביב המושג Peace Spoilers – "מקלקלי שלום". מדובר בשחקנים, במקרים רבים לא-מדינתיים, שרואים בתהליך או בהסכם שלום איום עליהם ועל היעדים שלהם, ולכן פועלים ככל יכולתם לסכל את המהלך. אחד ממקרי הבוחן הבולטים שעלו בדיון זה היה פעילות הטרור של חמאס לסיכול תהליך אוסלו, לצד פעולות של "מקלקלי שלום" מהצד היהודי. גם תהליכי שלום אחרים באותו עשור ניצבו מול תופעה דומה: בצפון אירלנד, "הצבא האירי הרפובליקאי האמיתי" פרש מה-IRA על רקע תהליך השלום ויזם פיגועי טרור במטרה למנוע הסכם. בדרום אפריקה העיבו מעשי אלימות וטרור קשים על מאמצי ההתפייסות.

15 בדצמבר 2007 - אחד ממפגני הכוח של חמאס בעזה בעקבות ההפיכה
Emilio Morenatti / AP
להמשך הפוסט

למה כל-כך קשה לנו לומר מה נעים לנו ומה היינו רוצים

זוגות רבים חושבים שהם פתוחים, ברורים ומודעים אבל פשוט לא יודעים איך לדבר על סקס. אנו מצפים שיבינו אותנו בטלפתיה והחשש מפני הגילוי שאנחנו "לא מתאימים" - משתק. יש מה לעשות

רוב הזוגות שפונים אלי לקליניקה לא ממש מדברים על סקס. לפעמים הם אומרים אחד לשנייה שהם רוצים סקס או משתפים באיזו פנטזיה. יש כאלה שחושבים שהם פתוחים, ברורים ומודעים, אבל רובם פשוט לא יודעים איך לדבר על סקס.

הסיבה שזה כך היא שאין לנו שפה שמתארת את התחושות והתשוקות שלנו. לא לימדו אותנו איך לדבר על סקס, איך לדייק מה בא לי ומה לא בא לי, איך להביע קושי או תסכול. להזמין אוכל מתפריט עם מאה אפשרויות - אנחנו יודעים, לומר מה נעים לנו בגוף - כל-כך מסובך.

1
fizkes / Getty Images / iStockphoto
להמשך הפוסט

איראן איבדה את סולימאני אך שומרת על הסכם הגרעין

בניגוד לפרסומים בישראל, איראן לא ביטלה את ההסכם בעקבות ההתנקשות בגנרל. ההסכם בטיפול נמרץ והאירופים מנסים להצילו מתוך הבנת תרומתו לביטחונם. זו צריכה להיות הגישה גם אצלנו

ההתנקשות בגנרל קאסם סולימאני היתה בגדר הפתעה אסטרטגית. ההימור שנטל על עצמו נשיא תזזיתי וקפריזי שהפתיע גם את מקצועני המודיעין האמריקאים. מנהיגי איראן הבטיחו "נקמה קשה", דונלד טראמפ השיב באיומים לתגמול "בלתי פרופורציונלי" על 52 מטרות חיוניות באיראן, וביניהם יעדי תשתית, אתרי מורשת ותרבות וכנראה גם אתרי הגרעין. תרחישי הסלמה בעצימות גבוהה וקולות מלחמה מילאו את המזה"ת בהמתנה לצעד האיראני הבא, שהגיע הלילה (רביעי) בתקיפה אווירית על שני בסיסים אמריקאים בעיראק - אחד סמוך לגבול סוריה, השני בכורדיסטאן.

על הרקע המשברי זה, בלטה במתינותה התגובה האיראנית בתחום הגרעיני. פרשנים ציפו להפרה דרמטית בהודעה שיצאה מטהראן ב-5 בינואר על "הפעימה" החמישית בחריגות מההסכם - כזו שתנחית עליו מכת מוות. למשל, חזרה למסלול העשרת אורניום ל-20% שהתקיים בעבר באתר פורדו ונחשב ל"נתיב המהיר" להעשרה צבאית. טהראן הגדירה את הפעימה ככזו ש"מסיימת את ההגבלות שהוטלו עליה בהסכם הגרעין", וייתכן שזו הסיבה שהובילה לכותרות בישראל בנוסח: בעקבות חיסול סולימאני - איראן "ביטלה את הסכם הגרעין", "איראן לא מחויבת יותר להסכם" או "איראן נסוגה מכל מחויבות בהסכם הגרעין".

סיור עיתונאים בכור המים הכבדים באראק, בחודש שעבר. נתיב הפלוטוניום חסום
Wana News Agency / רויטרס
להמשך הפוסט

למה כל הטובים בורחים לגרמניה?

סוויפ ועוד סוויפ ודפנה נופלת על בחור שווה

0
להמשך הפוסט

אלפר ופרומן, תחליטו: חילונים בטנק זה נאור?

שני השותפים לרעיון העליונות החילונית הציגו עמדות הפוכות ביחס לעתירת שתי מועמדות לגיוס בדרישה לאפשר להן לשרת בשריון, והוכיחו כי ההסתופפותם הקבועה תחת "שפיות" רעה ואומללה

שלום לשניים משופרי החילוניות הנאורה - כותב "הארץ" רוגל אלפר ויו"ר הפורום החילוני רם פרומן. ראשית, ברצוני להודות לכם על שבמאמריכם אתם שבים ומדגישים את יתרון החילוניות על הדת. מכם למדתי שהחילוני פנוי לחשיבה רציונלית ולעבודה יצרנית, ושהחרדים מהווים נטל על קופת המדינה, סובלים מבערות ומייצרים אבטלה. בהתחלה חשבתי שהרוח העולה מכתביכם מסולפת, נגועה בשנאת דתיים ומבטאת את ההיפך הגמור מסובלנות ליברלית, אבל לבסוף שכנעתם אותי שאנו החילונים נעלים ומתקדמים.

יחד עם זאת, אני - הקטן שבתלמידיכם - מבולבל. בשבוע שעבר פרסמתם, כל אחד בנפרד, מאמר דעה. באתר זה התגולל אלפר, מלך החילונים והפחד הכי גדול של אלוהים, על מתנחלת בשם אור אברמסון, שעתרה לבג״ץ (יחד עם מעיין הלברשטאט) במטרה לממש רצונה לשרת כטנקיסטית. אלפר ייחס את חלומה הדורסני למצע הדתי-לאומני בו גדלה: "כנראה שכאשר גדלים בקרני שומרון, מלחמה היא דבר סקסי". מול צעירה דתייה זו, הציע "לפטור משירות צעירים חילונים וליברלים שמושאי חלומותיהם אינם מכונות מלחמה אדירות". ודוק: החלופה המוסרית שהציע איננה "שמאל" אלא "צעירים חילונים וליברלים".

חיילות בחניון כלי רכב משוריינים בגבול הרצועה, במארס
אילן אסייג
להמשך הפוסט

אין תקציב, תרעבו בסבלנות

המיזם הלאומי לביטחון תזונתי הוכיח בשלוש השנים האחרונות את חיונותו. בהיעדר ממשלה מתפקדת, אין מי שיאשר את תקציבו ומ-11 אלף משפחות בפריפריות איבדו 500 שקל בחודש לקניית מזון

באין צדק, גם צדקה נחשבת. לכן, כשמשרד הרווחה השיק לפני כשלוש שנים את המיזם הלאומי לביטחון תזונתי - זה היה כיוון נכון. המשרד יצר שיתוף פעולה עם הג'וינט ועם הארגונים "אשל ירושלים" ו"לקט ישראל", והחל בפיילוט שבמסגרתו קיבלו 11 אלף משפחות בפריפריות סל מצרכים ומזון בשווי 500 שקל בחודש באמצעות כרטיס קנייה. והנה, עם כניסת 2020, ב-1 בינואר, נגזלה הסכום מכל אותן אלפי משפחות, ועשרות אלפי ילדים שוב בסכנת הידרדרות לתזונה לקויה ולא רציפה ואפילו רעב של ממש. את כל זה יכולים למנוע משרד האוצר או הכנסת, אם יטרחו להתכנס באופן מיוחד ולאשר 60 מיליון שקל לטובת המיזם.

ההגדרה להיעדר בטחון תזונתי היא "היעדר נגישות סדירה למזון בכמות מספקת המאפשרת חיים בריאים ופעילים". נתוני הביטוח הלאומי מצביעים על כך שכרבע מהילדים בישראל נופלים תחת ההגדרה הזו. ישראל היא גם משיאניות היעדר הביטחון התזונתי מבין מדינות המערב. מדובר בפועל על משפחות שמונעות מעצמן ומילדיהן מזון, וזקוקות לסכום משוערך של כאלף שקלים נוספים מדי חודש על מנת שתהיה להן תזונה סבירה ומספקת.

חלוקת מזון באופקים, ב-2014
אליהו הרשקוביץ
להמשך הפוסט

למה שווה לתמוך בעובדת מניקה? לא בגלל מה שאתם חושבים

מחקרים הוכיחו שנשים הן נכס יקר לכל מקום עבודה ופוטנציאל להתפתחות כל עסק. לכן מעסיקים שרוצים להצליח צריכים להפוך את מקום העבודה ל"ידידותי להנקה". זה טוב לרווחים, לעובדות, לתינוקות, לסביבה, לתדמית העסק, ובראש ובראשונה ליצירת חברה אנושית בריאה

אחד הדיונים הערים בשנים האחרונות עוסק בעולם העבודה הדינמי והמשתנה, שאנחנו וביתר שאת ילדינו לומדים להסתגל אליו. תזכורת לעולם העבודה הישן, שהיה ואיננו עוד, קיבלתי לא מזמן בביקור במלון אלמא, שבזכרון יעקב. הבניין, פנינה אדריכלית שתוכננה על ידי יעקב רכטר כאחד מבתי ההבראה של ההסתדרות, זכור לי מילדותי, אז זכיתי לבלות בו במהלך חופשות קיץ כבת להורים שאחזו בפנקס האדום. כבר אז, גם בתנאים הצנועים שהוצעו שם, שכללו ארוחות מרק עוף זח עם שקדי מרק ותה של מנחה בליווי עוגת טורט, הוא נחשב ליהלום שבכתר בתי ההבראה.

התפיסה מאחורי בנייתם של בתי ההבראה היא שהעובד "שייך" לארגון, וזה מחויב לרווחתו ולחידוש כוחותיו כדי שיתאפשר לו למצות את יעילותו ואת הפריון שלו. לצד זכאות לחופשה שנתית, היעדרם של הטלפונים הסלולרים גרמו לכך שההפרדה בין שעות העבודה לשעות הפנאי היתה הרבה יותר ברורה.

אימהות עובדות
נטפליקס
להמשך הפוסט

למה לא אממש את הרצון להביא ילד שלישי

בדיון אם להגדיל את המשפחה מעבר לשני ילדים, זיהיתי הזדמנות לא צפויה לעליית מדרגה בתהליך ההתפתחות הרוחנית שלי. הילד השלישי שלא יהיה לי יעזור לפתח את יכולת האהבה שלי עד שתגדל ותגיע אל כל ילדי העולם באשר הם

"כשאנו מעדיפים את ילדינו על פני ילדי אחרים סימן שהמלחמה הבאה בפתח". המשפט מעורר התמיהה הזה מופיע ביצירה ההינדית הקלאסית "מהאבהארטה", המתארת את לידתה של הודו הקדומה (כלולה בה גם היצירה המרכזית של הפילוסופיה של היוגה ה"בהגווד גיטא"). זה משפט חד וישיר שמסביר כיצד במצב העניינים הקיים מלחמות בין בני אדם הן בלתי נמנעות.

לפי תפיסה זו התחזית לשלום עולמי עגומה מכפי שנדמה לנו. המכשול האמיתי לשלום אינו נובע מקונפליקטים טריטוריאליים, איבה אתנית, שנאה דתית ודומיהם, אלא נעוץ בטבע האדם עצמו. הרי איזה הורה לא מעדיף את ילדיו על פני ילדי אחרים? החדשות הטובות לשלום עולמי הן שלפי היוגה טבע האדם ניתן לשינוי - קוראים לזה התעלות.

אובמה
AFP
להמשך הפוסט

"אני אשכנזייה, ואתה יכול לכעוס עכשיו"

מפגש טעון עם מטופל שהציף טראומה בין דורית במשפתחו שמקורה בפרשת חטיפת ילדי תימן, המזרח והבלקן הפך לטיפול בדרמה שבו נעשה שימוש בדמויות הקשורות בנושא

כותבת אורחת: רננה גל טמיר

לעולם לא אשכח את הטיפול שפקח את עיני ואת לבי לטראומה הבין דורית של משפחות החטופים בפרשת ילדי תימן, מזרח ובלקן. אמיר (שם בדוי) נכנס לחדר הטיפול בתיכון המקצועי שבו עבדתי בירושלים, הישיר אלי מבט וסינן מבין שיניו: "כל הצוות האשכנזי החרא הזה לא מבין אותי. אני שונא את כולם!".

משתתפי הפגנה לרגל יום המודעות והזיכרון לחטיפת ילדי תימן, בלקן והמזרח, יולי 2019
אמיל סלמן
להמשך הפוסט

מוחמד דחלאן שווה לטורקיה הרבה מאוד כסף

מי שהיה האיש של פתח בעזה, נמלט אחרי עליית חמאס לאיחוד האמירויות, התעשר והפך לשנוא נפשו של אבו-מאזן. על הקשרים והאינטרסים שטווה מאבו-דאבי אפשר ללמוד מהפרס שהוצב על ראשו

השקט ברצועת עזה בתקופה האחרונה מעיד שחמאס מתייחס ברצינות לאפשרות שבקרוב תושג מעין "הודנה קטנה". חמאס ממתין בסבלנות לישראל ורוצה באמצעות מצרים והקהילה הבינלאומית לקדם את המיזמים הכלכליים וההומינטריים שעל הפרק: הקמת בית חולים, בניית אזור תעשיה בארז,  שדרוג רשת החשמל, שיפור איכות המים ובניית מתקן התפלה.

במקביל להמתנה הזו (שתבטיח לישראל שקט לשנה או שנתיים) יש גם אופטימיות מסוימת באשר לסיכויים להפשרת היחסים בין חמאס לרשות הפלסטינית. להערכתי הם אינם גדולים, אבל אם זה יקרה - הרי שמדובר בצעד שאמור להוביל בין היתר לבחירות. ואם בבחירות עסקינן, הרי שהשאלה מי יירש את מחמוד עבאס בן ה-85 והיודע חולי - עולה מיד.

מוחמד דחלאן, ב-2016
JACK JABBOUR/רויטרס/ ג'
להמשך הפוסט

"רוקטמן" הוא סרט רע והשיר שנכתב בשבילו לא ראוי לגלובוס הזהב

I'm Gonna) Love Me Again) הוא הזדמנות להיזכר בשיר אחר של ג'ון, I'm Still Standing, שסימן ב-1983 את הקאמבק שלו ואת תחילת תהליך היציאה מהארון

הסרט העלילתי "רוקטמן" על אלטון ג'ון זכה אתמול (שני) בשני פרסי גלובוס הזהב, לשחקן הטוב ביותר בסרט מוזיקלי או דרמטי (טארון אג'רטון - זה שם משפחתו, לדבריו, ולא אגרטון) ולשיר הטוב ביותר I'm Gonna) Love Me Again).

אג'רטון הוא שחקן חביב, אבל ליאונרדו דיקפריו, שהיה מועמד גם הוא באותה קטגוריה, ראוי ליותר לפרס על תפקידו הנהדר ב"היו זמנים בהוליווד". גם השיר שזכה בפרס - שאלטון ג'ון וברני טופין כתבו במיוחד - חביב. לא יותר. 

טארון אג'רטו כאלטון ג'ון בסרט "רוקטמן". שחקן חביב, לא יותר מזה
David Appleby / PARAMOUNT PICTUR
להמשך הפוסט

מי מתפרקת, מסרבלת, נופלת, משפדת, דוקרת ומקשה על הורים?

בזמן שילדיי מתעקשים ללכת לכל מקום עם מטריות, אני מחנכת אותם בדרך הטובה ביותר שאני מכירה: על ידי דוגמה אישית וצעקות. אני לא הולכת עם מטרייה לשום מקום, ועדיין נאלצת לחיות בצלן המאיים

מילת השבוע: מטריה

משתתפים:

גשם
להמשך הפוסט

עבודה, אינטרנט, מימוש עצמי: האשה החרדית יוצאת אל האור

העיקרון "כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה", ולפיו על האשה להצטנע ולדבוק בתפקידיה - הולך ומאבד מערכו. שיח הזכויות ושוויון ההזדמנויות כבר כאן והוא מרוח על דפי העלונים, לוחות המודעות והוואטסאפ

"זה לא שלום בית אם את מפחדת" - האמירה החד-משמעית הזו הופיעה לפני חודש במודעה שפורסמה באחד מהעלונים החרדיים וקראה לנשים חרדיות הסובלות מאלימות במשפחה לפנות לעמותות החרדיות שפועלות בנושא. מודעה שכזו עדיין לא יכולה להופיע בעיתונים החרדיים, בוודאי לא במרכזיים שבהם, אך לעמותות יש את דרכי הפעולה שלהן: חלוקת פלאיירים בשכונות, תליית מודעות במקוואות, רשימות תפוצה במייל, קבוצות וואטסאפ, פוסטים בפייסבוק וגם כאמור מודעות בעלונים.

הקמפיין הזה בהחלט נוטע שורשים וחודר עמוק אל תוך המיינסטרים החרדי. "גם אם לאשה חרדית שמרנית אין פייסבוק - לחברה שלה יש, ואנחנו מגיעות אליה דרכה", סיפרה לי מנהלת באחת מעמותות הסיוע, וגם סיפקה דוגמה מאירוע שעסק באלימות במשפחה ושודר בפייסבוק לייב. לדבריה, תוך כדי השידור פנתה אחת הצופות לשכנה שלה, אשה חרדית שאין לה פייסבוק, משום שחשדה שהיא עוברת התעללות. החשד הסתבר כנכון ועוד לפני שהסתיים השידור הועבר דיווח לגורמי רווחה. 

חרדית שעובדת בחברת היי-טק במודיעין עילית. נחשפות לתרבות ולציביון החילוני
אייל טואג
להמשך הפוסט

יום בחיי אודליה חן - בגיל 40 הדרך למטה היתה סלולה, ואז הופיע גבי

בת 43, נשואה בשנית, אם לשניים ועוד שניים של בן הזוג, גרה בתל אביב, אחות מוסמכת, משכתבת חלומות לעתיד פעם בשבוע, מתלבטת אם היא אשה שגרתית שחייה חיים לא שגרתיים או להיפך

"אני אודליה חן. בת 43, נשואה (בשנית) לגבי, ונמצאת בזוגיות שתמיד חלמתי עליה - מתקנת, מעצימה, מפרגנת, מאפשרת, מכילה ונוכחת. יש לנו ארבעה ילדים: בן ובת שלי (איתי - 12, קורן - 7.5) והתאומים של גבי (עדן ועדי - 19). גרה בתל אביב ועובדת כאחות מוסמכת כבר 20 שנה. מטפלת בפסיכותרפיה בשיטת CBT. זה טיפול קוגניטיבי-התנהגותי קצר מועד שעובד על שינוי דפוסי חשיבה לצד למידה ותרגול של התנהגויות חדשות. לומדת לדוקטורט בסיעוד ובתהליך של פתיחת עסק עצמאי. אחת לשבוע משכתבת לעצמי את החלומות לעתיד".

"תמיד התלבטתי ביני לבין עצמי אם אני אשה שגרתית שחייה חיים לא שגרתיים, או שאני אשה לא שגרתית שהלכה במסלול חיים נורמטיבי. התשובה היא כנראה היא גם וגם. בגיל 40 התגרשתי ונאלצתי לעזוב עבודה נוחה. תוסיפו לזה אמא שחלתה באלצהיימר - והדרך למטה היתה סלולה היטב. לשמחתי, הכרתי את גבי והתחלתי לחיות באמת. מצאתי מישהו שזורם איתי על כל השטויות שלי וגם יודע לשים גבולות. מושלם, כבר אמרתי?

00
אודליה חן
להמשך הפוסט

העם אינו ימני, הוא מושפע מהמנהיג

המציאות הפוליטית מלמדת כי הגיע הזמן לערער על טיב האקסיומה שהתקבעה במקומותינו. הציבור מושפע מעמדותיו המשתנות של המנהיג ולא להפך, ולכן טועה נתניהו בהפניית העורף לממלכתיות

האמירה כי העם בישראל הוא ימני הפכה לאקסיומה. אבל, אקסיומה אינה הוכחה אלא הנחה שהתקבעה כנכונה עד שאין טעם אפילו להפריכה. המציאות הפוליטית בישראל מלמדת כי הגיע הזמן לערער על טיבה. על פי שיטת הייצוג היחסי הנהוגה בישראל, מפת המפלגות בכנסת מייצגת את בחירת העם. כידוע, גוש הימין לא הצליח להשיג רוב של 61 ח"כים בשתי המערכות הבחירות האחרונות, וכל הסקרים מצביעים על כך שבנימין נתניהו ושותפיו הטבעיים ייכשלו בכך גם במארס.

תומכי הימין נאחזים בקש במקום ביתד מוצק, כל עוד הם מנופפים באביגדור ליברמן כסיבה לאי הקמתה של ממשלת ימין. ליברמן מחזיק מאז ומתמיד בדעה כי "שלמות העם חשובה משלמות הארץ". יתרה מכך, כשמנהיג כריזמטי של מפלגה פוליטית משנה את עמדותיו, יהיו נסיבות השינוי אשר יהיו, הוא מצליח להשפיע גם על תפישת עולמם של גרעין בוחריו. ההתמקמות של ליברמן במרכז הפוליטי סחפה אחריו גם את מצביעי ישראל ביתנו, שרובם הם (עדיין) עולי בריה"מ לשעבר, אל מחוזות הפרגמטיזם והריאליזם. סקר שערך מרכז גוטמן לחקר דעת קהל ומדיניות ב-2019 הראה כי בשאלות חוץ וביטחון וערכים דמוקרטיים, תומכי ישראל ביתנו נמצאים עמוק במרכז.

נתניהו בסיור בשכונת התקווה בתל אביב, אשתקד
תומר אפלבאום
להמשך הפוסט

חולדאי, התרשלת וגם התגזענת?

ראש העיר תל אביב טען כי הבעיה בשכונות הדרום אינה קשורה לתשתיות או ניקוז, אלא לפליטים ולמהגרי העבודה. על גבם הוא מבקש לרכוש לעצמו ולעירייה שלו "פוליסת ביטוח" מפני הליקויים

ראש העיר תל אביב, רון חולדאי, הסביר בראיון ל"רשת 13" כי אי אפשר להשליך את ההצפות הקשות בדרום העיר בסוף השבוע על עניין התשתיות, משום "שהבעיה של שכונת התקווה, נוה שאנן ושכונת שפירא אינה קשורה לניקוז ולתשתיות... זו בעיה הרבה יותר גדולה שעולה חדשות לבקרים והיא בעיית המסתננים או מהגרי העבודה או הפליטים".

התושבים מאשימים את חולדאי ואת העירייה בהזנחה מתמשכת, במיוחד ביחס לצפון תל אביב, ורשלנות שהובילה למותם הנוראי של דין שושני וסתיו הררי בהצפת המעלית. חולדאי לא עד כדי כך מטומטם כדי להאמין למוצא פיו. הוא פשוט רואה את הציבור כמי שניתן לטמטם אותו, וכך לפטור את עצמו ואת העירייה מכל אחריות לאובדן חיי אדם, הרס רכוש, ציוד ובתים. ההצפות הרי נגרמו בגלל הפליטים, הוא אומר. מילא זה שתושבי דרום העיר טובעים, הם נאלצים לראות אותם מדי יום - זו הבעיה!

הבניין שהוצף בתל אביב, אתמול
להמשך הפוסט

טירמיסו: מתכון מושלם לקינוח משפחתי

בכוסות אישיות או בתבנית אחת גדולה: הטירמיסו של עדי ייכנס לכם לרשימת קינוחי החובה

הטירמיסו המפורסם של חברתי עדי, הוא חבר של כבוד בכל אירוע. ניתן להכין אותו במתכונת "משפחתית" כפי שמצולם – בכלי גדול ומרכזי שמגישים ממנו בעזרת כף גדולה (זהו לא טירמיסו מאוד יציב שנחתך לריבועים) או לחילופין, להגישה כקינוח כוסות.

אם אתם חוששים שתערובת המסקרפונה-קצפת-ביצים לא התייצבה כמו שצריך – הייתי ממליצה לבחור באלטרנטיבת קינוח הכוסות - מסדרים בתחתית הכוס את הבישקוטים הספוגים בתערובת הקפה-קלואה (ליקר קפה שעליכם לרכוש לצורך הכנת המנה), מעליהם עורמים את ענני תערובת המסקרפונה ולבסוף, לפני ההגשה, מפדרים בקקאו. חלופה נוספת, במקרה ומרקם הטירמיסו שלכם נוזלי מדי לטעמכם, היא להקפיא את התבנית לאחר הכנת הטירמיסו למשך כמה שעות ולהעבירה למקרר כשעה לפני ההגשה.

טרמיסו
תומר אפלבאום
להמשך הפוסט

אם הרשתות החברתיות פוגעות באושר שלנו, למה אנחנו עדיין שם?

רוב הפוסטים והתמונות שאנחנו מעלים לרשת מציגים את ההצלחות וההישגים שלנו ומאירים אותנו באור חיובי בפני האחר. אלא שכל "החיוביות" הזו היא בעלת אפקט כפול וסותר על הגולשים

כולנו מכירים את הסיטואציה הזו: אנחנו נמצאים בשירותים, במיטה או בישיבה משעממת במיוחד, שולחים את היד לעבר הסמארטפון ומתחילים לגלול את הפיד רק כדי להעביר את הזמן. לפייסבוק, אינסטגרם, טיקטוק וכל רשת חברתית אחרת יש אלגוריתם שיגרום לנו להשקיע בה יותר זמן מכפי שתכננו. מסתבר שיש לו גם השפעה על החיים והאושר שלנו והיא גדולה יותר מכפי שאנו חושבים.

החיים ברשת החברתית הם בעצם משחק סכום אפס. על כל הורה שמעלה תמונה משפחתית מאושרת, ישנו אדם שלא יכול להביא ילדים לעולם ומביט בה בעצב. מול כל תמונה מרשימה של כיבוש פסגה באלפים או באנדים, יושב אדם שכבר כמה שנים לא יכול להרשות לעצמו לנסוע לחו"ל ומקנא. על כל זוג קורן מאושר באינסטגרם, יש זוג שבדיוק סיים מריבה קשה וברח קצת אל הרשת.

"ההתבוננות הסלקטיבית ברגעים יפים ובהישגים מרשימים, לא תמיד יוצרת לנו השוואה מחמיאה במיוחד"
Ponomariova_Maria / Getty Images / iStockphoto
להמשך הפוסט

כשכל הברדק, הבזבוז והטכנופוביה של המשטרה נחשפו לנגד עיני

לפני מספר חודשים התרחש מקרה שלולא קרה לי, לא הייתי מאמינה שיכול לקרות. כמה אירועים שהתרחשו באחרונה הובילו אותי להחלטה: הגיע זמן לשתף. לצחוק או לבכות? תחליטו לבד

בכל פעם שאני קוראת על מעללי המשטרה - למשל בכתב אישום נגד דר רחוב שגנב משולש פיצה ושוקולד כי היה רעב או במלחמתה הבלתי מתפשרת בליהיא גרינר - אני נזכרת בסיפור שלולא קרה לי, לא הייתי מאמינה שיקרה:

לפני מספר חודשים הגיע אלי ולמערכת "הארץ" מייל מבהיל. אדם הודיע לי ולעיתון שבתוך יומיים הוא נוסע לחו"ל כדי להתאבד. על הנסיבות לא אכביר מלים בגלל צנעת הפרט, אך כן אספר שעל אף שהן היו מופרכות ומטורללות מיסודן, לא יכולנו לקחת את העניין בקלות. הוחלט להודיע למשטרה. בשביל זה יש משטרה וזה המעשה האזרחי הנכון.

ניידת משטרה
דודו בכר
להמשך הפוסט

מזל טוב יהורם גאון, נשארת עם הפשט

הזמר שחגג 80 זכה לברכה חמה משרת התרבות שכינתה אותו "יקיר בירת הנצח שלנו". גאון גר שנים ברמה"ש והצהיר בעבר על תמיכתו בחלוקת ירושלים, הוא פשוט מייצג היטב את התזוזה ימינה בעם

"יהורם היקר והאהוב! חתן פרס ישראל, יקיר בירת הנצח שלנו, יקירה של התרבות הישראלית, מזל טוב בהגיעך לגיל גבורות. אני מאחלת לך להמשיך לעשות לנו 'מנגינות מחלומות וממיתרים' עוד שנים רבות וטובות. 'אלף נשיקות לך', אלוף זמירות חיינו" - כך צייצה לפני כעשרה ימים שרת התרבות, מירי רגב, לרגל יום הולדתו ה-80 של הזמר.

יקיר בירת הנצח שלנו, "הירושלמי הגאה", מתגורר זה שנים ברמת השרון. ממש כמו אמנים רבים אחרים בעלי תדמית ירושלמית, שבפועל חיים או חיו בגוש דן. הסופר חיים באר, המפליא לכתוב על ירושלים, מתהלך בכלל ברחובות רמת גן. יוסי בנאי המנוח היה "איש ירושלים" אך התגורר שנים בלב לבה התרבותי של תל אביב.

יהורם גאון
אייל טואג
להמשך הפוסט

היהודים דרוכים, הערבים אדישים

בניגוד לשיח השוצף בקרב יהודים בתקשורת וברשת על ההתנקשות בקאסם סולימאני והשלכותיה, בחברה הערבית התגובות היו מועטות ומי שכבר דיבר אמר בדרך כלל "אז מה". יש לכך מספר סיבות

ההתלהבות / ההפתעה / הבהלה / הדריכות / החרדה שמאפיינות את תגובת הציבור היהודי להתנקשות האמריקאית בחייו של קאסם סוליאמני, עומדות בסתירה גדולה לשתיקה והאדישות שמאפיינות את החברה הערבית. בניגוד לשיח הער אצל היהודים בתקשורת וברשתות החברתיות, עם משפטים כמו "מקלט זה כל-כך שנות התשעים", "חשש מנקמה", "תתכוננו למלחמה", אצל הערבים התגובות מועטות. מבין אנשי הציבור התייחסה לעניין רק ח"כ עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת) שצייצה: "טראמפ מסכן את חיי כל תושבי המזרח התיכון - איראנים, ישראלים וכל מי שנמצא ביניהם. לא למלחמה!"

ואכן, הניסיון מלמד כי חיסולו של גורם בתוך ארגון טרור, תהא חשיבותו אשר תהא, אינו אומר בהכרח שהמנגנון שפעל סביבו - ייעלם. לעתים התוצאה אפילו הפוכה. נחזור רגע אחורה בזמן: בפברואר 1992 חוסל מנהיג חיזבאללה, עבאס מוסאווי, בעת שעשה דרכו מג'יבשית לצידון. התגובה לא איחרה לבוא. עשרות קטיושות נורו לעבר הגליל המערבי והילדה בת החמש אביה אליזדה נהרגה במושב גרנות. יומיים לאחר החיסול מונה חסן נסראללה ליורש. כבר אז אמרו שהוא מייצג את הקו הקיצוני ביותר בארגון וכי קשריו עם טהראן הדוקים. מסתבר שכבר לפני יותר מ-20 שנה הוא אמר: "למדינה הזו (ישראל) אין זכות קיום ויש למחוק אותה. ניאבק עד שישראל תיעלם".

מסע ההלוויה של סולימאני עובר בקרבלה, אתמול
Khalid Mohammed/אי־פי
להמשך הפוסט

כחול-לבן, אלטרנטיבה מדיקט שכמוכם

לרגל 2020 פרסם יאיר לפיד "דרשת בר-מצווה" מתייפייפת ומתחנפת לאהובותיו, המדינה והמפלגה. ומה תוכנה של הדרשה? ובכן, אם אלה פני הטוענים לשלטון - אז שיישאר כבר נתניהו

ערב פרוץ השנה החדשה פרסם יאיר לפיד דרשת בר-מצווה (הילד בן 56, אבל יכול להיות שעדיין יש לו חום גבוה) מתייפייפת ומתחנפת לאהובותיו, המדינה וכחול-לבן. האחרונה אף דאגה להפיץ את הפוסט הזה גם לכל מי שלא מגיע לו העונש הזה.

בסעיף השני של הדרשה, "פטריוטיות", כותב לפיד כי הוא ומפלגתו "אוהבים את ישראל. ככה פשוט. בלי להתחכם. כחול-לבן היא חלק מהמחנה הלאומי. מפלגה ציונית, פטריוטית, שמאמינה בזכות התנ"כית שלנו על הארץ". אז מה בעצם ההבדל ביניכם לבין הליכוד, הימין החדש, הבית היהודי ועוצמה יהודית? למה להצביע לכם ולא להם? כי "אנחנו אוהבים את הדגל. את מה שהוא מסמל. את החיבור שלו בין הטלית היהודית למגן דוד הלאומי. את החיילים שמתעטפים בו בהשבעה בכותל. אנחנו אוהבים את צה"ל". הבנתם?

לפיד ואשכנזי בהשבעת הכנסת ה-22, אשתקד
אוליבייה פיטוסי
להמשך הפוסט

גברים "רעילים", באמת? נראה אתכם מתקיימים בלי הרעל שלהם

החברה לא יכולה להרשות לעצמה גברים שלא קמים בחמש בבוקר ויוצאים לאסוף זבל, למתוח קו חשמל, לכבות שריפה ולמות בכל העבודות האלה. ואחרי שהחברה מרוויחה על גבם השבור של גברים, שמקריבים את גופם בעבור פרנסת משפחתם, היא דורשת מהם גם להיות "גברים חדשים"

שנת 2019 הייתה השנה שבה נמצא האויב הגדול ביותר של האנושות. הגורם לכל הבעיות, הדמון שקל להצביע עליו באצבע מאשימה. זוהי כמובן "הגבריות הרעילה", מושג שפמיניסטיות התאהבו בו מאחר שהוא מטיל את כל האשמה לפתחם של הגברים. לדידן, "הגבריות", זו שהם כל כך עסוקים בה ורודפים להשיגה, היא זו שמרעילה את מוחם, ואחרי שגופם מלא בתרעלה, הם יוצאים לאנוס את העולם. אבל בתיאור מצב העניינים הזה נשכחת עובדה חשובה מאין כמוה - הגבריות, רעילה או לא, פוגעת קודם כל בגברים עצמם. וחשוב מכך, מי שמתדלק אותה, מתחזק אותה וזקוק לה נואשות כדי לשרוד היא לא אחרת מאשר החברה המודרנית.

סיכומי השנה הביאו עמם מספרים בלתי נתפסים. 86 הרוגים בתאונות עבודה, כמחצית מהם בענף הבניין. ומהו ההרכב המגדרי של ההרוגים הללו? שקוף כמו היחס של החברה אל הגברים שיוצאים לעבוד בעבודות הקשות והמסוכנות ביותר שיש לאנושות להציע. לרוב הם גם לא מתפרנסים בצורה שהופכת את הסיכון לכדאי, אם יש בכלל דבר כזה. גברים בכל העולם נהרגים במהלך העבודה בכמות של פי עשרה מנשים, במדינות מערביות המספרים הללו אפילו גבוהים יותר.

גיף
להמשך הפוסט

האהבה פגשה את לולה גם מאחורי הסורגים

ביהמ"ש שחרר את הנשיא לשעבר מהכלא עד לבירור ערעוריו, וזה ניצל את ההזדמנות כדי להציג לכולם את ארוסתו החדשה - רוזנז'ילה סילבה, חברת מפלגת הפועלים, בת 42. השניים יתחתנו בקרוב

בנובמבר הורה במפתיע בית המשפט העליון של ברזיל לשחרר לעת עתה מהכלא את לואיש אינסיו (לולה) דה סילבה, נשיא ברזיל לשעבר, אחרי 18 חודשי מאסר בלבד. השופטים פסקו כי יש לאפשר ללולה לצאת לחופשי עד שימוצו הליכי הערעור שהגיש על שתי פרשות השחיתות שבהן הורשע ובעטיין נידון ל-20 שנות מאסר.

כבר בלילה שבו שוחרר לולה בן ה-74 מהכלא בעיר קוריצ'יבה, עלה לטוויטר ציוץ המיועד ישירות אל מי שהיה בימיו היפים מנהיג שמאל נערץ ופופולרי מאוד. "מחר אבוא לקחת אותך! חכה לי!", נכתב בו בצירוף שלושה האשטגים: "אהבתנו תנצח", "אוהבת אותך לתמיד", "האהבה תקרב בינינו".

לולה (מימין) וז'נז'ה באירוע איגוד פועלי המתכת בסאו ברנרדו, לפני כחודשיים
Leo Correa / אי־פי
להמשך הפוסט

מנוכל יהודי קטן לגנרל סיני גדול: סיפורו של מוריס "שני אקדחים" כהן

זה סיפור מהחומר שממנו עשויות אגדות ומככבים בו אינספור מדינות, עיסוקים, חברויות ורמאויות. למרות נטייתו של הגיבור הראשי להפרזות וקישוטים, ידוע שלפחות חלק מההתרחשויות קרו באמת

סיפורו המוזר של מוריס "שני אקדחים" כהן, מהגר יהודי עני שהפך בטוויסט מטורף במיוחד לגנרל סיני, הוא סיפור מהחומר שממנו עשויות אגדות. ולמרות נטייתו של הגיבור הראשי להפרזות וקישוטים, ידוע שלפחות חלק מההתרחשויות קרו באמת.

כהן נולד ב-1887 כאברהם מוישה מיאלצ'ין למשפחה יהודית בפולין. כשהיה בן שנתיים עברה המשפחה לבריטניה ושינתה את שמה לכהן. אברהם היה למוריס. הוא גדל במזרח לונדון, נמשך אל חיי הרחוב ומהר מאד התחיל להסתבך. בגיל 12 נעצר בעוון כייסות ונשלח לבית הספר התעשייתי הייס, מוסד חינוכי לנערים יהודים סוררים. כשהשתחרר, ב-1905, שלחה אותו משפחתו לקנדה, בתקווה שהחיים בעולם החדש יועילו לו.

עטיפת ספר ביוגרפי על אודות מוריס כהן מאת צ'רלס דרייג', 1954
להמשך הפוסט

ספר יפה ועצוב כל כך על גיל הנעורים

בפנימייה או בספינה, "שנות העונש המאושרות-פרולטרקה" מאת הסופרת השווייצית פלר יאגי מדגיש את הניגודיות והאמביוולנטיות בתקופת ההתבגרות

ספרי נוער הם אחד הז'אנרים הספרותיים הכי מקופחים ולא מוערכים בישראל. מעט מאוד ספרים כאלה יוצאים כאן לאורך השנה, וביניהם רק אחדים ראויים לקריאה - בעיקר אלה המתורגמים. גם הטובים ביותר בז'אנר הזה נדחקים בדרך כלל לפינה, כמעט לא כותבים עליהם ובחנויות הספרים בקושי נותנים להם מקום.

שני ספרים מעולים שיצאו בתרגום לעברית ב-2019 מתמקדים בגיל הנעורים. כביכול, לא מדובר בספרי נוער כי ההוצאות לאור בחו"ל לא הגדירו אותם ככאלה. הם הוגדרו כפרוזה לכל דבר. יש בכך צדק מסוים. נערות ונערים שיקראו את שני הספרים הללו עלולים שלא להבין לעמוק את כל הדקויות והחוויות שמתוארות בהם. אבל יש בכך גם עוול מסוים, שכן נערים ונערות שיקראו - יוכלו להזדהות בזמן אמת עם החיים המסופרים בהם.

פלר יאגי
Literatura para oír
להמשך הפוסט

אחד עם חביתה, אחד עם צהובה

בוקר של סנדוויצ'ים בבית של אלכס, עודד ויורי. פרק הסיום

23
להמשך הפוסט

נתניהו צייץ ב-2019 על משפחתו יותר מעל חינוך ובריאות גם יחד

"שקוף" בחן את 1,615 ציוציו של רה"מ לאורך השנה החולפת ומצא כי 43% מהם עסקו בחקירותיו, בתקשורת, בגורמים שמבקשים להפילו ובשתי מערכות הבחירות. חוץ וביטחון - 30%, כלכלה רק 3%

יו"ר סיעת הליכוד, ח"כ מיקי זוהר, הסביר בחודש שעבר שראש הממשלה, בנימין נתניהו, ניחן ביכולת מופלאה: "הוא קם בבוקר ומקדיש 100% מהזמן שלו לטובת המדינה ועוד 100% מהזמן שלו לטובת שאר הדברים האחרים. יש לנו ראש ממשלה שהוא לא אדם רגיל מבחינת היכולות שלו", אמר.

הואיל ונתניהו מסרב לחשוף את יומנו הלא מסווג, לא ניתנה ל"שקוף" ההזדמנות לבדוק אם הוא מצליח להיות יעיל ב-200% מזמנו. במקום זאת, בדק יובל שוחנצקי עבורנו את דף הטוויטר של ראש הממשלה כדי לראות במה עוסקים הציוצים שלו. אולי שם, באחד מחלונות הראווה האינטרנטיים המרכזיים של ראש הממשלה, ייפתח צוהר אל סדר יומו ועיסוקיו.

נתניהו עם הכלבה קאיה בעת שענה לשאלות גולשים בטוויטר ב-2016
עמוס בן גרשום / לע"מ
להמשך הפוסט

יום בחיי שאדי אבו סיני - "אהה העבודה שלך קל"ב. רגע, איך? מה?! למה??"

בן 33, נשוי ואב לשתיים, גר בנצרת ועובד כמנהל מוצר במחלבות יטבתה, אוכל תמיד עשה אותו סקרן, מתאמן יותר בימים של טעימת קצפות, עושה את קו נתב"ג-רמון פעמיים בשבוע

"שמי שאדי אבו סיני, בן 33 מנצרת, נשוי לרואן פלוס שתי נסיכות - לורנה (7) ומילא (6). אוהב אוכל, נושם אוכל וחי מארוחה לארוחה. אגב, משתדל (ולא מצליח) לא לאכול בין ארוחות. מאז ומתמיד סקרן אותי איך עושים אוכל, במיוחד אוכל להמונים".

"אני בן זקונים במשפחה בת ארבעה ילדים. אמא שלי, נאדרה, לא רצתה ילד רביעי, אבל אבא שכנע אותה בקלות. 'אמלא לך את המחסן בטיטולים, הרי בילדים הקודמים לא היו טיטולים', אמר לה. זה היה מספיק משכנע או שהיא פשוט ידעה מי מסתתר לה בבטן".

00
שאדי אבו סיני
להמשך הפוסט

חתול שלא ראה מים יורדים באסלה, לא ראה מחזה מרתק מימיו

אני קולט בחושי החתול שלי שהנה מגיע האבא השני, הגבוה יותר, זה ששם לי יותר אוכל בצלחת בלי שאף אחד רואה, זה שאני אוהב להירדם עליו בזמן שהוא מתקתק על כפתורים שחורים מול מסך מהבהב. לך תבין בני אדם

בוקר טוב. אני שומע ממרחק שתי קומות מעלי את דאדי מתעורר ועושה פיפי. זה הקיו שלי להיות בהיכון. אני מנער את קורי הלילה שנכפה עלי, תנועות גוף וראש ימינה ושמאלה, עד שכל הגוף מסתובב ואני מרגיש ער וחד שוב, לפחות לחמש דקות הבאות.

אני יצור לילי, כלומר מעדיף לישון ביום ולצוד חיות קטנות בלילה, אבל האנשים האלה שאימצו אותי מעדיפים משום מה את ההיפך. הם מעדיפים לבזבז את הלילה השחור ושוקק החיים הנפלא הזה על שינה, ודווקא ביום, בזמן שכלום לא קורה, הם ערים. מוזר אבל כבר התרגלתי.

gif
להמשך הפוסט

לכי תסבירי לבת שלך מה זה מחזור

כשסבתי היתה ילדה הסתירו את התחבושות של המחזור על חבל סודי מחוץ לעיני הגברים. סבתי השניה קיבלה סטירה כששאלה את אמה מה פשר הדם בתחתונים שלה. "אבל היום זה אחרת", אמרתי לבתי ומיד חזרתי בי, כי לצערי זה לא באמת אחרת

1.

לפני כמה ימים התקשרו מבית הספר ואמרו שלאביגיל כואבת הבטן. כשהגעתי לקחת אותה, היא כבר עמדה במזכירות עם הילקוט על הגב. מהעפעפיים הרטובים שלה אפשר היה לראות שהיא בכתה. המזכירה והמחנכת סעדו אותה כאילו היתה הילדה שלהן. "את חושבת שזה אולי...", הישירה המחנכת אלי מבט עמוק ואז הנמיכה את קולה "הורמונלי"?

ילדה
מיה טבת-דיין
להמשך הפוסט

השמאל צריך להפוך כיוון: מהפריפריה לגוש דן רבתי

האשכולות הנמוכים יוסיפו להצביע לליכוד ולימין. אין טעם להמשיך בניסיון השכנוע/ההתחנפות. הפוטנציאל טמון במעמד הבינוני המזרחי המשכיל שחי במרכז, אבל כדי לזכות בו נדרש שינוי נוסף

עשרות שנים מנסה מפלגת העבודה בתצורותיה השונות לחזר אחר הפריפרייה. ממש להתחנף לציבור המזרחי רק שיצביע שמאל. העבודה הקדישה לכך משאבים רבים והחלה להציב מועמדים מזרחיים יותר ויותר בקדמת רשימתה, עד שיוצאי צפון אפריקה הפכו לכוח הדומיננטי המוביל אותה כיום. זה לא עוזר. הציבור המזרחי מפנה עורף לעבודה, ועוד יותר מכך למרצ, וממשיך להצביע לליכוד ולמפלגות הימין. הוא קרוב אליהם רגשית, זהותית ותרבותית.

כל תחפושת שהחליף השמאל בניסיונו העקר לשנות את הלף הרוח נתקלה בקיר אטום כמעט לגמרי. מדי פעם מקוששים מנדט או שניים, אבל לא מצליחים לשנות את המגמה. בישראל 2020 מזרחי לא מצביע למזרחי בגלל שהוא מזרחי. העבודה ומרצ צריכות לשנות את דרך החשיבה ואסטרטגיית הפעולה שלהן מן היסוד ולהקדיש את עיקר המאמצים שלהם בגוש דן רבתי. שם נמצאים המצביעים הפוטנציאלים שלהם. גשר של אורלי לוי-אבקסיס בהחלט יכולה להמשיך לכוון אל הפריפרייה, אך אין למקד יותר את עיקר תשומת הלב בכך.

חברי העבודה-גשר בסוף קמפיין הבחירות הקודם
מוטי מילרוד
להמשך הפוסט

חדשות טובות לטהרנים, נעמה יששכר נשארת בכלא

כעת, משהושאר על כנו עונשה של הצעירה, יכולים לשמוח כל אלה שטענו שהעניין הציבורי לו זכה מאבקה דחק הצדה מאבקים אחרים. אצלם, אם אתה לא מת - כבר נמצא מישהו שסובל יותר

חדשות טובות לטהרני הרשתות החברתיות: נעמה יששכר, המכונה במחוזותינו "הנסיכה הפריבילגית", נשארת בכלא הרוסי. בית המשפט המחוזי במוסקבה דחה את ערעורה על הרשעתה בהברחת סמים, והיא תוסיף לרצות שם שבע שנות מאסר וחצי. בשבוע שעבר הועברה יששכר ללא ידיעת בני משפחתה למתקן כליאה מרוחק, ללא הבגדים החמים שביקשו להעביר אליה. מאז אמנם הוחזרה לכלא במוסקבה, אך עתה קיים חשש שתועבר בשנית, הפעם לכלא בסיביר שהגישה אליו קשה פי כמה.

הנה קצת נחת בימים קשים. עכשיו יכולים לשמוח לוחמי צדק מוסרניים, שטענו כי העניין הציבורי לו זכה המאבק למען יששכר דחק הצדה מאבקים אחרים. בעוד כשלושה חודשים תשלים הישראלית בת ה-26 שנה בכלא הרוסי - הישג מרשים אפילו בהשוואה לסאת הייסורים שחוו המצקצקים בלשון בציוצים בטוויטר. חכמים שכמותם כבר מזמן לא יצא לי לראות. בשביל לקדם מאבקים אחרים, חשובים לכשעצמם, היה בוער לטריבונל הטהרני משמאל ומימין לזרוק בוץ על דמותה.

נעמה יששכר בבית המשפט במוסקבה, בשבוע שעבר
Alexander Zemlianichenko Jr/אי
להמשך הפוסט

נועה לא מפסיקה לבכות, ולפעמים גם מרביצה. מה עושים?

בכי בקרב ילדים עשוי להיות מבלבל כשאי אפשר להצביע על המקור שלו - כאב, כעס או אולי הרגל? הפתרון הוא למצוא הרגל חדש שילמד את הילדים כיצד להירגע בעצמם. הנה כמה הצעות

שאלה: נועה שלנו, בת ארבע וחצי, עדיין בוכה בכל יום בגן, בכי כזה שאי אפשר להרגיע אותו וכל מה שאנחנו עושים לא עוזר. זה קורה גם בבית - התקפי בכי בלתי נגמרים, והאמת? זה מתיש... לפעמים מתוך עצבים, היא גם מרביצה לנו. אנחנו לא מצליחים להבין מה קורה לה. אנחנו מאוד איתה ברגעים האלה, מחבקים אותה, משחקים איתה כדי שתדע שאנחנו תמיד פה בשבילה, באמת שאנחנו מנסים, אבל נראה ששום דבר לא עוזר. מה עוד אפשר לעשות?

*

ילדה בוכה
Erika Mitchell / GettyImages
להמשך הפוסט

ככל שהמגלומניה גברה, כך איבד סולימאני את קרקע המציאות

אחרי "האביב הערבי" הפך מפקד כוח קודס מאיש צללים לאחד שפועל בגלוי, גם כפוליטיקאי. בדרך איבד את מוטת השליטה שלו והאמין שביכולתו לממש את חזון האימפריה השיעית במזרח התיכון

את מעמדו הנערץ באיראן רכש קאסם סולימאני, מפקד כוח קודס שנהרג בבגדאד בפעולה אמריקאית, בזכות נחישותו, אומץ לבו וקרבתו למנהיג העליון עלי חמינאי. הוא פיקד על כ-15 אלף איש, רכיב קטן יחסית במשמרות המהפכה והיה למעשה כפוף למפקד המשמרות, הגנרל חוסיין סלאמי, אך בפועל היה הגנרל מספר 1 באיראן בזכות העובדה שחמינאי אימץ אותו כבן ומינה אותו ליועצו המיוחד. 

גם פולחן האישיות ויחסי הציבור שטיפח סוליאמני שיחקו תפקיד בעיצוב דמותו, והובילו בין היתר לדיבורים עליו כמועמד פוטנציאלי לנשיאות איראן, אם וכאשר יפשוט את מדיו. סולימאני מצדו התבשם עד שכרון חושים מגלי ההערצה מבית ומחוץ. ביטחונו גבר והלך עד שחשב עצמו לכל יכול, כשהעז לפעול מאחורי גבו של חמינאי ושיגר 4,000 לוחמים למחוז אידליב שבצפון-מערב סוריה. המנהיג העליון העמיד אותו על מקומו, אילץ אותו לחזור בו מהפעולה, ומחל לו.

סולימאני (במרכז) בכינוס של משמרות המהפכה בטהראן, באוקטובר
enei.ir/אי־פי
להמשך הפוסט

תן כתף, אבל בזהירות: פציעות במסובבי הכתף

כאבים בכתף יכולים להיות לא נעימים והם מפריעים לתפקוד היומיומי. אבחנה נכונה וטיפול מוקדם ומתאים יכולים להחזיר אתכם חזרה למסלול

סביר להניח שרוב האנשים לא חושבים על הכתף שלהם עד שהיא מתחילה לכאוב. כתף כואבת גורמת קושי בביצוע מגוון פעילויות - שינה על הצד הכואב, צחצוח שיניים, נהיגה, חפיפת שיער ושימוש בשירותים. זה אפילו מציק יותר אם אתם ספורטאים, או לכל הפחות חובבי פעילות גופנית, שמגלים עד כמה מתסכל לחכות עד להחלמה כדי לעסוק בפעילות הספורטיבית האהובה עליכם.

כאבים בכתף שנמשכים כמה שבועות ויותר הם הבעיה השכיחה ביותר בגפיים העליונות של ספורטאים מקצוענים. אבל לא רק הם סובלים מכאבים כאלה אלא גם רוכבי אופניים, שחיינים, שחקני כדורעף, כדורסלנים, מתאמנים בחדר כושר, אנשים שעובדים הרבה עם הידיים או אנשים מעל גיל 60.

הדגמת תרגיל לחיזוק הכתף
אלעד לשם
להמשך הפוסט

עין פקוחה לענייני דיומא וקריצה קצרה לעשור ושנה

הבלוג מגיש את אירועי השבוע המרכזיים ככתב חידה של רמזים וחרוזים. המטרה: לאתגר את הראש ולכופף את השפתיים מעלה. הקוראים מוזמנים לפצח. את התשובות ניתן לקרוא בלינקים המצורפים

לפני הכל

נתון העוני המעודכן על "שמונים ריבוא" של "זעקת ילד קטן..."
מחייב מחיקת הכתם השחור ו"הקו האדום" ב"אפס זמן" !

בזו הקטנטונת

* מהשניים שרצו במלוכד, אחד נפל ברבע גמר והשני ניצח (כרגיל...)
* מוקדם עדיין לשפוט אם כשייגמר המרץ הוא עדיין ימשיך להוביל

* בהשפעת הפניקה, המונים מקופחים נזרקו לתוך מחסנים ריקים
* חשש מזיהום מצינור האגזוז, לא מנע הגעה ליעדים המוסכמים

* הוא תופס מחסה באופן יסודי מאחורי האבנים ומשם יתקיף
  אך הם יתכנסו באופן מסודר וישאפו לתת מענה תקף ותקיף

בזה הגדול והרחב

* הפורץ המסוכן פגע בחמישה בטכס חנוכת בית הרב
* ובבית ה"דוד סם", הגדרות קרסו מול המון משולהב ורב...

ואחרי הכל

נחמד לחגוג בנוסטלגיה, לסכם וללמוד, בסיום שנה ועשור
אך הכרחי לעבוד על פיתוח עתיד יותר טוב, והמשכיות מדור לדור...

אל הפתרון המקוצר

עיתון הארץ
להמשך הפוסט

דקה לפני שנכנסתי לבית אבות, נכנסתי להריון

אין לתאר את מה שאני חשה מאז ששתי התאומות הזהות שלי יצאו לי מהבטן. הן העבירו אותי בשער שמעליו שושנת רוחות משוגעת עם הכיתוב "שירה בארץ הפלאות"

הכל קרה כשדקה לפני שנכנסתי לבית אבות, נכנסתי להריון. לא עבר זמן רב ובפגייה בתל השומר כשכל ה-1,500 גרם שלה מונחים על הציצי שלי, מלא בחלב זהוב, מפוצץ בוורידים ומעוטר בשתי פטמות בוערות, כשהיא מלקקת ומתעייפת, מלקקת ומתעייפת, הקראתי לה את הספר הראשון שאלבר קאמי כתב בגיל 22, כאילו אין הבדלי גיל בינינו וכאילו ששתינו לומדות יחד בחוג לספרות, ובמיוחד ומעל לכל עשיתי זאת כדי שתשמע את קולי, זה ששמעה כשהייתה בבטן, כשהיא ממוקמת עם הראש כלפי מטה ממש באזור הווגינה, זו שלא ראיתי במשך שבעה חודשים כי הבטן הסתירה לי אותה.

והיא כל-כך אהבה את הטקסטים המופלאים האלה של אלבר על השכונה בה גדל באלג'יר, על השקט של אמא שלו באילמותה וחירשותה, תיאורים אקזיסטנציאלים על שתי נסיעות שלו לפראג וונציה, חדר קטן בבית מלון זול, בדידות ואושר, שהיא נרדמה בשלווה פילוסופית כפגית שאין לה הופכין. לא זזה. נטשה אל עולם החלומות והאין-מודע (מעניין איך נראים חלומות של תינוקות שאך נולדו, כהליכה על הירח או במכתש רמון, נוף ראשוני כאחרי המבול או המפץ הגדול?).

אחיות
Kwaku Alston
להמשך הפוסט

מאפה כרובית וגבינות מחרב דיאטות

הכירו את הגרסה המושחתת עוד יותר למק אנד צ'יז, כשבמקום הפסטה - כרובית. זהירות, מאפה מסוכן לפניכם

עליי להזהיר אתכם לפני קריאת השורות הבאות: מאפה מסוכן נמצא לפניכם. מדובר במעין גרסה ל-"מק אנד צ'יז" - רק שפרחי כרובית מחליפים את צינורות הפסטה. לרגע אל תטעו לחשוב שבשל המרה זו מדובר בפשטידה תמימה ודיאטטית – את פרחי הכרובית מערבבים עם רוטב המורכב מרביכה וגבינות שנמסו לתוכה – שהופך את כל הסיפור למושחת וטעים מאין כמוהו.

אני בחרתי להוסיף למאפה תערובת של גבינת צ'דר בהירה ומוצרלה. אתם כמובן מוזמנים לגוון ולשנות בהתאם למצב רוח (צ'דר או קשקבל, צהובה,גאודה, פטה או בקיצור - מה שאוהבים). בבקשה אל תוותרו על טיגון הבצל הירוק לפני (הוא מוסיף הרבה טעם אבל לא מורגש במאפה המוכן), ועוד יותר חשוב: בשום פנים ואופן לא לוותר על החרדל, שמעניק עומק וטעם נפלא ומשתלב מעולה עם הגבינות והכרובית.

מאפה כרובית וגבינות
תומר אפלבאום
להמשך הפוסט

חשיפת הפגיעות, הכרת תודה וגם סקס: המלצות לשנה חדשה של זוגיות

השנה החדשה והעשור החדש התחילו לפני כמה ימים, ורבים עוסקים בבחינת חייהם ובחשיבה על דרכים לשיפור. כדי לא להזניח את התחום הזוגי, כמה מטפלות זוגיות מעניקות את הטיפים הטובים ביותר שלהן