מטוסי F-35 או טילים קונוונציונליים?

חגיגות המטוס החדש והמתקדם מסוגו בעולם הסתירו את הדיון האסטרטגי. ייתכן שטיל קונוונציונלי פחות יקר מהווה חלופה יעילה מועדפת. חומר למחשבה

שמואל שמיר
שמואל מאיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מטוס ה-F-35 החדש במפעל חברת "לוקהיד מרטין" בטקסס, היום
מטוס ה-F-35 החדש במפעל חברת "לוקהיד מרטין" בטקססצילום: בת סטיל, לוקהיד מרטין
שמואל שמיר
שמואל מאיר

כל המלים הנכונות נאמרו על מטוס F-35, "אדיר", שנמסר לישראל בטקס גלילה כמעט אופראי: חוד החנית. פרק חדש בעוצמתה הצבאית של ישראל וביכולת ההרתעה שלה. מטוס דור חמישי המתקדם בעולם. מטוס רפאים חמקני שיכול לצוץ בהפתעה בכל נקודה במזרח התיכון. כלי המלחמה הטוב בעולם. השמים הם הגבול. שמירת היתרון האיכותי. עליונות אווירית. הגנת שמי המדינה באופן כמעט הרמטי.

במשך כמה ימים קיבלנו מנה מרוכזת של תיאורים כמעט אחידים על המטוס ויכולותיו. היו גם ספקות באשר לביצועיו של F-35, שהועלו בדו"ח הפנטגון (רדיוס פעולה מוגבל, יכולת נשיאת חימוש מוגבלת, השאלה אם הוא מכסה את כל שטחה של איראן). את הספקות באשר ליכולות המטוס העלו דווקא פרשנים כלכליים כמו גיא רולניק ושאול אמסטרדמסקי, שהתמקדו מטבע הדברים בהיבטים כמו עלותו הגבוהה והבזבזנית של "אדיר".

בהקשר זה מעניינת אבחנתו של הפרשן הצבאי של ערוץ 10, אלון בן דוד, כי הדיון הציבורי סביב המטוס היה רדוד. הפרשן הבקיא והמנוסה הודה בכנות, "גם אני אינני מתיימר לדעת מספיק כדי לחוות דעה מקצועית על משוואת היתרונות והחסרונות של המטוס". הבלוג אימץ קו חשיבה זהיר זה ובחר להתמקד על כן בשאלות אחרות לגמרי: האם קיים מתאם בין המטוס היקר בעולם ובין התכלית האסטרטגית שנועד למלא באזורנו? האם תמונת האיומים מצדיקה רכישת כל כך הרבה מטוסי F-35 (לפי הדלפות מטקס הגלילה בטקסס – 75 מטוסים)? האם לא קיים סיכון ב"שריון" לשנים רבות של נתח משמעותי מהסיוע הצבאי האמריקאי ומתקציב הביטחון למטוס אחד יקר, שתחזוקתו יקרה? האם לא קיימת מערכת נשק אחרת שיכולה לבצע את משימות התקיפה וההרתעה שמיועדות ל-F-35?

הטיעון המרכזי של מצדדי ה"אדיר", שחזר בכל הפרשנויות בשבוע שעבר: מדובר במטוס שיכול להופיע בהפתעה בכל מקום במזרח התיכון – לתקוף את המטרה ולהסתלק כלעומת שבא בלי שיבחינו בו. אבל המצדדים לא נתנו את דעתם לכך שההחלטה לרכוש את המטוס התקבלה בחיל האוויר לפני עשר שנים (ב-2007, לפי אלכס פישמן ב"ידיעות אחרונות").

כשנפלה ההחלטה היה המזרח התיכון אזור רווי איומים. מפת האיומים שישראל ניצבת בפניה היום שונה לחלוטין. נמחקו הדיוויזיות המשוריינות של צבא סוריה והמטוסים שלו (וגם 98 אחוזים מהארסנל הכימי שלו). אין עוד חזית מזרחית וגם חיל המשלוח העיראקי נמחק ממפת האיומים. אין חיל משלוח לובי. הסכמי השלום עם מצרים וירדן הוכיחו יכולת עמידה מוצקה מול תהפוכות האביב הערבי. התרחיש של מתקפת פתע ערבית, "מקרה הכל", הוסר מן השולחן האסטרטגי ואינו רלוונטי עוד.

בעקבות הסכם הגרעין האיראני (יולי 2015) הוסר גם האיום הקיומי היחיד על ישראל. הסכם הגרעין חסם את שני המסלולים הפוטנציאליים לנשק גרעיני באיראן (העשרת אורניום לדרגה צבאית והפרדת פלוטוניום) והטיל עליה הסכם פיקוח חודרני שאינו מוגבל בזמן למניעת נשק גרעיני באמצעות אמנת NPT והפרוטוקול הנוסף של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א). במאמר מוסגר: סילוק האיום הגרעיני האיראני ממפת האיומים הוא התרומה החשובה ביותר של ממשל אובמה לביטחון ישראל.

כוח של סיירת גולני חושף מצבור רקטות של חיזבאללה
כוח של סיירת גולני חושף מצבור רקטות של חיזבאללה. האם האיום הזה מצדיק את רכישתם של כל כך הרבה מטוסי F-35 צילום: ירון קמינסקי

במפת האיומים נשארו איום תת-קונוונציונלי בדמות טרור ואיום מערך הטילים והרקטות של חיזבאללה. השאלה המתבקשת: האם איומים אלה במרחק דקות מגבולה של ישראל, בשטח נטול הגנה אווירית, מצדיקים את רכישתם של כל כך הרבה מטוסי F-35 יקרים שנועדו, כאמור, "לבוא בחשאי, לתקוף ולהיעלם"?

למילוי משימות צבאיות אלה קיימת מערכת אחרת, פחות יקרה, כולה כחול-לבן ובעלת אפקטיביות גבוהה: טילים קונוונציונליים שניתן לשגרם לכל טווח בתוך דקות. באמצעותם אפשר לתקוף כל מטרה צבאית במזרח התיכון בדיוק של מטרים ספורים וללא סיכון חיי טייסים. טילים קונוונציונליים גם יחדרו את מערכי ההגנה האווירית המתקדמים שעלולים להיכנס לזירה (למשל, מערכות S-300 או S-400 אשר יועברו לאיראן מרוסיה).

בזמן המו"מ על הסכם הגרעין האיראני הראינו בניתוחי הבלוג כי בניגוד למסרי "הסברה" שהופצו בישראל – טילים אינם בהכרח נשק גרעיני. טילים מדויקים בעלי חימוש קונוונציונלי עשויים לשמש מרתיע אולטימטיבי. לעשרות מדינות בעולם יש טילים בליסטיים – אבל פחות מעשר מהן מחזיקות בנשק גרעיני. ארצות הברית מפתחת הרתעה  נגד מדינות לא-גרעיניות באמצעות טילי שיוט מדויקים, בעלי כוח הרס קונוונציונלי מאסיבי.

יגאל אלוןצילום: אי־פי

באופן מפתיע, את התשתית האינטלקטואלית להרתעה שמתבססת על טילים קונוונציונליים נמצא אצל הוגים צבאיים ישראלים שהיו חלוצים בעולם בתחום זה. בעיון אסטרטגי פורץ דרך הציע יגאל אלון (כנראה בהשראת לימודיו בבריטניה וקשרי ידידות שהיו לו עם ההוגה הצבאי לידל הארט) לישראל להצטייד בטילים קונוונציונליים "רבי עוצמת הרס" לתקיפת מטרות רחוקות (בספרו "מסך של חול", 1959). לשיטתו של אלון, לטיל יתרונות רבים על המטוס. בנוסף לתפקידם כ"זרוע פוגעת ומוחצת" בעומק שטח האויב נודעת לטילים הקונוונציונליים "חשיבות גדולה והולכת כאמצעי של הרתעה". כך בניסוחי שנות ה-50.

הוגה צבאי ישראלי נוסף, ישראל טל, קרא (בספרו "ביטחון לאומי", 1996) להרתעה קונוונציונלית מאסיבית במסגרת תורת ביטחון חדשה למאה ה-21. על פי הניתוח של טל, בעקבות טיל ההגנה האווירית ש"כופף את כנף המטוס" במלחמת יום הכיפורים והצטיידות מדינות ערב בטילי קרקע-קרקע ארוכי טווח – השתנה המאזן האסטרטגי לרעת ישראל. אבד "המונופול על ההרתעה", שנשמר בעבר באמצעות עליונות איכותית ועוצמת אש הרסנית של חיל האוויר. לדעת טל, הכוח האווירי "לא יוכל עוד לשמש כנדבך אסטרטגי בלעדי של ישראל" ונצטרך לפתח "כושר הרתעה אסטרטגי קונוונציונלי אלטרנטיבי".

לפי ישראל טל, הטילים ארוכי הטווח חוללו מהפכה אסטרטגית במזרח התיכון ומדינות נוספות יצטיידו בטילים. ישראל, שאיבדה את המונופול על הרתעה קונווציונלית, תצטרך להסתגל למציאות חדשה של הרתעה הדדית מול זירות רחוקות.

הגענו לעשור השני במאה ה-21 והקורא יכול ליטול את ניתוחו של טל על עליונות הטיל הקונוונציונלי על פני מטוס הקרב ולהחליף את התיבה "מדינות ערב" בתיבה "איראן". ברוח הזמן, בתיבה "טיל" ניתן לכלול כל כלי טיס בלתי מאויש. בניתוח של ישראל טל משנות ה-90, הכוח האווירי של ישראל לא יוכל עוד לשמש נדבך אסטרטגי בלעדי. בניתוח בעשור השני של המאה ה-21 הוא לא כל כך צריך.

שמואל שמיר

שמואל מאיר

תחנות ביוגרפיות: תואר ראשון במזה"ת ומדע המדינה ( אוניברסיטת תל אביב). תואר שני ביחסים בינלאומיים ולימודי בטחון לאומי (אוניברסיטת ג'ונס הופקינס, ארה"ב). לימודי דוקטורט שלא הושלמו. תחומי הלימודים שלי התלכדו עם עבודתי באמ"ן מחקר, בחטיבה האסטרטגית באג"ת וכעמית מחקר במרכז למחקרים אסטרטגים באוניברסיטת תל אביב. עיון אסטרטגי כמקצוע.

על עצמי: תלמיד של המלחמה הקרה שמנסה לפענח את היחסים הבינלאומיים בתקופה שלאחר השתחררות כוחות ההרס הבלתי נתפסים בהירושימה ונגסקי. התקופה שבה אנו חיים היום. את מושגי היסוד רכשתי בסמינרים בג'ונס הופקינס אצל מורי דרך חלוציים כרוברט אוסגוד ופול ניצה, והעמקתי עם השנים. אי-השימושיות של הנשק הגרעיני, ובמקום זאת לחשוב במונחים של מניעת מלחמה והרתעה. תוצאות בלתי מתוכננות של מלחמה בעידן הגרעיני הופכות את הקונספט של מלחמת מנע יזומה לפחות ופחות ישים. חשיבותה הגוברת של דיפלומטיה והיכולת להבין את הצד השני כמו גם הצד שלך במונחים של יעדים ריאלייים – ולא של רצונות וחלומות משיחיים.

על הבלוג: בסיועה של המפה המושגית, אנסה לתרום לדיון הציבורי אצלנו בסוגיות נשק גרעיני, פירוז גרעיני, אמנות ומשטרים בינלאומיים להגבלת הנשק הגרעיני. להראות כיצד מה שנתפס כגלובלי, מופשט ורחוק – משפיע כאן ועכשיו. ובהקשר לסוגיה האיראנית - ב"שיח אסטרטגי" ננסה לנווט באוקיינוס הגדול של דיווחים חלקיים וסותרים, להאיר את מה שמנסים להסתיר, ולהצביע כאמירתו של מרשל פוש בפתח כל הרצאה בבית הספר הגבוה למלחמה: במה בעצם מדובר כאן.

שיח אסטרטגי - לארכיון הפוסטים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ