הטילים האיראניים בסוריה לא ממש הרשימו את הישראלים - וזו טעות

ירי הטילים האיראני נתפס בישראל כמופע של יותר רעש מאשר נזק. הדגשת הכישלון האיראני הטקטי הפריעה לדוברים לראות את המשוואה האסטרטגית החדשה. המסר הוא הטיל

שמואל שמיר
שמואל מאיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
טיל שיאהב-3.
טיל שיאהב 3 באיראן.בישראל נטו לייחס משקל-יתר להיבטים טקטיים-אופרטיביים ולכשלים טכניים של הטילים האיראניים – ובה בעת המעיטו מחשיבותו של האסטרטגית של האירוע עצמו קרדיט: STRINGER/אי־אף־פי
שמואל שמיר
שמואל מאיר

אירוע אסטרטגי יוצא דופן התרחש בשבוע שעבר במזה"ת. לראשונה בתולדותיה שיגרה איראן טילי קרקע-קרקע לטווח מאות ק"מ לעבר מטרות בשטחה של מדינה גובלת בישראל - סוריה- ואמות הספים לא נעו. האבק ששקע מאפשר לנו להתרחק מהערכות מיידיות באשר ל"הגמוניה אזורית" ומעורבות צבאית ב"מגרש הסורי". ננסה לברר מה קרה מזווית קצת אחרת: כיצד ראתה ישראל את ירי הטילים, האם ראתה את מלוא המשמעויות וכיצד הגיבה להתפתחות דרמטית זאת.

בדיווחים הראשוניים בישראל (18 יוני 2017) בשעות שלאחר ירי הטילים נמסר (ערוץ 10) כי שוגרו ארבעה טילים בליסטיים מדגם שיאהב-3. טילים בעלי טווח עד 1500 ק"מ שמסוגלים לפגוע במטרות בישראל. ההודעה הרשמית באיראן על שיגור ששה טילים בליסטיים מדגם זולפיקאר לטווח 600 ק"מ לעבר מטרות דאעש בדיר-אזור בסוריה - טילים שאין להם יכולת פגיעה בישראל - הורידה בבת אחת את מפלס האיום.

למחרת החלו מופיעים בישראל דיווחים שצוטטו בכל העולם. נמסר כי לא מדובר בכלל בששה טילים אלא בשבעה ורק שניים פגעו באזור המטרה בסוריה. דיווח עובדתי ולא מסוכנויות ידיעות שידע לספר כי רוב הטילים לא פגעו במטרות: שלושה טילים נפלו מחוץ לשטח סוריה ושניים החטיאו את מטרותיהם בקילומטרים רבים. לפי הדמיון בדיווחים בכלי התקשורת השונים אפשר היה להבין כי מדובר בתדרוך משותף לכתבים צבאיים.

שיגור מאיראן אל עבר כוחות דעא"ש בסוריה
סוגית הטילים עברה מתחום הניסויים והצגת תכלית פנימית לתחום של יכולות שעברו טבילת אש מבצעית מחוץ לגבולות איראן. שיגור הטילים מאיראן לסוריה בשבוע שעבר צילום: Morteza Fakhrinejad/אי־פי

גם הפרשנויות שהתלוו לדיווחים דברו בלשון כמעט אחידה והמעיטו במופגן מחשיבותו של ירי הטילים מאיראן. פרשן ערוץ 2 אהוד יערי היה מהראשונים שנתנו את הטון: "כישלון איראני גדול ופלופ". ראש המכון ללימודי ביטחון לאומי עמוס ידלין הזדרז להמעיט בחשיבות המהלך האיראני ואמר בטוויטר (19 ביוני) שפעולת חיל האוויר האמריקני באותו יום בסוריה "משמעותית יותר מהטילים האיראניים". אלכס פישמן כתב בידיעות אחרונות (20 ביוני) על "כישלון מבצעי" ועל התעשייה הצבאית באיראן שנחלה "כישלון חרוץ". עמוס הראל מסר בטון מאופק בהארץ "תוצאות הרבה פחות מרשימות מהרעש התקשורתי שמחוללת איראן". כעבור כמה ימים התנסחו הרמטכ"ל איזנקוט וראש אמ"ן הרצי הלוי בכנס הרצליה במלים דומות. דומה כי ירי הטילים האיראני נתפס בישראל כמופע טקטי של יותר רעש מאשר נזק.

להערכת הבלוג, הגורמים הצבאיים והפרשנים בישראל נטו לייחס משקל-יתר להיבטים טקטיים-אופרטיביים וכן לכשלים טכניים של הטילים האיראניים וכושר הדיוק הנמוך שלהם – ובה בעת המעיטו מחשיבותו של האסטרטגית של האירוע עצמו. כשלים טקטיים וטכניים ניתן לתקן בשיגורים הבאים. המסר האסטרטגי המרכזי באותו לילה היה הטיל עצמו. לא עוד ניסויי טילים בשטח מדינתך אלא לראשונה שיגור מבצעי של טילים לטווח בינוני מאיראן לטריטוריה של מדינה אחרת ועוד כזאת הגובלת בישראל. איראן חצתה קו בלתי נראה אבל משמעותי ביותר מבחינה אסטרטגית.

ניתן להניח כי ההחלטה האיראנית התקבלה בדרג המדיני הגבוה ביותר. מה שהקל עליהם לקבל את ההחלטה האסטרטגית הלא פשוטה (והיא אינה פשוטה באף מדינה) של שיגור טילים לעבר מדינה אחרת – שהיא באה כתגמול על תוקפנות ברורה שבוצעה נגדם בפעולת הטרור בבניין הפרלמנט בטהרן. בראייה איראנית שיש לה תימוכין ביחסים בינלאומיים מדובר בפעולה הגנתית ולא התקפית. איראן לא נתפסה כצד היוזם והמערכת הבינלאומית התקשתה להדוף את הטיעון כי באירוע הטילים מדובר בפעולה של הגנה עצמית במסגרת המאבק הגלובלי לחיסול טרור דאעש (המדינה האסלאמית).

באופן מפתיע גם הדרג המדיני בישראל נטה להמעיט מחשיבות ירי הטילים האיראני. נתניהו שלא החמיץ בעבר שום הזדמנות לתקוף בלשון חריפה בתוך שעות את ניסויי הטילים של איראן בשטחה - בחר הפעם שלא להזדרז בתגובתו. הפעם לא שמענו מפיו את ההצהרות הרגילות על הפרה בוטה של הסכם הגרעין ו"החלטת מועצת הביטחון 2231 שאוסרת על איראן לשגר טילים בעלי יכולת לשאת ראש נפץ גרעיני". וגם לא על פנייה דחופה לשגרירת ארה"ב ניקי היילי לכינוס דחוף של מועצת הביטחון ודרישה להטיל סנקציות חדשות וצעדי ענישה מיידים על איראן בגין מה שהגדיר בעבר "הפרות בוטות בנושא הטילים". כעבור יממה שמענו את תגובתו הרכה של נתניהו "כי אנחנו עוקבים אחר הפעילות של איראן במרחב" ובלי איזכור מפורש לירי הטילים בלילה הקודם. גם שר הביטחון ליברמן התייחס לירי הטילים במשיכת כתפיים לא אופיינית ואמר "ישראל אינה מודאגת. עוקבים אחרי כל ההתרחשויות והאירועים".

תמונה של נתניהו שרופה על הריצפה אחרי הפגנה באיראן
נתניהו שלא החמיץ בעבר שום הזדמנות לתקוף בלשון חריפה בתוך שעות את ניסויי הטילים של איראן בשטחה - בחר הפעם שלא להזדרז בתגובתו. תמונה של נתניהו על הריצפה אחרי הפגנה בטהראןצילום: Ebrahim Noroozi/אי־פי

הקו הלא מתלהם והבלתי צפוי בתגובות בישראל לטילים איראניים הוא חידוש מעורר פליאה. לפנינו מקרה בולט של "הכלב שלא נבח באותו לילה": מטפורה ספרותית-בלשית שבה הסביר שרלוק הולמס למפקח המשטרה כיצד פתר את התעלומה באמצעות עובדה (נביחת הכלב) שלא קרתה באותו לילה. כלומר, ניסיון למצוא הסבר לוגי שנשען על היעדרן של עובדות בולטות שאתה מצפה להן. ומה לנו יותר מ"העובדה הנעדרת" של תגובה ישראלית אחידה ומתלהמת לאירוע של טילים איראניים?

ישנם שלושה הסברים אפשריים לעובדה הנעדרת. הראשון, כי הועבר מסר איראני מקדים לארה"ב ולישראל בצינורות מודיעיניים (או דרך עומאן שמלאה תפקיד חשוב במו"מ החשאי שהוביל להסכם הגרעין) על שיגור טילים למטרות דאעש בסוריה. אין לכך הוכחות והסבירות אינה גבוהה.

ההסבר השני: ראש הממשלה נתניהו והפרשנים מסכימים עם ניתוחי הבלוג שיח אסטרטגי כי טילים קונבנציונליים באיראן אינם הפרה של הסכם הגרעין ואינם הפרה של החלטת מועצת הביטחון 2231 שמשמשת מעטפת-על להסכם הגרעין הטוב. הסכם שהסיר את האיום הקיומי הפוטנציאלי היחיד על מדינת ישראל ועל כן יש להתנגד למאמצים לטרפדו. בניגוד להחלטות הסנקציות הישנות (שבוטלו בהסכם הגרעין) ואסרו פיתוח טילים בלשון מחייבת, החלטת מועצת הביטחון2231 אינה כזאת. ניתן לקרוא את הניתוח המפורט בבלוג שיח אסטרטגי. מכל מקום, בסיטואציה החדשה שלאחר ההסכם שחסם את האפשרויות לנשק גרעיני – מדובר בהגדרה בטילים קונבנציונליים.

מדינות רבות בעולם מחזיקות בטילים קונבנציונליים ואין בסיס לאקסיומה שביטא נתניהו כאילו טילים נועדו מעצם מהותם לשאת ראש גרעיני. לפי תפיסת הביטחון האיראנית שהופיעה בהצהרות דוברים בכירים (כולל של משמרות המהפכה) לאחר ההסכם – הטילים הקונבנציונליים נועדו למטרות הגנה והרתעה מול כל איום. באופן מפתיע ניתן למצוא את התשתית האינטלקטואלית החלוצית להרתעה שמתבססת על טילים קונבנציונליים אצל ההוגים הישראליים – יגאל אלון וישראל טל.

ההסבר השלישי יונק מהדקדוק הפנימי של האסטרטגיה: תקשורת באמצעות העברת מסרים ואיתותים לא-מילוליים לצד השני. לפי הסבר זה: ירי הטילים האיראניים לעבר סוריה התבצע בכוונת מכוון באופן שלא ייקלט על ידי צה"ל כשיגור מאיים לעבר מטרות בישראל. איתות שהועבר באמצעות דגם הטיל למאות קילומטרים שאינו בעל טווח למדינת ישראל ובאמצעות בחירת אתר השיגור. אתר השיגור האיראני באזור קרמאנשאה במערב איראן נמצא גיאוגרפית בקו ישר מול מטרות דאעש  בדיר-א-זור בסוריה ולעבר הים התיכון בצפון סוריה. לא בקו ישיר שממשיך דרומה לעבר ישראל.

המשמעות הנובעת מההסבר השלישי: ההרתעה הישראלית עובדת ואיראן אינה ששה להיקלע לעימות עם ישראל. דרך פעולה מועדפת שאפיינה את איראן גם אחרי המגע הצבאי הישיר הראשון (והיחיד עד כה) מול ישראל בגזרת קונייטרה ברמת הגולן הסורית לאחר התקרית בה פגע צה"ל בגנרל במשמרות המהפכה (ינואר 2015). המסר המרתיע הישראלי הלא-מילולי עשה את פעולתו. מאז אין נוכחות איראנית ישירה מול ישראל בגולן.

עד כאן לגבי אירוע הטילים שהיה. בניתוח צופה עתיד יש להדגיש כי התוצאה הטקטית הכושלת של ירי הטילים האיראני בשבוע שעבר אינה הדבר החשוב בסיפור. נוצרה משוואה אסטרטגית חדשה ועליה יש לתת את הדעת בדיון האסטרטגי: סוגית הטילים עברה מתחום הניסויים והצגת תכלית פנימית לתחום של יכולות שעברו טבילת אש מבצעית מחוץ לגבולות איראן. 

שמואל שמיר

שמואל מאיר | |שיח אסטרטגי

שיח אסטרטגי - לארכיון הפוסטים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ