האם ארה"ב נסוגה מסוריה או שהאיראנים שבים להתבסס בארצם? - שיח אסטרטגי - הבלוג של שמואל מאיר - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האם ארה"ב נסוגה מסוריה או שהאיראנים שבים להתבסס בארצם?

הכרזתו של טראמפ על הוצאת הכוחות האמריקאים מסוריה תפסה את ירושלים "בהפתעה". אך מי שעוקב אחר תמונת המודיעין, כמו גם אחר זרם התודעה של נשיא ארה"ב, יודע כי התשובה היא בעיני המתבונן

תגובות
היועץ לביטחון לאומי בארה"ב בולטון עם הנשיא דונלד טראמפ, בשנה שעברה
MARK WILSON / GETTY IMAGES NORTH

ההכרזה המפתיעה של דונלד טראמפ בראשית החודש לפיה ארה"ב מוציאה את כוחותיה מסוריה ו"איראן יכולה לעשות מה שהיא רוצה" הכניסה את יועציו הצבאיים של הנשיא והכניסה את ישראל ללחץ. ממערבולת האירועים וההצהרות בעקבותיה למדנו בעקיפין משהו חשוב: תם איום התבססות איראן בסוריה.

ההפתעה בישראל מהצהרת טראמפ היתה עד כדי כך גמורה ש"גורם מדיני בכיר בירושלים" אמר ל"ידיעות אחרונות" ב-3 ינואר: "אני פשוט בהלם. טראמפ פשוט לא בקיא במה שקורה בסוריה ובהתבססות איראן שם" והלין על כך שהנשיא האמריקאי אינו קשוב לחומרי מודיעין. על פי הניתוח שלנו בהמשך הדברים - הפעם, ולמרבה הפליאה - הנשיא דווקא היה מחובר לתמונת המודיעין באשר לנוכחות הצבאית הפוחתת של איראן בסוריה.

התשובה לשאלה מה אמר טראמפ בסוגיות סוריה ואיראן באותה מסיבת עיתונאים בפתח שנת 2019 היא בעיני המתבונן. כאשר ניגשים לטקסט מבינים מדוע: לשאלה עיתונאית אחת פשוטה באשר ללוח הזמנים וקצב הנסיגה מסוריה - הסוגיה שנמצאת במוקד מדיניות החוץ האמריקאית ואף הביאה להתפטרות שר ההגנה מאטיס - השיב הנשיא במונולוג פנימי בסגנון זרם התודעה המוכר מן הספר "יוליסס". במקום תשובה מסודרת ולוגית ככל האפשר, קבלנו 1,500 מלה של זרם מחשבות וקפיצות אסוציאטיביות על תפקידה של ארה"ב בעולם, מלחמת עיראק, מדיניות אובמה, דאעש ומלחמת האזרחים בסוריה, אפגניסטאן והטליבאן, מהלכיה של איראן במזה"ת וכמובן גם על הסכם הגרעין "הנוראי". בסוף המונולוג הפנימי על נושאים שלא נשאל עליהם, השיב הנשיא בקצרה (ומתברר שזכר את השאלה): "אנחנו יוצאים מסוריה ואף פעם לא אמרתי מחר". בעיניו, סוריה הרחוקה היא רק "חול ומוות" ומוטב לצאת משם בהקדם.

ומה חושב טראמפ על איראן בסוריה ועל איראן בכלל? תשובה ממקום של זרם התודעה עשויה דווקא לספק תובנות על העולם לפי טראמפ. לדבריו, כאשר נכנס לבית הלבן לפני שנתיים, האיראנים היו מעצמה נוכחת בכל מקום ואיימו להשתלט על המזה"ת. הוא טען כי הדבר קרה "בזכות" 150 מיליארד דולר ש"העניק" אובמה - האיש הרע בסיפור - לאיראן בהסכם הגרעין. זהו טיעון שקרי שכן מדובר בכסף של איראן שהיה מוקפא בבנקים במערב. המשיך טראמפ והסביר כי בחלוף שנתיים, ובזכות המהלכים התקיפים של ממשלו, הכל השתנה ואיראן ירדה מנכסיה. המשפט החוזר במונולוג - "איראן אינה אותה איראן", איראן מרוששת מבחינה כלכלית ומוציאה את כוחותיה הצבאיים מסוריה. במצב עניינים זה של חולשה ונסיגה צבאית איראנית, הכריז טראמפ כי "איראן יכולה לעשות בסוריה כל מה שהיא רוצה". זה הקונטקסט לאמירה שהקפיצה רבים בישראל.

תמונות השבוע של צלמי "הארץ"
אוליבייה פיטוסי

ההסבר העיקרי, לפי טראמפ, לחולשה האיראנית ולהוצאת הכוחות האמריקאים מסוריה נמצא בתחום הגרעיני. טראמפ מתפאר ומשבח את עצמו בהחלטה לפרוש מהסכם הגרעין ("כאשר סיימתי את הסכם הגרעין ועשיתי מה שהייתי צריך לעשות"). עובדתית טראמפ לא הביא לסיום הסכם הגרעין שאיראן וכל הצדדים האחרים מחוייבים לשימורו. לפי הנשיא, החלטתו לפרוש מההסכם והטלת הסנקציות החדשות הצילה את העולם ממשהו "נורא". בזכות "ביטול ההסכם", כך לשיטתו, הצליחה ארה"ב למנוע מאיראן נשק גרעיני "שהיא היתה יכולה להשיג בתוך זמן קצר בגלל ההסכם הטיפשי הזה". הקורא יתקשה להבין את הלוגיקה של ההסבר - כיצד דווקא מהלך של ביטול הסכם למניעת הפצה גרעינית אשר חסם את מסלול הנשק הגרעיני באיראן והטיל עליה פיקוח חודרני חסר תקדים בהיסטוריה הגרעינית, הוא שהציל את העולם מהפצצה האיראנית. אבל לטראמפ יש היגיון משלו.

נשיא ארה"ב חזר מספר פעמים על ההסבר הלא-לוגי הזה בתחום הגרעיני. בפסיכו-פוליטיקה קוראים לזה אובססיית אנטי אובמה. בתוך כך, הוא הוסיף כלאחר יד ברצף האסוציאטיבי של המונולוג משהו שעבר מתחת לרדאר: "אתה יודע, אני מאד מעוניין להיכנס עמם (איראן) למשא ומתן". זאת אינה הפעם הראשונה שטראמפ השמיע תרחיש של פיוס ומתינות וכניסה למגעים עם איראן בדגם הצפון קוריאני. "האיראנים עוד יבואו אלי", הבטיח טראמפ לעיתונאי מהתחלת הסיפור. לא בטוח שנתניהו שמח לשמוע על ההצעה (אם מישהו העביר לו את הדברים), מה גם שאין להוציא מכלל אפשרות קיומן של פגישות חשאיות בין אמריקאים לאיראנים באותו ערוץ עומאני חשאי שהביא בסופו של יום להשגת הסכם הגרעין בין איראן למעצמות ביולי 2015.

הצהרתו של טראמפ (בטוויטר, איך לא) על נסיגה מיידית של כוחות ארה"ב מסוריה יצרו בוושינגטון מערבולת וכאוס חסרי תקדים והביאו כאמור להתפטרות שר ההגנה. היועץ לביטחון לאומי בולטון ושר החוץ פומפיאו יצאו למסע "בקרת נזקים" והרגעת בעלות הברית במזה"ת והכריזו כי אין מדובר ב"מכירת חיסול" של נכסים אמריקנאים או בנטישה מיידית ומוחלטת של האזור. לא ברור אם טראמפ עצמו שותף להצהרות יועציו הבכירים שהאטו ודחו את הנסיגה מסוריה לעתיד רחוק ועמום. עם נשיא כה תזזיתי ולא-קוהרנטי (שהוא גם המפקד העליון) עוד צפויים לנו תפניות ופיתולים בסיפור. הדיווחים על "התחלת הנסיגה", ובכלל זה פינוי ציוד אבל ללא יציאת כוחות, תרמו עוד ממד של סתירות ואי-ודאות לסיפור הסורי-איראני.

פומפאו עם נשיא מצרים א-סיסי
AFP

בולטון ופומפיאו ניסו בינתיים לכתוב מחדש את החלטת טראמפ לנסיגה מסוריה: אין לוחות זמנים, לא מיד, לא מכל סוריה ולא כל הכוחות של צבא ארה"ב. מי שהוביל את המהלך לריכוך החלטת הנשיא היה בולטון, שאך לא מזמן חזר והצהיר כי ארה"ב לא תעזוב את סוריה עד שתסולק משם הנוכחות הצבאית של איראן. בולטון הציב "תנאים" לנסיגה האמריקאית והשמיע אותם בתחנה הישראלית של הביקור (6 בינואר): התנאי הראשון - חיסול מוחלט של דאעש בסוריה. התנאי השני - השגת בטחונות וערבויות מטורקיה לשלומם של הכורדים מעבר לגבול הסורי.

למרבה הפליאה, האיום הגובר של "התבססות איראן בסוריה", אשר תופס מקום מרכזי בכל הצהרות נתניהו והיה מוטו עיקרי של בולטון עד לעת האחרונה, לא הופיע ברשימת "התנאים" של אותו בולטון לעצירת החלטת הנסיגה מסוריה. גם פומפיאו לא התייחס ל"תנאי האיראני" בנאומו התוקפני בקהיר נגד איראן (הוזכרה 27 פעם) תוך שהוא משכתב את ההיסטוריה האזורית ומטיח האשמות תעמולתיות כלפי הנשיא לשעבר אובמה (10 ינואר). האם העדיפו בולטון ופומפיאו שלא להתעמת חזיתית עם הכרזת טראמפ כי ארה"ב מוציאה כוחותיה מסוריה וכי איראן בסוריה זה לא מה שהיה פעם? אולי, אבל בתוך כך התגלתה לנו תמונת מצב מודיעינית באשר לנוכחות הצבאית של איראן בסוריה. תמונת מצב זו אינה תואמת למנטרה הקבועה של נתניהו על "האיום הגובר של ההתבססות האיראנית" וההפחדות הנלוות אליה. בעצם תמונת מודיעין הפוכה למה שאומר נתניהו.

מהערכת אמ"ן, המודיעין הצבאי על הערכת המצב הלאומית, ניתן להבין כי האיראנים נמצאים במגמת התקפלות צבאית וחזרה מסוריה הביתה. כאשר מרכיבים את תמונת הפסיפס של קטעי הידיעות שהתפרסמו בנושא ניתן להבין כי רוב לוחמי משמרות המהפכה (כמה אלפים) שנשלחו לסוריה בסתיו 2015 כבר הוחזרו. בנוסף, אין נוכחות צבאית איראנית בגבול רמת הגולן (תם סיפור "האיראנים על הגדרות") והדיפלומטיה הרוסית הצליחה להסיג אותם למרחק 80 ק"מ מקונייטרה. זאת ועוד, אין בסיס ימי לצוללות איראניות בלטקיה.

על רקע זה כנראה אמר רח"ט מחקר באמ"ן לנחום ברנע בסתיו 2018 (ידיעות אחרונות, 2 נובמבר) כי החדשות הטובות הן "שהתבססות האיראנית בסוריה נבלמת". גם מהדלפת סקירת המודיעין של ראש אמ"ן בוועדת חוץ וביטחון של הכנסת (11 דצמבר 2018) ניתן היה ללמוד כי טהראן החליטה לצמצם באופן משמעותי את נוכחותה הצבאית בסוריה. "מזוהה מגמת בלימה וצמצום בשטח בעשרות אחוזים", אמר. בעשרות אחוזים. מההתייחסויות המקצועיות הקצרות של גורמי המודיעין לא ברור עד כמה ההחלטה האיראנית לסגת צבאית מסוריה היא תוצאה של ההתכתשות מול ישראל או מסיבות פנים-איראניות.

מאחר ולא מקובל בישראל שראש אמ"ן מגיש לציבור גרסה רשמית לא מסווגת של הערכת המודיעין השנתית (בארה"ב עושים את זאת מעת לעת והיה ראוי כי כך יהיה גם אצלנו) - נראה כי זאת הדרך בה בחרו במודיעין הצבאי להעביר לציבור מסר שאינו תואם להצהרות ראש הממשלה: איום התבססות איראן בסוריה שינה כיוון והאיראנים חוזרים הביתה. תם איום ההתבססות האיראנית. ניתן להבין כי גורמי המקצוע המודיעיניים עושים הבחנה בין נוכחות צבאית איראנית לבין נוכחות של שכירי חרב שיעיים (מפקיסטאן, אפגניסטאן ועיראק) שכנראה נשארו אבל רמתם המקצועית נמוכה והאפקטיביות הצבאית שלהם מוגבלת. כאשר הכריז טראמפ "האיראנים מסיגים כוחותיהם מסוריה" - הוא הדהד ככל הנראה תדרוכים דומים של המודיעין האמריקאי על נסיגה צבאית של איראן מסוריה.

מכל מקום, בטווח המיידי השמים לא נפלו ופינוי אפשרי של כוח אמריקאי קטן מסוריה אינו מבשר נטישה של המזה"ת. הצי החמישי במפרץ הפרסי והצי השישי בים התיכון מקיפים את איראן וסוריה מכל הכיוונים. התוצאה השלילית עלולה להתבטא במקום אחר: על רקע התהליכים המבולבלים והלא קוהרנטיים של קבלת החלטות ביטחונית בממשל טראמפ - עד כמה יכולות בעלות בריתה של ארה"ב במזה"ת, ובכלל זה ישראל, לסמוך על אמינות ממשל טראמפ?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#