עמוס ידלין טועה, ועל הדרך מבקש להרוס את הסכם הגרעין - שיח אסטרטגי - הבלוג של שמואל מאיר - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עמוס ידלין טועה, ועל הדרך מבקש להרוס את הסכם הגרעין

ראש אמ"ן לשעבר הציג החודש טיעונים שתפקידם לסייע לממשל טראמפ במאמציו לבטל את ההסכם עם איראן. אלא שטיעוניו אינם נשענים בהכרח על בסיס עובדתי ויוצאים מתוך ספקולציה בעייתית

תגובות
עמוס ידלין במכון למחקרי ביטחון לאומי. קביעות דטרמניסטיות
עופר וקנין

ימים קשים עוברים על הסכם הגרעין עם איראן (JCPOA). משראה ממשל טראמפ כי פרישת ארה"ב מההסכם במאי 2018 לא הביאה לביטולו המוחלט, הוא פתח בשורה של צעדים "להשגת מקסימום לחץ" על הרפובליקה האיסלאמית. מדי כמה שבועות אנו מתבשרים על ידי שר החוץ, מייק פומפיאו, על עוד "הפרות איראניות" ועל עוד סנקציות אמריקאיות חד-צדדיות. המטרה הברורה של טראמפ ושל נתניהו, שנרתם לסייע באמצעות הכרזות על בסיס יומי בגנות "ההסכם הרע", לגרום לאיראן לנטוש את הסכם הגרעין (שהיא דבקה בו ומקיימת בקפידה) ולהביא בכך להתפוגגותו.

החודש נרשמה עליית מדרגה בשיח האמריקאי על הצורך בביטול הסכם. הטריגר היה הכרזות המועמדים הדמוקרטיים בבחירות המוקדמות והחלטת המפלגה הדמוקרטית כי בכוונתה לחזור להסכם הגרעין המקורי עם איראן - אם וכאשר ינצחו בבחירות 2020. בתוך ימים התגייסו גורמים אידאולוגיים שמרניים בארה"ב להדוף את הסכנה. בלטו במיוחד "המכון למדע וביטחון בינלאומי" בראשות דיוויד אולברייט וקבוצת הלובי הניאו-שמרנית "הקרן להגנת הדמוקרטיות" (FDD). אלו שני גופים בעלי השפעה על ממשל טראמפ המייצגים קו לוחמני נגד הסכם הגרעין. שניהם גם מיוצגים באופן קבוע בכנסים בישראל.

אל הדיון הבעייתי הזה, שבו העובדות נותרו מיותמות בפינה, הצטרף כעת גם אלוף (במיל') עמוס ידלין בכובעו כראש המכון למחקרי ביטחון לאומי. במאמר שפרסם בעיצומו של הדיון בארה"ב תחת הכותרת "שיבתה של ארה"ב להסכם הגרעין תהיה בחירה מסוכנת", מנתח ראש אמ"ן לשעבר מדוע בעצם יש לתמוך בגורמים האמריקאים הפועלים לביטול "ההסכם הרע" (בראייתם של המתנגדים). להבנתי, המאמר של ידלין, כמו גם מסכת הטיעונים של עמיתיו בארה"ב, אינם עולים בקנה אחד עם עובדות חשובות בתחום הגרעיני והם עלולים להטעות את הקוראים. קריאה ביקורתית של מאמרו עשויה להציע מפת דרכים להבנת ההסכם בתוך האוקיינוס הגדול של דיווחים לא עובדתיים ומטאפורות מאיימות, ולהצביע על תרומתו החיובית של ההסכם לביטחון ישראל.

הטיעון המרכזי של ידלין הוא שאחרי שמזיזים הצידה את רעשי הרקע ההסברתיים-פוליטיים, זו התמונה: בתום "שבע השנים הטובות" בהן הצליח ההסכם לעצור את תכנית הנשק הגרעיני - תזנק איראן ותפרוץ קדימה במהלך שכזה באמצעות הארסנל והאמצעים אשר לטענתו הוענקו לה בהסכם עצמו. לדבריו, הזינוק האיראני לפצצה יתחיל ב-2021 ויגיע לשיאו בתום "שבע השנים הרעות" של ההסכם, כשיפוגו ההגבלות על מספר הצנטריפוגות ועל כמות האורניום שמותר לטהראן להעשיר. כאן מהדהד ידלין את טיעונם המרכזי של מתנגדי ההסכם במטאפורה על "שקיעת החמה". כלומר, ההגעה לתאריך "פג התוקף" של סעיפי ההגבלות על העשרת אורניום שמפורטים בהסכם. לשיטתם, אז יסלל נתיב מהיר לפצצה באמצעות צנטריפוגות מתקדמות שאין עליהן הגבלה.

דיוויד אולברייט
ויקיפדיה

אלא שהפרשנות שנותנים מתנגדי ההסכם אינו תואם למכלול העובדות. לסעיף "שקיעת החמה" אין שום הילה מיוחדת והוא די סטנדרטי בהסכמים לפירוק נשק גרעיני. אמנם ההגבלות על מספר הצנטריפוגות (5,000 במקום 19 אלף) ועל מלאי קטן ביותר של אורניום מועשר בדרגה אזרחית נמוכה (300 ק"ג במקום 10 טונות) - חלות לפי ההסכם עד "שקיעת החמה" ב-2031. זאת, בתום 15 שנה מכניסת הסכם הגרעין לתוקף. אבל גם לאחר תאריך זה, ובתום אותן הגבלות כמותיות על העשרה אזרחית נמוכה, לא יתאפשר לאיראן לזנק לפצצה, וזאת מהסיבה הבאה: אין "שקיעת חמה" על האיסור להעשרה צבאית גבוהה (90%) לחומר בקיע לפצצה. מדובר באיסור ללא הגבלת זמן,  איסור קבוע על ייצור חומר בקיע הנובע מהתחייבות איראן לאמנה לאי הפצת נשק גרעיני (NPT) כמדינה שאינה בעלת נשק גרעיני (NNWS במינוח של האמנה). מחויבות זו נמצאת בתוקף כל עוד איראן מחוייבת ל-NPT ולמנגנון הפיקוח של סבא"א. ובאין חומר בקיע - אין פצצה.  

ידלין טועה בקביעתו הדטרמיניסטית כי החל מ-2021 תגלוש איראן למעמד של "מדינת סף גרעינית" (nuclear threshold state). מדינת סף גרעינית היא בהגדרה מדינה הנמצאת מחוץ למעגל אמנת NPT והפיקוח של סבא"א, שאגרה מלאי אורניום מועשר בדרגה צבאית לחומר בקיע, והדבר התאפשר לה רק בזכות הימצאותה מחוץ לאמנה ולפיקוח. לכן, בנסיבות אלה, יש ביכולתה לחצות את "הסף" ולערוך ניסוי גרעיני כפי שעשו הודו, פקיסטאן, דרום אפריקה (שבנתה שש פצצות בתקופת האפרטהייד לפני שהתפרקה והצטרפה ל-NPT) וצפון קוריאה. לעומתן, איראן המחוייבת לפי אמנה ונתונה לפיקוח הדוק של סבא"א על תוכנית הגרעין האזרחית שלה. היא קרובה יותר למעמד של גרמניה, יפן, ארגנטינה וברזיל - מדינות  שמעשירות אורניום בדרגה אזרחית נמוכה בתחומן בכפוף ל-NPT ופיקוח סבא"א.

זאת ועוד, התזה של ידלין על "הזינוק המהיר" לפצצה בחסות הסכם הגרעין שגויה בגלל הנחה סמויה החבויה בה. זו הנחה חיונית והכרחית למימוש התרחיש המסוכן שהוא צופה, אבל היא אינה מתקיימת היום ואין בידנו כדור בדולח לקבוע אם תתקיים. ההנחה הסמויה של ידלין היא שאיראן תנטוש את אמנת NPT ותגרש את פקחי סבא"א מתחומה. כלומר, במצב של אין הסכם והיעדר NPT. אבל אז הרי יצלצלו בחוזקה כל פעמוני האזעקה ולא נזדקק לחישובים תיאורטיים מופשטים על פריצה לפצצה.

8 במאי 2018 - טראמפ חותם על פרישת ארה"ב מהסכם הגרעין
Jonathan Ernst/רויטרס

על מנת להעניק היתכנות לתרחיש בדבר פצצה איראנית בטווח קרוב, חייב ידלין (כפי שהוא אכן עושה במאמרו) להצביע על כשל במערך הפיקוח של סבא"א ועל היעדר פיקוח באתרים לא מוצהרים בתקופת ההסכם (ובמשתמע מדבריו וביתר חומרה, לאחר "שקיעת החמה"). רק מערך פיקוח "פגום" בראייתו יכול לאפשר מסלול העשרת אורניום מקביל חשאי מחוץ לעינה הבוחנת של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית. יש רק בעיה אחת עם הטיעון ועם מאמציהם הבלתי פוסקים של מתנגדי ההסכם לערער על האמינות והמקצוענות של סבא"א: העובדות והמציאות בשטח. אלה מראים כי ההיפך הוא הנכון. באיראן מתקיים הפיקוח העמוק והחודרני ביותר בהיסטוריה הגרעינית, ובניגוד לטיעוני ידלין, מערך הפיקוח חל - בזכות "הפרוטוקול הנוסף" - גם על אתרים לא מוצהרים.

וכאן חשוב לציין את התעלמות הדיון הישראלי מעובדות חשובות בסוגיית הפיקוח הגרעיני על איראן. גם מאמרו של ידלין מצטרף למגמה זאת: אין בו התייחסות להערכות המודיעין הלאומי האמריקאי (DNI) שמעניקות אישור לדו"חות העובדתיים (מדי רבעון) של סבא"א בדבר העמידה האיראנית בסעיפי ההסכם. יוצא מכך כי דעת הקהל בישראל מקבלת תמונה מוטה ולא נכונה באשר למשטר הפיקוח הנמצא בליבת הסכם הגרעין וכל תפקידו הוא למנוע הישנות מקרים מן העבר של הסתרה והולכת שולל איראנית.

מדובר בפיקוח סבא"א שכולל מצלמות מעקב המעבירות בשידור ישיר ורציף למטה הסוכנות בווינה את המתרחש במתקני הגרעין, צילומי לוויין ואמצעים טכנולוגיים מתקדמים ודגימות סביבתיות. מעל לכל: פקחי סבא"א כמעט שמתגוררים באתרי הגרעין המוצהרים ומבצעים בהם ביקורות פיקוח על בסיס כמעט יומי. בנוסף למאות ביקורות מדי שנה באתרים המוצהרים, מבצעים הפקחים "ביקורות משלימות" בהתרעה קצרה באתרים לא מוצהרים. ב-2016 ביצעו 25 ביקורות מיוחדות באתרים לא מוצהרים, ב-2017 ביצעו 35 ביקורות כאלה. כלומר כמעט מדי 10 ימים. מערכת הפיקוח ההדוקה הזאת משקפת מצב בלתי נתפש לעומת השנים הבעייתיות שלפני ההסכם. הפיקוח באתרים הלא-מוצהרים יימשך גם לאחר שיפוגו ההגבלות על העשרת אורניום אזרחית ב-2031 כי "שקיעת החמה" לא חלה על מנגנון "הפרוטוקול הנוסף" של סבא"א. וכמו אמנת NPT, גם הפרוטוקול הנוסף הוא ללא הגבלת זמן.

ידלין בראיון לפני כשנה ל"הארץ" באנגלית על הסוגייה האיראנית

עוד משהו שלא נוטים לדווח בישראל וגם ידלין מתעלם ממנו: ראש סבא"א, יוקיו אמאנו, הדגיש בדו"חות ובהופעות פומביות כי איראן מקיימת את סעיפי ההסכם וכי לסוכנות ניתנה גישה לכל האתרים החשודים הבלתי מוצהרים שהיא דרשה לבקר בהם בהתאם לנוהלי הפרוטוקול הנוסף. ביקורות אלה נעשות בין היתר על בסיס הערכה מקצועית שמבצעת סבא"א בעקבות חומרי מודיעין שמתקבלים מ"מדינה שלישית" (בדרך כלל ארה"ב). בחודש האחרון קיבלנו דוגמה כזאת לשיגור פקחים אל "המחסן האטומי" בפרברי טהראן שהציג נתניהו בנאומו בעצרת האו"ם בספטמבר האחרון.

ידלין מסכם את מאמרו בדרישה להגביר את הלחצים על איראן, ובכלל זה מאותת כי אין לשלול הפעלת כוח צבאי נגד אתרי הגרעין שלה. כלומר, חזרה לתרחישי מלחמת מנע. כל זאת, במטרה לאכוף על איראן "הסכם גרעין משופר" ל-30 שנה. האם שאל עצמו אם יש היתכנות לאכיפת הסכם כזה באמצעים כוחניים חד-צדדיים ושלא בערוצי דיפלומטיה? האם בחנו ידלין ועמיתיו האמריקאים מטרפדי ההסכם תוצאות אפשריות של דוקטרינת "מקסימום לחץ" שהם מבקשים להפעיל?

טיעוניו של ידלין באשר להסכם הגרעין "הרע" מחד ושאיפתו לאכוף "הסכם משופר" מאידך - אינם נשענים בהכרח על בסיס עובדתי מוצק. בבלוג זה הצבענו, על בסיס ניתוח עובדתי, עד כמה ההסכם תורם לביטחון ישראל. ברמה האסטרטגית, יתרונו הגדול הוא חסימת דרכה של איראן לנשק גרעיני והסרת האיום הקיומי היחיד לשלמותה וביטחונה של ישראל. ברמה האופרטיבית ובהיבט בניין הכוח של צה"ל, למדנו מהדיווחים האחרונים של עמוס הראל ב"הארץ" כי פירוק הסכם הגרעין יחייב את הרמטכ"ל אביב כוכבי לתוספת תקציבים חריגה על מנת להתמודד עם איום שנחסך ממנו בתרחיש של שימור ההסכם. הסכם הגרעין טוב לישראל ועל כן מוטב לשמור עליו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#