אם אנחנו "ערב יום כיפור", אז "הקונספציה" היא של נתניהו

למלים שבהן משתמש רה"מ כלפי איראן יש משקל מסוכן ולמרות זאת הכרזותיו עוברות אצלנו ללא ערעור. מאיומיו ותיאוריו הדמוניים נעדרת כל התייחסות לכוונות של טהראן או לעובדות אובייקטיביות

שמואל שמיר
שמואל מאיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נתניהו אחרי הנאום שבו הציג את תפיסת הארכיון האטומי של איראן, אפריל 2018
נתניהו אחרי הנאום שבו הציג את תפיסת הארכיון האטומי של איראן, אפריל 2018קרדיט: JACK GUEZ / AFP
שמואל שמיר
שמואל מאיר

כרעם ביום בהיר הגיחו באוקטובר קולות מלחמה. ראש הממשלה נתן את הטון ואת תחושת הדחיפות בנאום פתיחת הכנסת ה-22. "האיום האיראני הולך ומתעצם בחודש-חודשיים האחרונים ובמיוחד בשבועות האחרונים", אמר וציין כי הרפובליקה האיסלאמית "מתכננת למחוק את ישראל" וכי צריך להכין את הציבור "לקראת הבאות". כעבור כמה ימים, כבר השווה נתניהו את מצבנו לזה של ערב מלחמת יום כיפור הנוראה (2,300 הרוגים בשלושה שבועות) ונתן להבין כי לנוכח חומרת האיום, מהלומת מנע או מכה מקדימה על איראן היא אחת האופציות שעומדות לפניו.

למלים יש משקל ולפעמים הן מסוכנות. הן מרתיעות את הצד השני, אבל גם משפיעות ביותר על הצד שלנו. אך בסבך המלל הגדול שוב ושוב עולות השאלות: ראשית, האם מדובר בתמונת מצב עובדתית. ושנית, האם איראן עומדת לתקוף את ישראל בשבועות הקרובים (כמשתמע מדברי נתניהו) או אולי אנו עומדים בפני מלחמה יזומה.

הכרזות נתניהו מתקבלות אצלנו כדבר מובן מאליו, כמעט אף אחד אינו מערער עליהן או מסתייג מהן, והיוו את אות פתיחה לשטף דיווחים ופרשנויות שדיברו כולן בלשון אחת: יש להימנע משידור חוזר של "הפתעת אוקטובר 1973" ולהתכונן למלחמה. הנשיא האמריקאי הקפריזי החליט לנטוש את בעלות בריתו במזה"ת. המוטיב החוזר: "נשארנו  לבד".

את האווירה של "ערב מלחמה" תדלקו הדיווחים על כינוס הקבינט "לראשונה מאז הבחירות" ועל כך שנתניהו אישר לרמטכ"ל כוכבי להיפגש עם יו"ר כחול לבן, בני גנץ, כדי "לעדכנו בהתפתחויות". יד נעלמה החלה לתדרך את הכתבים המדיניים על איום חדש: מתקפת פתע של טילי שיוט איראניים בנוסח המתקפה האיראנית על מתקני הנפט הסעודים בחודש שעבר. גם כאן דיברו הפרשנויות בלשון אלרמיסטית כמעט אחידה - אנחנו מתקרבים אל רף המלחמה.

אלא שההשוואה למודל התקיפה בסעודיה מתעלמת מהבדל גדול ביחסי הכוחות ובמאזן ההרתעה בשני המקרים. הפרשנויות והתבטאויות הפוליטיקאים הדגישו את צד היכולות של איראן (טילי שיוט לטווח של עד 1,500 ק"מ) ואת העובדה שההגנה מפני טילים בעייתית במקרה של טילי שיוט, הטסים בגובה צמרות עצים ואין להם מסלול בליסטי שניתן לצפות מראש. כפועל יוצא מכך, הודגש הצורך לחשוב במונחים של הקדמת תרופה למכה, כלומר מלחמת מנע. הדיון הזה לא העניק משקל לצד הכוונות האיראנית, שהוא בן לוויה קבוע של כל ניתוח אסטרטגי, חרף הזיכרונות המרים מאוקטובר 1973.

מפעל זיקוק נפט בסעודיה שהותקף, בחודש שעבר
מפעל זיקוק נפט בסעודיה שהותקף, בחודש שעברצילום: Amr Nabil/אי־פי

הערכת יתר (והאדרת כוחו של היריב) והערכת חסר (כמו המחדל של יום כיפור) הם שני צדדים של אותו מטבע. בשניהם ישנו החשש להיקלע לכשל אסטרטגי. שרטוט "התרחיש הגרוע ביותר" (התקפת פתע של טילי שיוט איראניים) בהתבסס על יכולות בלבד אינו פתרון, בניגוד למה שנדמה לרבים, ואינו נותן את מלוא התמונה. הוא גם טומן בחובו סיכון למלחמה שאינה מחויבת המציאות, מלחמה שבה הצד השני לא התכוון כלל לתקוף. ובמלחמה, כמו בכל מלחמה, התוצאות בלתי מתוכננות וחלקן לא רצויות. הדבר נכון על אחת כמה וכמה במלחמת ברירה.

חסרונו של צד הכוונות בדיון נובע בין היתר מהצלחת נתניהו לטעת בלב שומעיו את תפישתו הדמונית כלפי איראן. לשיטתו, איראן אינה שחקן רציונלי בזירת היחסים הבינלאומיים, כאילו התוקפנות טבועה ב-DNA שלה. כך נוצרת "קונספציה" שמפריעה לניתוח אנליטי של תמונת המצב ולעיוות הדיון. ניתוח נכון צריך לקחת בחשבון גם הצהרות מנהיגים מדיניים וצבאיים באיראן. למשל, את הדגש החוזר בדבריהם כי איראן תגיב במלחמה על מהלך מלחמתי של ישראל - תגיב ולא תיזום. ובמשתמע, בקונטקסט של התקפה על מטרות בשטחה הריבוני או במים הטריטוריאליים שלה.

בנוסף, ניתוח הכוונות צריך לעמוד על הבדל בין שיגור טילים מאדמת איראן למטרות בשטח ישראל הריבונית (שמשמעותו הכרזת מלחמה) לבין שיגור רקטות וטילים איראניים ב"תחום האפור" (למשל, מחוץ לאיראן לעבר מטרות צבאיות של ישראל ברמת הגולן, טריטוריה שנתפשת בעיני איראן (וגם לפי מועצת הביטחון והקהילה הבינלאומית) כשטח הנמצא מחוץ לגבולות ישראל. כל פעולות התגמול האיראניות והשיגורים שבוצעו עד היום כוונו למטרות צבאיות בגולן. זוהי התכתשות צבאית שאינה מהווה "איום קיומי" וישראל מצאה דרכים צבאיות להתמודד עמה.

נתניהו בביקור בטייסת F-35, לפני כחודשיים
נתניהו בביקור בטייסת F-35, לפני כחודשייםצילום: עמוס בן גרשום / לע�

זאת ועוד, ניתוח כוונות נכון היה ניגש בצורה ביקורתית ועובדתית להכרזות נתניהו על כוונה איראנית להביא עלינו "שואה שנייה". הוא היה מצביע על היעדר בסיס עובדתי לתזה של ראש הממשלה לפיה טהראן דוהרת לפצצה אטומית, היה מתייחס לספין הקבוע כאילו הסכם הגרעין (JCPOA) האיץ את פיתוח הנשק הגרעיני ("לקראת ארסנל מאה פצצות", כדבריו) ומושך את השטיח מתחת רגלי הטיעון שטיפח כאילו "הארכיון האטומי" הוא הוכחה לתוכנית פעילה לפיתוח נשק גרעיני (מדובר בארכיון בדבר תוכנית נשק שנסגרה בשלהי 2003). הוא גם היה מביא את דו"חות הפיקוח של סבא"א מאז חתימת הסכם הגרעין ואת הערכת המודיעין הלאומי האמריקאי  בדבר אי-מציאת תוכנית נשק גרעיני באיראן.

ואל הנקודה המרכזית: נשק גרעיני הוא ליגה בפני עצמה, הרבה מעבר לכל שאר האיומים. רק במקרה של הימצאות נשק גרעיני בידי איראן, ממש לא במקרה של הימצאות טילי שיוט וטילים בליסטיים קונבנציונליים, מדובר באיום קיומי לישראל. הסכם הגרעין והפיקוח ההדוק של סבא"א חסמו בפני איראן את מסלול הנשק הגרעיני. למרות החריגות (הלא גדולות) שביצעה איראן באופן שקוף וגלוי בחודשים האחרונים, המדינות החתומות עליו למעט ארה"ב (צרפת, בריטניה, גרמניה, רוסיה, סין ואיראן) דבקות בשימורו.

איננו יודעים בשלב זה מה יעלה בגורלו של הסכם הגרעין ואם מאמצי התיווך של נשיא צרפת, עמנואל מקרון, יביאו להבשלת הסכם חדש בהשתתפות ארה"ב. אבל אנחנו כן יודעים כי כל עוד איראן לא פרשה מהאמנה לאי הפצת נשק גרעיני (NPT) ומחוייבותה שלא לפתח נשק גרעיני, לא נטשה את הסכמי הפיקוח ההדוקים מול הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית ולא גירשה את הפקחים מתחומה (כמו שנהגה צפון קוריאה) - רחוקים סיכוייו של תרחיש האיום הקיומי מלהתמשש.

שמואל שמיר

שמואל מאיר | |שיח אסטרטגי

תחנות ביוגרפיות: תואר ראשון במזה"ת ומדע המדינה ( אוניברסיטת תל אביב). תואר שני ביחסים בינלאומיים ולימודי בטחון לאומי (אוניברסיטת ג'ונס הופקינס, ארה"ב). לימודי דוקטורט שלא הושלמו. תחומי הלימודים שלי התלכדו עם עבודתי באמ"ן מחקר, בחטיבה האסטרטגית באג"ת וכעמית מחקר במרכז למחקרים אסטרטגים באוניברסיטת תל אביב. עיון אסטרטגי כמקצוע.

על עצמי: תלמיד של המלחמה הקרה שמנסה לפענח את היחסים הבינלאומיים בתקופה שלאחר השתחררות כוחות ההרס הבלתי נתפסים בהירושימה ונגסקי. התקופה שבה אנו חיים היום. את מושגי היסוד רכשתי בסמינרים בג'ונס הופקינס אצל מורי דרך חלוציים כרוברט אוסגוד ופול ניצה, והעמקתי עם השנים. אי-השימושיות של הנשק הגרעיני, ובמקום זאת לחשוב במונחים של מניעת מלחמה והרתעה. תוצאות בלתי מתוכננות של מלחמה בעידן הגרעיני הופכות את הקונספט של מלחמת מנע יזומה לפחות ופחות ישים. חשיבותה הגוברת של דיפלומטיה והיכולת להבין את הצד השני כמו גם הצד שלך במונחים של יעדים ריאלייים – ולא של רצונות וחלומות משיחיים.

על הבלוג: בסיועה של המפה המושגית, אנסה לתרום לדיון הציבורי אצלנו בסוגיות נשק גרעיני, פירוז גרעיני, אמנות ומשטרים בינלאומיים להגבלת הנשק הגרעיני. להראות כיצד מה שנתפס כגלובלי, מופשט ורחוק – משפיע כאן ועכשיו. ובהקשר לסוגיה האיראנית - ב"שיח אסטרטגי" ננסה לנווט באוקיינוס הגדול של דיווחים חלקיים וסותרים, להאיר את מה שמנסים להסתיר, ולהצביע כאמירתו של מרשל פוש בפתח כל הרצאה בבית הספר הגבוה למלחמה: במה בעצם מדובר כאן.

שיח אסטרטגי - לארכיון הפוסטים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ