הסכם הגרעין במצב שברירי, אך איראן אינה דוהרת לפצצה

אחרי שלוש חריגות מינוריות, החלטת איראן לחדש את ההעשרה בפורדו היא הפרה משמעותית של הסכם הגרעין. ועדיין, השיח האלרמיסטי של פומפאו ונתניהו מטעה ומטרתו להעלות את גובה הלהבות

שמואל שמיר
שמואל מאיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
פומפאו ונתניהו בירושלים בחודש שעבר. הזדמנות ליצירת "דרמה גרעינית"
פומפאו ונתניהו בירושלים בחודש שעבר. הזדמנות ליצירת "דרמה גרעינית"קרדיט: עמוס בן גרשום / לע
שמואל שמיר
שמואל מאיר

בתחילת החודש הודיעה איראן על יישום "הפעימה הרביעית" במסגרת הפחתת מחויבותה להסכם הגרעין, וחידשה את העשרת האורניום באתר התת קרקעי פורדו. אף שגם הפעם הצהירה איראן כי היא עודנה מחויבת להסכם הגרעין (JCPOA) וכי הצעדים שנקטה הם הפיכים - הרי שאין מדובר עוד בחריגות מינוריות כמו בפעימות הקודמות. הפעם מדובר בצעד משמעותי של הפרת ההסכם. זו הימור איראני בניסיון לאלץ את השותפות האירופיות להסכים לפעול נגד הסנקציות החד-צדדיות שהטילה ארה"ב.

יש שיאמרו כי הסכם הגרעין נמצא על סף פירוק ויש לא מעט גורמים שדוחפים לכך. אך ראשית עלינו לברר את העובדות. הסכם הגרעין מיולי 2015 הותיר בפורדו 1,044 צנטריפוגות (מתוך 2,800 שהיו שם קודם). בגלל מסוכנתו של האתר - גם בגלל היותו חסין להתקפות מהאוויר וגם בגלל שהתבצעה בו בעבר העשרת אורניום ל-20% - ההסכם אוסר באופן מוחלט להעשיר בו אורניום עד 2031. הצנטריפוגות באתר אמורות להפוך למרכז מחקר בינלאומי בפיקוח הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית בתחום האיזוטופים הרפואיים.

נשיא איראן, חסן רוחאני, מודע היטב לרגישות האתר בעיני הקהילה הבינלאומית. לכן, על מנת להנמיך את גובה הלהבות ובמסגרת מדיניות השקיפות והפומביות שנקטה איראן בכל מהלכי החריגה מההסכם, הוזמנו פקחי סבא"א לראות במו עיניהם את תהליך חידוש העשרת האורניום. דוח סבא"א אישר כי במקום מתבצעת העשרה אזרחית נמוכה בלבד (4.5%) וכי רק שני שלישים מהצנטריפוגות (כ-700) מעשירות אורניום. השליש הנותר מיועד להמשך מחקר האיזוטופים.

צילום לוויין מ-2009 של פורדו. בנוי בצלע הר, חסין לתקיפות אוויריות
צילום לוויין מ-2009 של פורדו. בנוי בצלע הר, חסין לתקיפות אוויריותצילום: Reuters

ממכלול מהלכי השקיפות של איראן, מסיבות העיתונאים התכופות של בכירים בוועדה לאנרגיה אטומית שלה ודו"ח סבא"א, ניתן ללמוד כי אין מדובר בחזרה למצב שלפני הסכם הגרעין וכי איראן אינה שועטת לפצצה. אבל זה לא הפריע לשר החוץ האמריקאי, מייק פומפאו, "לתת את האות" ולהכריז בעקבות חידוש ההעשרה בפורדו כי איראן חותרת לפריצה מהירה לפצצה גרעינית. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הזדרז להצטרף אליו, באמצעות הדלפה מפי "גורמים ישראלים" ולפיה איראן תוכל "לפרוץ ולהגיע לפצצה גרעינית בתוך פחות משנה". באותו זמן, גורמים במערכת הביטחון הישראלית (מושג רחב ביותר) נתנו לעיתונאי בן כספית להבין כי בעקבות חידוש הפעילות בפורדו נמצאת ישראל בנקודת זמן קריטית - מרחק צעדים ספורים מ"פריצה מהירה לעבר מתקן גרעיני ראשון".

הבחירה במונח "פריצה לפצצה" נועדה ליצור תחושת דחיפות נוגע לאיום והיא אינה מקרית. אין מדובר במטבע לשון, אלא במאמץ להעלות את גובה הלהבות של השיח ולהצמיד קונספט גרעיני מוכר - "זמן פריצה לפצצה" (Breakout time) - לאתר פורדו. או במלים אחרות: הזדמנות ליצירת "דרמה גרעינית" על ידי קישור אסוציאטיבי למינוח מקצועי ("זמן פריצה") בנוגע לאתר שעמד במרכז דוקטרינת "מרחב החסינות" ותרחישי המכה המקדימה של "הקיץ החם" ב-2012. באמצעות הצפה מחודשת של הקונספט הזה ניסו פומפאו ונתניהו לשוות בסיס מדעי אובייקטיבי לכאורה לטיעונם כי איראן דוהרת לפצצה, ליצור תחושה של איום כמעט ודאי בנימוק כי "זמן הפריצה" (שעמד במסגרת חישובי הסכם הגרעין על 12 חודשים) ירד באופן ניכר עקב חידוש הפעלת הצנטריפוגות בפורדו. השימוש שלהם בקונספט "זמן פריצה לפצצה" מטעה.

"זמן פריצה" הוא מודל מופשט ולא תיאור איום קונקרטי. זהו הזמן הנדרש לאיראן לייצר מספיק אורניום מועשר בדרגה צבאית גבוהה (90%) עבור פצצה יחידה ראשונה, אם תחליט לבנות אותה. כלומר, מדידת הזמן הנדרש לייצור חומר בקיע לפצצה אחת, ולא הפצצה עצמה. "זמן פריצה" אינו חישוב אובייקטיבי כי אם הערכה בלבד, ועל כן, אין זה מפתיע שמומחים שונים מכמתים אותו בדרכים שונות. זאת ועוד, השיח הדרמטי על "זמן הפריצה" לפצצה ראשונה מתעלם מהשאלה מה תעשה איראן עם פצצה אחת. מה לגבי פצצה לצרכי ניסוי מוקדם? במקרה כזה יהיה צורך בכמות אורניום כפולה ל-90% וגם זמן הפריצה מוכפל. זמן זה מתארך עוד יותר, שכן מדינה החותרת לנשק גרעיני פועלת בדרך כלל להשגת ארסנל של יותר מפצצה אחת לצורכי הרתעה.

פקחי סבא"א במתקן בנתאנז ב-2014. איראן תחת המעקב ההדוק ביותר בהיסטוריה הגרעינית
פקחי סבא"א במתקן בנתאנז ב-2014. איראן תחת המעקב ההדוק ביותר בהיסטוריה הגרעיניתצילום: AP

נקודת הכשל המרכזית במאמצי פומפאו ונתניהו ליצור דימוי של "פצצה איראנית מחר בבוקר", טמונה בכך שהם יוצרים תרחיש אלרמיסטי על בסיס הנעשה באתרי גרעין הנמצאים תחת הפיקוח החודרני ביותר בהיסטוריה הגרעינית. הפיקוח הרציף (על בסיס ביקורים יומיים של פקחי סבא"א) ושידורי נתונים ישירים מהאתרים למטה הסוכנות בווינה לא יאפשרו ככל הנראה הסטה של העשרת האורניום מהרמה האזרחית הנמוכה (המותרת לפי הסכם הגרעין ובהתאם לחברותה של איראן באמנת NPT) לדרגה של 90% הנדרשת להשגת חומר בקיע.

לצורך "פריצה מהירה" חייבת איראן לגרש את פקחי סבא"א מתחומה ולפרוש מאמנת NPT, כפי שנהגה צפון קוריאה. או אז יצלצלו כל פעמוני האזעקה בלי קשר לחישובי זמן הפריצה. לחלופין, על איראן להפעיל בחשאי כבר היום אתרי גרעין מקבילים לצורך העשרה צבאית גבוהה אסורה, אשר מעצם מהותם נמצאים מחוץ למעגל הפיקוח. עיקר ייעודה וסיבת קיומה של הסוכנות הוא להתריע במהירות על אפשרות לקיומם של אתרים כאלה. כל חשיפה של סבא"א או המודיעין האמריקאי על איזשהי כמות (ואפילו הקטנה ביותר) של אורניום שהועשר מעבר לדרגה האזרחית הנמוכה - תפעיל את פעמוני האזעקה, וגם בתרחיש זה - בלי שום קשר לחישובי זמן הפריצה. 

הסכם הגרעין נמצא במצב שברירי אך איראן אינה דוהרת לפצצה, גם לא בעקבות ארבע הפעימות שביצעה. ייתכן כי מטרתם של נתניהו ופומפאו היא לדחוף את בריטניה, צרפת וגרמניה להפסיק את מאמצי הגישור והתיווך להצלת ההסכם. שוררת אי ודאות באשר לתחנה הבאה בחריגות האיראניות מההסכם (צפויה בראשית ינואר 2020). ייתכן שבטהראן לא ירצו למתוח עוד את החבל מול האירופים ויכריזו רק על חריגה מינורית. גם שם יודעים כי חזרה להעשרת אורניום בדרגה של 20% בפורדו או נטישת מנגנוני הפיקוח החודרניים של סבא"א פירושם "קו אדום" עבור האירופים וסוף להסכם הגרעין.

שמואל שמיר

שמואל מאיר | |שיח אסטרטגי

תחנות ביוגרפיות: תואר ראשון במזה"ת ומדע המדינה ( אוניברסיטת תל אביב). תואר שני ביחסים בינלאומיים ולימודי בטחון לאומי (אוניברסיטת ג'ונס הופקינס, ארה"ב). לימודי דוקטורט שלא הושלמו. תחומי הלימודים שלי התלכדו עם עבודתי באמ"ן מחקר, בחטיבה האסטרטגית באג"ת וכעמית מחקר במרכז למחקרים אסטרטגים באוניברסיטת תל אביב. עיון אסטרטגי כמקצוע.

על עצמי: תלמיד של המלחמה הקרה שמנסה לפענח את היחסים הבינלאומיים בתקופה שלאחר השתחררות כוחות ההרס הבלתי נתפסים בהירושימה ונגסקי. התקופה שבה אנו חיים היום. את מושגי היסוד רכשתי בסמינרים בג'ונס הופקינס אצל מורי דרך חלוציים כרוברט אוסגוד ופול ניצה, והעמקתי עם השנים. אי-השימושיות של הנשק הגרעיני, ובמקום זאת לחשוב במונחים של מניעת מלחמה והרתעה. תוצאות בלתי מתוכננות של מלחמה בעידן הגרעיני הופכות את הקונספט של מלחמת מנע יזומה לפחות ופחות ישים. חשיבותה הגוברת של דיפלומטיה והיכולת להבין את הצד השני כמו גם הצד שלך במונחים של יעדים ריאלייים – ולא של רצונות וחלומות משיחיים.

על הבלוג: בסיועה של המפה המושגית, אנסה לתרום לדיון הציבורי אצלנו בסוגיות נשק גרעיני, פירוז גרעיני, אמנות ומשטרים בינלאומיים להגבלת הנשק הגרעיני. להראות כיצד מה שנתפס כגלובלי, מופשט ורחוק – משפיע כאן ועכשיו. ובהקשר לסוגיה האיראנית - ב"שיח אסטרטגי" ננסה לנווט באוקיינוס הגדול של דיווחים חלקיים וסותרים, להאיר את מה שמנסים להסתיר, ולהצביע כאמירתו של מרשל פוש בפתח כל הרצאה בבית הספר הגבוה למלחמה: במה בעצם מדובר כאן.

שיח אסטרטגי - לארכיון הפוסטים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ