היהודים מנותקים מהמוזיקה הערבית. מה זה אומר עבור בתי?

כשאני מדקלמת פיירוז לידידיי הישראלים, אני רואה את הצימאון שלהם לשפה, למלים ולמשמעות, אבל גם את העובדה שהם לא יודעים באמת מי היא. את הפסיפס התרבותי שלנו הם, וגם אנחנו, מחמיצים

שירין פלאח סעב
שירין פלאח סעב
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
סיראג'. תמשיך להתפתח רק בין סמטאות הרחוב הערבי
סיראג'. תמשיך להתפתח רק בין סמטאות הרחוב הערביקרדיט: צילום מסך
שירין פלאח סעב
שירין פלאח סעב

הבת שלי מתעניינת בתוכנית מוזיקה The Voice Kids הכובשת מביירות את העולם הערבי. "אמא, כשאהיה מספיק מוכנה אוכל להשתתף? אם זה בלבנון איך אוכל, אנחנו הרי לא יכולים לשהות שמה". היא ילדה בת 7 עם חלום גדול לשיר, ולא סתם לשיר, לשיר בשפה שלה, בערבית, אך כבר בגיל הזה היא מבינה שלא מעט מכשולים עומדים בפניה.

הלב שלי נצבט כל פעם שהיא מדברת על The Voice Kids, כי אין לי את כל התשובות עבורה. כיצד מטפחים כישרון מוזיקלי בערבית בישראל, כשאני יודעת שלכישרונות האלה אין מקום בשפתם במרחב היהודי. לינא מח'ול, זוכת העונה השנייה של The Voice במהדורתה הישראלית, הרי מוכיחה שאם ערבים רוצים את תעשיית המוזיקה שלנו - הם חייבים לשיר בעברית. גם נסרין קדרי, זוכת העונה השנייה של "אייל גולן קורא לך", הפנימה זאת והשתמשה בעברית כדי למנף את הקריירה שלה.

כשאני מדקלמת בערבית את שיריה של פיירוז (فيروز) בקרב ידידיי הישראלים, אני רואה את הצימאון שלהם לשפה, למלים ולמשמעות, אבל גם את העובדה שהם לא יודעים באמת מי היא. איך קרה שהם לא מכירים את הקלאסיקה של המוזיקה הערבית, אני שואלת את עצמי. האם ניתן לגשר על הפערים? אני הרי כן יודעת מי הם עידן רייכל, עפרה חזה, אביב גפן, שלמה ארצי, התזמורת הפילהרמונית הישראלית ואחרים.

לינא מחול
לינא מחולצילום: גורן ליובונצ'יץ

בספרו "מעמדות" מראה הסוציולוג הצרפתי פייר בורדייה כי בני ובנות מעמדות שונים נבדלים באופן קונסיסטנטי בהעדפותיהם התרבותיות. לטענתו, למעמדות בחברה יש הון תרבותי שונה והעובדה שהמעמד הבינוני הוא שקובע מה "גבוה" ומה "נמוך" - היא שמגדירה את המוזיקה הקלאסית כנעלה יותר מהמוזיקה הפופולרית. בוודאי יבוא האחד שיטען כי פיירוז בכלל לא משתייכת להביטוס ה(מ)ערבי או הישראלי ועל מה אני מדברת בכלל. אלא שהמוזיקה לדעתי היא לא רק השירים וההופעות. מוזיקה היא "שפה", היא היכולת של האנשים לתקשר, לשוחח ולייצר שיח בין תרבותי, והיא גם אחת הדרכים שבה תרבות מאפיינת את עצמה ומגדיר את סמליה.

למרות הגבולות שמפרידים בין ישראל לבין שכנותיה הערביות, השתתפותם של ערבים ישראלים בתוכניות המוזיקה המובילות של העולם הערבי, ובהם היית'ם ח'לאליה (هيثم خلايلة) ממג'ד אל-כרום (مجد الكروم) שהשתתף ב-Arab Aidol בביירות, מוכיחה שמוזיקה היא שפה אוניברסלית, שפה של שלום בין עמים, שפה שמנטרלת מתחים וסכסוכים. כאשר אנחנו מקשיבים למוזיקה של האחים רחבאני (الأخوان رحباني) למשל אי אפשר להתעלם מהאינטליגנציה המוזיקלית ומהיצירות הנפלאות שלהם. הן לא מביישות אף אמן (מ)ערבי.

נסרין קדרי
נסרין קדריצילום: יח"צ

ובחזרה לישראל, בין סמטאות הרחוב הערבי, בכפר קטן, צמחה לה מקהלת סיראג' (فرقة سراج). לפני כמה שנים הוזמנתי להופעה שלה, ואני מודה שיצאתי בתחושות מעורבות. זו היתה הפעם הראשונה שבה הייתי נוכחת, בישראל, בהופעה חיה של מוזיקה ערבית. המקהלה ביצעה בצורה מדהימה את שיירי פיירוז, וכל צליל ומנגינה הפעימו אושר במי שנכח באולם. עם השנים גדלה סיראג', אך היא ממשיכה להתמקד בביצוע השירים של גדולי האמנים הערבים - עבד אל-חלים חאפז (عبد الحليم حافظ), ודיע א-סאפי (وديع الصافي), אום-כלתום ( ام كلثوم).

לפני כחודש קיימה סיראג' מופע הוקרה לשיריו סייד מקאווי (سيد مكاوي). "אבל איך ניסע? גשום בחוץ, מי בכלל נוסע להופעה במזג אוויר כזה", אמרתי לבן זוגי. בסוף, באיחור, החלטנו כן לנסוע וכשהגענו התפלאתי שהחניון מלא כמעט עד אפס מקום. כמו אל נוה מדבר, באו האנשים כדי לשמוע מוזיקה בשפה שמשקפת את ההיסטוריה ואת התרבות שלהם. "יש לנו הרבה דברים יפים בחברה הערבית בישראל. המוזיקה, האמנות, אנחנו תרבות שמייצרת", אמר המנחה והמשיך: انقلوا هاي الصورة الحلوة - "תעבירו את הדברים היפים שבנו הלאה".

מקהלת סיראג' מבצעת סייד מקאווי

גם הבת שלי, עם החלום לשיר בערבית, היתה איתנו. היא ישבה כשחיוך על פניה והתמסרה למוזיקה. לאורך כל הערב עבר רטט בלבי. אני לא יודעת מה עתידה של המוזיקה הערבית בישראל, אבל אני כן יודעת כיצד חלוקה מעמדית מעצבת את האופן שבו מוזיקה נוצרת, מתפתחת ומתקבלת. ואני גם יודעת שכדי לשמר תרבות, צריך לשמר ולהעצים את השפה ואת סמליה.

בן הזוג שלי בהה בי כשיצאנו מהאולם. "מה קרה?" הוא שאל. מחיתי את הדמעה הביישנית והקטנה שלי. "המוזיקה הערבית כל-כך יפה. מגיע לכל מי שחי כאן ליהנות מהפסיפס המוזיקלי הזה. את הזמן, המרחב והמקום לשהות בו וליצור מתוכו", עניתי. אבל בלב, ידעתי ששמחתי היא רגעית. שסיראג' תמשיך בין סמטאות הרחוב הערבי בלבד, וידידיי הישראלים אף פעם לא ידעו מי היא.

שירין פלאח סעב

שירין פלאח סעב | |הרחוב הערבי

הבלוג מתעד ומתאר את חיי החברה הערבית בישראל. הוא מאפשר חשיפה לסוגיות שמעצבות ומעסיקות את הציבור הערבי, ושופך אור על הדרכים השונות להתמודדות איתן.

אני שירין פלאח סעב, אם לשתי בנות, בוגרת תואר שני בלימודי נשים ומגדר ודוקטורנטית באוניברסיטת חיפה. קמה כל יום בתקווה שאצליח לאחד את שברי הזהות שלי בתוך המרחב הישראלי, ומלקטת את החלקים שאיבדתי ברחוב הערבי.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ