כל הילדים (המוחלשים) הם קייס

מותו של קייס עבד אבו-רמילה בבור ניקוז בבית חנינא חושף את מחדלי העיריות והמועצות המקומיות מול חסרי המעמד. בעניין הזה אין הבדל בין ערבים, בדואים או חרדים - כולם שקופים

שירין פלאח סעב
שירין פלאח סעב
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
החיפושים אחר קייס אבו רמילה, אתמול
החיפושים אחר קייס אבו רמילהצילום: אמיל סלמן
שירין פלאח סעב
שירין פלאח סעב

לבת שלי יש יום הולדת. היא בת שנה. הלידה היתה קשה וטראומתית, לשתינו, ובסוף זה נגמר בניתוח קיסרי. בתחילה סירבתי, אבל אחרי שהבנתי את חומרת המצב נאלצתי להסכים. "העוברית שלך בסכנה", אמר לי הרופא בנחרצות, ואני לא חשבתי על שום דבר חוץ מאיך להציל את חייה. מאז, כל יום אני מבינה מחדש שהניתוח היתה ההחלטה הנכונה.

הבת שלי גדלה כל-כך מהר. אינני מאמינה שעברה כבר שנה. במשפחתון ביקשו שאכין עוגת תפוזים בחושה. כמה אני אוהבת לעמוד במטבח ולהכין עוגות... ההתעסקות עם חומרי הגלם, הדיוק בכמויות, וההמתנה בזמן האפייה - אני מוצאת נחמה וריפוי מתהליך היצירה הזה. בזמן העבודה אני גם חושבת לפעמים על האנשים שעבורם אני מכינה את העוגה. "את רוצה שתצא לך עוגה טעימה ומוצלחת?" שאלה אותי פעם אשה יקרה ללבי, "תחשבי על האנשים שעבורם העוגה. כך מכינים עוגות באהבה ומהלב וכך היא תמיד תצא טעימה".

חשבתי על התינוקת שלי, על האופן שבו היא מתפתחת, על הגאווה בלראות את צעדיה הראשונים והבטוחים. אבל לא חשבתי רק עליה. הלב לקח אותי גם למקום אחר ואז ראיתי לפתע בור אחד עם מים עכורים. כזה שמנקז אליו מי גשמים, כמו במדינות עולם שלישי. מלא בוץ. סכנת חיים של ממש. קייס עבד אבו-רמילה בן השמונה משכונת בית חנינא בירושלים טבע למוות בתוך בור כזה אחרי יממה שבה נעדר. הפנים שלא יפות ומלאכיות. ילד שיצא למכולת ולא חזר. "מה היית עושה אם הבת שלך היתה נופלת לתוך בור?" שאלתי את עצמי.

"כל הילדים הם קייס", פסק דודו של הילד בריאיון ל"כאן 11", "זו שכונת מגורים ויש כאן גם בתי ספר. הילדים עוברים כאן כל יום. הודענו לעירייה שיקרה אסון. כל פעם אמרו שזה בטיפול". בבית חנינא הציבו גדר סביב הבור אחרי הטרגדיה ומיד אחר כך הציף הכעס את רחובות השכונה. עימותים ליליים עם המשטרה הסתיימו בעצורים ופצועים.

כולנו, כן, כולנו, סובלים מטיפול לקוי בתשתיות בכלל וניקוז מי גשמים בפרט. לצערי, במקום להתמקד בשיתופי פעולה ועשייה שתצמצם מקרים כאלה, אנחנו עדיין תקועים איפשהוא בין הדעות הקדומות ומתחים הפוליטיים. המחדלים הללו אינם מנת חלקה של בית חנינא בלבד. הם מנת חלקם של עוד אינספור יישובים ערבים וגם של ערים ושכונות יהודיות, כמו שראינו בנהריה, אשקלון ובשכונת התקוה בתל אביב. כל הילדים כאן הם קייס.

קייס עבד אבו רמילה
קייס עבד אבו רמילה

בדו"חות של ארגון "בטרם" העוסק בבטיחות ילדים נכתב כי בקבוצת הגילים 6-9, כמחצית ממקרי התמותה נגרמים כתוצאה מפגיעות המתרחשות בתנועה. "הסיכון של ילד ערבי להיפגעות גבוה יותר פי 3.5 ביחס לילד יהודי; ילד בחברה הבדואית נמצא בסיכון הגבוה ביותר מכל האוכלוסיות בישראל; אצל היהודים, ילדים חרדים נמצאים בסיכון הגבוה ביותר".

מחדלי העיריות והמועצות המקומיות נחשפים מול חסרי המעמד, מול השקופים. האם הסיכון להיפגע הוא גם עניין מעמדי? אני שואלת את עצמי ויודעת שגם הבת הגדולה שלי בסכנה. במו עיניי ראיתי את הסכנות שאורבות לילדים ביישוב שלי אפילו בדרך לבית הספר, המקום שאליו הם הולכים מדי יום. יש לי חברה שלא מבינה למה אני מחכה כל יום בשער שהיא תצא. לא משנה אם יורד גשם, יש רוח או סתם יום שמש - אני מחכה כי אני מבינה. כל הילדים המוחלשים כאן הם קייס.

בור הניקוז בבית חנינא מסמל בעיניי את התנאים שבהם חיים השקופים. זה בור מעמדי ותו לא. אני כמעט בטוחה שלא יימצא בור אחד כזה בשכונות שתושביהן במצב סוציו-אקונומי גבוה. חוסר העניין של הרשויות לקבל אחריות ולגבש תוכניות בטיחות במרחב הציבורי הן מחדל שפוגע בעיקר במוחלשים. אני רוצה לבקש סליחה מקייס ומכל הילדים, גם מהבת שלי, כי גם אנחנו, ההורים, לפעמים חסרי אונים. שקועים בתחתית הבור של סדר העדיפויות הלאומי.

שירין פלאח סעב

שירין פלאח סעב | |מיעוטלנד

הבלוג מתעד ומתאר את חייהם של בני ובנות מיעוט בישראל. הוא מאפשר חשיפה לחיי היום-יום של מיעוטים (לא רק אתניים) ושופך אור על הסוגיות החברתיות שמעסיקות אותם.

אני שירין פלאח סעב, אם לשתי בנות, בוגרת תואר שני בלימודי נשים ומגדר ודוקטורנטית באוניברסיטת חיפה. קמה כל יום בתקווה שאצליח לאחד את שברי הזהות שלי בתוך המרחב הישראלי, ומלקטת את החלקים שאיבדתי כבת מיעוט.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ