המסע לאורגזמה הנשית - חלק רביעי: כך מאוננות - הו כן! - הבלוג של שירלי גל - הארץ
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המסע לאורגזמה הנשית - חלק רביעי: כך מאוננות

חודש המונדיאל הוא זמן מצוין לעסוק במה שעושה לנו טוב, להחזיר לעצמנו את החשק, להשאיר אותם מול המסך, להתרווח על המיטה, ולהתחיל במסע לקראת האורגזמה

תגובות
אצבע נשית בתוך פומלית
שאטרסטוק

שכבתי לידו על המיטה, עירומה, והוא ביקש שאגע בעצמי. שאראה לו איפה לגעת. "נו כבר," הוא זירז אותי כשנעשיתי נבוכה, "אני מת לראות".

הסתכלתי עליו וגיחכתי על הסיטואציה. הוא שכב מולי, שרוע כולו על המיטה, ולא הזיז את המבט. שבטעות לא יפספס את מה שעוד לא חשפתי. "אני מת, מת, מת לדעת".

למה?

"ככה. כי זה עושה לי את זה בטירוף".

נשגב מבינתי מה כל כך עושה את זה לגברים באישה שמאוננת. אלוהים יודע שלראות גבר שמאונן מולי לא ממש מזיז אצלי כלום. אבל, היי, כל גבר שמקבל את זה שלנשים יש צרכים, שטובתן היא טובתו ושככל שידעו לענג את עצמן כך הן ייהנו יותר, יבינו מה הן רוצות וצריכות וכולם ישמחו, הוא גבר כלבבי.

וכך, שכבתי מולו, והראיתי לו בדיוק איך לגעת. מה אומר, שנים של ניסיון עשו את שלהן. עם הזמן הבנתי מה עושה לי את זה יותר, מה פחות. מה מדליק אותי. מתי אני צריכה להחליש ומתי דווקא להפוך את הנגיעות לאינטנסיביות יותר. אותו הטקס, ההכנה לקראת, הפכה קבועה. המגע העדין בהתחלה, ואז זה שהולך ומתחזק מרגע לרגע. ההישענות אחורה, על המיטה. המקומות הרגישים.

יכול להיות, ורק אולי, שהסיבה שגברים כל כך נדלקים מהאוננות הנשית, היא בגלל שזה דבר לא מדובר, מן סוג של אגדה אורבנית, מיתוס, שאולי היה באמת. גם כששואלים מה אחוזי הנשים שמאוננות יש חוסר ודאות גדול, והתשובה משתנה מאוד ממחקר למחקר. וכך, במחקר שערכו באוניברסיטת אינדיאנה ב-2009 בקרב 5,865 אמריקאים ואמריקאיות בגילאי 14-94 גילו שנשים מאוננות הרבה פחות ממה שאולי חשבנו. כ-37% מהנשים בגילאי 30-39 לדוגמה, לא אוננו בכלל באותה השנה ורק כ-10.5% מהן אוננו מעל פעמיים בשבוע. זאת לעומת 34.1% מהגברים מאותה קבוצת הגיל.

במחקר אחר לעומת זאת, שנערך בשנת 2008 באנגליה בקרב כ-1,000 נשים בגילאי 18-30, מצאו ש-92% מהנשים מאוננות. 92!, מאה, פחות שמונה. 9 מכל 10 נשים. ולא רק זה, כ-66% מהן עושות את זה לפחות שלוש פעמים בשבוע. המחקר גם הציג קפיצה קיצונית משנת 1979, אז רק 74% מהנשים נהגו לאונן, ומשנת 1953 בה 62% אוננו וכל השאר נותרו מסופקות פחות. האם העלייה האקספוננציאלית הזו באוננות קשורה לחדירת הוויברטורים למשקי הבית החל משנות ה-60, ושיפור והיצע גדל שלהם מאז? זה רק אחד הניחושים. 

ובישראל מה? בשנת 2008 מגזין "לאישה" הישראלי, זה שהביא לידיעתי את נפלאות ההשפרצה הנשית עליה כבר שוחחנו, מצא, אחרי ששאל 14,340 נשים, שכ-45% מהישראליות פשוט לא מאוננות. באותה השנה אגב, גם 57% מהישראליות נהגו לזייף אורגזמה. מזל שזה עבר לנו.

מה אנחנו לומדות מהעדויות הסותרות? שהאקדמיה חוקרת והעולם מתקדם. בין אם מדובר ב-70, 90 או 100% נשים שנוהגות לענג את עצמן באופן קבוע, מה שחשוב הוא לא המספר הנוכחי, אלא זה שהוא גדל בקצב.

אז מה הבעיה הגדולה, ולמה האישה האחת מכל עשר נוהגת לאונן פחות? העבודה השוחקת, קצב החיים, חוסר הזמן והפניות הרגשית, חוסר היכולת להתנתק באמת, כל אלה גורמים לנו במקרים רבים להשאיר את הזמן האינטימי שלנו עם עצמנו מאחור. וזו לא באמת כזו טרגדיה איומה, באמת. העניין הוא שאני, באופן אישי, למדתי לגמור רק אחרי שהתחלתי לאונן. לפני זה פשוט לא ידעתי מה עושה לי את זה יותר ומה פחות, איך אני רוצה שיגעו בי, איך ממש לא. לקח לי זמן ללמוד את הקצב שלי, מה עובד בשבילי. מתי חזק ומתי חלש. מתי מהר, מתי לאט. מתי לגעת על קצה הדגדגן, מתי להסתפק בסיבובים נעימים ועדינים על העור שמסביב. וברגע שלא ידעתי להסביר את זה לעצמי, בטח שלא יכולתי לרמוז, או להגיד, לזה שנמצא איתי באותה המיטה.

ולכן, ובגלל שבאנו ליהנות, חשבתי שחודש המונדיאל הוא זמן פשוט מצוין לעסוק במה שעושה לנו טוב, להחזיר לעצמנו את החשק, להשאיר אותם מול המסך, להתרווח על המיטה, ולהתחיל במסע לקראת האורגזמה.

רגע לפני: מתכוננות

מוזיקה טובה שתכניס אותך לקצב תמיד יכולה להרים. גם החשכה של החדר, נעילה של הדלת, סגירת כל הפינות שאולי היו לך לסגור – כל אלה יכולים לתרום. אבל מה שבעיניי נותן תמיד את הקיק הוא ויברטור מעולה. מי אתה, ויברטור מעולה? שאלה מצוינת שאולי נדון בה בפרקים הבאים. אקצר ואומר שעוצמת הוויברטור תלויה בניסיון העבר של כל אחת, ברגישות שלה, ובדרך בה היא מעדיפה לגמור. עבורי, הוויברטורים החדשים כבר לא עובדים ואני מעדיפה את המג'יק וונדים העוצמתיים במיוחד. עבור רבות מחברותיי, רוקט פוקט יעשה את העבודה מעולה. אם אתן לא מנוסות – רכשו לכן אחד בשבעים שקלים חדשים בכל חנות סקס שקרובה אליכן, ותראו איך זה מרגיש. אם אתן מנוסות – אתן כבר לא צריכות אותי, ונדלג מיד לחלק הבא.

מתחילות לאט

קצת כמו לזהות גבר שבא לי עליו מקצה הבר, ולרמוז לו, לעשות לו עיניים, לגשש, כך כשזה מגיע לכּוּס שלי, אני מעדיפה, בהתחלה לפחות, לרמוז לו בעדינות. כשאני רק נשכבת לאחור, על המיטה, ועוצמת עיניים, אני בדרך כלל אגע בכל מקום שהוא לא השפתיים, וגם לא הדגדגן. אני אעביר את היד בעדינות במורד הירכיים הפנימיות, אפשק אותן לאט, אלטף. ולאט לאט, אכנס פנימה. על פי OMGYes, באסכולה שלי נמצאות כ-65% שמעדיפות להתחיל את מסע הנגיעות בעצמן, בדיוק באותה הדרך.

כ-73% מהנשים, לעומתנו, מעדיפות דווקא להעביר את קצות האצבעות ממש בסמוך לפתח. לגעת לא לגעת, לשחק עם עצמן. להכניס רק לקצת, ומיד להוציא. כ-71% מעדיפות לשחק עם הדגדגן באותה צורה. להעביר את האצבע מעל, כמעט בריחוף, ומדי פעם לגעת. לטפוח. להניח אותה עליו, לצבוט קצת, ולשחרר.

כך או כך, בהתחלה, וכדי להיכנס לאווירה, אני תמיד מעדיפה לקחת את הזמן, בעדינות, להעביר את היד, ולהרגיש את החרמנות שלי נבנית.

מגבירות לאט את הקצב

אחרי שאני מרגישה שאני מתחילה להירטב, והגירוי קיים, אני מתחילה לעלות לכיוון הדגדגן שלי. הקצב שלי הופך מהיר יותר, ואני משחקת איתו. זה השלב בו בדרך כלל אני שולפת את הוויברטור, ומתחילה להיכנס לזה באמת. אמת ידועה לכל, אבל אולי כזו ששווה לדבר עליה, היא שהדרך לאורגזמה לא עוברת במקצב אחד קבוע וחזק עד לגמירה, אלא דווקא בעוצמות משתנות, חזקות יותר או פחות, סביב הדגדגן ואזור השפתיים הפנימיות. גם כשאני מתחילה לאונן בעוצמה חזקה יחסית, מההתחלה, בשלבים שונים של האוננות אני אטה את הוויברטור כך שהעוצמות ישתנו, ושהבסיס הרוטט יגע בחלקים שונים בכּוּס שלי. אני מתחילה לאט, מחליקה אותו למעלה ולמטה במורד השפתיים, מקרבת אותו אל הפתח ומעלה אותו בחזרה לדגדגן. ואז, אני מתחילה להטות אותו אל הקצה, רק בקצת. כמו במן טפיחות קלות אני לוחצת אותו אלי ומשחררת. ושוב. וכך חוזר חלילה. לפעמים, כשאני מחליטה להסיט אותו קצת מקצה הדגדגן אל עבר הפתח, זה נעשה באותו קצב ברור וידוע מראש.

כשזה נאמר, אל תשקיעו בזה מחשבה. הקצב הקבוע ישמר כל עוד זה יתאים לכן, וברגע שתעברו שלב באקט עצמו, או שרמת הגירוי שלכן תשתנה – תוכלו לשים לב שגם הקצב ישתנה באופן טבעי.

שלוש טכניקות שקשורות בקצב

OMGYes מציגים שלוש טכניקות שבהן תוכלו לשחק עם הקצב, וכך גם עם האורגזמה שנבנית בכן.

1# הדילוגים

מה שהטכניקה אומרת בגדול, היא לוותר, או לדלג, על רגעי אוננות בין נגיעה לנגיעה. איך עושות את זה תכלס? מתחילות בלספור שניות. הרעיון הוא לספור מ-1 ועד 10, ולגעת בעצמנו רק במספרים הזוגיים. 2,4,6,8,10. ושוב, באותה השיטה. הטפיחות הקבועות על הדגדגן, בין אם באצבע ובין אם בוויברטור, אמורות לעשות את העבודה ולהכניס את הגוף שלנו למן מצב של ערבול, או גירוי. במספרים האי זוגיים תרימו את האצבע ואל תגעו בעצמכן. ברגע שתתחילו להיכנס לקצב, המקצב יבוא אינטואיטיבית ותוכלו להתמקד באוננות עצמה ולא בספירה. אם אתן לא נשים של טפיחות על הדגדגן אלא נהנות יותר מלהחליק את האצבע מצד אחד לצד שני – תנסו להחליק את האצבע רק לצד אחד, ולהרים אותה בין הנגיעות. חובבות השיטה מספרות על אורגזמה עוצמתית יותר, אבל שלוקח יותר זמן לבנות. בעיניי זו שיטה מתסכלת, אבל כמו ברוב הדברים – גם כאן כדאי שפשוט תנסו בעצמכן.

2# טיפות הגשם

טכניקת טיפות הגשם לא מחייבת אתכן לשמור על מקצב קבוע, ובכלל, לא מצריכה מכן שום חוש מוזיקלי שהוא. למעשה, גם אלה שמעולם בחייהן לא הרימו כלי נגינה יוכלו להיכנס למקצב הטפטוף די בקלות. הרעיון: להיות אחידות בחוסר האחידות. ככה אתן בעצם "מפתיעות" את עצמכן באוננות ושולחות פולסים לא צפויים אל הדגדגן, שרק מחכה שתגעו בו. אם גם בחיים עצמם שגרה היא עניין שאת מעדיפה לשבור, יש מצב שהשיטה הזו תתאים לך. מה עושות תכלס? מעבירות את האצבע על השפתיים, לאט. ממקמות אותה על קצה הדגדגן, צובטות קצת. טופחות בעדינות. ואז מתחילות לטפוח או לשפשף, בהתאם לרמת הגירוי, שוב, ושוב, ואז מחכות רגע, מרימות אותה, ונוגעות שוב. זה נשמע די אינטואיטיבי ולא בדיוק מחדש, כי זה די אינטואיטיבי ולא בדיוק מחדש. אבל אם כבר כותבות מדריך, נוודא שלא נשכח את הבסיס.

3# מתחילות הכי חזק שלנו, ומגבירות

בראייתי, הטכניקה הזו מחייבת ציוד מתאים (ויברטור, רוקט פוקט, מג'יק וונד או ספיטפייר יעשו את העבודה). OMGYes לעומתי, גורסים שעם האצבע אפשר להגיע לאותה התוצאה, אבל פייר אני לא קונה את זה. הרעיון בטכניקה הזו הוא לחזור על אותה התנועה שוב ושוב ושוב, בקצב קבוע וגבוה, ובלי להרפות. אם אתן מתעקשות לא להשתמש בשום עזר, תיכנסו למקצב הזה כמה רגעים לפני הגמירה, אחרת אין באמת דרך להחזיק בו לאורך זמן. אם אתן משתמשות בוויברטור על סוגיו השונים – תתחילו בקצב בינוני ותגבירו. למה לא להתחיל הכי חזק? כי הדגדגן מסתגל לעוצמה הזו מאוד מהר, וסף הרגישות שלכן יעלה. ואת זה לא הם אמרו, אלא אני אומרת. בשבילי זה כבר קרב אבוד – אבל אתן? תצילו את עצמכן כל עוד אתן יכולות.

OMGYes מדברים על שתי דרגות מהירות קבועות (בינונית או גבוהה), שמפעילים בלי הפסקה על אזור הדגדגן כולו. מתחפשת רגע לברכה בודקת ואומרת לכן באחריות: להתחיל חזק וקבוע על הדגדגן ישר, עוד לפני שאנחנו מוכנות לזה ומגורות מאוד, עלול לגרום לתחושה מאוד לא נעימה ובמקרים מסוימים אפילו כואבת. אם אתן מחפשות גמירה מהירה אתן יכולות לעשות את זה, אבל תשחקו עם התנועות. תעבירו את הוויברטור לאורך הדגדגן, לאט. תרדו אל עבר השפתיים. תכניסו אותו אל הפתח, רק את הקצה. תשחקו לעצמכן עם הפטמות. תכוונו את הקצה הרוטט שלו לצדיי הדגדגן. ואז, ורק כשאתן מגורות מספיק, תניחו את כולו על הקצה ותשאירו אותו שם. וגם אז, תלחצו ותרפו אותו אליכן בקצב קבוע. ככה "תשחקו עם הקצב" בלי באמת לשחק עם הקצב, אלא רק עם התנועה.

הנקודות הרגישות

לכל אישה יש את הנקודה הרגישה שלה, זו שתגרום לה לאבד את זה מאוד מהר, וגם זו שיכולה לכבות אותה ברגע אם היא הנגיעה בה לא מגיעה בזמן או במקום. עד כמה זה משתנה מאישה לאישה? ב-OMGYes מצאו לדוגמא, שאחת מכל שמונה נשים תעדיף לגעת בצד השמאלי של הדגדגן, ואילו אחת מכל שמונה תעדיף דווקא את הצד הימני. וזו בדיוק הסיבה שהאוננות חשובה כל כך. היא מאפשרת לך לגלות, לבד ובשקט, איפה הנקודה הרגישה שלך נמצאת, ולהתמקד בה.

אצבע נשית בתוך פומלית
שאטרסטוק

הנקודה הרגישה שלי נמצאת בצד הימני של הדגדגן, בחלקו העליון. אבל, שמתי לב שהחלק העליון של הדגדגן שלי, זה שנמצא מעל לאותה הנקודה, כל כך רגיש, עד שהוא ממש כואב כשנוגעים בו. לכן, כשאני מאוננת, אני תמיד אעדיף להניח את הוויברטור על הצד, לא בצורה שתכסה את הדגדגן כולו, ואם אגע בחלק העליון, זה תמיד יהיה תוך חיבוק של השפתיים עליו, או על העור שמקיף אותו, ולעולם לא עליו ישירות.

ברגע שתמצאי את הנקודה הרגישה שלך, תוכלי להבין איזה תנועות עובדות לך, ואיזה פחות. איפה את מעדיפה ללחוץ, איפה לטפוח, איפה להקיף בסיבובים. שימי לב, שכשאת מחפשת את אותה נקודה רגישה, היא לא חייבת להיות על הדגדגן עצמו. הדגדגן מרכז אליו קצות עצבים שנמצאים בכל האזור, ולכן יכול מאוד להיות שאותה נקודה תהיה קרובה, אבל לא עליו ממש. כך או כך, תנועות שיגרמו לאותה נקודה רגישה להפוך למחרמנת במיוחד יכולות להיות להעלות ולהוריד את האצבעות למעלה ולמטה, על הנקודה עצמה, או מצדיה השונים. תוכלי גם להעביר את האצבעות מצד לצד, בתנועות חזקות יותר או פחות, ולשחק עם רמת האינטנסיביות. שימי לב, זה פחות עניין של מהירות ויותר של אינטנסיביות מגע, כשיותר מדי לחץ על הנקודה יכול ברגע להפוך לכואב, לכן היי זהירה, והגבירי לאט.

נוגעות מסביב

הנקודה הרגישה שלנו היא דבר נפלא, אבל לפעמים בזמנים מסוימים בחודש, ואפילו לכל אורכו, נעדיף לגעת דווקא מסביב, ולא בצורה ישירה על הדגדגן. למעשה, שתיים מכל שלוש נשים יעדיפו לגעת בדגדגן דרך העור שמקיף אותו, ולא באופן ישיר עליו. כ-7.8% מהנשים, יעדיפו למסג' וללחוץ מעט על החלק העליון, איפה ששיער הערווה, ודרכו לייצר את אותו הגירוי. אחת מכל חמש נשים, ואני בהן, יעדיפו ללחוץ את השפתיים החיצוניות על הדגדגן, כמו בצורת סנדביץ', ולשחק איתו, כך שהעור שמקיף אותו יעלה למעלה ולמטה, יגרום לאותו חיכוך ויוביל להנאה מזוקקת שלא מגיעה ממגע ישיר. זוכרים את הסקס היבש שעשינו בתיכון, או את החיכוך שלפעמים קורה כשהפרטנר שלנו נוגע בנו באוטו, ברמזור האדום, על התחתונים? התחושה דומה. במיוחד כשבונות את האורגזמה, ועוד רחוקות ממנה, המגע הישיר על הדגדגן יכול להיות קצת אינטנסיבי מדי, ולכן עדיף להשתמש באותו עור שמקיף אותו וללחוץ על הנקודות שלנו, דרכו.

רונאלדו חוגג. את חוגגת. כולם חוגגים

היו עקביות

הדבר שהכי חשוב ברגעים של לפני האורגזמה, הוא להיות עקבית בתנועות שלך. ברגע שאני מרגישה שהאורגזמה משתלטת עלי, שהגוף שלי נמתח כולו, שאותו עונג נבנה בי, עולה לי מהכּוּס למעלה וגורם לי לזרוק את הראש לאחור, מאותו הרגע אני נזהרת לא לעשות שום דבר חריג, כי אני בשנייה יכולה לאבד את זה לגמרי. כמוני, גם שני שליש מהנשים מספרות שאותה תנועה בדיוק שעשו רגע לפני ההגעה הסופית לגמירה, היא התנועה לחזור עליה, אבל בדיוק עליה, בלי שום שינוי. יצא לכן פעם להיות עם בן או בת הזוג, רגע לפני גמירה, ולצרוח עליו "אל תפסיק!"? כך גם כשאתן מאוננות. תשמרו על אותו הקצב, באותה המהירות, עם אותן התנועות, באותה זווית חדירה, באותו הכיוון, באותה מידת אינטנסיביות. בלי הפסקות ובלי נעליים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#