האדם הלבן הראשון שהגיע עם מצלמת ראינוע לג'ונגל האמזוני - אירופה הקלאסית - הבלוג של שלמה פפירבלט - הארץ

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

הארץ מחבר אותך לכל מה שחשוב: מינוי לאתר ב-33 ש"ח לחודש  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האדם הלבן הראשון שהגיע עם מצלמת ראינוע לג'ונגל האמזוני

סרט תיעודי חדש משיב מתהום השכחה את המרקיז הבלגי דה ואוורין, אשר פגש לפני כמאה שנה את שבט "מכווצי הראשים" באמזונס וחזר עם 6,000 מטרים של פילם מצולם מרתק

תגובות
המרקיז רובר דה ואוורין וחבר

חם, לח ומסוכן היה במעבה היער האמאזוני: נחשים ארסיים, אינדיאנים חמושים בחצים עם ראשי רעל וקרפדות שהנגיעה בעורן יכולה להמית אדם בתוך רגעים. ולצד אלה, איש לבן, רזה וגבוה, אריסטוקרט בלגי, מצויד במצלמת ראינוע של "גומון", מודל 1920, במשקל 40 קילוגרם. הכירו את המרקיז רובר דה ואוורין דה וילייר-או-טרטר, האדם הראשון שצילם למסך הראינוע את ילידי האמזונאס.

גם בבלגיה מולדתו, לא שמעו כיום רבים על האיש שסיפור חייו מרתק והישגיו כחוקר ומתעד חשובים ונדירים. בוויקיפדיה אין ערך אודותיו באנגלית, ועל מנת לקרוא את הקמצוץ המופיע על חייו ופועלו עליכם להשקיע מעט וללמוד צרפתית או פלמית. סרט תיעודי שנעשה אודותיו לאחרונה מטעם הסינמטק המלכותי בבריסל, מבקש להחזירו אל התודעה, ולחשוף מעט מהשעות המצולמות הרבות פרי עבודתו, שנותרו בקופסאות פח שהעלו עד כה אבק בנבכי הארכיונים.

המרקיז נולד בפלנדריה ב-1888, נצר למשפחת אצולה ששורשיה אי שם במאה ה-12 וענפיה משתרגים סביב שליטי האזור מימים ימימה. בילדותו התייתם מהוריו, ומי שגידלו אותו הוא משרתים בטירת המשפחה. כאשר מלאו לו 25, התהפך עליו גורלו ברגע. היה זה כאשר הבחין יום אחד בשני ילדים גונבים אגוזים מעץ בגן הטירה, הוא פתח לעברם באש מרובה הצייד שלו - ופצע אותם. בית המשפט הרשיע אותו ושלח אותו לרצות עונש מאסר. במקום להתייצב בבית הכלא, ברח המרקיז מבלגיה - חצה בספינה את האוקיינוס האטלנטי והגיע לדרום אמריקה.

כתביו ומכתביו מגלים אדם אשר בניגוד לרוב החוקרים ומגלי הארצות של זמנו ולפני כן - התייחס אל הילידים שפגש בג'ונגלים כאל אחד האדם. לא נחותים, לא חיות אדם, כי אם אחים מכובדים לגזע האנושי. היחס הזה קירב אליו רבים מבני השבטים, והוא עשה לעצמו ידידים במיוחד בין בני שבט השואר - שבט "מכווצי הראשים" (על שום מנהגם להקטין בתהליך מיוחד, הכולל בישול במים רותחים, את קרקפת אויבם המת).

המרקיז באחד ממסעותיו

ב-1917 הגיעה אליו הידיעה על פרוץ "המלחמה הגדולה" (שנודעה לימים כמלחמת העולם הראשונה), והוא מיהר לחזור לארצו המובסת והמוכה - יודע כי במהומת הרגע איש לא יעשה דבר בנושא עונשו, ובתום הקרבות ייסלח לו. וכך היה. הוא הצטיין כמתנדב בקרבות, ולאחר הניצחון על הגרמנים חזר מעוטר לטירתו ולחייו. אולם יערות האמזונס והשבטים הילידים קנו שליטה על מחשבותיו ורצונו, וב-1920, אחרי שהשתלם בצילום ראינוע ורכש את הציוד המתאים, יצא לדרך, אל ידידיו בג'ונגלים, למסע שנמשך כמעט 20 שנה.

במהלכו הוא צילם אין ספור מפגשים עם בני השבטים, תיעד את חיי היום-יום שלהם, עבודת הנשים, מסעות הציד של הגברים, משחקי הילדים והדו-קיום שלהם עם הטבע השופע סביב, טבע בראשית. באחד מספריו הוא מגולל סיפור משעשע, כיצד יום אחד קיבל רשות לצלם טקס פולחני אצל אחת מקבוצות הילידים - ולא רק זאת, כי אם השאמאן הגדול המקומי הסכים להפסיק את ריקודיו כל שלוש דקות, על מנת שהמרקיז יוכל להחליף "מחסנית" במצלמה.

ב-1931, יצא למסכים בבלגיה סרט שערך, שעורר תשומת לב רבה בזמנו - "בארץ הקרקפת" (Au Pays du Scalp) - והביא לו את ידידותו והערצתו של יורש העצר והמלך לעתיד לאופולד השלישי. ההערכה היא כי בארכיונים השונים בבלגיה מצויים כ-6,000 מטרים של פילם מצולם (ארבעה סרטים ארוכים ושבעה קצרים) עליהם חתום המרקיז.

מאז שב לבלגיה ב-1940, הוא עסק בסידור האוסף שלו, בכתיבה, וכמו כן החליט להתחתן. זה היה חודש לאחר השחרור מהכיבוש הנאצי, באוקטובר 1944, כאשר המרקיז בן ה-56 ולוחמת המחתרת מרגריט לה מאר, באו בברית הנישואין, בבריסל. שנתיים מאוחר יותר נולד בנם היחיד, הלין. המרקיז הלך לעולמו, נשכח משהו, ב- 1971, בפרבר אוקלה בבריסל.

דה ואוורין בפעולה. כל שלוש דקות - החלפת "מחסנית" במצלמה

היתה זאת גרייס וינטר, עובדת הארכיון של הסינמטק המלכותי הבלגי, שתפקידה לעבור על חומר תיעודי מלפני 1960 ולתארו - שמצאה את הקופסאות של המרקיז ב-2007, ונשבתה בקסם התמונות. יחד עם הקולנוען לוק פלנטייה הם ערכו סרט בן 40 דקות המבוסס על חייו ועבודתו של המרקיז, אשר מוצג בשבועות האחרונים בבלגיה, בסינמטקים השונים.

המוטו לסרט, נבחר להיות משפט המופיע באחד מכתביו של המרקיז: "אם אדם מוצא עצמו מול אדם אחר, הוא יגיד לו: 'אני אדם, ואתה, ומי אתה?'.  והאחר ישיב לו: 'אני, גם אני אדם'". פשוט כל כך, בתנאי שלא מדובר בגנבי אגוזים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות