שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

תקוות הסוציאליסטים בצרפת בבחירות האירופיות: נכדה של טבחית מירושלים

רפאל גלוקסמן הוא בנו של הפילוסוף היהודי המנוח אנדרה גלוקסמן. הסיפור הפנטסטי של משפחתו נע בין קיבוץ בפלסטינה, ריגול עבור בריה"מ, מהפכת הסטודנטים בצרפת ומאבק בפוטין

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
גלוקסמן
רפאל גלוקסמן, האם הוא יפתיע בבחירות לפרלמנט האירופי ביום ראשון הקרובקרדיט: ויקיפדיה
שלמה פפירבלט
שלמה פפירבלט

אם עד לאחרונה שאלו את עצמם הסוקרים והפרשנים הפוליטיים באירופה עד להיכן תגיע התחזקות הפופוליסטים, תנועות הימין הקיצוני ומתנגדי האיחוד, הרי שיש ביניהם כאלה ששואלים כעת את השאלה הזו מהסוף להתחלה.

הסיבה לכך כפולה: ראשית, המופע של מנהיגי הימין הקיצוני האירופי במילאנו בסוף השבוע, בהובלתו של שר הפנים האיטלקי מתאו סאלוויני, ימים ספורים לפני הבחירות לפרלמנט האירופי עשויה לעורר מאדישותם מצביעים רבים מהימין המתון, המרכז והשמאל אשר שקעו בתרדמת האלקטורלית האירופית. להזכירכם, מאז הבחירות הראשונות לפרלמנט האירופי ב-1979 ואז אלה שהתקיימו ב-2014 ירד שיעור ההצבעה ביבשת מ-62% ל-42%. בקרב צעירים (21 עד 25) רק 21% מימשו את זכותם להצביע לפני חמש שנים. שנית, "גל ירוק" הפורץ מכיוונים שונים מאיים להפוך להפתעה של מערכת הבחירות הקרובה. רשימות אקולוגיות, בעיקר במערב אירופה, צוברות כוח רב על חשבון מפלגות מסורתיות ובעיקר בקרב מצביעים צעירים. זהו באזז שעשוי להוביל לשינוי אמיתי.

על הרקע הזה, בצרפת, עשתה המפלגה הסוציאליסטית, המשתרכת בסקרים אחרי מחנהו של הנשיא עמנואל מקרון ומחנה הימין הקיצוני של מארין לה פן, הימור מעניין על מנהיגיה: היא החליטה להעמיד בראש רשימתה לפרלמנט האירופי מועמד שאינו איש מפלגה, צעיר יחסית, אך בעל פרופיל יוצא דופן וסיפור משפחתי מרתק. רפאל גלוקסמן, בן 39, הוא סופר, עיתונאי, יועץ פוליטי ובנו של הפילוסוף היהודי המנוח אנדרה גלוקסמן.

גלוקסמן
אנדרה גלוקסמן, פילוסוף, בן ואבא - בצילום מ-2010, חמש שנים לפני מותוצילום: ויקיפדיה, צילום: SANO

עלילות הגלוקסמנים בשלושת הדורות האחרונים יכולים להוות בסיס לסדרת טלוויזיה מסחררת. הסבא רובין גלוקסמן והסבתא מרתה באס נולדו שניהם בתחומי האימפריה האוסטרו-הונגרית, והגיעו לארץ ישראל בנפרד בשנות העשרים של המאה הקודמת כפעילי שמאל ציוניים. מרתה עשתה זמן מה בקיבוץ, התאכזבה ממסגרת החיים המשותפת, עברה לירושלים ומצאה עבודה כטבחית. שם הכירה את רובין שעבד בסלילת כבישים. הם התחתנו, התאכזבו מהממסד הציוני, הצטרפו למפלגה הקומוניסטית של פלסטינה (פק"פ), והביאו לעולם שתי בנות, עליזה ומרים.

לקראת סוף שנות העשרים גויס רובין לתפקיד ריגול בידי בריה"מ והמשפחה היגרה להמבורג, גרמניה. במסווה של סוכן ביטוח יצא למשימות שונות ביבשת, אך לאחר שהגסטפו החל לגלות בו עניין - נאלצה המשפחה לברוח ומצאה מחסה בבולון-בילנקור, אחד מפרברי פריז. שם, ב-1937, נולד אנדרה, לימים אחד הקולות הבולטים במרד הסטודנטים של 1968 ומבכירי הפילוסופים החדשים של צרפת לצד ברנר אנרי לוי. לימים, יחברו השניים להקמת מכון לחקר משנתו של עמנואל לוינס בירושלים.

בנו של אנדרה, רפאל, נולד בצרפת ב-1979. בהיותו סטודנט בבית הספר הגבוה והיוקרתי "סיאנס פו", הקים ארגון בשם "תלמידים ללא גבולות" שעסק בהבאת סטודנטים מאזורי מצוקה וקרבות ברחבי העולם ללימודים בצרפת. אחד מספריו "אני מדבר איתכם על חרות" התבסס על שיחותיו עם נשיא גאורגיה לשעבר, מיכאיל סאאקשווילי, ושימש בין השאר ככתב האשמה חריף נגד מדיניותו של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין.

באותם ימים פגש רפאל את אקה זגולדג'ה, שרת הפנים של גיאורגיה דאז, נישא לה והפך ליועצו הרשמי של הנשיא. השניים הביאו ב-2011 בן לעולם ונפרדו. כיום רפאל קלוקסמן הוא בן זוגה של אחת הנשים המוכרות ביותר בטלוויזיה הצרפתית, העיתונאית והמנחה לאה סלמה, ילידת לבנון ובתו של חסן סלמה, מי שכיהן כשר בממשלת לבנון. לשניים נולד בן ב-2017, גבריאל.

בשנה שעברה הקים רפאל גלוקסמן תנועה פוליטית חדשה בשם "כיכר ציבורית" (Place publique) שחרתה על דגלה את הסוציאל-דמוקרטיה, ההגנה על איכות הסביבה והתמיכה באיחוד האירופי. תחת דגל זה שאף לאחד את רוב תנועות השמאל והמפלגות הירוקות, אך הצליח לשכנע רק את ראשי הסוציאליסטים להוביל את רשימתם בבחירות לפרלמנט האירופי. הסקרים אינם מנבאים לו טובות כרגע, האם יפתיע ביום ראשון?

שלמה פפירבלט
שלמה פפירבלט |אירופה הקלאסית

אני עיתונאי כבר פחות או יותר 35 שנים, מה שאומר שעתידי עוד לפני. את ארבע השנים האחרונות עשיתי בקוסטה ריקה, על צלע הר מעל העמק המרכזי, בין הים הקריבי לבין האוקיאנוס השקט. זה היה המקום בו נבע הבלוג "כתוב בלטינית". את השנים הבאות אני אמור לעשות בבריסל, בלגיה, לב לבה של "אירופה הקלאסית". ההבדלים, בהתאם. בתור מי שכתב את ספרי טרילוגיית האלכוהול – "עולם היין", "הספר החריף", "עולם הבירה" – חזרתי בעצם לאלמנט שלי. בשכונת מגורי החדשה אני יושב על מרומי שרידי היסטוריה אירופאית צפופה וארוכה, הווה עסקני עשיר כראוי למקום בו ממוקמים משרדי האיחוד האירופי ונאט"ו, ועל בערך 250 סוגי בירה שונים. מקום תצפית לא רע על הסביבה. מבטיח לדווח.

לארכיון הפוסטים של שלמה פפירבלט

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ