הכבאים נדהמו, מומיה שהשתמרה 15 שנה נחה לה באמבטיה

איש לא התעניין באיזבל ריברה מולינה מאז 2004. אפילו הריח מדירתה המדרידאית לא עורר חשד. סקרנות אחייניתה הצעירה פתרה את התעלומה היכן היא, אך הולידה שאלות חדשות

שלמה פפירבלט
שלמה פפירבלט
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רחוב חוסה דל יירט במדריד. הסוחרים לא ידעו לספר דבר
שלמה פפירבלט
שלמה פפירבלט

אי שם, לפני עשור וחצי, הגיע לתחנת משטרה במדריד אחד מדיירי הבניין ברחוב חוסה דל יירו 51. הוא סיפר לשוטרים כי בקומה השנייה, סמוך לדלת דירה "B", שורר ניחוח מוזר וכשצלצל בפעמון מספר פעמים - איש לא פתח. "אם אין תלונה של בני משפחה או מכרים זוהי היעלמות מרצון", השיב לו היומנאי, "איננו מוסמכים לחקור או לבצע פעולות אחרות".

מפה לשם הריח חלף ואיתו גם 15 שנה, וברחוב שוקק החיים בבירה הספרדית החיים נמשכו כהרגלם. בניין מספר 51, בו שוכן גם סניף של בנק Santander, ידע אינספור מבקרים ואיש מהם או מהדיירים הקבועים לא העלה על דעתו כי בדירה B בקומה השנייה נחה לה איזבל ריברה מולינה על משכבה האחרון.

התפנית בעלילה, ועמה גם פריצת הדלת, הגיעה בשבוע שעבר, אחרי שצעירה, שהיא אחיינית של מולינה, החליטה מחמת סקרנות לבדוק סיפור משפחתי ישן על אודות "דודה איזבל, הפילגש ההיא של הארכיטקט ההוא ממדריד". חקירותיה הביאו אותה עד דלת הדירה הסגורה ברחוב חוסה דל יירו ונעצרו שם. הצעירה התעקשה, שאלה אנשים ואף שמעה מהשוער הוותיק כי אין לו שום חשד או טענה - תשלומי ועד הבית, אמר, ממשיכים להגיע כסדרם.

בסופו של דבר, הצליחה הצעירה לשכנע את הרשויות כי משהו מוזר קורה כאן, והמשטרה הזעיקה את צוות מכבי אש וזה פרץ פנימה דרך המרפסת הפונה לחזית. בפנים, כך סיפרו לתקשורת הספרדית מאוחר יותר, מצאו הכבאים דירה מסודרת להפליא וגם "מומיה בחדר האמבטיה". חקירה ראשונית העלתה כי הגופה השתמרה כך בגלל התנאים המיוחדים ששררו בחדר הרחצה הסגור, וכי איזבל ריברה מולינה מתה ככל הנראה מוות טבעי בגיל 78, אז לפני כ-15 שנה.

במדריד
מרפסת הבית במדריד, דרכה פרצו פנימה הכבאים בדרך למציאתה של הדיירת הנשכחתצילום: צילום מסך: TVE

הבדידות בעיר הגדולה, ובמיוחד בדידותם של אנשים מבוגרים, היא נושא שעולה לסדר היום לעתים קרובות בעולם המערבי. ובכל זאת, משהו בסיפור יוצא הדופן הזה המריץ את התקשורת הספרדית לשאול כיצד יכול להיות שאדם היה מנותק עד כדי כך מתשומת לבה של הסביבה? הפרטים שנאספו מספקים הסבר חלקי: מולינה לא הקימה משפחה ובמשך תקופה ארוכה של חייה ניהלה מערכת יחסים עם אותו ארכיטקט נשוי. הוא היה היחיד שביקר בדירה השייכת לה, כך ידעו לספר השכנים הוותיקים. כאשר מת, אי שם בסביבות שנת 2000, פסקו הביקורים בדירה לגמרי.

למולינה, כך הסתבר, יש שתי אחיות, אך אלה ניתקו איתה קשר, וכך גם יתר בני המשפחה. היא כמעט שלא יצאה מדירתה וגם לא יצרה קשר עם אף אחד מהשכנים. "אשה דיכאונית ושתקנית", תיארו אותה השבוע מי שזכרו. איש מהסוחרים ברחוב חוסה דל יירו לא ידע לספק פרטים נוספים. "היא נכנסה ויצאה מאשפוזים", סיפר אחד השכנים, "כשהפסקנו לראות אותה ב-2004, חשבנו שהמשפחה העבירה אותה למוסד".

ומה עם התשלומים שהמשיכו להיכנס מדי חודש בחודשו? מסתבר כי כספי הפנסיה של מולינה הועברו לחשבון הבנק שלה בהוראת קבע, ובאותה דרך בוצעו גם התשלומים על כל החשבונות והמסים המקומיים. העובדה שמעבר לכך לא היתה כל פעילות בחשבון הבנק שלה לא עוררה משום מה את תשומת לבו של מנהל הסניף. כך נמשך הסיפור שנים על גבי שנים, עד שסקרנותה הבריאה של אותה אחיינית שמה לו סוף.

שלמה פפירבלט

שלמה פפירבלט | |אירופה הקלאסית

אפשר לעבור מאירופה אבל אירופה לא עוברת לך. אחרי ארבעה עשורים במקצוע שהביא אותי למקומות רבים כל כך בעולם, ברור לי שלא חשוב היכן אני מציב את כורסת הכתיבה שלי - אירופה תמיד תציץ מהחלון. ואני? תמיד מחזיר מבט, מתחבר, מחפש בין השורות, בודק, מתרשם ומספר את הסיפורים שלא עושים כותרות גדולות אך בהחלט מרימים גבה.

לארכיון הפוסטים שלי

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ