אות קין של "חשדהו וחשדהו"

העובדה ש-1.2 מיליון ישראלים משמשים שק חבטות לרב הראשי לישראל ולממסד שתחתיו, היא בלתי נסבלת ודורשת שינוי קיצוני. את השנאת היהדות הזו יש להפסיק בהפקעת סמכויותיהם

מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עולים מאוקראינה נוחתים בישראל, 2014 . הדור הצעיר מפנה אצבע משולשת לגיור
עולים מאוקראינה נוחתים בישראל, 2014צילום: GIL COHEN-MAGEN / ADL / AFP
שוקי פרידמן
שוקי פרידמן

דברי הבלע של הרב הראשי לישראל יצחק יוסף נגד העולים מבריה"מ לשעבר הם לא הבעיה, הם רק סימפטום. הבעיה האמתית היא שהרבנות הראשית תחת הרב יוסף, כמו גם תחת עמיתו האשכנזי הרב דוד לאו, מתנכלת לעולים הללו יום-יום תוך הפעלת מדיניות הלכתית מחמירה ברישום לנישואים, בירור יהדות וגיור, משניאה עליהם את היהדות ומדירה אותם מן האפשרות להפוך לחלק מהעם היהודי.

גם אם הרב יוסף יחזור בו מדברי המדנים שלו, העולים, שרבים מהם ציונים ואוהבי המדינה לא פחות ממנו, עדיין ירגישו אזרחים ויהודים סוג ב'. רק תיקונים משמעותיים בשורה של מערכים שהרבנות מפעילה, או הוצאתם מסמכות הרבנות, יביאו לשינוי הרצוי. מעבר לכך, ההשתלחות של הרב מחלחלת מיד בממסד הדתי ממלכתי, ולראייה דברי הרב דוד דרוקמן, רבה הראשי של קריית מוצקין מהבוקר (חמישי): "חלק מהעלייה מבריה''מ הם גויים וגויות למהדרין, שתיינים וגיס חמישי''.

בישראל חיים כיום כ-1.2 מיליון ישראלים שמוצאם ממדינות בריה"מ לשעבר. מתוכם, כ-450 אלף מוגדרים כחסרי דת - חלקם רואים את עצמם יהודים וחלקם אף יהודים הלכתית אבל לא מוכרים ככאלה. רוב מוחלט של העולים הללו, יהודים "מוכרים" ויהודים "לא מוכרים", הם ישראלים לכל דבר ועניין. הם לומדים במערכת החינוך הממלכתית, משרתים בצבא ונושאים בנטל הישראליות יום-יום. אלא שבעיני הרבנות הראשית הם חשודים מידיים, והקו המנחה של כל אינטרקציה איתם הוא "חשדהו וחשדהו". גם הרוב הגדול של קבוצה זו, המוכרים רשמית כיהודים, נתפשים על ידה כגויים לא רצויים עד שלא יוכח אחרת בנישואיהם, בגיורם ובמותם.

הרב יצחק יוסף, ב-2015.  ביקש מהרבנים לא לעסוק בנושא הגיור
הרב יצחק יוסף, ב-2015. ביקש מהרבנים לא לעסוק בנושא הגיורצילום: ליאור מזרחי

בישראל כידוע אין נישואים אזרחיים. למעשה, הדרך היחידה להינשא כאן היא בנישואים דתיים דרך הרבנות הראשית. כל ניסיון שנעשה בעשרים השנים האחרונות לשינוי המציאות הפוגענית הזו, נתקל בהתנגדות קשה מצד הרבנות הראשית והפוליטיקה החרדית. האינטרסים נותרו אותם אינטרסים. התוצאה הקשה היא שבני הקבוצה המוגדרת "חסרי דת", וכל מי שרוצה להינשא למי שהוא חסר דת, פשוט לא יכול לעשות זאת בישראל.

פתרון אפשרי עבור חסרי הדת או הלא יהודים-הלכתית אלא רק זהותית, הוא כמובן גיור. אלא שגם כאן הם נתקלים בחומות שהרבנות הראשית טורחת להגביה עוד ועוד. המדיניות המחמירה הזו הופכת את הגיור עבור הישראלים הללו למשימה כמעט בלתי אפשרית. מעבר להשמצות באותו נאום מביש של הרב יוסף, ובהזדמנויות אחרות, הוא נוהג להתגולל גם על רבנים ודיינים אורתודוקסים למהדרין שאימצו, רחמנא לצלן, מדיניות גיור מחמירה קצת פחות. במקרים אחרים, דיינים בבתי דין רבניים העזו לבטל גיורים שכבר נעשו על ידי בתי דין רבניים רשמיים, כשחשדו שהגיורים נעשו בסטנדרט לא מחמיר דיו לטעמם. התוצאה היא ירידה מתמשכת בביקוש לגיור ואדישות של הישראלים הללו לזהותם היהודית-הלכתית.

ממדיניות הרבנות סובלת לא פחות גם קבוצת הרוב של הישראלים שמוצאם ממדינות בריה"מ לשעבר, אלו המוגדרים יהודים. על פי התפישה הרווחת ברבנות הראשית, גם הם גויים עד שלא יוכח אחרת, ונטל ההוכחה ליהדותם מוטל עליהם. וכך, גם כשהישראלים הללו מבקשים להינשא דרך הרבנות הראשית, הם מתבקשים במקרים רבים מאוד להוכיח את יהדותם. אחרי שעלו לישראל בגלל יהדותם או נולדו כאן וחיו כאן בידיעה שהם יהודים כשרים, בא הגורם המוסמך מטעם המדינה ומטיל בכך ספק.

בכל שנה נפתחים כ-4,600 תיקים של בירור יהדות ורובם המוחלט מסתיים באישור יהדותו של המבקש. במסגרת ההליכים הללו מתבקשים ישראלים שחיים כיהודים לכל דבר ועניין להמציא מסמכים וראיות לכך שהם אכן כאלה, רק בגלל שמוצאם מבריה"מ לשעבר. מיותר לציין עד כמה ההליכים הללו משפילים, יוצרים מצוקה זהותית ומרחיקים את אותם ישראלים מהיהדות ומהרצון לממשק כלשהו עם הממסד הדתי בישראל.

גם במותם, הישראלים הללו נרדפים על ידי הרבנות ומוסדותיה. בשל המסורת היהודית הקובעת כי יהודים חייבים להיקבר רק ליד יהודים, כאשר אותם עולים נאספים אל אבותיהם, נאלצים קרוביהם האבלים להוכיח את יהדותם. לחלופין, הם ייקברו בחלקה מיוחדת שמוקצית ל"לך תדע אם הם יהודים" כמוהם. לא רק בחייהם הם יהודים סוג ב', גם במותם ועלי נצח.

הוויכוח באשר לתיקון סעיף הנכד בחוק השבות לגיטימי ורלוונטי, אבל הוא לא נוגע ליוצאי בריה"מ שכבר חיים כאן. המצב הנוכחי, בו על מצחם של 1.2 מיליון ישראלים מוטבע אות קין של ספק יהדות-ספק ישראליות, ושבו הם שק חבטות של גורמים ממלכתיים המייצגים רשמית את היהדות בישראל, הוא בלתי נסבל ודורש שינוי קיצוני. אפשרות אחת היא שינוי דרמטי ברבנות הראשית ובכל מוסדותיה ואימוץ מדיניות הלכתית סבירה ומקרבת הרבה יותר. מאחר שהסיכוי לשינוי כזה הוא אפסי, הדרך היחידה כנראה היא הפקעת הסמכויות הללו כולן מידי הרבנות הראשית והקמת מוסדות אלטרנטיביים שיאמצו מדיניות הלכתית אחרת ויאפשרו לישראלים כולם, גם אלו שעלו מבריה"מ, להיות חלק מהעם היהודי.

שוקי פרידמן

שוקי פרידמן | |מרכזניק

מרכז הוא לא תאונת דרכים בין ימין לשמאל. מרכז הוא תפישת עולם. רוב הישראלים במרכז, ולמרות זאת, בקקפוניה הציבורית שלנו נשמעים רק הקצוות שמושכים את השיח לתחתית. אבקש להשמיע קול אחר, המציג את המרכז כמסורת הפוליטית שלנו, לא כפשרה.

משפטן, חוקר, כותב, פועל. היחיד בישראל כנראה שמוסמך גם לרבנות וגם כקאדי (טוב לא ממש, אבל מומחה למשפט מוסלמי). בעבר, עסקתי במשפט בינלאומי במשרד ראש הממשלה. בהווה, כותב ופעיל ב"מכון הישראלי לדמוקרטיה" ובמרכז האקדמי פרס.

לקריאת מאמרי דעה קודמים שלי ב"הארץ"

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ