יום בחיי אלון מולר, טייס מסוקים ומורה דרך מעל הפקקים - עוד 365 ימים - הבלוג של סיון קלינגבייל - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יום בחיי אלון מולר, טייס מסוקים ומורה דרך מעל הפקקים

בן 50, נשוי ואב לשלושה, רגיל לצרחות בקוקפיט בעת הצלילה לכיוון ים המלח

תגובות
4
אלון מולר

"קודם כל מי אני? אלון מולר, בן 50, נשוי ללילך ואבא לשלושה - שני בנים (בר בן 18 ואסף בן 15) ונסיכה (ליהי בת ה-12). גר בקיבוץ משמרות (זה ליד פרדס חנה...). פרשתי מחיל אוויר לפני כחמש שנים אחרי 27 שנות שירות ומאז הספקתי לעשות תואר שני וקורס מורי דרך, כולל מבחני הסמכה של משרד התיירות (כמעט שלוש שנים - יותר קשה מלימודי הנדסה ותואר שני)".

"היום אני מדריך תיירים וטייס פרטי פרילנסר בחברת מסוקי VIP שנקראת Tel Aviv Executive Helicopters. אני לא בטוח שיש עוד מישהו משלב שני המקצועות כאלה - מורה דרך וטייס מסוקים. יש מצב שאני טייס המסוקים היחידי שהוא גם מורה דרך מוסמך. תכל'ס עם השחרור מצה"ל חזרתי לאהבה ישנה שלי - בנעורי הייתי מדריך בחוגי סיור. כדי לזכות בתואר "מורה דרך מוסמך" נרשמתי ללימודים וחרשתי את הארץ שנתיים וחצי גם דרך הרגליים אבל בעיקר דרך ספרים. אני תמיד אומר שהלימודים האלה היו קשים יותר מלימודים לתואר ראשון בהנדסה והתואר השני במשפטים ללא משפטנים".

"שגרת חיי מתחלקת בין הטסת והדרכת תיירים ועבודות בית בהתאם למטלות שאני מקבל מאשתי היקרה והילדים (הם מעסיקים די קשוחים). אז האמת שאין יום סטנדרטי אצלי, אבל היום הזה מייצג משהו משגרת החיים שלי, אם אפשר לקרוא לה שגרה".

היום של אלון מולר הוא היום ה-13 בפרויקט "365 ימים בחיים של 365 אנשים"

 

05:40

שעון מעורר, זוחל מהמיטה בשקט, משתדל לא להעיר את לילך, השארתי את הבגדים בסלון כדי לא להפריע. היום את הסנדביצ'ים לילדים (משימה שאני מקפיד לבצע במיוחד מאז שהשתחררתי) לילך תארגן. אתמול עשינו קניות "סופר" כך שלא אמורה להיות בעיה. הכל במקרר.

9
אלון מולר

אספרסו קצר ולאוטו. אם יוצאים לפני 05:45 יש סיכוי שהפקקים לא יהיו היסטריים בדרך למרכז. מתחיל לעבוד כבר בדרך. טלפון "להפעיל" את הטיסה מול הרגולטור (מודיעים לרשויות מה הנתיב, השעות ומי הנוסעים שאיתי). מעיף מבט לבדוק אם החזאי צדק - האם אני רואה את הרכס של אום אל-פחם? בעונה הזאת של השנה יש ערפילי הרים והיום אני טס לירושלים. הכל נראה נקי, זריחה עולה ומזג האוויר נראה מושלם.

אחרי קצת פקקים וטלפון אחד לאחל בוקר טוב לילדים וללילך, מגיע להרצליה.

8
אלון מולר

07:30

בודקים את המסוק בהאנגר, חותמים בספר מסוק שהכל תקין, אברהם המכונאי הוותיק עובר עליו ואומר לי שהכל תקין (מה שהוא שכח במכונאות מסוקים – רוב האנשים עוד לא למדו). גוררים בעזרת המכונאי החדש שלנו (עדן) את המסוק לעמדת התדלוק, מוספים כמה דלק שצריך לטיסה של היום בהתאם לכמות נוסעים - ומוכנים להמראה.

7
אלון מולר
6
אלון מולר

08:00

ממריא. אני לבד בשמיים ובקוקפיט. את הנוסעים אוספים בירושלים. כל חיי טסתי עם עוד אנשי צוות, כאן טסים כטייס בודד. שונה ונחמד. קו החוף, תל אביב, לטרון ואז כמו רכב לאורך כביש 1 (רק אין פקקים).

עוד שני מסוקים מצטרפים בירושלים. יש לנו קבוצה של 15 איש. אצלי יהיו שישה. מסוק מלא (וכבד). נוחתים, ניקוי שמשות (שהנוסעים יראו טוב החוצה), מתחפש בחולצה לבנה של קברניט וסיבוב אחרון מסביב למסוק לראות שהכל תקין.

09:00

הנוסעים מגיעים. מניעים וממריאים. ירושלים תמיד מדהימה (הכנסת, העיר העתיקה) מדבר יהודה, תצפית על מנזר מר סבא ויורדים לים המלח. הירידה בטיסה ממצוק ההעתקים לים המלח תמיד מרשימה ומעוררת צווחות התלהבות אצל הנוסעים.

הפעם נמצאת איתי משפחה שהגיעה לישראל לחגוג 50 שנות נישואין לסבא ולסבתא. שניהם יושבים לידי מקדימה, מאחור הבת שלהן יחד עם נכדים. עוד לא היו לי נוסעים שנשארו אדישים לנוף של מדבר יהודה. מקיפים את מצדה, מראה להם כמה נקודות שלא יוכלו לראות בסיור הקרקעי שיעשו עוד מעט.

נוחתים במצדה. המנחת הנמוך ביותר בעולם. המקום היחידי בעולם שבו אפשר לטוס מתחת לגובה פני הים - זה אצלנו. שני המסוקים האחרים נוחתים. צילום קבוצתי סביב המסוק שלי (האמת - הוא באמת הכי "חתיך") ונפרדים מהנוסעים. מכאן מורה דרך אחר לוקח אותם במיניבוס להמשך היום.

10:51

בדיקת מזג אוויר. אני יודע שבסדר אבל מכ"מ העננים בבן גוריון שוב לא עובד. משהו לא עובד שם טוב בשבועות האחרונים וזה קורה דווקא בחורף... לפעמים אנחנו ממש כמו מדינת עולם שלישי.

3
אלון מולר

שיחה קצרה עם מנהל מנחת מצדה, מחליף לחולצה נורמלית (היעד: לצמצם למינימום את החלפת החולצות הלבנות), מניע וטס (שוב לבד) חזרה לתל אביב. מזג אוויר מצוין. קו החוף, תל אביב יפה כתמיד. נוחת בשדה דב.

12:00

אחרי תדלוק של המסוק, מכסים אותו - נתראה מחר. יש לי קבוצה לרמת הגולן בבוקר. מונית לשדה תעופה הרצליה לרכב שלי שנשאר שם, בנקודת ההמראה. איזה כיף! היום חוזרים צפונה לפני הפקקים (בדרך כלל נוחתים בחושך מאוחר וגם נתקעים בפקקים בדרך הביתה).

13:30

עוצר בחומוסיה אולי הכי טובה בישראל. מנה וחצי של חומוס, נראה לי שהילדים יהיו מרוצים לקבל כזאת ארוחה בסיום בית ספר.

2
אלון מולר

14:30

הגעתי הביתה מוקדם מהצפוי. תענוג. מארגן ארוחת צהרים (היום קל - החומוס מוכן). קצת מנהלות בית, סגירת רישומים ודיווחים מטיסת הבוקר ויש כמה דקות שקט עד שמגיעים הילדים מבית ספר. הבן הגדול שלפני גיוס לא נמצא. הוא ממלצר במסעדה מקומית. כנראה יגיע אחר הצהריים בסוף המשמרת שלו.

17:00

לוקח את ליהי לחווה לחוג רכיבה. הילדה פשוט אוהבת סוסים.

1
אלון מולר

18:00

בדרך הביתה אחרי החוג, לילך מיד תגיע. נראה לי שיהיה לנו אחר צהריים שקט וסולידי. היום לארוחת הערב כל אחד חוטף משהו קטן (החומוס של הצהריים די סידר את כולנו).

20:00

חדשות. כנראה המנהג הכי ישראלי בערב. הערוץ העדיף עלי הוא חדשות 10. לא יודע למה אבל זה מה שיוצא בדרך כלל.

22:00

זהו. שקט. הקטנה הלכה לישון. שני הבנים בחדר (אסף כבר תקוע כמה שעות מול הפלייסטיישן אחרי אימון כדורגל והדרכה בתנועת נוער - זה מרגיש יותר בסדר...)

23:00

יאללה לישון. טסים מחר לרמת הגולן.

רוצים גם אתם להשתתף, לתעד יום בחייכם ולהיות אחד או אחת מעוד 365 ימים בחייהם של 365 אנשים? פנו ל-sivan.klingbail@gmail.com



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#