יום בחיי אלירן ארזי - שף פרטי, גר בארה"ב, חייב אבוקדו פעם ביום - עוד 365 ימים - הבלוג של סיון קלינגבייל - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יום בחיי אלירן ארזי - שף פרטי, גר בארה"ב, חייב אבוקדו פעם ביום

בן 44, נשוי עם שלושה ילדים וחתול. חושב, קורא וחולם בעברית, אוהב שהכל יהיה מסודר ונקי אחרי הבישולים אחרת זה לא בית

תגובות
10
אלירן ארזי

"שמי אלירן, בן 44 (עוד שנייה 45), נולדתי וגדלתי בישראל. אני חושב בעברית, קורא בעברית וכמובן חולם בעברית. לפני 13 שנים ארזתי מזוודה עם קצת בגדים, קצת דיסקים והרבה ספרים ונסעתי בעקבות האהבה. גרתי בניו יורק שש שנים ומסוף 2012 אני גר בפרבר אמריקאי טיפוסי בצפון ניו ג'רזי".

"יש לי בעל, שלושה ילדים וחתול. כרגע זה מספיק, תודה. אני טבח במקצועי ("שף" בלעז) ומבלה את רוב שעות היום במטבח, שלי או של אחרים. אני אוהב את ישראל אהבה שאינה תלויה בדבר אך גם ביקורתי וחושש מאוד מהכיוון שאליו היא צועדת בבטחה. למרות זאת, אני אדם אופטימי ומטבעי חושב שיהיה טוב".

היום של אלירן ארזי, אותו הוא מכנה "יום טיפוסי בחיי", הוא היום ה-27 בפרויקט "עוד 365 ימים בחיים של 365 אנשים"

 

06:28

מתעורר לרוב בלי שעון מעורר. שינוי של עשר השנים האחרונות. בצעירותי נהגתי ללכת לישון עם הזריחה ולקום ב-13:00-14:00. היום אני לא מסוגל להישאר ער אחרי 22:30, נסגרות לי העיניים. אין דבר המסב לי אושר גדול יותר מאשר ללכת לישון ב-22:30 ולקום ב-06:30. אני מתעורר לבד, ראשון, לפני כולם. שוכב ער במיטה רבע שעה, חושב על מה היה אתמול ומה יהיה מחר, מתכנן. אחרי זה עובר ברפרוף על הטלפון, אם מישהו חיפש אותי מהארץ, בכל זאת כבר צהריים בתל אביב. כולם בסדר, הקבוצה המשפחתית דוממת. עובר על אתר "הארץ", פייסבוק קצת, אימיילים וקם מהמיטה.

9
אלירן ארזי

07:00

יורד למטה, פותח לחתול את הדלת החוצה לעשות פיפי, מתחיל לקרקש כוסות וצלחות כדי ששאר דרי הבית יואילו בטובם לקום. מכין שלוש קופסאות "סנאק", שזה חטיף באנגלית, אחד לכל ילד, בדרך כלל פירות ואיזה משהו ליד. היום זה זה (בתמונה). לפעמים מכין גם צהריים זריז שיהיה להם, אבל היום הם מקבלים צהריים בית הספר. זה יום פיצה והם שמחים. גם אני.

תוך כדי הכנה אוכל ארוחת בוקר בעמידה. תמיד תמיד אותה ארוחת בוקר. טקס. טוסט אבוקדו מלחם מחמצת שהכנתי יום קודם. לפעמים עם עגבנייה פרוסה או מלפפון. תמיד חייב להיות אבוקדו - אחרת זה לא בוקר. כולם קמים ומגיעים למטבח: אוכלים, מפילים, מלכלכים, צוחקים, צועקים. אני מנקה, מסדר, גוער, מנשק ובדרך כלל גם מסיע לבית הספר. לפעמים בעלי נושא בנטל. לרוב לא. הוא עובד קשה.

8
אלירן ארזי

08:15

חוזר הביתה אחרי שהורדתי את הילדים. עושה כלים, מסדר את המטבח ואז מגיע קפה מספר 1 להיום: קפה שחור טורקי של עלית. עולה למעלה, מסדר את המיטות של כולם. דוחף מה שצריך למכונת כביסה, מפעיל אותה. אני חייב שהכל יהיה מסודר ונקי אחרת לא מרגיש לי בית. אני יודע שלפעמים זה בעוכרי אבל כבר התרגלתי לקבל את עצמי. ככה אני אוהב וככה יש לי שקט בראש. הכל חייב להיות במקום. מתקלח, מתלבש ויוצא לעבודה.

09:00

נכנס לאוטו ונוסע ללקוחה בקונטיקט. בדרך אקנה לי אמריקנו עם חלב סויה - קפה מספר 2 של היום. הלקוחה זה שם קוד לזוג מבוגרים שאני מבשל להם פעם בשבוע. הם אמריקאים למהדרין אבל מאוד אוהבים את האוכל שלי. מכין להם חריימה, כרובית בתנור, טאבולה, קארי ירקות וטופו, קציצות כרישה, במיה ברוטב חריף. אוכל מתובל ועשיר בטעמים. היום על הפרק מרק עם קוסקוס כי קפוא בחוץ. מינוס מעלה.

7
אלירן ארזי

09:30

עובר את הגשר מעל ההאדסון. הכל פה גדול, מרשים, פתוח ובעיקר מעורר געגועים לכל מה ששונה, לכל נוף ילדותי המחניק, הצפוף, הקטן והעלוב למראה. אוהב לנהוג בכביש הרחב במכונית האמריקאית ולשמוע חוה אלברשטיין, יהורם גאון וברי סחרוף. הניגוד הזה מועך לי את הלב ופותח לי את הברזים מאחורי העיניים. בסדר, מותר לי, אני לבד. אני שואג עם המוזיקה: "ופשוטים הדברים וחיים ומותר בם לנגוע ומותר ומותר לאהוב".

10:15

הגעתי לעבודה שלי להיום. שיחת חולין קטנה בסגנון אמריקאי, בעיקר על מזג האוויר ועל החגים שעברו, ואז מפשיל שרוולים. השעתיים הבאות עוברות עלי בנעימים: חותך, קוצץ, מטגן, משחים, מערבב, טועם. אין מה לעשות אני פשוט אוהב את זה, מרגיש בבית. רק אני וקרש החיתוך. לפעמים עם מוזיקה ולפעמים עם המחשבות בלבד. אחרי שעתיים הכל מוכן: שלוש מנות עיקריות, תוספת חמה, סלט ומרק. זה יספיק להם עד יום רביעי הבא. אני מסדר הכל יפה על השיש ותוך חצי שעה מצחצח את המטבח ומביא אותו לקדמותו. אני גווע.

6
אלירן ארזי
5
אלירן ארזי
4
אלירן ארזי

13:00

עוצר בדרך הביתה לאכול צהריים במסעדה ההודית האהובה עלי. אני צמחוני. לא אוכל בעלי חיים יבשתיים ומאוד משתדל להיות טבעוני. כבר שש שנים. לפעמים יותר ולפעמים פחות אבל זה הכי טוב שאני יכול. לא מזיז לי אם אני לא נופל בדיוק להגדרות של כולם, יש לי את החוקים שלי בלבד. מאוד מאוד אוהב לאכול. מתעסק בזה רוב היום. מה אכלתי ומה תיכף אוכל.

15:00

עכשיו מתחילה העבודה האמיתית: איסוף ילדים, שיעורי בית ואז הסעות לחוגים ואיסופי חברים. היום יש שיעור תופים לבן ושיעור פסנתר לבת. הבכורה באחה"צ חופשיים. בשנים האחרונות נכנסתי בעל כורחי לתפקיד "האמא" בבית ומאז גיליתי את ההנאה שזה מסב לי. אני מאושר לצפות בשלישייה שלי גדלה לי מול העיניים. זה קשה ומעצבן וסזיפי ומורט עצבים ומשעמם ומנוון חושים, אבל זה עושה אותי שלם. יש מצב שכל זה הולך להשתנות בקרוב, אני מתכנן לפתוח בית קפה קטן במהלך השנה קרובה, אבל אני איש של בית. תמיד אהיה. אני גם חייב לשמור על האיזון הזה מכיוון שעבודתו של בעלי כרוכה בהרבה בנסיעות.

3
אלירן ארזי

17:30

צעקות וריבים גורמים לי לשלוח כל אחד לחדרו. אני במטבח שותה קפה מספר 3 ואחרון להיום. מכין ארוחת ערב. במצב אידיאלי אני מכין שתי מנות וסלט וכולנו יושבים לאכול יחד. בפועל מה שקורה היום הוא שכל ילד מקבל צלחת עם האוכל שהוא אוהב רק שיסתום כבר. בעלי ואני אוכלים בעמידה ומנשנשים שומר צלוי בתנור עם טחינה וסלט עגבניות חריף עם כוסברה. אני נשאר עם הפנטזיה על ארוחת ערב משותפת ומתנחם במחשבה שבשבת נאכל כולנו יחד סושי. מדברים מה היה היום, כולם נכנסים למלים של כולם, הקטנה נעלבת שלא נותנים לה לדבר, הבן מפיל את הפתיתים. אני נשאר עם הפנטזיה של משפחה מתורבתת ושקטה ומתנחם במחשבות על העתיד, לכשיגדלו קצת.

2
אלירן ארזי

18:30

זמן משפחה. תוך כדי שאני מסדר את המטבח ומחזיר אותו למצבו המקורי הילדים רוצים להשתולל. הם רצים בבית כמו שלושה משוגעים, נופלים וקמים. עושים לנו הופעה. מכסים את החתול בשמיכות. רוצים קינוח ושוב חוזרים למטבח, כולנו אוכלים שוקולד. יאללה מספיק, תעלו להתקלח.

20:30

יששששששששששששש! שקט בבית! הקטנים במיטות אחרי אינספור Daddy come say goodnight to me. הם מבינים כמובן עברית ואנגלית אבל יותר קל להם לדבר אנגלית ואני זורם איתם. יש פה ישראלים שלא מסכימים שהילדים יענו להם באנגלית. אני לא. שידברו איתי איך שבא להם. הם נולדו פה, מה אני רוצה מהם. הכל טוב. אוהב אותם בכל שפה. הגדולה קוראת בחדר, תיכף תרד לנשנוש אחרון לפני השינה. בימים כתיקונם אני נמרח מול הטלוויזיה עם או בלי הבעל, עם הסדרות שאנחנו אוהבים או עם איזה ספר עב כרס ("גבר מאוהב" של קרל אובה). צורך הרבה תוכן מישראל, אבל היום יש לי עוד ישיבה של ועדת האירועים של ארגון "בראשית". זה ארגון ישראלי הפועל פה במטרה לשמור על המורשת והחגים ישראלים. הערב יש ישיבה לקראת אירוע פורים, אחד האירועים הגדולים שלנו פה. קרנבל גדול של משחקים, תחפושות ויצירה. אני אחראי כמובן על האוכל. בכיף שלי.

1
אלירן ארזי

22:30

נעצמות לי כבר העיניים. מושך עוד קצת. אומר תודה וסליחה וטס הביתה, למיטה שלי, עם המשפחה שלי. נותן אוכל לחתול, עובר בין החדרים, אסיר תודה על כל מה שיש לי, ונכנס למיטה.

רוצים גם אתם להשתתף, לתעד יום בחייכם ולהיות אחד או אחת מעוד 365 ימים בחייהם של 365 אנשים? פנו ל-sivan.klingbail@gmail.com



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#