יום בחיי הרבה ד"ר מימי פייגלסון, מרצה לחסידות, "לימודי מוות" ועיצוב לוויות - עוד 365 ימים - הארץ

יום בחיי הרבה ד"ר מימי פייגלסון, מרצה לחסידות, "לימודי מוות" ועיצוב לוויות

משפיעה רוחנית, חזרה לירושלים אחרי 16 שנה בארה"ב, תלמידת ה"אישביצר", האדמו"ר מפיאסצנה ו"הגורו המחבקת". כל יום מוכרח להיות ראוי להיות היום האחרון

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
9
קרדיט: מימי פייגלסון
סיון קלינגבייל
סיון קלינגבייל

"אני הרבה האורתודוקסית הראשונה שהוסמכה לאחר השואה. הוסמכתי בידי הרב שלמה קרליבך. בהיותי רבה חרדית-חסידית-מודרנית-אנרכיסטית, יצרתי ועיצבתי את תפקיד 'המשפיעה הרוחנית' בבתי מדרש לרבנים קונסרבטיביים בארה"ב ב-2001, ולאחר מכן, מ-2017 בבית מדרש לרבנים ע"ש שכטר בירושלים. בין לבין אני מרצה בארץ ובעולם על חסידות ובתחום "לימודי מוות" (Death Studies) ועיצוב לוויות. לפני כשנה וחצי חזרתי מ'שליחות' שארכה 16 שנה בלוס אנג'לס. איך אני אומרת, אדם יודע שהוא רחוק מהבית כשאוקיינוס ויבשת מפרידים בינו לבין הבית שלו". 

"בגיל 8, בבת ים, כאשר שאלו אותי לאיזו עדה אני שייכת, השבתי: 'לעדת בני ישראל'. 47 שנה מאוחר יותר אני עדיין אוהבת את התשובה הזו יותר מכל. לפני שנסעתי לארה"ב נמנתי על מקימי בית המדרש "יקר" בראשות הרב מיקי רוזן ז"ל ושימשתי בו כמשנה למנכ"ל וראשת בית המדרש לנשים יחד עם הרב דוד זלר ז"ל. לימדתי חסידות בבית הספר לקולנוע 'מעלה' ופרסמתי ביקורות ספרים במוסף הספרים של עיתון 'הארץ' (על כך אני תמיד מודה למיכאל הנדלזלץ)".

היום של מימי פייגלסון הוא היום ה-49 בפרויקט עוד "365 ימים בחיים של עוד 365 אנשים"

06:30

האמבטיה שלי והמשקל שלי - אנחנו פותחים את היום יחד. אחרי תפילת "מודה אני", טקס העלייה על המשקל זוכה לכוונה רבה. לפני 15 שנה שקלתי 156 ק"ג אך אחרי ש"מכרתי" את המשקל שלי, לפני חמש שנים, הצלחתי לראות 88 ק"ג. איך "מוכרים" משקל? חברים ומכרים, יהודים ונוצרים, בודהיסטים ואתאיסטים, זקנים וצעירים, נרשמו אצלי כדי לקנות קילו ספציפי. כאשר הגעתי לקילו שלהם - הודעתי להם והם שלחו לי מחשבה חיובית כדי שאצליח במשימתי. אני לקחתי אותן איתי כשהלכתי לחדר הכושר. כשהושלמה המלאכה, הם נתבקשו להחליט כמה הקילו שלהם שווה בכסף ולתרום אותו לארגונים שמאכילים אנשים רעבים. גייסתי אלפי דולרים וכך אנשים רעבים זכו לאסוף את הק"ג שלי אליהם. מי אכל את הק"ג שלי? בתי ספר בגליל, עובדים זרים בתל אביב, חרדים בלוס אנג'לס ולהק אווזים שהגיע למשפחה בדרום אמריקה.

07:00

8
צילום: מימי פייגלסון

בוקר לחוץ. מכינה את המזון שלי. אני לא טיפוס של בוקר, לא מאמינה בבוקר ולא סולחת לאלוהים על יצירת הבוקר אחרי הערב. בפינה מחכה שקית הזבל. יש תלמיד שבכל שבוע אני מביאה לו את הקומפוסט שצברתי. ככה אני מרגישה שקצת פחות עירונית ממה שאני וחלומותי ללמוד ב"מקווה ישראל" בתיכון לא נקברו טוטאלית. יש משהו אינטימי מאוד בזבל, חשיפה גדולה מאוד בכך שאדם אחר רואה מה כן או לא אכלתי או איפה אני בזבזנית ולא אחראית בקניות שלי. למען האמת, לפעמים אני מתביישת בעודף המלפפונים הרקובים...

07:25

7
צילום: מימי פייגלסון

בבית המדרש לרבנים. ירח, נאוה, דני, יוס ואני לומדים יחד "הכנה לתפילה". בסמסטר הראשון למדנו והתכוונו על הרמב"ם ובסמסטר הנוכחי כל אחד הביא בתורו התכוונות חדשה. היום אנחנו יושבים על רבי נחמן מברסלב. זהו אחד הרגעים האהובים עלי ביותר: עבודת נפש בראשית היום, לפני שהולכים לאיבוד בסידור התפילה ויוצאים לכבוש את התלמוד. הברכה לדעת "מי ומי ההולכים" ביציאה למדבר מחזקת אותי.

09:15

6
צילום: מימי פייגלסון

סדר הבוקר מתחיל בניגון ותפילה ספונטנית לראשית הלימוד ואז החבר'ה נחלקים לחברותות. חשוב שקודם יתמודדו לבד עם התלמוד ועם שאלותיהם. בחברותא אחת יושבים יחד יליד דרום אמריקה, אורח תלמיד B.A מגרמניה וילידת הארץ. בחברותא אחרת יש בן קיבוץ עירוני, סבתא ורופאה. המרקחה הזו ממלאת את הלב. התלמידים כבר הודיעו שלמרות חופשת הסמסטר הם יבואו ללמוד גם בשבוע הבא!

14:00

5
צילום: מימי פייגלסון

על אף שיש לי משרד גדוש בספרים, אני מעדיפה לשבת כמה שיותר בבית המדרש עצמו. על השולחן אפשר לראות את התלמוד וספרים של שני אדמו"רי החסידות שמחיים את נשמתי: "מי השילוח" של ה"אישביצר" (הרב מרדכי יוסף ליינר) ותורת הרב קלונימוס קלמיש שפירא - האדמו"ר מפיאסצנה. האחרון ידוע מאוד בתורותיו מזמן השואה ("אש קודש"), אך אני אוהבת מאוד ללמד מתורותיו המוקדמות ("דרך המלך").

עוד דמות מעוררת השראה היא Amma (מאטה אמריטננדמאיי דווי), "הגורו המחבקת", הידועה במעשי החסד שלה. אנשים מגיעים אליה ועומדים בתור שעות כדי שתחבק אותם ותלחש על אוזניהם בשפת אימם "בתי היקרה או בני היקר". יותר מ־26 מיליון איש כבר זכו לחיבוק ממנה ובהם אני! היא מתנגנת באוזניות שלי ומשמשת עבורי השראה למנהיגות נשית. במקום רבנים לבושים בשחור המוקפים סביבם במעגלים של גברים, הרי ש-Amma היא אשה שעטופה לבן ומוקפת נשים בלבן. עבורי היא עדות חיה להנהגה רוחנית שעל אף שהיא עדיין נתפשת כבלתי אפשרית בעולם המערבי והפטריארכלי שבו אני חיה, הרי שבעולמו של אלוהים - המציאות הזו חיה וקיימת.

17:50

4
צילום: מימי פייגלסון

יוצאת מבית המדרש ל"יהלומים של ירושלים" - בתי העיר המוארים בלילה. זו מתנת חיי. הגעתי לארה"ב חודשים ספורים לפני שמגדלי התאומים קרסו. בראש השנה, ימים אחדים לאחר האסון הקשה, הרב קנפסקי שאל בדרשתו לפני שתקע בשופר: "אילו קמתם בבוקר וידעתם שזה יהיה יומכם האחרון, כיצד הייתם חיים אותו?". הרהרתי לרגע והשבתי לעצמי: "לא הייתי משנה דבר אחד בתוכן היום. כל יום מוכרח להיות ראוי להיות היום האחרון, אבל... לא הייתי עוזבת את ירושלים. אני מבקשת להחזיר את נשמתי למרומים מירושלים". ולכן, תלמידיי בלוס אנג'לס ידעו שכל יום שבו ראו אותי מסמן יום שאיני מאמינה שהוא יומי האחרון.

למען גילוי נאות: החזרה הביתה לישראל אינה קלה. תארו לכם שבזמן שנעדרתם מהבית - הוריכם עברו דירה. כשאתם נכנסים אליה, זה עדיין הבית של ההורים, עדיין אותם רהיטים מוכרים וכלי מטבח מזוהים, אך הכל אחרת. גם אני אחרת, החברים אחרים, המשפחה אחרת. מספרים, בבדיחות, שכאשר הוריה של הלן קלר רצו להעניש אותה, הם היו מזיזים את רהיטי הבית. מרגיש לי שירושלים הזיזה לי את הרהיטים.

3
צילום: מימי פייגלסון

20:20

סועדת עם חברת ילדות. גדלתי ברחובות ויש נאמנות רחובותית שלא נמוגה עם השנים. גם בבית הקברות האבות שלנו נחים קרוב זה לזה. תמונה צובטת. היא פרופסור מן המניין באוניברסיטה מכובדת. אני זוכרת את היום שבו אמרתי: "אם את יוצאת מבית המדרש היום, את תהיי ראש חוג בעוד 15 שנה. ואם תישארי כאן, את תחיי כל יום בתחושה שאת לא יודעת מספיק ולא טובה מספיק".

21:30

2
צילום: מימי פייגלסון

לפני שבועיים התרסק שעון שקניתי מנינתו של רבי חיים בן עטר - "אור החיים" הקדוש. חזרתי אליה כדי לקנות שעון חדש וכשהסתכלתי בעיניה, הסתכלתי בעיניים שהסתכלו בעיניים שהסתכלו בעיניים עד העיניים שלו. והוא זה אשר מבין ללבי כשהוא כותב על "אחים בחינת שורש נשמה אשר אותם יאהבו אהבת נפש". הוא מבין שכל הזמן אני מתנהלת עם שתי משפחות בעולם: המשפחה המולדת שלי והמשפחה הנשמתית שלי. בעזרת "אור החיים" הקדוש אני יכולה לומר שאני "אמא יחידנית למשפחה ברוכת ילדים רוחניים". לאורך השנים קיבצתי לי משפחה של יותר מתריסר ילדים רוחניים. עם חלקם, כמו עם ילדים ביולוגיים, אני בקשר יומיומי ועם אחרים לקראת החגים.

22:40

1
צילום: מימי פייגלסון

הדלת מחכה לי בשובי הביתה. תמונה אחת ציירתי בחו"ל, האחרת היא קולאז' שמתחיל עם אמא בהריון ומסתיים בהיותי בת 35. זו עבודה שנעשתה כהכנה לתפילת מנחה, כשאיפה לרכוב על גלי החיים. זהו חלום שמחכה להתממש. לילה טוב!

רוצים גם אתם להשתתף, לתעד יום בחייכם ולהיות אחד או אחת מעוד 365 ימים בחייהם של 365 אנשים? פנו ל-sivan.klingbail@gmail.com

סיון קלינגבייל
סיון קלינגבייל |עוד 365 ימים

365 אנשים מתעדים כל אחד בנפרד יום אחד מחייהם. הבלוג מאפשר חשיפה לקריירות של אנשים אחרים, לאורח החיים של ישראלים ממקומות שונים ולדרכים המגוונות שבהן אנשים בוחרים לחיות.

אני סיון קלינגבייל, פעם עורכת מגזין TheMarker והיום מגישה בערוץ 10 ועיתונאית. מנסה כבר שנים להבין למה אנחנו קמים כל בוקר והולכים לעבודה.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ