יום בחיי יונת יהלום, השיטה הבדוקה שתעיר את הילדים בבוקר - מסאז' - עוד 365 ימים - הבלוג של סיון קלינגבייל - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יום בחיי יונת יהלום, השיטה הבדוקה שתעיר את הילדים בבוקר - מסאז'

בת 44, אם לשלושה, מורת תיכון ומורה פרטית לבעלי הפרעת קשב. סובלת בעצמה מ-ADD אך מתמודדת עם זה בהצלחה (גם אם זה אומר לקום שעתיים קודם)

תגובות
00
יונת יהלום

"מי אני? שמי יונת יהלום, בת 44, מורה לאמנות ולחינוך מיוחד. גרה בקיבוץ בית אלפא. נשואה לאלון + שלושה: גל (10), עומר (6.5) ומעיין (2). מלמדת בבתי ספר על-יסודיים בבית שאן ובחדר העבודה הסמוך לביתי אני משמשת כמורה לאסטרטגיות למידה עבור ילדים, נוער ומבוגרים עם קשיי למידה או הפרעת קשב".

"את השבוע אני מחלקת לשניים: בימי החול אני מורה מן המניין - בגרויות, מתכונות, מצגות, עיניים מזוגגות במקרה הטוב ותלמידים רדומים במקרה הפחות מחמיא. בימי שישי ופעם בשבוע בערב אני מקבלת תלמידים לשיעורים פרטיים. כל תלמיד מביא איתו אישיות, צרכים ויעדים שהוא מגדיר לעצמו. רובם ככולם עם הפרעת קשב כזו או אחרת, שבטעות הוגדרה "לקות למידה" או הפרעת התנהגות. בגלל הפרעת הקשב, יש אנשים שצוברים פערים כל כך משמעותיים עד שהסביבה חוששת שרמת האינטליגנציה שלהם נמוכה מהנורמה".

"גם אני עם הפרעת קשב (ADD), ולכן קל לי להבין את הלך המחשבה של תלמידָי. אני חיה עם ההפרעה בשלום אחרי עבודה אינטנסיבית על עצמי, בעזרת כלים שרכשתי כמורה. ההפרעה לא נעלמת, ואני לומדת לשלוט בחיי למרות הקושי".

היום של יונת יהלום הוא יום ה-52 בפרויקט "עוד 365 ימים בחיים של 365 אנשים".

 

05:30

השכמה עם שעון מעורר תמיד באמצע החלום. לוקח לי לפעמים 20 דקות עד שאני יוצאת מהמיטה, אחרי שהתאוששתי מההלם וחשבתי על כל מה שצריך או לא צריך לחשוב עליו בתחילת היום.

05:50

"ישיבה". בודקת מיילים, מתעדכנת ב"הארץ", שוטפת עיניים במתכונים שאכין רק בעוד כמה חודשים.

06:00

אופס, שוב מאוחר. שוב לא הספקתי להכין מראש ביצים קשות ושוב לא שאלתי את הילדים מה הם רוצים שאכין להם לארוחת הבוקר. ועדיין לא צחצחתי שיניים.

8
יונת יהלום

06:30

בגלל הפרעת הקשב יש לי קשיי התארגנות שבאים לידי ביטוי במצבים של חולשה (הלם ההתעוררות למשל). בגלל שאני מודעת לקשיים האלה, אני קמה שעתיים לפני שהילדים יוצאים מהבית, וזה עדיין לא מספיק לי.

מעירה את הגדולים, ממשיכה להכין את ארוחת הבוקר, מטלטלת את הבנים שוב כדי שהחלום ייצא ותיכנס התודעה. לפעמים הדבר היחיד שעוזר הוא מסאז' אישי לכל אחד. הם גם מבקשים שאגרוב להם את הגרביים כי זה אף פעם לא יוצא להם טוב, והתפר מפריע להם בנעליים.

את הקיבוץ, בו נולדתי, עזבתי לפני כ-20 שנה. חזרתי אליו כדי לגדל בו את ילדיי ולבנות בו את ביתי. כרגע, אנחנו גרים בדירה קטנה, הכוללת שני חדרי שינה, סלון, וחדר שירותים-מקלחת אחד (מה שעושה את ההתארגנות של הבוקר למאתגרת במיוחד).

06:45

התיקים מוכנים ואפילו הספקתי להחליף מים בבקבוקי השתיה ולא להתבלבל בין הארוחות. כל אחד יקבל את שלו. יום חג היום. אחרי שהם ייצאו, בטח אזכר בבגד נוסף שרציתי לתת או משהו שרצינו לומר על נעליים עמידות למים כי יורד גשם. אני אף פעם לא זוכרת הכל. כשזה חשוב, אני מכינה לעצמי רשימת מטלות. בבקרים יש כל כך הרבה בלתמ"ים שאף פעם לא הכל מושלם.

07:30

סבא בא לקחת את הגדולים להסעה לביה"ס. מעמיס את שניהם על הקלנועית ונפרד מהם כ-100 מ' מהבית, בתחנת האיסוף. זו שגרה מאז שחזרנו לגור בקיבוץ לפני שש שנים. כל בוקר סבא, בן 80+, מתייצב כמו שעון שוויצרי שאף פעם לא מתקלקל. רק אנחנו לפעמים מזייפים.

7
יונת יהלום

07:45

קנינו לאחרונה רכב חשמלי לנסיעה בתוך הקיבוץ במחיר אסטרונומי שלא מתיישב טוב עם המשכנתא, שכר הלימוד ושתי המכוניות הפרטיות. הרגשתי שאני חייבת את זה כי יש לנו המון הובלות בתוך הקיבוץ - חוגים, פיזור ואיסוף מהמסגרות וקניות. אז לפעוטון הקטנה ואני נוסעות בכיף, אפילו בגשם, כמעט עד הדלת.

6
יונת יהלום

08:10

יוצאת לעמל יומי. היום אני מלמדת במסגרת ייחודית המיועדת לתלמידי תיכון שלא מצאו את מקומם במסגרות רגילות. נהנית מכל רגע כי המסגרת קטנה ויש קשר אישי עם התלמידים. מחייכים, מתחבקים, צוחקים לפעמים, כן - גם צועקים פה ושם. שני הצדדים. מקום של אהבה והרבה רגשות, בעיקר קיצוניים.

אני מתחילה את השיעור עם שליש ממצבת התלמידים. בהמשך יגיעו עוד. אף פעם לא יוצא לי ללמד את כל הכתה. אבל יש בזה גם משהו מרגיע. אף אחד לא מושלם, לא אני ולא התלמידים, וכך גם מערכי השיעור שלי - גמישים ומבוססים בעיקר על חזרתיות ותזכורות.

10:00

טלפון מהבן האמצעי. הוא מרגיש לא טוב ומבקש לחזור הביתה מוקדם. אני מבטיחה שאעשה מאמץ לקצר את היום וממשיכה ללמד עד 12:00.

12:00

לכל מורה מן המניין יש שעות שבהן הוא רשאי להכין מערכי שיעור ולבדוק מבחנים במסגרת ביה"ס. ניתן להעביר אותן מיום ליום במקרה הצורך. אז במקום להישאר בביה"ס, אני מקצרת את היום.

12:15

החמוד שלי שמח לראותני ומקבל את פני בחיוך ובחיבוק. הוא רואה ציור של פיצה על ספר ילדים שזרוק באוטו, ומבקש שנחפש מסעדה שמכינה פיצות. אני נעתרת ברצון. יושבים בבית הקפה של העמק ומזמינים פינוקי צהריים.

15:00

יורד מבול בחוץ, והמתוק שלי כבר עמוק בתוך אחד מהמסכים מערפלי החושים. אני מחליטה לעשות איסוף חפוז של שני האחרים, תוך כדי רוח של 50 קמ"ש, גשם ושלוליות. כמו כל אשה, אני מנסה לתמרן בין קריירה, הגשמה עצמית ואמהוּת ותמיד בתחושה של "תפסת מרובה לא תפסת". הקריירה תמיד בחוסר של כמה אחוזי משרה, ההגשמה נעה בין השיעורים הפרטיים לבין האמהות, והאמהות תמיד בתחושת פיספוס ורגשות אשם. 

יש לי סדרי עדיפות והם אלה שמאפשרים לי להירדם בלילה עם כמה שפחות תחושת החמצה. לא תמיד זה מספיק, אבל לרוב זה עוזר. מה בתחתית סדר העדיפויות שלי? למדתי ללכת לישון כשהכיור מלא ולשטוף את הרצפה רק כשמתאים לי. במקום זה, אני שומרת על סדר ונקיון ומטאטאה לפעמים. זה עושה את העבודה. הבית נראה מטופח, גם אם הוא לא.

15:30

מרגישה סופר-אמא. הצלחתי לאסוף את כל הגוזלים יבשים לקן. כולם רגועים, מרוצים, יבשים ושותים תה קינמון עם המון דבש.

5
יונת יהלום

18:00

הספקתי לחתוך רבע מהמתכון של המרק הכתום שאני מפנטזת עליו כבר שבוע, אבל צריכה לאסוף את הגדול משיעור גיטרה.

4
יונת יהלום

18:30

המרק יחכה למחר. גיסתי, שתחייה, מארגנת יום הולדת ספונטני לשני התאומים המדהימים שלה ומזמינה את כולם לפיצה אצל אמא שלי. ברור שנבוא. הרֵי מרק אין. תורמת את חלקי עם ארוחת-מזָווה וקפואים: פסטה, רוטב בזיליקום מטבליות קפואות ושמן זית, רוטב עגבניות מקופסה + בצל מטוגן קפוא + כף שקדיה, אפונה עדינה מהפריזר למיקרו. אני בשלנית מעולה, אבל רק כשיש לי זמן.

3
יונת יהלום

20:00

חוזרים הביתה. הבנים בדילוגים בין השלוליות, הקטנה ואני ברכב החשמלי. בעלי עוזר לזרז את החבר'ה למקלחות, ומנסה להשחיל תוך כדי גם זמן איכות, לפחות עם חלקם.

21:00

יושבת עם הילדים בחדר, ומחכה שיסיימו את כל השאלות, ההבהרות, הבקשות והסיפורים. ברקע שומעת את הטלפון שלי מצלצל - מקווה שלא הפסדתי משהו חשוב.

2
יונת יהלום

21:45

בודקת את הטלפון ומבינה שהתלמידה שלי, בחורה מקסימה בת 30, חיכתה לי מ-21:00 בגשם ובסוף הבינה שלא אגיע לשיעור. זו פעם שנייה שאני מפספסת שיעור איתה בגלל לו"ז משוגע ומשובש. חשה אשמה, מתביישת, מתקשרת ומתנצלת. דבר לא יכפר על הברזה של מורה פרטי, ועוד בלילה גשום. צרות של עצמאיים...

22:30

1
יונת יהלום

הכיור נקי (בעלי המלאך עשה לי הפתעה), הכביסה נקייה והילדים ישנים. השינה היא הדבר הקדוש ביותר בבית שלנו. כל אחד משתדל לישון כמה שיותר, אבל אף אחד לא מצליח להירדם בזמן. גם לא בִתי בת השנתיים שנרדמת לרוב ב-22:00. רק המצפון שלי עובד שעות נוספות, הפעם בגלל עבודה.

שולחת שוב הודעת התנצלות אחרונה בוואטסאפ, הפעם עם אימוג'ים חמודים והמון הסברים. היא סלחה לי מזמן. אני לא. מתנחמת בכך שלפחות באגף האימהוּת הייתי בסדר היום.

רוצים גם אתם להשתתף, לתעד יום בחייכם ולהיות אחד או אחת מעוד 365 ימים בחייהם של 365 אנשים? פנו ל-sivan.klingbail@gmail.com



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#