יום בחיי אסתי שושן, אין קופסה לכל הזהויות שלי אבל סה"כ "אשה כשרה" - עוד 365 ימים - הבלוג של סיון קלינגבייל - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יום בחיי אסתי שושן, אין קופסה לכל הזהויות שלי אבל סה"כ "אשה כשרה"

בת 41, אם לארבעה, מנכ"לית תנועת "נבחרות" לייצוג נשים בחברה החרדית, האסקפיזם שלה מתבטא בדחף מוזר לכתוב שיר

תגובות
00
אסתי שושן

"שמי אסתי שושן, נשואה למימון, מנהל חנות אונליין ליודאיקה וסופר סת"ם, ואם לארבעה ילדים: דוד, בן 21, לוחם בסיירת גולני; חני, בת 19, בשירות לאומי; אריאל בן  17 וחגי בן 15, תלמידי ישיבה. בת 41, גרה בפתח תקווה. מייסדת ומנכ"ל תנועת "נבחרות" הפועלת לייצוג, שוויון וקול לנשים בחברה החרדית. מכירים אותנו גם בסיסמה "לא נבחרות, לא בוחרות" שהגיתי לפני כשש שנים על היעדר הייצוג לנשים במפלגות החרדיות".

"אני תסריטאית ובמאית, כותבת, יוצרת, מעצבת, מכורה לאמנות, למלים, לשירה, לציור. חיה בתחושה תמידית של חוסר זמן לעשות את כל מה שאני שואפת. לא החלטתי אם אני ימנית או שמאלנית. הזהויות הברורות שלי הן מזרחית, חרדית ופמיניסטית כמיטב יכולתי. האמת היא שאני לא מוצאת שום קופסה מתאימה לתוצר הזהויות הזה וטוב שכך. יש אנשים שזה מפריע להם. בגדול, אם הייתי פחות כנה - חיי היו קלים יותר. אבל אני לא יודעת להיות משהו אחר".

היום של אסתי שושן הוא היום ה-62 בפרויקט "עוד 365 ימים בחיים של 365 אנשים"

 

08:30

קמה באיחור לא אופנתי ולא פוטוגני בעליל, על אפו וחמתו של השעון המעורר שמציק לי מ-05:00. הוא יודע שזה לא יעזור לו. מבלה עוד חצי שעה במיטה להתאפסות ולתשובות מהירות למיילים, וואטסאפים ובקבוצת הפייסבוק "פמיניזם חרדי" שאותה אני מנהלת. היום זה יום גדול: ערב נשיק קבוצת מנהיגות חדשה של נשים חרדיות שתגענה מכל הארץ. נשים שרוצות לעשות שינוי ולהיות נוכחות בעשייה הציבורית-חברתית. חלק לא מבוטל מהן רוצות ממש ליטול חלק בעשייה הפוליטית למרות הדלתות הסגורות של הפוליטיקה החרדית.

עד לפני שש שנים ערכנו מפגשים במקומות סודיים. פחדנו כל כך לחשוף את העובדה שיש לנו דעות וביקורת. כיום, למרות מחירים לא פשוטים ששילמתי, כולל מציאת מסגרות לימוד תורניות חלופיות לילדים, ניכור והדרה מבית ומחוץ, הרעיון קונה לו עוד ועוד תומכות ממעגלים חדשים ולא מוכרים. במחזור השני של עתודת המנהיגות החרדיות, פרי שיתוף פעולה שלנו עם ויצ"ו, יהיו 25 נשים.

09:00

ארוחת הבוקר שלי מורכבת כבר כמה שנים מפירות. שמתי לב שזה ממש עושה טוב לגוף ולנפש. עושה עוד סיבוב של הודעות ברשתות החברתיות וזה מוציא אותי מפוקוס. אני מנהלת יחסי אהבה-שנאה את הסמארטפון שלי. חיי תלויים בו, הוא השליט הבלתי מעורער של הקיום שלי, וכמו דיקטטור רב חסד, אי אפשר איתו ואי אפשר בלעדיו. הדבר היחיד שעשיתי נגדו זה לבטל התראות לכל האפליקציות. נטרלתי גם את ה-VV הכחול בוואטסאפ אז אנשים חושבים שאני סנובית. אני לא, פשוט מתגוננת מהרעש כדי לא להתמזג סופית עם העולם הווירטואלי. מוזגת קפה לספל הקבוע שלי שמזכיר לי שבסך הכל אני אשה כשרה.

09:45

מוודאת שמפזר החום לידי. בחורף אני מסניפה אוויר חם באופן אובססיבי. צריך להתחיל לעבוד והאמת שאין לי מושג מאיפה להתחיל.

10:00

כמנכ"לית, מחכה לי מחר יום של תשלומי ספקים ואני צריכה להיערך אליו כבר מעכשיו. הילה, מנהלת הפרויקטים שלנו, שולחת לי את כל החשבוניות ומעדכנת אותי בדברים נוספים. חוץ מזה, יש לי סדרה על הראש ואני צריכה להתקדם בכתיבת התסריטים שלה. זה השלב שבו אני מתחילה לאבד את זה מרוב עומס וצריכה לברוח. האסקפיזם שלי הפעם מתבטא בדחף מוזר לכתוב שיר. בלילי משפטים מסתחררים לי בראש. עוזבת את הכל, לוקחת התחלה של רעיון שקבור בערימת המזכרים שלי בטלפון ומתחילה לעבוד. זה שואב אותי.

11:00

מסיימת את השיר, הוא פחות או יותר לשביעות רצוני. הוצאתי את מה שהיה לי לומר. מנקדת אותו במהירות ומעלה לפייסבוק. אנשים אוהבים את זה. אני מתחזקת חלום על ספר שירה אבל לא מגיעה לזה עדיין.

12:00

נכנסת לחדר העבודה שלי. בודק'ה קטן על רבע מרפסת. עושה קצת סדר, משליכה לפח ניירות שעבר זמנם, נתקלת בטופס אגרה לרשם העמותות. ככה זה, את רוצה לשנות את העולם והעולם מתחיל להטביע אותך בניירת. אולי אהיה נחמדה ואכין צהריים, הרעב מתחיל להציק.

12:30

נכנסת למטבח וריח תבשיל מנחם מקדם את פני. האיש שלי הקדים אותי (שוב) והעמיד סיר לשון ברוטב פטריות על הגז. שנינו עובדים מהבית וכמעט לא רואים אחד את השנייה. תמיד יש לנו בהקפאה בשרים מבושלים עד מחציתם, כך שפשוט מכינים רוטב, מוסיפים וזה מרגיש הכי טרי ועכשווי. אני לא אקבל את אות אשת החיל בגלגול הזה.

8
אסתי שושן

13:00

יושבים לאכול. נשאר חומוס שהכנתי לשבת וסלט כוסברה חריף. מוזר לי לשבת לאכול רק שנינו באמצע יום של חול. לא מבינה איך קרה שכל כך מהר גדלו הילדוד'ס שלנו. מתכננים את מבצע צביעת הבית הקרב עלינו לכלותינו לקראת פסח. בניגוב רוטב אדום ננוחם.

7
אסתי שושן

14:15

צריכה להתארגן ולהתלבש לפתיחה החגיגית. כמו תמיד מרגישה שאין לי מה ללבוש, לא משנה כמה הארון עמוס. הבלאגן מזכיר לי שפסח מגיע, ואני אנה אני באה. מדחיקה כמו תמיד. מחליטה ללכת על בטוח: אאוטפיט קלאסי של שמלה שחורה עם שרוולים גדולים שקניתי לאחרונה אונליין. רוב המלתחה שלי הגיעה אלי בטיסה מאיזושהיא נקודה בעולם, כמעט לא נכנסת לחנויות. גרביון לייקרה חצי שקוף ומצוותת לזה נעלי קטיפה אדומות עם עקב ידידותי. סוף סוף נפרדת מנעלי הבית הצמריריות.

15:00

יוצאת לתל אביב. מעמיסה באוטו את הרול-אפ של הארגון שלנו. מתפללת בשקט שהכל יצליח היום, שכולן תגענה בזמן, שהקבוצה תתגבש, שאמצא את המלים הנכונות, שהחלומות של כולן יתגשמו, שאצליח להיות שליחה טובה עבורן. ברדיו מתנגן I will survive כאילו בהזמנה משמיים - שנה לא קלה של מאבקים מבית ומחוץ כמעט הכריעו את הארגון הקטן שלנו.

5
אסתי שושן

16:15

הנשים הראשונות מתחילות להגיע והכיבוד נפרש על השולחנות. אני יודעת שהאחריות על כתפיי גדולה. אני יודעת עם אלה קשיים הן תצטרכנה להתמודד, למדתי על בשרי את המחיר שמשלמים אנשים, ובמיוחד נשים, שמזהים עוולות וחפצים בתיקון. במגזר שלנו זה כמעט בלתי נסלח וכביסות מלוכלכות משאירים בבית.

17:00

מינגלינג ראשון בפינת הקפה והפחמימות המעוצבות. אני אומרת כמה דברי פתיחה ומקריאה את השיר שכתבתי הבוקר. הוא בול במקום. אני קצת בלחץ אבל הילה, שהיא בוגרת המחזור הקודם, מטביעה אותי באופטימיות התמידית שלה.

2
אסתי שושן

17:45

הפסקת קפה וכל נשות הצוות, החרדיות והחילוניות, נעמדות לצילום משותף.

4
אסתי שושן

19:00

הנשים חוזרות למעגל. זמן קבוצה. לכל אחת יש דקה בלבד להציג את עצמה. אני מדמיינת סיטואציה מופרעת שבה הנשים האלה יושבות מול מנהיגי הציבור החרדי ומשמיעות באוזניהם את מה שהן אומרות כאן. בכל פעם אני מתייסרת מהמחשבה שהאטימות של ההנהגה הגברית למצוקות הנשים כל כך גדולה, שהם אפילו לא מנסים להטות אוזן ולהקשיב. הם מצהירים בקול רם שנשים חרדיות "אמיתיות" יודעות את מקומן. המחשבה הזו מעציבה אותי.

3
אסתי שושן

21:00

אני מתעכבת עוד מעט בחנייה של ויצ"ו כדי להעלות לפייסבוק רשמים ראשונים ותודות. מלאכת התיוג מתישה לי את כריות האצבעות, אבל זה חשוב לתת קרדיט לכולן.

22:00

מגיעה הביתה גמורה מעייפות טובה. חגי הגיע כבר, הכין שיעורים ואכל. הוא מכור לאיזה משחק בטלפון שהשד יודע מהו. קולטת שאני חופרת לו. אם תשאלו, הוא בכלל לא שם לב שצילמתי אותו.

1
אסתי שושן

23:00

יושבת על המחשב להכין את קובץ התשלומים למחר. המספרים מתערבבים לי מול העיניים. אחרי כשעה וחצי של עבודה קולטת שאני נרדמת על המחשב. הלילה קורא לי לישון.

רוצים גם אתם להשתתף, לתעד יום בחייכם ולהיות אחד או אחת מעוד 365 ימים בחייהם של 365 אנשים? פנו ל-sivan.klingbail@gmail.com



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#