יום בחיי טלי סטולובי, דרך הבגדים אני יכולה לגלות הכל על אשה

בת 38, אם לשניים, פנתה לדרך עצמאית אחרי שנים של עבודה בבית חולים פסיכיאטרי וכיום עוסקת ב"סטיילינג תרפי"

סיון קלינגבייל
סיון קלינגבייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
00
קרדיט: טלי סטולובי
סיון קלינגבייל
סיון קלינגבייל

"אני טלי סטולובי, בת 38, אמא של יונתן ועלמה, אשתו של איתי, גרה בפרדסיה. דוקטור לעבודה סוציאלית. לאחר שנים של עבודה במשרד הבריאות, פיתחתי תחום שנקרא "סטיילינג תרפי" וכעת אני עובדת כעצמאית".

"אני מנחה סדנאות, קבוצות וקורסים לנשים ולנערות על שינוי בחיים דרך הבגדים שלהן. כשאני מדברת עם אשה על הבגדים שלה, אני יכולה לגלות עליה כמעט הכל ולעזור לה לפרוץ דרך מהמקום שבו היא תקועה. זה בעצם סוג של טיפול נפשי דרך בגדים. אני עושה את זה היום גם עם גייז וטראנסיות ובמרכז לנפגעות תקיפה מינית. יש קשר בין איך שאנחנו מתלבשים לאיך שאנחנו חושבים ומרגישים. שלא כמו בסטיילינג של מדורי הרכילות, אני לא הופכת נשים ליפות יותר - אני עוזרת להן להיות מחוברות יותר לעצמן. לצאת מהתבניות ומהצורך לרצות, שמתבטא לא לאחת באופן בו הן מתלבשות".

היום של טלי סטולובי הוא היום ה-64 בפרויקט "עוד 365 ימים בחיים של 365 אנשים"

07:00

כמו בכל יום חורפי, תהליך היקיצה של ילדיי הוא מסע שכנועים לצאת מהפוך. הבוקר איתם אינטנסיבי, אבל אני מצליחה לשמור על טקס אחד קבוע שלי, כוס מים עם לימון סחוט מהעץ. חמוץ וטוב.

08:05

היום איתי לוקח את הילדים לבית הספר. אני לא מבזבזת שנייה ופונה לקפה ולארוחת הבוקר באופן מיידי. עוברת על כמה מיילים ונכנסת לקובץ התכנון השבועי שלי. תיכף יוצאת לפקקים, בדרך לדיי ג'וב שלי - המכללה לחברה ואמנויות.

8
צילום: טלי סטולובי

09:00

דוהרת לכיתה. כן, אני המרצה שמאחרת לשיעור של עצמה. הסטודנטיות מקבלות אותי בחיוך. אני אוהבת את הקבוצה הזו. מעבירה רק שיעור אחד היום, קורס על מודלים ותיאוריות של שינוי. הוא עוסק בפסיכולוגיה של השינוי - למה חלק מהאנשים מצליחים לעשות שינוי בחיים ואחרים נכשלים ומה צריך לעשות כדי לעשות שינוי חיובי.

11:00

מגיעה ללב השרון, בית החולים הפסיכיאטרי שבו עבדתי כתשע שנים. מעבירה סדנה של סטיילינג תרפי לצוות. זאת לא סתם סדנה. ההחלטה לעזוב את לב השרון היתה דרמטית מאוד עבורי וקרתה בעקבות שינוי שאני עצמי עברתי. הייתי צריכה אומץ רב לצאת מהקהילה המקצועית שצמחתי בה לדרך אחרת שמביאה את הקונספט של סטיילינג לעולם הטיפול. כשאני יוצאת מהרכב אני פוגשת את יהודית, שהדריכה אותי שנים כעובדת סוציאלית צעירה. היא מחבקת אותי ונותנת לי את ברכת הדרך. אני מרגישה שאני נכנסת לאולם ההרצאות ברגל ימין.

7
צילום: טלי סטולובי

12:30

הסדנה הסתיימה. הופתעתי מכמה שנהניתי. ראיתי פנים מוכרות והעברתי להן את החומרים שלי בשפה שלי, והן הבינו וזרמו. כמה טוב להיות נאמנה לעצמי ולהרגיש שזה עובד. לא תמיד זה ככה. יש ימים שאני שואלת את עצמי למה בחרתי בעבודה הזו.

5
צילום: טלי סטולובי
6
צילום: טלי סטולובי

12:45

עומדת ברמזור בדרך ליעד הבא. אוכלת תפוח ומפנטזת על קפה טוב. מצלצלת ליונתן לוודא שחזר הביתה בשלום ומצא את השניצל והפירה שמחכים לו.

13:00

מגיעה לתיכון בני דרור. נערות בנות 14 מתכנסות לקבוצה. בכל פעם שאני נכנסת בשער התיכון אני מרגישה שחזרתי בזמן ונזכרת כמה זה קשה להיות בת 14. לא פשוט לי לעבוד איתן וגם להן לא פשוט עם עצמן. אני צועדת במסדרון, נושמת עמוק ומזכירה לעצמי את המנטרה שלי: "להכניס אהבה". המנטרה הזו מזכירה לי שאם יהיו אהבה ופרגון - נצליח לעבוד ולייצר את הקסם, ואם לא - זו תהיה השעה וחצי הארוכה בחיי. גם זה קורה.

הנושא היום הוא עולם הצבע והרגש ואני מבקשת מהן לצבוע מעיל של תעוזה ומעיל של ביטחון. חלקן מוכנות לשתף פעולה, האחרות מעדיפות לדבר על האינסטגרם. המטרה שלי היא לפתח אצלן חשיבה ביקורתית כלפי הציפיות של החברה מהן והלחץ שהן מפעילות אחת על השנייה להתלבש אותו דבר ולהתנהג אותו דבר. לעזור להן לצאת מהחשיבה הצרה והחונקת.

15:00

בבית. עולה לשיחת סקייפ עם מעין קרת אחרי ששאבתי שאריות של סלט עדשים מאתמול. ארוחת צהריים מפנקת? לא היום. את מעין הכרתי לפני שנה ואנחנו משתפות פעולה במסגרת המיזם שלה לעידוד דימוי גוף חיובי אצל נשים ונערות.

4
צילום: טלי סטולובי

16:00

דוהרת לרכב כדי לאסוף את עלמה מהצהרון, רווית רגשות אשם כרגיל. אימהות וקריירה לא הולכות ביחד, אבל אני כבר לא מסוגלת לעשות את זה אחרת. היו שנים שוויתרתי, עבדתי בלב השרון ובשעה 14:00 כבר הייתי בבית. זה לא גרם לי אושר. השינוי שעשיתי לא היה רק מעבר משכירות לעצמאות אלא גם פריצת דרך מחשבתית לגבי מה שאני רוצה, יכולה ומסוגלת לעשות בחיי. עכשיו אני הבוסית של עצמי, רוב הזמן.

3
צילום: טלי סטולובי

16:15

שעות אחר הצהרים היום, כמו ברוב הימים, מוקדשות לעלמה ויונתן. בין הכנת שיעורים והסעה לחוג אני מנסה להבין למי בכיתה יש יום הולדת מתי, אילו מתנות לקנות, מה הסידור השבועי של המערכת והם ליונתן יש מבחן השבוע. מידי פעם שולחת הודעה לחברותיי, שנמצאות במצב דומה בשעות הללו. מתכתבת עם חברה שלי הדר. ביולי נטוס לניו יורק וזו תהיה פעם ראשונה שלי בחו"ל עם חברה מאז 2001 (עובדה מזעזעת).

19:30

המקלחות וההשכבה של הילדים הן גם הזמן שלי להתכונן לדבר הבא, פגישה לילית אצל העורכת כרמל.

2
צילום: טלי סטולובי

20:30

מגיעה לבנימינה. קר וגשום והכי בא לי לשקוע במיטה אבל מתרגשת. כרמל, עינת המעצבת ואני יושבות על פינישים אחרונים לספר שלי. כרמל מפנקת בעוגיות ותה. ב-22:30 אני נשברת ומנקרת כל הדרך הביתה. לילה טוב!

1
צילום: טלי סטולובי

רוצים גם אתם להשתתף, לתעד יום בחייכם ולהיות אחד או אחת מעוד 365 ימים בחייהם של 365 אנשים? פנו ל-sivan.klingbail@gmail.com

סיון קלינגבייל

סיון קלינגבייל | עוד 365 ימים

365 אנשים מתעדים כל אחד בנפרד יום אחד מחייהם. הבלוג מאפשר חשיפה לקריירות של אנשים אחרים, לאורח החיים של ישראלים ממקומות שונים ולדרכים המגוונות שבהן אנשים בוחרים לחיות.

אני סיון קלינגבייל, מגישה לשעבר בערוץ 10 וכיום עיתונאית עצמאית, כותבת ב"הארץ" וב"דה מרקר" ומנחה. מנסה כבר שנים להבין למה אנחנו קמים כל בוקר והולכים לעבודה.

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ