יום בחיי גפן מירון, להקה בחו"ל צריכה בייביסיטר (ולא לנגנים) - עוד 365 ימים - הבלוג של סיון קלינגבייל - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יום בחיי גפן מירון, להקה בחו"ל צריכה בייביסיטר (ולא לנגנים)

בת 29, גרה בתל אביב, מלווה סיבוב של TheAngelcy באירופה ואחראית על בנם של אחת הנגניות ומנהל המסע. ואיך זה קשור לג'נוסייד? וואלה, קשור

תגובות
10
גפן מירון

"שמי גפן מירון, בת 29, גרה עם אורי והחתולים יוסי ופרחיה בשכונת פלורנטין שבתל אביב. סטודנטית לתואר ראשון בפסיכולוגיה. בימים אלו מלווה מסע הופעות של להקת TheAngelcy ברחבי אירופה. אורי חבר בלהקה. אני משמשת כעוזרת הפקה וכבייביסיטר לפיטר, בנם של מאיה וגיל (חברת להקה ומנהל סיבוב ההופעות). המסע יימשך חודש וחצי ואני הצטרפתי לשבועיים הראשונים.

היום הלא שגרתי של גפן מירון הוא היום ה-74 בפרויקט "עוד 365 ימים בחיים של 365 אנשים"

 

08:00

השעון המעורר של אורי מצלצל. שנינו יודעים שאם זה היה תלוי בי - היינו זוכים לעוד שעת שינה מתוקה. קמים באינגולשטאט, גרמניה. כל יום מחליפים עיר ובית מלון. הפעם זכינו לבלות במלון בשם "בוואריה" למשך שני לילות רצופים. פתאום יש תחושה של מוכרות, אפשר להנהן בחביבות לבחור בלובי. מתארגנים, סוגרים מזוודות ויורדים לאכול ארוחת בוקר.

08:45

אוספת לצלחתי דגימות ממיטב הבופה הגרמני: פרוסת לחם, מקושקשת, פרוסת עגבניה עייפה. מוצאת את רותם (חבר בלהקה) ומתיישבת לידו. מציצה בפלאפון ונזכרת שצריכה להחזיר שיחה לאמא. רותם הוא שועל ותיק במסעות כאלה ואני שואלת אותו מה תדירות השיחות שלו עם אמא. "לפעמים בימי שישי אנחנו מתכתבים", הוא מודה ומעלה רעיון: ליצור חולצות שכתוב עליהן "Call Your Mom". אני חושבת לעצמי שזה תמיד יהיה רלוונטי למישהו.

09:15

יוצאת החוצה ומתקשרת לאמא. קפוא בחוץ, שתי מעלות.

09:40

בלו"ז רשום "Lobby Call" שזה אומר שכולם מתאספים עם המזוודות בלובי. העמסת הציוד היא סאגה בפני עצמה. גיל, שהוא גם הסאונדמן, מוביל מדי בוקר את המבצע. לכל מזוודה וכלי נגינה מקום משלו וגיל עולה ויורד מהוואן, כשסביבו יתר חברי הלהקה עוזרים. מאיה מרגישה לא טוב ופיטר מתרוצץ שמח ומאושר. אני פוקחת עליו עין.

9
גפן מירון

10:00

הכל הועמס. סריקות אחרונות בחדרים, כולם חגורים, נפרדים מאינגולשטאט ויוצאים לדרך. אני בוהה בחלון ויודעת שלא אוכל לחכות עוד הרבה, תיכף אקח ריטלין ואתחיל לכתוב את העבודה בקורס על ג'נוסייד. יצאתי לסיבוב ההופעות הזה מתוך ידיעה שאצטרך ללמוד בדרכים, לא לקחתי בחשבון את הבחילה בזמן הנסיעה.

11:30

עצירת קפה ופיפי. אורי סיפר לי שבעקבות ניסיון מר מסיבובי הופעות קודמים, הוחלט שלא משנה כמה רחוק היעד הבא - כל שעה וחצי עוצרים לטובת בעלי השלפוחית הקטנה ונתמכי הקפאין וגם לטובת פיטר, שמוקסם בכל תחנת דלק מחדש ממבחר עצום של גירויים. אני כבר על ריטלין, נשארת בתוך הוואן, ממשיכה לכתוב על מה שהתרחש בבריה"מ לשעבר.

13:12

גיל עוצר מול "ביתנו החדש" - מלון בריסטול שבפרנקפורט. פורקים מזוודות בזריזות כי אין מקום לחנות עם הוואן מול המלון, ונכנסים לעשות צ'ק אין. אורי בודק את הלו"ז: יש לנו שעה וחצי הפסקה עד שיוצאים אל המקום שבו מופיעים הערב. החלטנו לעשות סיבוב בעיר וגילינו שאנחנו נמצאים באזור לא ממש סימפטי. משהו בסגנון התחנה המרכזית החדשה בתל אביב. למרות זאת, המשכנו לשוטט והגענו לשוק קטן עמוס דוכני אוכל. אורי הלך על מרק עדשים, ואני, נטולת תיאבון בגלל הריטלין, הלכתי לסופר פארם גרמני כדי לתחזק את התחביב החדש שלי: להשוות מחירים לסופר פארם בארץ.

8
גפן מירון

15:15

מגיעים למקום. מורידים את הכלים ואז מתחיל החיפוש אחר הבק סטייג'. בכל בק סטייג' אני מרגישה כמו בפתיח של הסדרה של עדי אשכנזי שמחפשת את היציאה לבמה. אינספור גרמי מדרגות, מסדרונות, דלתות שמובילות למקומות לא צפויים, רק לא הבק סטייג'. לבסוף, אחרי שאחד המארחים הוביל אותנו במבוך, הגענו. לא היה קולה זירו למורת רוחה של מעין (חברת להקה). ארסנל השוקולדים לעומת זאת נראה מפתה ואני מציינת לעצמי שכדאי להתרחק ממנו.

7
גפן מירון

16:10

גיל מודיע שהוא מתחיל סאונד צ'ק, תהליך שלוקח כשעתיים במהלכו חברי הקבוצה נעלמים בזה אחר זה. רותם שולף את הנייד ונותן לפיטר הסקרן לשחק עם אפליקציית סינתיסייזר שמשמיעה קולות משונים בהתאם ללחיצת האצבע על המסך. פיטר מהופנט מהקסם ובוחן את סוגי הסאונד שהוא מפיק מאצבעותיו. זה הזמן לספר שפיטר הוא ילד מדהים ובר מזל שמטייל באירופה עוד מלפני שנולד. לא משנה איפה תשימו אותו - הוא יסתדר. בכל יום הוא מגיע למלון חדש, לבק סטייג' חדש ופוגש אנשים חדשים. סביבו יש שבט מלוכד של שמונה אנשים בוגרים שמעריצים את האדמה עליה הוא דורך, והוא - כיאה למעמדו - סקרן ועצמאי, חוקר את סביבתו בהנאה צרופה.

6
גפן מירון

18:00

נגמר הסאונד צ'ק. אני בורחת לחדר צדדי וממשיכה לכתוב בשצף. המקום מספק ארוחת ערב ואורי שולח לי בוואטסאפ את התפריט. אני בוחרת מרק שטיבו לא ברור וחוזרת ללמוד. לאחר זמן מה אורי מגיח עם קערה מהבילה, מלטף את ראשי ומנסה להחליף איתי כמה מלים. הוא זוכה להינהונים קצרים ומבטים חטופים, מבין שאין לו עם מי לדבר ויוצא.

5
גפן מירון

19:25

לפני ההופעה מגיע שדרן של תחנת רדיו מקומית לראיין את הלהקה. החדר שבו אני לומדת נבחר להיות הלוקיישן. אני בורחת לבק סטייג', נחושה לסיים לכתוב את העבודה ויהי מה. בחדר נמצאים פיטר, גיל, מאיה, מעין ולהקת החימום. אני מתיישבת ליד אחד השולחנות וממשיכה לכתוב. קערת השוקולד שהופיעה במערכה הראשונה מפציעה שוב. למה התיישבתי לידה, לעזאזל.

4
גפן מירון

19:30

אוכלת שני חטיפי שוקולד שאני לא מכירה ונכשלת במבחן המרשמלו.

20:00

הראיון נגמר וחברי הלהקה מתפזרים ברחבי הקומה. כל אחד מוצא לו מקום להניח את הראש. כולם קצת עייפים, חלק לא מרגישים טוב. אווירת כבדות אופפת את החדר ואני מתכנסת לתוך הג'נוסייד הארמני. בכל פעם שמרימה את ראשי, רואה מישהו אחר ישן מולי על הספה.

3
גפן מירון

21:20

עולים להופיע. זה הזמן לו באמת חיכיתי כי החדר מתרוקן לגמרי. רק אני ופיטר. אני שולפת את הנשק הסודי שלי כבייביסיטר אחראית ומעורבת - חשבון נטפליקס שפתחתי במיוחד עבור סיבוב ההופעות, עוברת ל"ילדים" ושמה לפיטר את הסדרה האהובה עליו (ועליי) "בובספוג". בהתחלה הוא עוד צפה בזה בגרמנית, עד שאודי גילה לי שעל אף המיקום הגיאוגרפי אני יכולה לבחור שפה. דווקא חיבבתי את בובספוג הגרמני, הוא היה מסתורי בעיני.

כל אחד עם לפטופ משלו. אני עם ג'נוסייד, פיטר עם בובספוג. בדרך כלל אנחנו צופים ביחד או הולכים לראות את ההופעה, אך הפעם אני חייבת לסיים את העבודה. בחושיו החדים, פיטר אפילו לא מצפה ממני להצטרף. "בובספוג" הוא דורש בקולו הקטן ובובספוג הוא מקבל.

2
גפן מירון

22:20

אני לא מאמינה שזה קרה אבל סיימתי לכתוב את העבודה. המרצה שלי יהיה גאה. מגישה את העבודה במערכת וליבי מנתר משמחה למראה ההודעה האוטומטית "עבודתך נתקבלה בהצלחה". שומעת את רותם שר את Revolution וזה אומר שיש עוד ארבעה שירים לסוף. טרוטת עיניים אני מביטה בפיטר ושואלת אותו אם הוא רוצה ללכת לראות את ההופעה. הוא מחייך ומהנהן. אני מבקשת ממנו להביא את האוזניות בזמן שאני מחפשת את הנעליים שלו. הוא רץ מהר לתיק ומביא אוזניות צהובות ענקיות שמאפשרות לו להיות בהופעות מבלי שהשמיעה תיפגע. נועלים נעליים, שמים אוזניות ו"בוא אליי" שזה הקוד של פיטר הגאון לבקש שיקחו אותו על הידיים. צועדת מהר לכיוון הבמה.

22:25

עם פעוט מתוק עם אוזניות ענקיות על הידיים, אני הופכת למוקד לתשומת לב בכל הופעה מחדש. היתרון בכך הוא שאפשר לטפוח לאנשים בעדינות על הכתף בזמן ההופעה, לחייך בהתנצלות ולבקש לעבור קדימה. בגרמניה זה עובד מעולה בינתיים ותמיד פינו לי את הדרך. נעמדים מול הבמה. מאיה היא תמיד הראשונה להבחין בנו ומבטה מתרכך באחת כשהיא רואה את פיטר. אורי ואני מחליפים מבטים, לא חושבת שאי פעם אתעייף מלראות אותם מופיעים, ובעיקר לא את הבחור ההורס שמנגן על הקלרינט.

1
גפן מירון

23:00

ההופעה נגמרה. החבר'ה מוציאים את המרצ'נדייס ופיטר ואני חוזרים לבק סטייג'. זה עוד ייקח זמן, בדרך כלל שעה וחצי לפחות עד שמסיימים לדבר עם אחרונת המעריצות ומעמיסים את הציוד. כל זה לא מפריע לי. הרגע סיימתי לכתוב את העבודה ואני מרגישה כאילו דרסה אותי רכבת ובו בזמן יצאתי מהכלא לחופשי.

01:00

הוואן מועמס. כמה חברים מתכוונים להישאר עם אנשים שהגיעו לראות את ההופעה ומציעים לנו להישאר גם. אורי מסתכל עליי, אני יודעת שהוא רוצה להישאר. יושבי הוואן, בהם פיטר, מביטים בי בעיניים עייפות ואני נדרשת לבצע החלטה מהירה. החלק ההרפתקני שבי מחליט לוותר על שעות שינה לטובת בילוי.

01:30

משוחחים ולא נראה שמישהו מתכוון לקחת יוזמה ולהציע מקום לצאת אליו. לאחר יום שלם של ריטלין ועודף תכליתיות אני מחליטה שהמצב הקיומי הזה לא בשבילי ומזמינה Uber למלון. בקומת הקרקע נמצא בר הקוקטיילים הטוב ביותר בעיר, כך אומרות השמועות. מציעה למי שרוצה להצטרף, גל ואורי באים.

02:00

מזמינים קוקטיילים. הבר אפלולי, צר וארוך, מלא בקטיפה ואפשרויות סליזיות. שותה באיטיות, גמורה מהיום ומתבוננת סביב: אנשים שיכורים וצוחקים, בחורה מלטפת ירך של שני גברים לסירוגין ובחורה אחרת בעקבים מדגימה טוורקינג ליתר יושבי השולחן. גל מספרת על חוויות מטייוואן ואני שוקעת עוד יותר לתוך הכורסה.

03:30

קורסת למיטה בתחושת סיפוק עילאי. מחר השכמה בשמונה.

נ.ב

11
גפן מירון

רוצים גם אתם להשתתף, לתעד יום בחייכם ולהיות אחד או אחת מעוד 365 ימים בחייהם של 365 אנשים? פנו ל-sivan.klingbail@gmail.com

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#