יום בחיי תומר כהן, המקום שלי למפלט ואוויר - גג עיריית תל אביב - עוד 365 ימים - הבלוג של סיון קלינגבייל - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יום בחיי תומר כהן, המקום שלי למפלט ואוויר - גג עיריית תל אביב

בן 40, מנהל מרכז ענב לתרבות, בעל אוסף של אלפי מחזות, קורא את מנחם לס מגיל 13, אוהב להפיק וליזום (חוץ מימי הולדת לעצמו)

תגובות
12
תומר כהן

"שמי תומר כהן. בן 40, גר בתל אביב, איש תיאטרון, יזם ומנהל בתחום התרבות. הפקתי עשרות הצגות עצמאיות ומופעי במה. עבדתי בין השאר בתיאטרון הקאמרי ובית ליסין והייתי סמנכ"ל בית צבי ומנהל מרכז תרבות בית אריאלה. בשנתיים האחרונות אני מנהל את מרכז ענב לתרבות הממוקם על גג גן העיר. אני בוגר הגימנסיה העברית הרצליה ותל אביבי כל חיי. מטפח התמכרות קשה לקפאין ובעל אוסף של אלפי מחזות".

היום של תומר כהן הוא היום ה-75 בפרויקט "עוד 365 ימים בחיים של 365 אנשים"

 

06:00

מתעורר לפני השעון. פעם זה היה קורה מוקדם יותר, אבל השעון הביולוגי שלי התחיל להתנחמד אלי בזמן האחרון. אני אוהב את הדקות האלה. האפלולית בחדר מופרעת רק על ידי אור הפנס שנכנס דרך התריסים החצי פתוחים ועוזרת לי לאסוף את המחשבות על היום הקודם ועל היום שעומד להתחיל.

06:15

השעון המעורר עושה את שלו ומצלצל. רגע אחרי שאני מדליק את הקומקום, מגיע הקפה הראשון של הבוקר. תמיד באותה הכוס שקניתי בכלל לחברה והלאמתי בסוף. שגרת הבוקר שלי כוללת שלושה אתרי חדשות מהארץ, שני אתרי תיאטרון בינלאומיים, את האתר hoops ואתר ה-NBA של עיתונאי הספורט הוותיק מנחם לס. כתיבתו על הליגה מלווה אותי מגיל 13.

11
תומר כהן

אחרי שעה של קריאה, מקלחת ורגע לפני שאני יוצא, אני עוצר לבדוק מיילים בפעם הראשונה. מקפיד לענות רק על מה שהגיע בלילה כדי לא לצלול עמוק מדי לעבודה. אהה כן, אני גם מסדר את המיטה. זה מטופש קצת אבל איכשהו נותן לי תחושה של משימה ראשונה שבוצעה.

9
תומר כהן

08:05

עוצר בקפה הנרייטה שבחמש השנים האחרונות הוא הקפה השכונתי שלי. עד שהקפה הענק שלי מוכן (מכור לקפאין, כבר אמרנו?) אני מספיק לקשקש קצת עם מנכ"ל התיאטרון הארצי לנוער, סמי לוי, שמשרדיו נמצאים ממש מול לקפה. בדרך לענב, מספיק עוד להשחיל שיחה טלפונית עם חברה מחזאית על סינופסיס ששלחה אלי.

08:25

מגיע לעבודה. עוצר כהרגלי בחדר המרכזי של הצוות. מספיק לעדכן ולהתעדכן עם שרון מפיקת המרכז ולימור המזכירה. ממקדים דברים שננסה להספיק היום, רגע לפני שמטר פעילויות השגרה יטביע אותנו. עולה למשרד, מציץ במיילים, מדפיס סדר יום ורשימת טלפונים ורץ לבית אריאלה לפגישה של פורום מנהלי מוסדות התרבות התל אביביים.

8
תומר כהן

10:30

מקנחים את הפגישה בסיור שמוביל ראש אגף התרבות החדש בעירייה, גיורא יהלום, במתחם חללי העבודה החדש של בית אריאלה. מרגיש ונראה לגמרי כמו באירופה. לרגע אני מצטער שהתקופה שבה עבדתי כעצמאי מבתי קפה ומשרדים אקראיים הסתיימה.

מעביר את הדרך הקצרה בחזרה לענב בשיחה טלפונית עם אחד ממשרדי הכרטיסים לגבי המופע הקרוב של איה כורם אצלנו, ובהמשך מגניב שיחה עם מעצב התפאורה של הצגה שעתידה לעלות בהמשך השנה. כחלק מדיון על גובה התפאורה אני מספיק לצלם תמונה אחת של הבמה. בהמשך היום היא כבר תראה אחרת לגמרי.

7
תומר כהן

12:50

אחרי כמעט שעתיים רצופות של מיילים וטלפונים, אני מצליח להוריד את הטלפון מהאוזן או להרים את הראש מהמסך. מה שהתחיל כרצף מחויך של שיחות זולג לתוך שיחות מתסכלות למדי עם החשבות והנהלת חשבונות. אין ספק שזה החלק בעבודה שאני לא ממש נהנה ממנו. מייל מסוכנות לונדונית מספר לי שלא יוכלו לתת לנו את הזכויות למחזה שרצינו להפיק - המחזאי לא מאשר הפקות בישראל.

6
תומר כהן

13:25

מוצא מפלט ואוויר על גג עיריית תל אביב. האוויר הפתוח והנוף הם אחד הדברים המרגיעים ביותר שאני מכיר. אני מוצא את עצמי נמלט לכאן בכל פעם שהאנרגיות מגיעות אל סף גלישה. חבר שמסיים חזרה לא רחוק ממני מתקשר ומצליח לפתות אותי לארוחת צהריים קצרה. בדרך כלל אני מוצא את עצמי בסוף היום סופר את כוסות הקפה שהיו ארוחת הבוקר, הצהריים והערב שלי.

5
תומר כהן

14:35

מגיע באיחור אופנתי לפגישה בבית צבי. ביליתי שלוש שנים עמוסות בחוויות, חברים ואתגרים במקום הזה. יש לו עדיין חדר שלם בלב שלי. עוברים על תוכנית הלימודים של מסלול הפקה וניהול הצגה שאני עתיד להוביל בשנה הבאה. אני אוהב הוראה כמעט כמו שאני אוהב להפיק וליזום. הפגישה סוערת אבל סוערת בצורה הטובה ביותר שקיימת. לכל המשתתפים חשוב לעשות את הטוב ביותר. בסוף הפגישה אני מצליח להגניב שיחה קצרה עם שובל, מנהלת התפעול של בית צבי ואחת החברות הטובות ביותר שלי.

4
תומר כהן

15:53

אלת הכבישים עמדה לצדי ולא הכניסה אותי לפקקים מיותרים בדרך מרמת גן ליפו. מקדים את הפגישה עם מנכ"לית תיאטרון הסימטה, עירית פרנק. אנחנו מכירים כבר כמעט 20 שנה. העובדה שהיא נוזפת בי על זה שאני מסרב לארגן משהו ליום ההולדת 40 בעוד כמה ימים רק מדגישה כמה מהר עבר הזמן ולא הרגשתי. ימי הולדת תמיד שומרים אותי אמביוולנטי: אני נהנה מהם אבל שונא את הצורך לארגן ולהתארגן לקראתם. זה תמיד מרגיש קצת כמו עבודה. העובדה שהשנה שוב אחגוג בלי בת זוג, ועוד יום הולדת עגול, לא מוסיפה.

דוחסים בפרק זמן קצר מספר נושאים, מפסטיבל האביב למחזאות מקורית של התיאטרון, דרך פסטיבל יפו הבינלאומי לתיאטרון ועד המחזה החדש שעירית עתידה לביים. יוצא חזרה לענב.

3
תומר כהן

17:40

שוב בבסיס האם. נפגש עם מנהלת השיווק על תכניית החודשים הבאים. מספיק לדבר עם צוות התאורה וההגברה שכבר נמצא בעיצומה של הקמת הבמה לקראת המופע בערב. אם בבוקר ליוו את זמן המשרד שלי צלילים של מלקולם מקלארן, London grammar שהצוות משמיע תוך כדי ההקמה ממלאים את כל המרכז במוזיקה שאני אוהב במיוחד.

כשמשימת התכנייה נגמרת, אני חוזר ללא מעט מיילים שהצטברו ולהכנת דו"ח ביצוע על פרויקטים שעשינו במרכז. כשחלמתי להיות מפיק ומנהל בתחום התרבות, אני לא זוכר שמיילים ודו"חות למשרד התרבות היו חלק מזה. איכשהוא, הסיפוק שבליצור ובלקדם תרבות תמיד הופך את זה לקצת פחות מתיש.

2
תומר כהן

19:25

פוגש את חשמלאי המרכז, אור, שמספיק קצת לפני כניסת הקהל להחליף נורה שנשרפה. כשנכנסתי לתפקיד, הופתעתי מרמת התחזוקה של המרכז. לשמחתי עיריית תל אביב הסכימה ללכת עם כל שיגעונות השיפוץ שלי.

20:14

מגיע (שוב באחור אופנתי, אחרי פקקי ערב לא הגיוניים בעליל) לפגישה בהרצליה עם אבישי בן גל, שמביים בענב את "בעלת הארמון" של לאה גולדברג. עוברים על כל פרטי ההפקה, מלוחות זמנים וצוות היוצרים ועד הליהוק שטרם נסגר סופית, ומתיישבים לעבוד על עריכת הטקסט. נלחמים לשמור על הדרמה, הדמויות והשפה תוך ניסיון לקצר את המחזה שלא יימשך שלוש שעות. קהל התיאטרון הישראלי מורגל כיום במחזות קצרים בהרבה ממה שהיה פעם. זה קצת חורה לי.

1
תומר כהן

23:07

הספקנו רק את המערכה הראשונה וקובעים להיפגש שוב בהמשך השבוע. בדרך הביתה מספיק לדבר עם אחי שמתגורר בארה"ב. האחיינית הקטנה שלי בגן, לא אזכה כבר לשמוע את קולה היום.

23:35

מתיישב לקרוא. כשהתחלתי לעבוד בתיאטרון בגיל 21 גיליתי שיש לי חסך גדול בקריאה. בוגרי מגמות תיאטרון שעבדתי איתם קראו עשרות מחזות לפני הגיל הזה ואני הגעתי אליו אחרי שקראתי מה שהיה חובה בבגרויות. רוני פינקוביץ', שאיתו עבדתי באותה תקופה, המטיר עלי מחזות כדי שאצליח להדביק את הפער. כיום אני נלחם כדי לשמור על ההרגל הזה.

01:20

נלחם אבל לא תמיד מצליח גם לנצח. אוסף את עצמי לישון. גם מחר יש יום. רגע לפני שאני מניח את הטקסט, אני מסתכל על האור שזורק פנס הרחוב על הקיר. המעגל הזה משעשע אותי. חלומות פז.

רוצים גם אתם להשתתף, לתעד יום בחייכם ולהיות אחד או אחת מעוד 365 ימים בחייהם של 365 אנשים? פנו ל-sivan.klingbail@gmail.com

10
תומר כהן


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#