יום בחיי שקד סגל, יש אנשים שישאירו גם מוצרי חלב ליד הקופה - עוד 365 ימים - הבלוג של סיון קלינגבייל - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יום בחיי שקד סגל, יש אנשים שישאירו גם מוצרי חלב ליד הקופה

בת 18, גרה בעמק יזרעאל, מחכה לגיוס ובינתיים עובדת בסניף שופרסל בעפולה, שונאת שאלות שהיא לא הכתובת אליהן - עדיף כבר לטפל בהזמנות

תגובות
7
שקד סגל

"קוראים לי שקד סגל. אני בת 18 וגרה ביישוב אחוזת ברק שבעמק יזרעאל. סופרת את הימים עד הגיוס ובינתיים נפגשת עם חברים ועובדת כקופאית בסניף שופרסל בעפולה. אומרים לי שזאת בחירה מוזרה. האמת, לא חשבתי שאהיה קופאית אבל קרוב משפחה הבין שאני מחפשת עבודה והציע. בהתחלה לא היה לי כיף. עבדתי בשביל הכסף. אחר כך התחלתי להתחבר לאנשים וזה הפך להיות נחמד. עכשיו כבר נראה לי שאתגעגע אליהם כשאתגייס".

היום של שקד סגל הוא היום ה-76 בפרויקט "עוד 365 ימים בחיים של 365 אנשים"

 

07:20

מתעוררת. דבר ראשון מרכיבה עדשות. בלעדיהן אני עיוורת. לא רואה טוב מכיתה ד' אבל לא רציתי משקפיים. בכיתה ז' עשו לנו בדיקות עיניים בבית הספר והחבאתי את תוצאות הבדיקה כדי שההורים לא יכריחו אותי. שנה אחר כך אחות בית הספר כבר לא הותירה לי ברירה. היא התקשרה להורים שלי, ביררה אם כבר עשו לי משקפיים והודיעה להם שצריך. שנה-שנה וחצי הרכבתי ואז עברתי לעדשות. מוכנה לשלם את מחיר חוסר הנוחות שכרוך בשימוש בעדשות מגע.

6
שקד סגל

07:45

כבר עם המדים של שופרסל, מוכנה לעבודה. לא שותה בבוקר, גם לא אוכלת. לא אוהבת. כשהייתי קטנה ההורים עמדו על כך שאשתה תה או שוקו. עכשיו כבר לא עוסקים בזה. המשרד שבו אמא שלי עובדת לא רחוק מהסניף, אז היא מקפיצה אותי לעבודה. אני לא באמת מתפקדת בבוקר. ליתר דיוק: אני ממש לא טיפוס של בוקר. משאירה את הדיבורים לאמא שלי ולרדיו.

5
שקד סגל

08:00

נכנסת לסניף, מעבירה כרטיס וניגשת לקופאית הראשית. היא אחראית על כל העובדים בסניף ומחלקת את המטלות. בימי ראשון אנחנו מטפלים בהזמנות של עסקים. לרוב זאת משימה שלי. גם היום. מקבלת את ההזמנה, לוקחת עגלה והולכת לאסוף את המוצרים מהמדפים. לפעמים אני מעדיפה את התפקיד הזה מאשר להיות עם הלקוחות. זה סוג של ברייק. אני יכולה להסתובב בסופר בשקט שלי. להתמודד עם לקוחות זה משהו שקשה לי באופן כללי. הוא קשה שבעתיים בשעות הבוקר וקשה הרבה הרבה יותר בבוקר יום ראשון. גם כשמדובר בהזמנות אי אפשר לגמרי בלי לדבר עם לקוחות. אם חסר משהו - צריך להרים טלפון, להגיד שאין ולהציע חלופה. כמובן שהבחורה שהעבירה את ההזמנה לא עונה לפני 09:00. עכשיו אני צריכה לחכות שהיא תואיל לענות.

4
שקד סגל

09:00

סיימתי עם ההזמנות. גם הלקוחה אישרה. מעבירה את המוצרים בקופה ועכשיו רק נשאר לסדר בארגזים. הלקוחות שעושים הזמנות הם קבועים. אני מכירה אותם. אחת ממש נחמדה אבל יש גם אחת שמתנהגת ממש לא נעים. היא עונה לא יפה ומנתקת את הטלפון בצורה גסה. למשל כשהתקשרתי אליה לומר שאין את סוג הקפה שהיא רוצה והצעתי חלופה - התשובה שלה היתה "לא!" והיא ניתקה את הטלפון. בסך הכל התקשרתי לנסות לתת לה שירות... גם אם היא לא רוצה אותו אפשר להגיד את זה יפה, לא?

09:15

נכנסת הזמנה של לקוח עסקי. הפעם מבקשים המון חלב. 30 ליטר. בפעם הראשונה שנתנו לי לעשות איסוף ללקוח שהזמין המון חלב, פשוט ניגשתי למקרר ורוקנתי אותו. למדתי בדרך המביכה שכאשר נדרשות כמויות - לוקחים מהמחסן. בקיצור, אין ברירה, הולכת למחסן ועובד מחלקת החלב עוזר לי לשים בעגלה. מזל, זה ממש כבד. הטיפול בהזמנות מאחורי.

3
שקד סגל

10:20

יום ראשון אז אין הרבה לקוחות בסניף. במקום לעמוד בקופה עושה כל מיני עבודות. ממלאת סיגריות ומטפלת בהחזרות. ללקוחות יש נטייה להשאיר את הדברים שהם החליטו לא לקנות מפוזרים על המדפים ליד הקופות. הם אפילו לא טורחים לתת לקופאית ולומר שהתחרטו. אפילו מוצרי חלב פשוט מושארים על מדפים הרחק מהמקררים. זה הורג אותי. אתם לא רוצים? תגידו לקופאית והיא תדאג להחזיר למקרר. למה להשאיר על מדף? זה יתקלקל ונצטרך לזרוק. מדי יום משמידים לא מעט אוכל בסופר. מוצרים שנפתחו בטעות, מוצרים שנשארו מחוץ למקרר, פגי תוקף, ירקות מכוערים, בשר ועוף טרי. המון אוכל הולך לפח. אל הדברים האלה מצטרפים מוצרים שהלקוחות פגמו בהם, לא חבל?

2
שקד סגל

11:30

מתיישבת ליד הקופה. לא ממש אוהבת להיות בקופה אבל כשחברה שלי עובדת לידי זה דווקא נחמד. אנחנו מדברות בינינו. הלקוחות אוהבים את זה ומשתלבים לעתים בשיחה. האחראים פחות מרוצים ומנסים להפריד בינינו. למה אני לא אוהבת להיות בקופה? לא נעים להודות אבל בגלל הלקוחות. רובם נחמדים אבל אחת לכמה זמן מגיע לקוח חצוף.

לפני כמה ימים היה לי אירוע מאוד לא נעים: הייתי במשמרת של שמונה שעות ורציתי לצאת להפסקה. האחראית אמרה לי "סיימי עם הלקוחה שאיתך ותצאי". ואז, הגיע לקוח ונעמד מאחורי הלקוחה שטיפלתי בה. אמרתי לו "אני מסיימת איתה וסוגרת". ואז הוא אמר לי "נו, אז תסגרי אחרי. מה איכפת לך" ופנה גם לאחראית. היא הסבירה לו שמגיעה לי הפסקה. התגובה שלו היתה "שתצא להפסקה אחר כך". בסופו של דבר, למרות שממש לא התחשק לי לתת לו שירות, הייתי בוגרת וקיבלתי אותו. האמת, לא הגיע לו.

עוד משהו שאני ממש לא אוהבת זה שלקוחות פונים אלי עם שאלות שאני ממש לא האדם להשיב עליהן. הן גם תמיד באות בטון לא מאוד נעים. "למה שמן הזית כל כך יקר?" (מה אני קבעתי את המחירים?), "למה אין חמאה?" (מה אני אחראית על המלאי או הייצור?)

14:00

מסיימת לעבוד, מעבירה כרטיס וחוזרת הביתה באוטובוס. כשהחלטתי לעבוד כקופאית החבר'ה שלי קצת צחקו (חברה אחת קינאה). אף אחד שאני מכירה לא עובד בסופרמרקט. החברים שלי עובדים כמלצרים או בקיבוצים שלהם. אני ממש לא מתאימה להיות מלצרית. זה דורש הרבה יותר התמודדות עם לקוחות מאשר בסופר. ובחרתי נכון.

התקופה הזאת היא דרך נוחה להעביר את הזמן עד הגיוס. עבדתי, הרווחתי כסף ונשאר לי זמן פנוי לעצמי. למרות שזה היה סבבה לא ארצה למצוא עצמי שוב בעבודה הזאת. גם השכר הוא שכר מינימום שעתי וגם יש לקוחות שלא מסתכלים על הקופאיות כבני אדם. הם פונים אליהן לא יפה, חושבים שהכל מגיע להם ושלקופאיות לא מגיע לאכול משהו או ללכת שירותים. אלה לקוחות שפשוט לא נותנים כבוד ומוציאים את החשק לעבוד עם אנשים. אני לא לוקחת ללב. קודם כל, לא כל הלקוחות ככה, יש גם אנשים נחמדים, וחוצמזה זה לא שווה את זה. קצת מתעצבנת ועוברת הלאה.

14:30

אוכלת צהריים, נשכבת על הספה מול הטלוויזיה ונרדמת. אני לא בנויה להתעורר בשעות בהן אני קמה בבוקר ולכן נרדמת בצהריים.

18:00

מתעוררת. עכשיו לא אצליח להירדם בלילה. קצת כועסת על ההורים שלא העירו אותי.

1
שקד סגל

22:00

נפגשת עם חברים ברמת ישי. כרגיל ניסינו לתכנן לעשות ביחד משהו מעניין ומצאנו את עצמנו בבית של חבר על הגג. רובנו סופרים את הימים לגיוס.

01:30

בבית, הולכת לישון. מחר לא עובדת. איזה כיף שלא צריכה לכוון שעון.

רוצים גם אתם להשתתף, לתעד יום בחייכם ולהיות אחד או אחת מעוד 365 ימים בחייהם של 365 אנשים? פנו ל-sivan.klingbail@gmail.com



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#