יום בחיי גד ולן, לא בחרתי להיות מנתח עמוד שדרה - התחום בחר אותי - עוד 365 ימים - הבלוג של סיון קלינגבייל - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יום בחיי גד ולן, לא בחרתי להיות מנתח עמוד שדרה - התחום בחר אותי

עובד בלניאדו ובבתי חולים פרטיים, עוסק בשיט (פעם בחודש), משתגע עם המכונית (פעם בחודש), בזוגיות שנייה עם שלושה ילדים, צופה בשיפוצניקים בחמש בבוקר

תגובות
7
גד ולן

"אני גד ולן, ביום מנתח עמוד שדרה בבית החולים לניאדו, בערב עובד במרפאתי או מנתח באחד מבתי החולים הפרטיים במרכז או בבאר שבע. בין לבין מנסה להיות בן זוג ללאה ואב לשלושה ילדים מאד מוצלחים, מאד מקסימים ובעיקר מאד עסוקים. גם ללאה וגם לי זו זוגיות שנייה, היא הביאה את אדם ואני את בר ודור, ובינתיים אדם צירף את אינה ובר את גסטון והפכנו משפחה גדולה יחסית. הייתי גם מנסה להיות סבא טוב אם היו נותנים לי... בינתיים אין נכדים".

"אני מאד אוהב את המקצוע שלי וקשה לי לדמיין את עצמי עוסק במשהו אחר. הגעתי ללימודי הרפואה במקרה ולא בחרתי להיות מנתח עמוד שדרה. התחום בחר אותי. ההכשרה היתה ארוכה, מפרכת אבל נהנתי לאורך כל הדרך, גם בתקופה שהייתי מגיע הביתה פעם בשלושה ימים וישן אולי ארבע שעות בלילה בממוצע השבועי".

"היום, בגילי הכרונולוגי והמקצועי, אני כבר יכול להרשות לעצמי לנסות לאזן בין קריירה, משפחה ותחביבים (פחות או יותר בסדר הזה). היה מי שאמר עלי שהבעיה שלי אינה שחיקה מעומס עבודה אלא התמוטטות מעומס תחביבים. אלא שאני באמת מאמין שהאיזון וההשקעה בנשמה ובעיסוקים שעושים לי טוב, מאפשרים לי להיות רופא טוב יותר".

"לפני כשנה היה 'חבר טוב' שאמר ללאה שאם אמשיך לאכול כמו שאני אוהב - המועד לניתוח שרוול קיבה מתקרב. כתוצאה מכך, הועברתי למשטר תזונה שגרם לי לאבד כ-15 ק"ג ממשקלי אבל גם החזיר אותי לפעילות גופנית סדירה. אני משתדל שכמעט כל יום יתחיל בריצה או בבריכה. לפני כשלוש שנים חזר אלי חיידק השיט (העברתי את שנות ההתבגרות בביה"ס לקציני ים בעכו) ומאז אני משתדל לשוט פעם בחודש. לפני כשנתיים הגשמתי חלום ילדות וקניתי מכונית שמאפשרת לי לנהוג אחת לחודש, ללא חרדת משטרה, באחד מהמסלולים שנפתחו לאחרונה בישראל".

היום של גד ולן הוא היום ה-83 בפרויקט "עוד 365 ימים בחיים של 365 אנשים"

04:30

השעון אמור לצלצל ב-05:00 אבל התעוררתי וכבר לא ממש מצליח להירדם. זה הזמן למחשבות על היום שהיה ומה שמחכה ביום שיבוא. משם אני עובר לנייד ובודק אם היו שיחות שפספסתי בלילה. זה אף פעם לא קורה אבל עדיין החשש תמיד קיים. אני לא רוצה לפספס שיחה מאחת המחלקות בהן מאושפזים המנותחים שלי. זה גם זמן טוב לעבור על הפייסבוק, הוואטסאפ ועל כותרות החדשות.

05:00

קראתי הכל קדימה ואחורה ואפילו סרקתי את הנייד פעם שנייה. זמן להדליק טלוויזיה ולראת עוד פרק על השיפוצניקים שמשפצים מכוניות שאף פעם לא אוכל לקנות... לא מעט סופרים ופילוסופים כתבו בשבחי הרביצה במיטה טרם שהם קמים ליומם. אני חושב שהם התכוונו לרביצה מ-08:00 עד 11:00, אבל במקרה שלי סדר היום מאפשר רביצה מוגבלת בשעות מוקדמות.

6
גד ולן

06:30

סוחב את עצמי מהמיטה, מפעיל את הדוד ואת מכונת הקפה. שם עלי בגד ים וחלוק רחצה ואחרי אספרסו ראשון של בוקר מתייצב בבריכה ל-45 דקות שחיה. בזמן השחיה חושב על כל מה שלא אחשוב עליו במשך היום, ומנסה לתכנן את הלו"ז והמטרות. לא תמיד מצליח.

5
גד ולן

08:30

אחרי מקלחת וגילוח בוקר אני יוצא לבית החולים. הדרך לנתניה עמוסה אך לא פקוקה. מקשיב לישי שנרב בגלי צה"ל, מראיין חד שיודע להתקיל פוליטיקאים מכל צדי הקשת הפוליטית למרות הרקע המתנחלי-דתי שלו. מזל שהצמד עירית לינור-קובי אריאלי משדר בשעות שאני עובד והלהג שלהם נחסך ממני.

09:00

אחרי העברת כרטיס הנוכחות פותח את דלת המרפאה. יש כבר לא מעט ממתינים, כולל כאלה שהוזמנו לשעות מאוחרות יותר. המרפאה היא הצד הפחות זוהר של המקצוע. אין כאן את הדרמה והעומס הרגשי של חדר הניתוח. בשבילי המרפאה היא המבחן מכיוון שזו הפעם הראשונה שאני רואה את המטופל מאז שנותח ושב לסביבתו הטבעית - כעת אדע אם הניתוח שביצעתי אכן הועיל.

אני פרגמטי וריאלי וברור לי שלא כל המטופלים נהנים ומרוצים מהניתוח שעברו. אבל אני מאושר כל פעם מחדש ממטופל מרוצה ויכול להיות די מדוכא כשהוא לא מסתדר או ממשיך לסבול למרות שהניתוח היה מושלם טכנית. עם השנים גיליתי שתמיכה רגשית ומתן התחושה למטופל שהוא לא לבד, מביאים חלק גדול מהם בסופו של יום לתוצאה טובה, גם אם זה לוקח כמה חודשים. האמת היא שניתוחי עמוד שדרה דורשים מעקב של לפחות חצי שנה ואורך נשימה.

אל המרפאה הגיע מטופל שכואב לו ברגל גם שלושה חודשים אחרי הניתוח. הוא שב לעבודה אבל הכאב עדיין הציק לו ולאחר עיון בבדיקות ההדמייה דנו באפשרות של ניתוח נוסף. הוא מאד מעוניין בכך אבל אשתו ספקנית. שלחתי אותם הביתה לחשוב ולהחליט. החדר שלי הוא לא המקום למחלוקות משפחתיות. מטופל אחר, קשיש בן 83, הגיע כשהוא הולך זקוף וסיפר שאין לו כבר כאבים בגב. שבוע קודם לכן הוא עוד היה מאושפז עם שבר בחוליה והצעתי לו ניתוח זעיר שבו אזריק דבק לחוליה על מנת לחבר את השבר ולהחזיר אותו לתפקוד. החלופה היתה טיפול במחוך למספר חודשים. הוא בחר בניתוח ושנינו מרוצים מהתוצאה. אני משתדל לנתח קשישים עם שברים בחוליות מהר ככל האפשר כי זה מחזיר אותם לתפקוד ומשמר יכולות שבלעדתיהן הוא ידרדר עד למצב סיעודי.

12:00

הפסקת צהריים קצרה. זה יום שלישי ואצל רמי בקיוסק ליד בית החולים יש קוסקוס טריפוליטאי עם טביחה. אני לא מוותר עליה אף פעם. הכי מסעדת פועלים שיש, הכי טעים שיש.

4
גד ולן

12:30

חוזר למרפאה לחלק האחרון שבו יש בדרך כלל חיילים. איתם זה קל ובדרך כלל נגמר בהמלצות טיפוליות וקצת הקלות. השעה כבר 14:00 והגיע הזמן לייעוצים במחלקות וביקור מאושפזים באורתופדית.

3
גד ולן

15:00

באחת המחלקות הפנימיות דיברתי עם מאושפזת שסובלת משבר בחוליה ומעוניינת בניתוח הזרקת דבק. מחר יש לי יום ניתוחים ולא נשאר הרבה זמן להכין אותה. צריך לדאוג לבדיקת מרדים ולשנות את תוכנית הניתוחים העמוסה גם כך על מנת שלא תידחה בשבוע. עובר על תוכנית הניתוחים למחר, מסתכל על בדיקות ההדמייה ומתכנן את העבודה. מקווה שאספיק הכל, ככה זה כשהשמיכה קצרה והרגליים ארוכות.

15:30

מסיים את יום העבודה בפגישה עם המנהל החדש של חטיבת עמוד השדרה בחברת ציוד רפואי גדולה. כבר שנה שאני מכהן כיו"ר איגוד מנתחי עמוד השדרה בישראל. זו  הפלטפורמה שלנו לקידום מקצועי דרך כנסים ומפגשים באווירה שאני מאד מקווה שהיא לא שיפוטית. כשתמיכת המדינה ובתי החולים בהשתלמויות רופאים אינה קיימת למעשה, תמיכת חברות דרך מלגות השתלמות היא כיום הדרך היחידה לאפשר למומחים צעירים להשתלם ולהמתקצע. זו אחת המטרות העיקריות של האיגוד. אני מקווה שאצליח לגרום למנהל הזה להגדיל את תמיכת החברה במתמחים ומומחים צעירים המעוניינים להשתלם במרכזים גדולים בחו"ל.

17:00

נוסע הביתה. יום שלישי הוא יום נטול מרפאות או ניתוחי ערב. נטו בית.

17:30

מחליף לטרנינג. זמן טוב לשבת במרפסת ולהירגע קצת מהאטרף של היום. משתדל לקרוא ספר (עכשיו זה "מסעות הצלב בעיני המוסלמים" של אמין מעלוף). קינדל זו המצאה שהצילה אותי כי כבר אין מקום בבית למאות הספרים של לאה ושלי. על השולחן בוטנים ושתיה. לאה בינתיים על המחשב. היא מנהלת את ענייני המרפאות שלי ביד רמה. מאז שהניהול עבר אליה - נהיה סדר וירד לי העומס. היא מזכירה כמה חובות שעלי לבצע.

2
גד ולן

19:30

אני ממשיך לקרוא. הייתי אמור לכתוב כמה חוות דעת אבל זה לא קרה, הספר היה מרתק מדי. מחר בבוקר אנצל את הזמן שבין 04:30 ל-06:30 כדי לכתוב אותן. עובר למטבח לתבל את הסלט שלאה חתכה. עגבניות עם בצל, הסלט שלי כבר 50 שנה. לאה אומרת שזה ממש משעמם כל פעם אותו סלט, מאז שאנחנו ביחד הסלט הוא כן השתנה כי היא תרמה את הכוסברה. ליד הסלט חותך גבינות. כבר שנה שאין לחם.

1
גד ולן

אדם, הבן הגדול, הגיע לביקור ואנחנו חולקים בינינו עיתון בזמן ארוחת הערב. הוא גר ליד ומגיע כמעט כל ערב לביקור. הוא עו"ד שעוסק בנזיקין אז יש לנו לא מעט שיחות עבודה בזמן האכילה. לבר, האמצעית, קצת קשה לבקר אותנו על בסיס יומי - היא גרה בלונדון. דור בשעות האלה בדרך כלל עובד.

20:30

לאה בנטפליקס, אני על הספה ונרדם.

23:00

ניעור מהספה וזז למיטה. אין לי מושג מה קורה, פשוט נופל על הצד שלי ונרדם.

רוצים גם אתם להשתתף, לתעד יום בחייכם ולהיות אחד או אחת מעוד 365 ימים בחייהם של 365 אנשים? פנו ל-sivan.klingbail@gmail.com



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#