יום בחיי עידית ביטון - כל עוד מכירים את יוסי, אני יודעת שהוא חי בלב - עוד 365 ימים - הבלוג של סיון קלינגבייל - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יום בחיי עידית ביטון - כל עוד מכירים את יוסי, אני יודעת שהוא חי בלב

אם לשלושה, אחות שכולה, מנכ"לית "Boost - בית ספר למקצועות המחר" ורצה למרחקים ארוכים. יום האזכרה לאחי הוא מיקרו-קוסמוס של החיים לצד הזיכרון

תגובות
9
עידית ביטון

"אני עידית. נשואה לאלי, אמא ליובל, נעם ורחל-אור. מנכ"לית 'Boost - בית ספר למקצועות המחר', שותפה ומנחה לחדשנות בחברת SIT, מרצה במרכז הבינתחומי, אמנית ורצה למרחקים ארוכים. אני גם בת להורים אהובים ואחות לגלית, ויקטור, דיקלה ויוסי. לפני קצת יותר מ-14 שנה, בעת ששירת כחובש בסיירת צנחנים ועשה את דרכו למכינה קדם צבאית, נהרג יוסי בפיגוע ירי בצומת תפוח. אני גם אחות שכולה".

"היום שבחרתי לתעד הוא את יום האזכרה ליוסי. לפני לא הרבה זמן, בחודש ינואר. התלבטתי אם לפרסמו ואז הגיע יום הזיכרון. והנה אני כאן, מזיכרון לזיכרון. בין הזיכרונות, אני מנהלת חיים מלאים ומלאי פעילות. ואולי, תהיתי לעצמי, יום האזכרה הוא מיקרו-קוסמוס של המורכבות הזו".

היום של עידית ביטון הוא היום ה-94 בפרויקט "עוד 365 ימים בחיים של 365 אנשים"

 

08:00

קפה ראשון של בוקר. הבן הבכור שלי כבר עזב את הבית לפני כמה חודשים ועבר לגור בדירת שותפים תל אביבית. הקטנים, שניהם כבר תיכוניסטים, יצאו לבית הספר והבית מרגיש פתאום קצת ריק. שקט מדי. עדיין מנגבת קורי שינה מהעיניים. זמן של התארגנות של חשיבה ותכנון. היום הולך להיות יום ארוך.

7
עידית ביטון

09:00

קפה שני. פגישת עבודה בבית הקפה שליד הבית. זה החלק האהוב עלי ביום - לפגוש אנשים מעניינים, לחשוב על דרכים לעבוד יחד, להתרגש מהזדמנות חדשה ופרויקט חדש. מקווה שזה לא הקפאין שמדבר מגרוני. כמובן שסיפרתי בפגישה איזה יום זה היום הזה בשבילי. אנשים לפעמים נבוכים, לא יודעים מה להגיד, מתנצלים ומוסיפים שאפשר היה לדחות. אבל, דעו לכם: זה טיבו של זיכרון. הוא תמיד שם, בכל רגע, פגישה או מחשבה. לא דוחים בגללו דברים ואין על מה להתנצל. זו אני שלמדתי לחיות לצדו.

6
עידית ביטון

11:00

חזרתי הביתה להמשך עבודה. עזבו אתכם מעולם המחר, אני מדברת על עולם ההיום - המשרד שלי נמצא במקום בו המחשב שלי נמצא. ועכשיו הוא בבית, משקיף על הסטודיו והיצירות שלי. בימים קצת פחות עמוסים וטעונים תמצאו אותי שם יוצרת, מציירת ומפסלת.

5
עידית ביטון

14:30

בית העלמין. האזכרה תתחיל ב-15:15 ואנחנו מקדימים. עוזרים לאמא ואבא לנקות את המצבה, לסדר את הערוגות, להגיד שלום לנציגי היחידה שהגיעו. כמובן שאנחנו בהרכב מלא. הילדים גדלו לתוך המציאות הזו ובית העלמין הוא הביטוי הכי טבעי ל"הלכנו לבקר את יוסי". אמא ואבא מכירים את כל השכנים של יוסי. גם רבים מההורים שלהם נמצאים פה היום, משתתפים בצער, אולי מחזקים את הזיכרון האישי. ואולי שניהם.

4
עידית ביטון

15:30

אני קוראת דברי הספד. כבר 14 שנה אני כותבת. מחכה לרגע הזה בו כל מה שהצטבר אצלי בלב, יוצא ממני במלים. מכירה דרכי את אחי לחברים שלא זכו לפגוש או להכיר אותו בחייו. כל עוד מכירים את יוסי - אני יודעת שהוא חי. הוא חי בלב שלי ובלב של עוד אנשים רבים שמכירים אותו, דרכי.

3
עידית ביטון

17:00

אני באה ממשפחה מזרחית, כזו שעושה סעודות גדולות באזכרות. אבל לא בזו של יוסי. לא עושים הילולה לילד שנהרג בגיל 21. אנחנו נפגשים בבית הכנסת "משכן יוסף" שהקים אבי בפת תקוה ע"ש יוסי. השנה מצטרף עוד זיכרון טרי לאזכרה: אנחנו מציינים חודש ללכתו של דודי האהוב, דוד אלדו. וכאילו בתזמון משמים, יום האזכרה שלו ושל יוסי אוחדו. החברים והמשפחה נאספים, אחותי הכינה מרק לחמם קצת את הלב.

2
עידית ביטון

19:30

אני רצה. כן גם אני. עם קהילת "אדידס ראנרס" בתל אביב. זו קהילה מדהימה שהפכה למשפחה מרגשת. ואחרי יום ארוך וסוחט - זה בדיוק מה שאני צריכה. רצה בעיר, בלי מלים, בלי דיבורים ובלי עודפי אוויר. עם הזיעה, כך אני מאמינה, כל העצב והמחשבות הרעות יוצאים החוצה מהגוף. אני מתנקה ומוכנה ליום חדש.

21:00

מחר חצי מרתון טבריה. מה שהפך להיות מרוץ הכנה למה שיקרה בעוד שלושה חודשים - המרתון של וינה, המרתון הראשון בחיי. בינתיים רק מארגנת את הבגדים והנעליים. שמתי שעון ל-03:00.

1
עידית ביטון

תוספת לטקסט מהבוקר:

הנה עברו להם כמה חודשים ואנחנו שוב ביום זיכרון. יום הזיכרון הלאומי שבו לא רק אנחנו אלא כל המדינה עומדת דום, זוכרת ומתייחדת עם האובדן שלנו. גם את היום הזה אתחיל בבית העלמין ואז אצא לרוץ עם "רצים לזכרם", אחייך ואזכור ואשמח ואולי אפילו אעשה איזו שיחת עבודה - כי אלה החיים שלנו.

יוסי היה בן 21 כשנהרג שלושה ימים לאחר שחגג את יום ההולדת שלו. הסרטון הזה שאני רוצה לחלוק אתכם הוא צוואתו. אני רוצה להזמין אתכם, יחד איתי, דווקא היום, להיות אופטימיים, להאמין, להכיר בטוב ולשמוח.

רוצים גם אתם להשתתף, לתעד יום בחייכם ולהיות אחד או אחת מעוד 365 ימים בחייהם של 365 אנשים? פנו ל-sivan.klingbail@gmail.com

8
עידית ביטון
יוסי עטיה ז"ל, אחיה של עידית ביטון


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#