יום בחיי אילנית סוויסה - כשלא רגוע בדרום אני לא מבטיחה לבת שלי כלום - עוד 365 ימים - הבלוג של סיון קלינגבייל - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יום בחיי אילנית סוויסה - כשלא רגוע בדרום אני לא מבטיחה לבת שלי כלום

בת 45, מחזאית ובמאית, אם לילדה בת שמונה. בימים טובים אפשר להריח את הים בכפר עזה אבל כבר הרבה זמן שאין ימים כאלה. נחגוג עצמאות בבית אם יהיה אפשר

תגובות
00
אילנית סוויסה

"אני אילנית סוויסה, בת 45, גרה בכפר עזה, בת זוג לחזי בוצר ואמא לרננה בת השמונה. אני מחזאית, במאית תיאטרון וקולנוע ומפיקה. בעיני, בני האדם הם הסיפור, המסר והמדיה ובאמצעות התיאטרון, הקולנוע, השירה והיצירה אני מנסה להביא למרכז התודעה את קולם של אלה שנמצאים בפריפריה החברתית והגיאוגרפית. אני חיה בין הקילומטרים שפרושים בין תל אביב לדרום וברווח הזה אני יוצאת למסעות של חיי. לפעמים אני סתם שותה קפה בתל אביב".

היום של אילנית סוויסה הוא היום ה-95 בפרויקט "עוד 365 ימים בחיים של 365 אנשים".

 

06:15

השעון המעורר של חזי מצלצל ואני מסתובבת לצד השני. הוא יקום להתארגן ולארגן לרננה כריך וארוחת בוקר. אני אתמרח עוד קצת. משמאלי - אביט אל החלון שמשקיף לים התיכון או לפחות לכיוון עזה וחוף ימה. בימים טובים אפשר להריח את הים מרחוק אבל כבר הרבה זמן שאין ימים כאלה. מימיני - הציור שאליו אני מתעוררת בכל בוקר. בני כהן, חברי הטוב, עוסק בזמנו החופשי בציור ופיסול ונתן לי את הציור הזה במתנה ליום ההולדת - "פורטרט של אשה עסוקה".

11
אילנית סוויסה
99
אילנית סוויסה

06:35

נכנסת למיטה של רננה, מתחפרת בה ומנשקת מלא עד שהיא מתעוררת. תמיד בחיוך ותמיד מבקשת שיר. עכשיו אנחנו בלופים של "ערוץ הכיבוד". הם מצחיקים אותנו ואנחנו כבר יודעות את כל המלים על פה. בזמן שרננה מתארגנת גם אני מתלבשת.

07:10

אחרי קוקו מתוח ובלי שוונצים רננה עולה על האופניים שלה. היא שואלת אותי אם בטוח לרכוב היום לתחנת ההסעות או שנסיע אותה במכונית. היא שמעה בחדשות שבלילה ירו טיל לכיוון אשדוד והיא לא רגועה. אני לא מבטיחה לה שלא יקרה שום דבר כי אני לא יודעת מה יקרה ומה לא, אבל אומרת לה שהיא יודעת להתמודד עם כל תרחיש. שולחת אותה בלב קרוע אל יום הלימודים.

9
אילנית סוויסה

09:00

סיבוב עם כתם, הכלבה המתוקה שלנו. הקיבוץ נראה פסטורלי ורגוע אני חושבת לעצמי על המהירות שבה הכל יכול להתהפך עלינו. שוב עולות בי המחשבות להישאר כאן. הן עולות כששקט כי נפלא כאן. הפחד מחלחל כשסוער פה. את זה כבר לא צריך להסביר. צלצול טלפון קוטע את מחשבותיי - החבר'ה מההקמות של התאורה, ההגברה והמסכים לא סגורים על מה שביקשתי למרות שהשארתי הוראות מדויקות. אני מקצרת לכתם את הסיבוב וטסה ליבנה. אני מפיקדה ומביימת שם את טקס יום השואה העירוני.

88
אילנית סוויסה

09:30

ביציאה מהקיבוץ עוצר אותי אחד החברים. לדעתו יש לי פנצ'ר וכדאי שאעצור לבדיקה, על אחת כמה וכמה אם אני נוסעת רחוק. אני נכנסת לפנצ'ריה בשדרות. הם עמוסים ואני מתעכבת. אחרי כשעה יוצאת אחרי שהחליפו שני צמיגים. הם גם רמזו שהגיע הזמן שאחליף את הפורד המתוקה שלי (2006) אבל אני אמרתי שעד שהיא לא מתה - היא לא מתה.

77
אילנית סוויסה

10:30

מסכי הלד כבר במקומם ואנשי ההגברה והתאורה החלו לפרוש כל מה שצריך. רוני ראובן, מנהל הסדנה לאמנות ביבנה, תולה לי את הקרון שציירה רותם ראובן. עם תאורה נכונה הוא יקבל ממד עומק וגם יזוז. אני משגעת אותו והוא בסבלנות אין קץ מנסה למלא את הבקשות שלי. מחלקת ליינאפים, מעצבת תמונות עם התאורן ומתה לקפה. עוד לא שתיתי מהבוקר.

6
אילנית סוויסה

13:30

עוד לא שתיתי קפה אבל אני חייבת לאכול. לוקחים אותי לפלאפל-חומוס חדש שנפתח בעיר. זה לא מה שחלמתי לאכול אבל הרוב קובע. אומרת לעצמי שכשייגמר הלחץ, ביולי, אחזור לאכול אוכל בריא יותר.

66
אילנית סוויסה

16:00

בודקת מה שלום רננה. אין לה טלפון נייד וחיכיתי שהיא תגיע הביתה בתום השהות בבית הילדים. אנחנו לא משאירים אותה לבד לא בגלל גילה (היא ילדה מאוד אחראית ובוגרת) אלא בגלל המצב המתוח שבאזור שלנו. הוא משאיר אותנו בכוננות תמידית. חזי יחזור מוקדם מהרגיל ויהיה איתה. הם צפויים להכין שעורי בית באנגלית.

18:00

חזרה גנרלית. אני אוהבת את כל פלאי הטכנולוגיה החדשים. הם עושים את העבודה קלה ופשוטה יותר והתוצאות מרהיבות. התאורן והסאונדמן כבר סגרו לי את כל הפינות החשובות. עכשיו רק צריך לבדוק שזה עובד. הגנרלית רצה טוב מדי - אני מודאגת.

5
אילנית סוויסה

20:30

שיחת וידאו עם רננה לפני שהיא הולכת לישון. קשה לי מאוד בלעדיה וזקוקה לעדכונים האלה. יש לי את החופש המוחלט לעבוד בשקט ולא להיות איתה כל היום ובכל זאת הלב נצבט וגעגוע עולה אפילו שרק בבוקר ראיתי אותה. אנחנו מאחלות זו לזו לילה טוב. חזי אומר שהם יבואו מחר לראות את הטקס והם גאים בי. זה משמח אותי ואני ממשיכה לעבוד במרץ.

21:30

פינישים אחרי הגנרלית ואז קופצת לחזרות של טקס יום הזיכרון בבית של סופי. היא ושני (בתמונה) חברות בקבוצת התיאטרון שאני מביימת ביבנה. באוגוסט נעלה מחזמר מקורי משירי "כוורת" שכתבתי. אווירת יום הזיכרון משתלטת עלינו וכל אחת מציפה סיפורים מהעבר שלה. כל פעם מדהים אותי מחדש לגלות שהעולם קטן ושאין כמעט משפחה בה לא נגע השכול. מלטשות את הטקסטים ומוחות דמעה.

2
אילנית סוויסה

23:00

מגיעה לישון בבית שבו גדלתי, אצל אמא שלי באשדוד. מחר אצטרך להיות ביבנה ב-07:30 אז אני מקצרת טווחים. אמא שלי בת 75 ולפני שלוש שנים מת אבי. היא חיה לבדה עם בראון הכלב שהבאנו לה מ"צער בעלי חיים". אנחנו (ארבעה אחים ואחיות) תמיד מבקרים אותה והיא גם מתארחת אצלנו לימים רבים. עדיין, היא נמצאת לבד שעות רבות. לפני חצי שנה אמא חלתה בפציאליס. שמחנו שזה לא אירוע מוחי ומאז מצבה השתפר. ומתכננות את יום העצמאות. נחגוג אצלי אם יהיה מצב ביטחוני סביר.

1
אילנית סוויסה

00:30

אחרי מקלחת ונשנושים (אחרי שיסתיים הלחץ אחזור לאכול בריא). עוברת על הפיד בטוויטר ובפייסבוק, מעדכנת דברים שקשורים לעבודה, מגיבה לחברות וחברים. מחר יום עמוס וחשוב. עוצמת עיניים ועוברת בראש על כל מה שאצטרך לעשות, מודה לעולם על השפע והטוב שבחיי ונרדמת מתחת לחלון של ילדותי. יש בזה משהו מנחם ומרגיע.

רוצים גם אתם להשתתף, לתעד יום בחייכם ולהיות אחד או אחת מעוד 365 ימים בחייהם של 365 אנשים? פנו ל-sivan.klingbail@gmail.com



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#