יום בחיי יעל אסף - מגזימה במקלחות ומתעוררת פעמיים בכל בוקר - עוד 365 ימים - הבלוג של סיון קלינגבייל - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יום בחיי יעל אסף - מגזימה במקלחות ומתעוררת פעמיים בכל בוקר

אמא לשניים וחתול בשם סביון, מתגוררת בירושלים, מורה וספרנית בתיכון לאמנויות בירושלים. לא אוהבת לזוז במיטה בבוקר

תגובות
פרופיל

"שמי יעל אסף, מחנכת, מורה מקצועית וספרנית בתיכון לאמנויות בירושלים. גרושה מזה עשור ובזוגיות, אמא להלל (בחיריק, בן 15) ולאורי (בשורוק, בן 13), שניהם תלמידי קולנוע בתיכון לאמנויות. בבית גרים גם מרגו הכלבה וסביון החתול". 

היום של יעל אסף הוא היום ה-98 בפרויקט "עוד 365 ימים בחיים של 365 אנשים"

05:21

השעון המעורר שלי מכוון ל05:21 ול06:03, בין לבין מתקיימת שעת השרעפים, זאת שבה הגוף בתנוחה המושלמת במיטה, שאסור לזוז ממנה כי היא יוצרת את כל מה שטוב בעולם, וכל-כולה מוקדשת למחשבות על היום שיבוא (מה אלבש למשל), ועל ניעור וסחרור חלומות הלילה. בשעה הזאת בדרך כלל יופיע נער כלשהו שגבוה ממני בראש ושוקל כמעט כמוני וידחף מתחת לשמיכה שלי (בתמונה מופיעה הזרוע הכבר כמעט גברית שלו). כשהשעון יצלצל שוב, אקום. 

קעקוע

06:00

התארגנות. הבכור נשאר לישון, הצעיר במיטה שלי. מקלחת, בגדים, שמה מכונה, מכינה לי קפה קטן ולצעיר תה ועוגיות. כריכים לבית הספר (מאוחר יותר יתברר שהחתול נבר בכריך של הבכור ולא השאיר לו אלא קרעי לחמניה ומפית), תולה כביסה. בין לבין שותה את הקפה שהתקרר וגונבת עמוד או שניים בספר שאני קוראת (אור ירח של מייקל שייבון. התחלתי באנגלית והפסקתי, בעברית בתרגום של מיכל אלפון, הוא יפה ומלא לב). משאירה לילדים את משימת הטיול עם הכלבה ויוצאת לעבוד. 

כלב

07:30 

בימים יפים אני הולכת ברגל, עניין של רבע שעה או עשרים דקות באיזי. לאף שמיים בעולם אין צבע כמו בירושלים, וזה לא עניין של הכי יפים, זאת תכלת לבנה, או לובן תכול. תמונה שצולמה בירושלים, לעולם תשקף את האור הזה. אני אף פעם לא שבעה מקוי העצים. 

סביון

08:00

שיעור הבעה בכיתה י'. מהי אמנות והאם אפשר לדבר על אמנות בפרמטרים של אמנות טובה או גרועה.  כל-כך נהנית לשמוע את דעותיהם ואת הרעיונות של התלמידים שלי ובאמת חושבת שאנחנו מגדלים דור בריא רגשית ומחשבתית. הם לא חפים מציניות של נוער מתבגר, שנונים ובעלי ערכים ועם לב וראש במקום הנכון. לפעמים הם מעדיפים לנמנם בשיעור ואני יכולה רק לקוות שמשהו מהמלל שלי מפעפע פנימה.
ברקע, אחת הסצנות שאני אוהבת ממד מן.

מסך

10:00 

יוצאת להביא ספרים לספריה. עובדת כבר שנים עם אותו ספק, בעבר היה בעל חנות עצמאית, אחר-כך נקנה בידי רשת. דרוויניזם כלכלי. אני נאמנה למנהל החביב עלי מאד. קונה ספרי נוער, רומנים גנריים לצוות, ספרות עברית עכשווית, עיון, וכמה הפתעות חתרניות. אני ספרנית כבר חמש עשרה שנים וזאת עבודה רגשית וחברתית שאני מאמינה בחשיבותה בלהט. כבר שנים שהספריה הבית ספרית במגמת דחיקה לשוליים ושימוש כמחסן או ככיתה לעת מצא, אני חרדה מהיום שבו יבטלו אותה בטיעון שאין בה צורך. ספריות מעוצבות בדמות מי שמקיים אותן ואני בניתי מקום מפלט פיזי ורוחני למי שנזקק לו בתוך מהומת בית הספר וזאת גאוותי. 

ספרים

12:00

בדרך חזרה לבית הספר אני קופצת הביתה לאכול משהו. אלו הם ימי הערכה, מה שנקרא ימי הורים ואני יודעת שארוחת הצהריים שבית הספר יספק לנו תכלול לחם אחיד פרוס, ירקות וסלטי מיונז למיניהם.
מתקתקת לי סלט.

סלט
לחמים

13:30

מוכנה לקבל הורים ותלמידים בבית הספר. שום דבר לא הכין אותי לכך שלהיות מחנכת יכבוש אותי ויהפוך להיות יעוד עבורי. עבודה עם חבורת מתבגרים, שכל אחד מהם סוחב שק (לעתים לא פשוט), על גבו והיכולת שלי לתת להם אוזן, יד (לעתים מעשית), ומילים בגובה העיניים. אני לא תמימה ואני לא בטוחה שהם יזכרו אותי בעוד כך וכך שנים, אני זוכרת כמה קשה להתבגר ויודעת שהיכולת להקל ברגע נתון, טכנית או רגשית, על הנערים והנערות האלה וגם על הוריהם, זה לעשות טוב על אמת. זוהי שנתי האחרונה כמחנכת ולא מבחירה, דבר שמעציב אותי מאד.

הורים

19:00

אחרי מקלחת (ותודה להלל שהדליק לי בוילר), ושארית רקובה שהבאתי מהשוק לפני יומיים. הצעיר מתמקם בתוך החיבוק שלי והחתול בתוך החיבוק שלו, ואנחנו יכולים להשאר ככה נצח. קצת דיבורי סתם, קצת לשתוק, קצת ללטף שיער או פרווה ולשמוח שהיום הזה עבר וששקט לנו בראש.

לישון

21:00

כמעט נרדמת ובכל זאת חייבת אוורור מבוגרי. הגרוש שלי ואני יוצאים לסגור את הערב בבר קרוב. הנוהל כבר שנים הוא בירה גדולה לו וקטנה לי ושוט בושמילס לכל אחד מאיתנו. 

מדברים על הילדים ועל עצמנו. אנחנו מכירים כבר שלושים שנה וזאת חברות עמוקה ואינטימית. היחסים שלנו מורכבים, לא נורמטיביים ומצוינים עבורנו ועבור הבנים.

משקאות

23:00

הביתה, עוד מקלחת רותחת (כן, מגזימה במקלחות, אבל קר ואני ממש חייבת הרתחה). ולמיטה. 

זה היה יום ארוך. 

רוצים גם אתם להשתתף, לתעד יום בחייכם ולהיות אחד או אחת מעוד 365 ימים בחייהם של 365 אנשים? פנו ל-sivan.klingbail@gmail.com



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#