יום בחיי מירב שביט, שמקבלת מהוויז "עיכוב של שבע דקות בעלייה במדרגות" - עוד 365 ימים - הבלוג של סיון קלינגבייל - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יום בחיי מירב שביט, שמקבלת מהוויז "עיכוב של שבע דקות בעלייה במדרגות"

בת 37, אמא לשלושה וחיה באותה דירה שגרה בה כרווקה. מעצבת תכשיטים וצורפת

תגובות
קפה

"שמי מירב שביט. בת 37, נשואה לשי ואמא לשלושה ילדים: איתי בן שבע, עומר בן ארבע ונלי בת שמונה חודשים. אנחנו גרים בתל אביב. שוכרת את אותה דירה כבר מעל ל13 שנה, גרתי פה כרווקה תל אביבית לפני שהכרתי את שי, החדר של הבנים היה החדר של השותף שלי.

אני מעצבת תכשיטים וצורפת בעלת חנות בשרונה בתל אביב. הימים שלי קצרים ועמוסים כבעלת עסק שיוצאת כל יום ב-15:30 להביא את הילדים מהמסגרות, לא את כולם, רק את הבנים, נלי עדיין איתי, צמודה לציצי ומזכירה לי בכל רגע נתון שגם לי יש בוס".

היום של מירב שביט הוא היום ה-100 בפרויקט "עוד 365 ימים בחיים של 365 אנשים".

06:30 

קפה למיטה. אבא שלי היקר מביא לאמא שלי כבר מעל 40 שנה קפה למיטה, אני קיוויתי יום אחד למצוא גבר כזה, שיביא לי קפה למיטה, ציפיתי שזה יהיה ב-08:00 בבוקר, אבל מי שמכיר אותי יודע שכשמגישים לי קפה אני לוקחת.

08:30 

הבנים המתוקים יצאו עם שי למסגרות. דמיינו שאתם סוגרים את הדלת כי בחוץ יש סופת טורנדו, נשענים עליה עם הגב ולוקחים נשימה עמוקה - אז כזה... משתרר מין שקט בבית, כזה שמחזיק בדיוק דקה כי אוי לא, צעדים במדרגות הם שכחו משהו, השקט הופר, אני פותחת את הדלת עם הבקבוק כבר ביד מושיטה אותו לאיתי שמסתכל עלי במבט פליאה של ״איך ידעת?״.

מתאפרת

ושוב חוזר השקט, אני מתפנה לסיים להתארגן ואז נלי החליטה שנמאס לה להיות בבית ומתחילה לבכות, האמת? אי אפשר להאשים אותה, הילדה רגילה לעבוד ומתחילה להאיץ בי לצאת, אני מרימה אותה, זה מאתגר למרוח מסקרה עם תינוקת ביד אבל אני מיומנת, יאללה יצאנו.

08:45

קפה שני, הפוך על מים עם שקדים. התוספת לקפה משתנה בהתאם לטרנד התזונתי שאני מצויה בו באותו רגע. היה לנו חלב רגיל, חלב דל, סויה ועכשיו זה שקדים. כל עוד מתחת לזה יש אספרסו איכותי אני בפנים. אני ממש משתדלת שהתחנה הראשונה שלי מחוץ לבית תהייה בבית קפה השכונתי שלי, זה נותן לי חצי שעה לענות על מיילים, לכתוב פוסטים, לענות ללקוחות ולשתות קפה. בשקט.

קפה שקדים

כמובן שזה בהנחה שנלי ישנה את שנת הבוקר שלה. החצי שעה הזאת מאפשרת לי לעשות סדר באיך הולך להיראות היום שלי ולקחת אוויר לפני שאני נסחפת לתוך הלו"ז וגם לא פחות חשוב זה מזכיר לי שלהיות תל אביבית זה כיף, גם עם ילדים.

09:15

אנחנו על האוטובוס בדרך לשרונה. 10 דקות נסיעה. יש כאלה שלא מבינים איך אני מתניידת בתחבורה ציבורית, בשבילי זה הפתרון הכי קל. במקום להכניס אותה לסל קל, לחגור, לחפש שעה חניה ואז בדיוק כשהיא תרדם לפתוח את העגלה להוציא אותה מהסלקל ולהעיר אותה עכשיו תחליפו את כל זה בלשתות קפה בבית קפה ולעלות לאוטובוס עם נלי כבר על העגלה ולרדת אחרי שש תחנות בכניסה לחנות.

אוטובוס

10:00

החנות נפתחת. נלי ואני מתחילות במשרד שנמצא דלת ליד החנות, בינתיים אחת מהבנות המתוקות שעובדות איתי מסדרת את התצוגה, זה הזמן שלי לפתוח את מזרן הפעילות לנלי ולקוות שהיא תמצא עניין במשחקים שלה. אני עוברת על ההזמנות שהגיעו מהסטודיו שלנו ומתחילה להכין את ההזמנות החדשות, לא הספקתי הרבה ונלי מיצתה את הצעצועים שלה, נעם שעדיין לא סיימה לפתוח את החנות יוצאת ולוקחת את נלי. עוברות כמה דקות והחנות מתמלאת בנשים אז אני יוצאת מהמשרד לעזור ונלי מתחילה לעבור בין הידיים של כולן.

פרופיל

11:30

פגישה במשרדים של רוגובין. בעלי הבית שמשכירים את החנות החדשה שלנו. פתחנו את החנות בשרונה לפני 4.5 שנים, קומה שנייה, 16 מטר של הגשמת חלום. אני אוהבת כל פינה בחנות הזאת וקשורה אליה כל כך. גידלתי פה ילדים, הכרתי פה בנות שבאו לעבוד איתי והיום הן חברות נפש, כל לקוחה שנכנסה לחנות שלנו הרגשתי שהיא נכנסת לתוך הבית שלי, לתוך החלום. יש בין הקירות האלה הרבה סיפורים שאני צריכה להכניס עכשיו לארגזים כי המקום נהייה צר ואנחנו יורדים למטה לחנות בקומת קרקע, עם נגישות גדולה יותר ועם מרחב נוח יותר. נשארים בשרונה וגם ממש לא מתרחקים מהחנות, אני עדיין אראה אותה כל בוקר, היא תמיד תהייה הראשונה שלי אבל עכשיו פה בפגישה על החנות החדשה נלי מתיידדת עם אסי מרוגובין, נראה לי שהיא מבינה יותר טוב ממני שצריך לשחרר ולהסתכל קדימה.

רוגובין

15:20

שיט, כבר צהריים. חזרתי לחנות, לא הספקתי לאכול. לא הספקתי חצי מערימת המשימות על השולחן. ויש עוד רשימה אין סופית תחת הכותרת של לא הספקתי. הבטחתי לעצמי להכין רשימה כל יום של מה כן הספקתי כדי להרגיש יותר טוב עם עצמי. מהמשרד אני שומעת שנכנס גבר לחנות ומכריז ״אני צריך עגילי זהב עם יהלומים שחורים לאשתי, היא אמרה שהיא אוהבת כאן הכל, אז מה שתציעו לי יעבוד״. המשפט הזה מחמם לי את הלב. נלי שבדיוק סיימה לאכול פולטת עלי וקוטעת את הרגע, אז אני מנקה אותה ומתחילה לארוז את הציוד שלנו ולרוץ לתחנת אוטובוס לכיוון הבנים.

מסדרים

16:45

אספתי את כולם. הגענו הביתה. טוב לא צריך להגזים, הגענו לבניין, יש לי עכשיו שלושה ילדים, עגלה, מלא שקיות ותיק של כיתה א' (התיק היחידי שהוא יותר כבד משלי) להעלות שלוש קומות בלי מעלית. סוג של מסע כומתה קטן שבראש שלי אורך כמה ימים במציאות כמה דקות טובות. תלוי אם עומר ואיתי יריבו במדרגות מי יפתח את הבית, מה שיכול להביא לשביתה איטלקית של עומר באמצע המדרגות, אם היה לי וייז לעלייה במדרגות הוא היה מדווח על הסיפור הזה כעיכוב של שבע דקות בהגעה.
זה הזמן להזכיר לעצמי שאני תל אביבית מבחירה, אני שותה קפה בבית קפה בבוקר ועולה עם ציוד כבד שלוש קומות ברגל אחר הצהריים. החיים במרכז תל אביב.

מדרגות

20:00

כולם במיטות. אחרי אחר צהריים עמוס במיוחד שכלל הרבה את צמד המילים ״אני רעב״, משחק טאקי, טלפונים בלתי פוסקים מהחנות, שיעורי בית, אימון על הפסנתר ותינוקת אחת מתוקה שתלויה עלי כל העת, הגיעה שעת השינה. נלי נרדמת ראשונה - אני על זה, בזמן ששי מקלח את הבנים, מקריא סיפור לכל אחד ונשאר איתם קצת עד שהם מתחילים להראות סימנים של עייפות.

ישנים

20:30

הזמן שלנו. החנות כבר סגורה, הילדים ישנים. שי ואני מעדכנים אחד את השני באירועי היום, אוכלים יחד ארוחת ערב ונזרקים על הספה, כדי שלא אתלהב יותר מידי מהאתנחתא יש ערימת כביסה שצריך לפזר ועוד כמה ערימות שצריך לקפל, היו לנו תוכניות אמיתיות לפתוח מחשב ולעבור על תוכנית המעבר חנות, אבל התוכניות יחכו למחר, כי צריך רגע לשלב רגליים, להטעין מצברים ולשים תוכנית בנטפילקס. שגרה זה החיים.

כביסה

רוצים גם אתם להשתתף, לתעד יום בחייכם ולהיות אחד או אחת מעוד 365 ימים בחייהם של 365 אנשים? פנו ל-sivan.klingbail@gmail.com



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#