יום בחיי אופיר ברזני, גר בכפר לאנשים מיוחדים, מגדל ייחורים ומנגן בתופים - עוד 365 ימים - הארץ

יום בחיי אופיר ברזני, גר בכפר לאנשים מיוחדים, מגדל ייחורים ומנגן בתופים

בן 45, עובד במשתלה, אוהב סרטים, להקשיב לחדשות ולהרגיש את המוזיקה בכל הגוף. המסר שלו אליכם: קבלו את השונה כמו שהוא בלי סטיגמות ודעות קדומות

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
11
קרדיט: אופיר ברזני
סיון קלינגבייל
סיון קלינגבייל

"נעים מאד, אני אופיר, בן 45, מתגורר בכפר עידוד - "בית חם לאנשים מיוחדים" - בדירה פרטית משלי. נולדתי ביסוד המעלה ויש לי שני אחים שגדולים ממני. אבא שלי הוא חקלאי ויש לו שדות ומטעים של המון סוגי פירות. את הילדות שלי עשיתי במטעים ובקטיף ומאז אני מאד אוהב ירוק וטבע. כשהייתי צעיר ההורים שלי התגרשו, אמא שלי עברה להתגורר במרכז ובהמשך עברתי לגור איתה. כשסיימתי את הלימודים התחלתי לעבוד בפארק הלאומי ברמת גן. כמו שאמרתי אני אוהב לעבוד בחיק הטבע". 

"מכיוון שאני אדם עם צרכים מיוחדים, כשהייתי בן 21 ההורים החליטו לחפש עבורי מסגרת מגורים וחיים שמצד אחד תיתן לי פרטיות ומצד שני תספק 'מעטפת טיפולית',  כמו שהם קוראים לזה. בכפר עידוד (בנתניה) יש עוד 140 דיירים, כולם עצמאיים אבל עוזרים לנו בכל מה שאנחנו צריכים. יש מדריכים צמודים, מרפאה, חדר אוכל, טיולים בארץ ובחו"ל והמון המון חוגים".

"אני אוהב לגור עם המון חברים סביבי אבל הכי אוהב שיש לי בית פרטי משלי. אני שומע מוזיקה, רואה סרטים בטלוויזיה ואוהב להקשיב לחדשות. הכפר הוא מקום מקסים ואני גר בו כבר 23 שנה. יש לי חברה כבר 15 שנה שקוראים לה הילי ואני אוהב אותה המון. עובד במשתלה של הכפר ולפעמים גם בחנות המשתלה. כיף לי בחיים שלי".

היום של אופיר ברזני הוא היום ה-107 בפרויקט "עוד 365 ימים בחיים של 365 אנשים"

06:15

השעון המעורר מצלצל. אני מנתק אותו ונשאר במיטה עוד כמה דקות, נהנה מהשמש שנכנסת מבעד לתריסים. הבוקר אני עייף במיוחד כי אתמול חזרנו מטיול של שלושה ימים בדרום. לובש בגדי עבודה. אמרו שהיום יהיה חמסין אז אני לובש דגמ"ח שלושת רבעי, חולצה קצרה ולא שוכח כובע. שם על יד ימין את הצמידים שאני אוהב. למה אני אוהב אותם? כי הם מעבירים מסר חשוב: "פשוט אהבת חינם", "לשון הרע לא מדבר אלי" ו"אדיבות זה לא מעשה זה דרך חיים". מאז שהייתי קטן ההורים שלי חינכו אותי לכבד כל אדם באשר הוא,  וגם אם אני מעט שונה - צריך להתייחס אלי בכבוד כמו לכל אדם אחר.

06:45

9
צילום: אופיר ברזני

מכין לעצמי קפה, שם מוזיקה ונהנה מהשקט של הבוקר רגע לפני שהיום שלי מתחיל.

07:30

8
צילום: אופיר ברזני

הולך לחדר האוכל של הכפר. אני אוהב את ארוחת הבוקר. פוגש את כל החברים, אוכלים יחד, צוחקים ואז כל אחד הולך לעבודה שלו. יש חברים שעובדים מחוץ לכפר, יש שעובדים במפעלון שבכפר ויש את אלה שעובדים במשתלה. משלמים לנו משכורת.

08:00

מגיע למשתלה ופוגש את המנהל קובי. הוא אחלה בן אדם. מחייך, מקצוען ותמיד מסביר לי מה עלי לעשות. יושבים יחד ומקבלים את משימות הבוקר.

09:00

6
צילום: אופיר ברזני

משקה את הצמחים והשתילים בחצר המשתלה. אנחנו עושים ייחורים, שזה בעצם תינוקות של שתילים, מגדלים אותם כמו ילדים ולאט לאט אנחנו "מקשיחים" אותם. ככה קובי לימד אותנו שקוראים לזה. כשהם קטנים יש השקייה אוטומטית כל שעתיים וכשהם חזקים יותר אנחנו משקים אותם ידנית ואז שולחים אותם למשתלות גדולות. איזה חום היום! כל חצי שעה אנחנו נחים בצל ושותים המון מים.

10:15

7
צילום: אופיר ברזני

מתחיל להכין ייחורים. ממלא מגשים גדולים עם המון חורים באדמה טרייה, מרטיב את החול ומכין לשתילה. 

11:30

קובי, אני וחבר שלי רגב מכינים ומסדרים "זרעים של עידוד". זו ערכה שיש בה עציץ קטן, אדמה וזרעים בשקית והיא ארוזה יפה. את זרעים של עידוד אנחנו מוכרים לאנשים, חברות, ימי הולדת, גנים, בתי ספר, יש אפילו אנשים שמתחתנים שקונים אצלנו את הערכה.

הרבה פעמים שואלים אותי למה אני הכי אוהב את העבודה שלי ואני עונה שהיא משלבת את האהבה שלי לטבע ועבודה עם אנשים. האנשים שבאים למשתלה תמיד מחייכים, תמיד אדיבים, מדברים איתי ומתייעצים. הכי חשוב בחיים זה לאהוב אחרים ולאהוב את מה שאתה עושה. לא?

10
צילום: אופיר ברזני

12:45

5
צילום: אופיר ברזני

זהו, סיימתי לעבוד להיום. הולך לאכול צהריים עם החברים בחדר האוכל. אני לא אוכל הרבה ומשתדל לאכול בריא. עושה גם ספורט כי צריך לשמור על הגוף.

13:30

4
צילום: אופיר ברזני

הולך לדירה שלי להתקלח, לנוח קצת ולשבת במזגן. כמעט כל יום אחר הצהריים יש לנו חוגים. אני אוהב ללכת לתיאטרון, מוזיקה ושירה. אני שר יפה וכולם אומרים לי שיש לי קול מיוחד. בנוסף, אני מתופף על תופים וכלי הקשה ונמצא בהרכב רוק של הכפר. מדי פעם הלהקה שאני חבר בה, "פוגה", מופיעה בכל מיני מקומות. כשיש מחיאות כפיים זה מרגש אותי כי זה סימן שאנשים נהנו. משתתף גם בחוגי ספורט ובחוג "מדברים עם כלבים" שאני מאד אוהב.

16:45

חוג תופים. לוקח את המקלות ומתחיל לתופף. כשאני על התופים אני מרגיש כאילו המוזיקה נמצאת אצלי בתוך הגוף.

17:45

3
צילום: אופיר ברזני

היום זה יום מיוחד כי אנחנו עושים מדורת ל"ג בעומר של בניין 10, זה הבניין שבו אני גר. חוזר לדירה, מזמין את הילי ועוד כמה חברים ויחד אנחנו רואים טלוויזיה וצוחקים. אני אוהב לארח ולהתארח אצל החברים שלי בכפר.

19:00

מתארגנים ויורדים למדורה. יש לנו בכפר מישהי ששמה רביטל (בבי"ת) והיא אחראית לכל ענייני הפנאי שלנו. אירועים, חוגים, טיולים ועוד המון דברים. בכל חג המדריכים ורביטל דואגים שתהיה לנו פעילות. עושים מדורה, אוכלים תפוחי אדמה, פלאפל, היתה מוזיקה ושירה בציבור, רקדנו ותופפנו בדרבוקות. היה ממש ממש כיף.

21:30

2
צילום: אופיר ברזני

חוזר לדירה. שם מוזיקה בסלון, שר במקלחת ונרגע. לא מתלונן שהיה לי יום עמוס. היה לי יום כיף ממש כמו כל יום בחיים שלי. נשכב על הספה,  רואה קצת טלוויזיה ושניה לפני שאני מרגיש שאני נרדם - עובר למיטה והולך לישון. מחר יום חדש.

הערה

לסיום אני רוצה להגיד לכם משהו אחד. כמו שהבנתם אני לא אדם רגיל. ההורים שלי אומרים לי שאני "מיוחד". אבל גם לי יש את אותם צרכים כמו לכל אדם אחר. אני אוהב,  אני עובד, אני רוצה להתפרנס בכבוד וליהנות בחיים. אז המסר שלי אליכם: "קבלו את השונה כמו שהוא בלי סטיגמות ובלי דעות קדומות".

רוצים גם אתם להשתתף, לתעד יום בחייכם ולהיות אחד או אחת מעוד 365 ימים בחייהם של 365 אנשים? פנו ל-sivan.klingbail@gmail.com

סיון קלינגבייל
סיון קלינגבייל |עוד 365 ימים

365 אנשים מתעדים כל אחד בנפרד יום אחד מחייהם. הבלוג מאפשר חשיפה לקריירות של אנשים אחרים, לאורח החיים של ישראלים ממקומות שונים ולדרכים המגוונות שבהן אנשים בוחרים לחיות.

אני סיון קלינגבייל, פעם עורכת מגזין TheMarker והיום מגישה בערוץ 10 ועיתונאית. מנסה כבר שנים להבין למה אנחנו קמים כל בוקר והולכים לעבודה.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ