יום בחיי בני קדם, ההופעות הרעות הן בפני תלמידים שהמורות שלהם מסמסות תוך כדי - עוד 365 ימים - הארץ

יום בחיי בני קדם, ההופעות הרעות הן בפני תלמידים שהמורות שלהם מסמסות תוך כדי

בן 48, אב ל"שועלה" ו"שפן", מלחין ומנצח, זוכר את מיקומי הבורות בכביש (בגלל שהוא יקה), מכבה את הראוטר בבית לצורכי אכיפה, חזר לטרומבון אחרי 25 שנה בגלל הביקוש

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
6
קרדיט: מיכאל פאביה
סיון קלינגבייל
סיון קלינגבייל

"אני בני קדם, בן 49, גר במערב ירושלים, מלחין ומנצח בהכשרתי וחי מהוראת מוזיקה. נשוי לפלינה ואבא לדנה, 'השועלה הערמומית הקטנה', תלמידת תיכון בת 15 ונגנית כינור, ורועי בן השש, 'השפן הקטן'. בילדותי כיניתי את כל חברי לגן בשמות של בעלי חיים וזה נשאר איתי: אני רואה ברוב האנשים דמיון לבעלי חיים וברוב המקרים זה אפילו די מחמיא. המשפחה שלי לא נמלטה מהגורל הזואולוגי. גם לנו, לפלינה ולי, יש כינויים אך אשאיר זאת לדימיון הקוראים. יש לנו גם שתי חיות אמיתיות: נוז'ה, חתולה יפהפיה, טפשה ומרושעת שעוינת את ליצ'י, חתול כעור, חכם וטוב לב. שניהם ניצולים מחוצות ירושלים. בזכות מלחמות הטריטוריה שלהם אנחנו חיים בסרט טבע מתמשך.

היום של בני קדם הוא היום ה-118 בפרויקט "עוד 365 ימים בחיים של 365 אנשים"

06:00

מתעורר, אוכל ומתלבט אם להאכיל גם את נוז'ה וליצ'י שקופצים לי על השולחן. לא מתכחש לעובדה שהם מעדיפים לקבל את המזון הרך דווקא מפלינה. בהמשך אני מעיר אותה, מאציל עליה זמנית את הסמכויות ומנחם את עצמי בניקוי עתידי של ארגז החול. הנה המלכה והנתין שבעים, מרוצים ובהפוגה קצרה עד הקרב הבא.

5
צילום: בני קדם

06:50

יוצא לכיוון באר שבע. נסיעת הבוקר הזו היא חלק משמעותי בחיי. זה הזמן להשלים חוסרים בג'אז ולהתפעל מנופי הכבישים הכי יפים והכי פנויים בישראל (386/375/35). לפעמים יוצא לי לאסוף סטודנט או שניים ולהתמוגג מהשיחות איתם. הן מעבירות את הזמן במהירות. כיקה קפדן, אני זוכר את מיקומי הבורות בכביש ומדווח בסוף הנסיעה ל'נתיבי ישראל'. מופתע לגלות כל פעם מחדש שהם מתקנים הכל די מהר. הלוואי וזה היה פועל ככה גם בעיריית ירושלים. הנה רגע של נוף אירופאי מהרי יהודה - עדר בהמות כשרות הנהוגות בידי רועה תאילנדי.

4
צילום: בני קדם

08:30

הקונצרט הראשון מתוך שלושה. מדי שבוע, הטריו שלי (שני חברים מהסינפונייטה ב"ש ואנוכי) נוהג להופיע בפני תלמידי כיתות ב' בבתי הספר בעיר. ההופעות הטובות ביותר הן בפני הילדים השקטים והסקרנים, המרגשות ביותר הן בפני ילדי החינוך המיוחד והרעות ביותר בפני תלמידים שהמורות שלהם מסמסות תוך כדי. לפעמים אנחנו אפילו מצליחים לחנך מורה או שתיים, בזה נחמתנו.

11:20

בשיעור לגדעון, תלמיד מבוגר שבזכות הדיסקים והידע שלו התחלתי לחבב ג'אז. שיעורים למבוגרים הם תענוג גדול כי המוטיבציה שלהם תמיד בשיאה. גדעון הוא איש אשכולות ואיש שיחה מרתק (מומחה ומרצה לתרבות ישראל) ולכן העונג כפול. מפטפטים תוך כדי על ספרות, פילוסופיה וכל מה שבאמת מעניין. בעקבות הביקוש הרב למורים חזרתי אל הטרומבון לאחר 25 שנות הפסקה (בהן ניגנתי רק בפסנתר). להפתעתי, חזרתי לכושר די מהר ונדמה לי שאפילו השתפרתי. כל מי ששוקל להתחיל או לחזור לנגן - עשו זאת ללא דיחוי! אומרים גם שזו הדרך הטובה ביותר למניעת אלצהיימר...

3
צילום: בני קדם

12:20

לא אכלה את זמנכם בתיאורי מזונות, רק אספר שסרטי האימה של הטבעונים בפייסבוק ועתיד העולם שכנעו אותי והפחתתי את צריכת הבשר ליום-יומיים בשבוע.

12:45

שיעור קבוצתי בבית הספר. אחד הפרויקטים היפים שחזר לפרוח בשנים האחרונות הוא "בית ספר מנגן". במסגרתו הילדים נחשפים לנגינה בכלי. אחרי שעבדתי בבית ספר שבו הכריחו ילדים לנגן, החלטתי שבמקומות שבהם אני אחראי אף ילד לא ינגן בכפייה. לשמחתי מצאתי מקומות כאלה. במקרים אחרים שכנעתי את המנהלות להקצות מורה שתלמד בשעת השיעור שלי את הילדים שלא רוצים לנגן.

1
צילום: ולדימיר ברנבוים

לאורך השנים עם תלמידים גיליתי דברים מעניינים: ילדים עם בעיות קשב וריכוז מפצים על חוסר היכולת שלהם לקרוא תווים בזיכרון מוזיקלי מצוין ובביטול מודע של הפחד מהקהל. ילדים בגיל צעיר (אנחנו מלמדים החל מכיתה ד') הם בעלי גמישות מחשבה ורצון עז ללמוד כל עוד הם מאותגרים. בנוסף, נגינה בכלי היא אחת הפעולות הקשות ביותר למוח. הוא צריך לעסוק בו זמנית בקריאת התווים, פענוח מידע, ספירה, קואורדינציה של התאמת הגוף/היד/הפה להפקת הצליל הרצוי, הקשבה, תיקון הצליל תוך כדי ואינטראקציה חברתית. המצאתי לא מעט "משחקים" כדי לרכך את ההלם הבסיסי ולהוביל את התלמידים לאט אך ביסודיות אל התוצאה.

בדיעבד, אני יכול רק להצטער שנרתעתי בהתחלה מעבודה עם צעירים. העבודה היסודית והסבלנית הזו מניבה בהמשך תוצאות מצוינות (בהנחה שיש משפחה תומכת ברקע). ברור לי שבסופו של דבר רוב התלמידים לא יהיו מוזיקאים, אבל הם יהיו אנשים קשובים, סבלניים ומתמידים יותר מהאחרים ומטען של אושר וכיף יישאר עמם לכל החיים.

14:00

חזרה קצרה עם הוויולנית המובילה של הסינפונייטה על קטע הסולו שלה בקונצ'רטו שכתבתי למנדולינה ותזמורת. באופן לא מפתיע היצירה נקראת "קונצ'רטו ADHD" והיא מתארת בצלילים את התסמונת.

15:00

שיעור יחידני בקונסרבטוריון. שני שיעורים נוספים בוטלו בגלל טיול שנתי, כך שהיום אגיע הביתה כבר ב-18:00!

18:30

הבנייה היומית בלגו עם שפן (היום אני הקונסטרוקטור והוא הדקורטור) באה הפעם על חשבון כדורסל במגרש המאולתר שבחניית הבניין. תוך כדי מנהל קרב צעקות עם השועלה על הכנת השיעורים (המועטים מדי, בעיניי) ואימון בכינור במקום טמטמת האינסטגרם שבו היא מככבת עם 40K עוקבים ("בניגוד אליך, אני דווקא מעניינת הרבה אנשים!" קטונתי). בהמשך: כיבוי הראוטר לצורכי אכיפה ותחושת אושר וסיפוק מכך שאין טלוויזיה בבית.

2
צילום: בני קדם

19:30

ארוחה משותפת. ליצ'י קופץ על השולחן ומתאכזב לגלות שאין בשר. אחר כך, שפן פורש למיטתו ומצוות אליו את פלינה לחצי שעה. הריטואלים קבועים וכל סטייה מהם תגרום להערה משמעתית בתיק ההורות שלנו.

21:00

מדליק שוב את הראוטר. זה הזמן לפעילות פוליטית בפייסבוק שעיקרה מלחמה אבודה בפשיזם הכללי. השועלה מתחזה לישנה וגונבת עוד קצת זמן מסך בחדרה. אין טעם למלחמה נוספת כי ממילא יהיה כיבוי רשת כללי ב-22:30.

רוצים גם אתם להשתתף, לתעד יום בחייכם ולהיות אחד או אחת מעוד 365 ימים בחייהם של 365 אנשים? פנו ל-sivan.klingbail@gmail.com

סיון קלינגבייל
סיון קלינגבייל |עוד 365 ימים

365 אנשים מתעדים כל אחד בנפרד יום אחד מחייהם. הבלוג מאפשר חשיפה לקריירות של אנשים אחרים, לאורח החיים של ישראלים ממקומות שונים ולדרכים המגוונות שבהן אנשים בוחרים לחיות.

אני סיון קלינגבייל, פעם עורכת מגזין TheMarker והיום מגישה בערוץ 10 ועיתונאית. מנסה כבר שנים להבין למה אנחנו קמים כל בוקר והולכים לעבודה.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ