יום בחיי אביעד אורן, גם על רווקים מופעל לחץ חברתי לשינוי הסטטוס - עוד 365 ימים - הארץ

יום בחיי אביעד אורן, גם על רווקים מופעל לחץ חברתי לשינוי הסטטוס

בן 41, בעל חברה לשיווק באמצעות תוכן, גר עם הכלב בולאן, אובססיבי לאקטואליה, צרכן כבד לשעבר של שוקולד, שוחה כדי לנתב את משבר גיל הארבעים, תכנן להיקבר בדירה שלו אבל היא יקרה מדי

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
8
קרדיט: אביעד אורן
סיון קלינגבייל
סיון קלינגבייל

"שמי אביעד אורן, בן 41, רווק + כלב, חי בתל אביב כל עוד היא מאפשרת לי. מקטר על המצב, חרד מהמציאות, מתחזק רגשות אהבה-שנאה למקום הזה אך באופן כללי מרוצה מחיי ואיכשהו מצליח להתמודד עם הדיסוננס הזה יום יום. עושה ספורט, אוכל בריא ודואג לשבור זאת מעת לעת למען הבריאות הנפשית. בעל חברה לשיווק באמצעות תוכן. המלה הכתובה מלווה אותי במהלך היום ודואגת לפרנסתי". 

היום של אביעד אורן הוא היום ה-119 בפרויקט "עוד 365 ימים בחיים של 365 אנשים"

07:30

מתעורר בחוסר חשק בולט. אני לא טיפוס של בוקר וכנראה שדבר כבר לא ישנה זאת. למזלי הסטטוס שלי, רווק ועצמאי, מאפשר לי לשחק עם השעה. המשמעת העצמית שלי מקימה אותי בשעה הייעודה.

08:00

עובר לסלון לקפה של הבוקר. על הספה עם בולאן הכלב שהוא בעצם המשפחה הגרעינית שלי בפוזיצייה הקבועה שלנו. עובר על כותרות היום, לא מפסיד את החלק הזה בעד שום הון שבעולם. האובססיביות שלי לאקטואליה היא זכר לתקופת העיסוק שלי ביחסי ציבור ודוברות. אני מאלה שניתן לשייכם לקבוצת "החמוצים". אין כמעט יום שאני לא חש את הפער והמתח שבין החיים האישיים הנוחים באופן יחסי למצב במדינה. הם מלווים בחרדה לגורלה.

לצד הקפה יש לי חטיף אנרגיה. לא מסוגל לאכול משהו כבד בשעות הבוקר המוקדמות. פעם הייתי זללן שוקולד שמסוגל לרדת על חצי חפיסה עוד לפני שעיניי נפקחות. תרצתי זאת בזריקת אנרגיה שהגוף שלי זקוק לה אך נגמלתי מהרגל פסול אלה.

08:30

ממשיך לחדר העבודה. מדליק את המחשב, משיב למיילים ושוקע בעבודה.

09:30

בולאן עושה סימנים של "הגיע הזמן לסיבוב הבוקר". יורד איתו למסלול קבוע. אני מת על השכונה שלי - האזור הבורגני של תל אביב בואכה כיכר רבין. למשך שנה אחת נאלצתי לרדת לדרום העיר וברחתי חזרה. הדבר שהכי חסר לי שם היה הירוק בעיניים וכאן יש די והותר. למרות שאני מכלכל את עצמי לבד, החיים בעיר עם דירה נורמלית הופכים למשימה קשה משנה לשנה. מתישהו הבניין שלי אמור לעבור תמ"א ואצא שוב לנדודים. בסתר לבי תכננתי להיקבר בדירת המציאה שבה אני גר. תל אביב אני משוגע עליך אבל את יקרה לי מדי.

6
צילום: אביעד אורן

10:30

פגישת עבודה עם שותפיי. אנחנו בעצם סוכנות לשיווק באמצעות תוכן. "תוכן הוא המלך", אמר פעם ביל גייטס ואנחנו משתדלים ליישם זאת. אני אחראי על בניית אסטרטגיית התוכן והכתיבה, שרית אחראית על השפה הגרפית ועמית איש הקריאייטיב הוא חיית רשתות. ביחד אנחנו משתדלים לספק מענה הוליסטי ללקוחות שלנו. אנשים צורכים תוכן איכותי גם אם הוא "שיווקי". החוכמה היא לדעת לספר את הסיפור הנכון.

בולאן מצטרף אלי בדרך כלל לפגישות, אבל הפעם אני ממשיך לפגישה מרוחקת יותר ולכן החזרתי אותו הביתה. הוא עוד ישוב. בשעה הזו אני גם אוכל את ארוחת הבוקר המאוחרת שלי. זו ארוחה מלאה שמחזיקה אותי עד שעות הערב.

5
צילום: אביעד אורן

11:30

ממשיך לפגישה עם המנכ"לית של המועצה הישראלית לבנייה ירוקה, הלקוח הוותיק ביותר שלי. ב-2016 חלחלה אלי ההבנה שאם אני רוצה להתפרנס בכבוד ולהמשיך לחיות בעיר הזאת בתנאים שאני שואף אליהם עליי להתפתח. אז גם נולד הרעיון לעבור לעצמאות. איכות הסביבה וקיימות נותרו אהבה גדולה ואני משתדל לשמור על קשר עם פעילים וארגונים ולסייע כל שניתן, גם ללא תמורה.

13:00

האתנחתה היומית בביתי השני - הבריכה של אוניברסיטת תל אביב. כבר 20 שנה שאני מנוי, מאז שהייתי סטודנט. אני שוחה מאז שאני זוכר את עצמי. תוצר של המלצה מוקדמת של רופאת הילדים שאמרה לאמי שהדרך היחידה שבה אצליח להתמודד עם האסתמה ועם עודף משקל היא שחייה. אני שומר על ההמלצה הזו ביראת קודש ממש. אנשים לא מאמינים שהייתי פעם ילד שמן וחולה. בשנה האחרונה אני מגוון וגילית את נפלאות הפילאטיס. חברים שלי טוענים שאני מתאמן יותר מדי אבל אני רואה בזה דרך אלגנטית ובריאה לנתב את משבר גיל הארבעים.

4
צילום: אביעד אורן

15:00

שוב עם קפה מול המחשב. בדרך כלל אני יושב בחדר העבודה שלי הצופה אל החצר האחורית של הבניין, אבל בתקופות משבר ואני מוצא עצמי יחד עם בולאן באחד מבתי הקפה בעיר. בין לבין מתכתב עם חבריי לשיחות על ענייני היום וקיטורים על הנעשה.

7
צילום: אביעד אורן

18:00

בולאן מאד דייקן. נולד לי כלב ייקה. זמן לסיבוב של אחר הצהריים. מחליט לקחת את הלפטופ איתי ולשבת בבית קפה להמשך העבודה. אנשים מתפלאים איך בולאן יכול להיות לא מורגש למשך שעות כשהוא לצדי. "כלב שטיח" אני קורא לו למרות שבחודשים הראשונים להיכרות בינינו הוא עשה לי צרות צרורות.

3
צילום: אביעד אורן

19:30

מזמין חשבון ורץ לראות את החדשות של 20:00. מדורת השבט האישית שלי. מגיע הביתה ומחמם לי את ארוחת הערב. אני מאד נהנה לבשל, סוג של תראפיה נוספת לצד השחיה. האוכל בדרך כלל מספיק לי לשלושה-ארבעה ימים. אני לא מהמפונקים שחייבים אוכל טרי מדי יום. הפעם בתפריט מוקפץ עם ירקות. אני אמנם לא צמחוני אבל בבית אינני מבשל בשר. רק תבשילי ירקות או דגים. זו דרכי הצנועה לאזן בין הנאות החיים לצרכים ערכיים.

2
צילום: אביעד אורן

21:30

זו שעת השבירה שלי. אם אעבור אותה - אהיה מסוגל להיות עירני גם שעות אחרי. בשלב הזה אני בוחר אחת משלוש אפשרויות: להמשיך לראות טלוויזיה/לקרוא, לחזור לעבודה או לצאת לבר הקבוע שלי.

22:00

הלכתי על הבר ולו כדי להוכיח לעצמי (ולקוראים) שאני לא "בטטת כורסה". קורה שאנשים פונים אלי ומתעניינים לאן כדאי לצאת בעיר. הם לא מאמינים כשאני משיב להם שאני מכיר בערך שניים וחצי מקומות. אני עדיין זקוק ליציאות האלה ומשתדל לעשות זאת פעמיים בשבוע. הסיבה לכך אולי היא שישנם ימים שלמים שאני לבד ולכן אני מקפיד לשמור על מסגרת חברתית עשירה. יש משהו בעיר הזאת שמקל על יצירת קשרים חברתיים למרות שעם הגיל חברויות חדשות הופכות לקשות יותר.

1
צילום: אביעד אורן

מוזיקה איכותית מתנגנת בבר. לרגל יום הולדתי הבטחתי לעצמי שהשנה אלמד לתקלט ואממש חלום ישן לעמוד מאחרי עמדת הדי.ג'יי. מוזיקה היא חלק בלתי נפרד מחיי אבל חצי שנה חלפה מאז ועוד לא עשיתי צעד משמעותי בנדון. גם זה עוד יקרה, או שלא.  הבר מלא במכרים וחברים, חלקם נשואים, חלקם גרושים, חלקם רווקים. בניגוד לדעה הרווחת, גם על רווקים מופעל לחץ חברתי לשינוי סטטוס, לא רק על רווקות. במקרה שלי, הסביבה הקרובה פחות לוחצת להתמסדות אלא להבאת צאצאים. מאז שאבי מת בשנה שעברה הנושא הזה מתבשל אצלי יותר ויותר. גומר את הבירה השנייה שלי ונפרד מהנוכחים. סביר להניח שכשאחזור לכאן בעוד כמה ימים - אראה את אותם הפרצופים מבלי לתאם מראש. זה חלק מהקסם.

00:30

חוזר הביתה לסיבוב לילה עם בולאן "במסלול המקוצר". כעבור חצי שעה נכנס למיטה ולרוב פותח את הטאבלט לקרוא משהו. אני מודה בשביעות רצון שנגמלתי מעמודים מוחשיים ועברתי את המשוכה אל הספרים הדיגטליים. אצלי הקריאה באה בתקופות. אני משתדל לגוון בין ספרי עיון לספרות יפה ולא להסתפק ברפרוש של אתרי החדשות לפני השינה. כעבור שעה נרדם לשחר של יום חדש.

רוצים גם אתם להשתתף, לתעד יום בחייכם ולהיות אחד או אחת מעוד 365 ימים בחייהם של 365 אנשים? פנו ל-sivan.klingbail@gmail.com

סיון קלינגבייל
סיון קלינגבייל |עוד 365 ימים

365 אנשים מתעדים כל אחד בנפרד יום אחד מחייהם. הבלוג מאפשר חשיפה לקריירות של אנשים אחרים, לאורח החיים של ישראלים ממקומות שונים ולדרכים המגוונות שבהן אנשים בוחרים לחיות.

אני סיון קלינגבייל, פעם עורכת מגזין TheMarker והיום מגישה בערוץ 10 ועיתונאית. מנסה כבר שנים להבין למה אנחנו קמים כל בוקר והולכים לעבודה.

תגובות