שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
סיון קלינגבייל
סיון קלינגבייל
8
קרדיט: שחר פלד
סיון קלינגבייל
סיון קלינגבייל

"שלום, אני שחר. בן 22, סטודנט לרפואה שנה חמישית במסלול העתודה של צה"ל, לומד בפקולטה של האוניברסיטה העברית בבית החולים הדסה עין כרם. גדלתי והתחנכתי בכרמיאל, הבכור מבין שלושה אחים. כשהייתי בן 14 ההורים שלנו התגרשו ומאז חיינו עם אמא. מגיל 17 אני חי ולומד בירושלים".

"בשלב זה של הלימודים אני נמצא בסבבים במחלקות השונות של בית החולים, וספציפית עכשיו במחלקה האונקולוגית. חוץ מזה אני בזוגיות (כבר שנתיים!) עם מיכל ועובד בשתי עבודות: הטכנאי האחראי של מעבדת השינה בהדסה ועוזר רופא במיון האורתופדי של בית החולים שערי צדק. בזמן הפנוי שלי משתדל לעשות ספורט, לקרוא (לא רק רפואה) ולפעמים מצליח לכתוב שירים או מחשבות".

היום של שחר פלד הוא היום ה-138 בפרויקט "עוד 365 ימים בחיים של 365 אנשים"

06:40

השעון מצלצל. זה השעון של מיכל אבל כרגיל אני מתעורר ממנו ומעיר אותה. היא מדלגת מעלי החוצה מהמיטה ומתארגנת לה ללימודים. אני מחליט, אחרי התלבטות קצרה, לחזור לנמנם עד שיגיע צלצול השעון שלי.

07:19

נמאס לי לחכות בעיניים עצומות לשעון המעורר. אני קם מהמיטה ומתחיל את הבוקר. היום הלימודים מתחילים מאוחר.

07:40

אחרי התארגנות זריזה יוצא לתחנת האוטובוס. הולך לזו שרחוקה יותר מהדירה כדי להתעורר עם ההליכה. כובע על הראש ומתי כספי באוזניות. לפני שנתיים הבנתי שכדי לשרוד את השמש וכדי לא להתלונן כל יום שהקרקפת שלי נמסה, צריך להסתובב עם כובע. כן, אלה אננסים.

7
צילום: שחר פלד

07:59  

מגיע להדסה עין כרם. בית החולים הזה הוא כמו הבית השני שלי כבר כמעט חמש שנים. כמות החוויות שצברתי כאן עולה על כל דימיון (קשה להסביר את האינטנסיביות של הלימודים). רגע לפני הכניסה לפקולטה, עובר בחדר האוכל של הסטודנטים לקפה וטוסט. במסגרת מסלול העתודה אנחנו מקבלים מימון ללימודים, למגורים במעונות וגם לשתי ארוחות ביום. כל שנה נכנסים למסלול 60-70 סטודנטים. הוא זהה למסלול לימודי הרפואה באוניברסיטאות אך יש גם תכנים ייעודיים של חיל הרפואה והכשרות צבאיות בחופשות הקיץ.

6
צילום: שחר פלד

08:15

מגיע לחדר הסמינרים. בזמן שנותר עד לתחילת ההרצאות אתחיל להתכונן לסמינר על סרטן שד.

09:00  

סדנה ראשונה בנושא גנטיקה וביולוגיה מולקולרית. זה כיום התחום המרכזי בטיפול בסרטן.

10:30

אחרי שעה וחצי של מטחי שאלות כולנו מותשים, חלקנו מרוצים, וממשיכים לסדנה הבאה על סרטני שחלה.

5
צילום: שחר פלד

12:30

רץ למעבדת השינה לסדר משלוח ציוד ולבדוק שהכל כשורה. בתור הטכנאי האחראי, אני זה שאחראי להכשרה של הטכנאים, לוודא שהבדיקות הליליות עוברות בשלום וללא תקלות ולדאוג להיבטים הלוגיסטיים: מלאי הציוד וסידור העבודה. במעבדה עובדים בעיקר סטודנטים לרפואה ורופאי שינה וריאות מבית החולים ומהעיר.

13:00

ארוחת צהריים (שוב בחדר אוכל) יחד עם החברים ללימודים. משתדלים לצחוק ולהירגע אבל בדיוק בעוד רבע שעה כבר יתחיל השיעור הבא ברצף.

13:20  

שיעור ברדיו-ביולוגיה (גם אנחנו שומעים על זה בפעם הראשונה). כבר צהריים וחלקנו הלכו הביתה או לעבודה. השאר לומדים ומנסים לשמור על עירנות :)

14:50

נגמר השיעור ואיתו גם יום הלימודים. בעוד שעה אלך לעבודה ואז בינתיים אני צועד לחוות המחשבים של הפקולטה כדי להמשיך לעבוד על מצגות וסמינרים שצריך להכין. כמובן שהמטלה הזו לא יכולה להתבצע בלי קפה.

4
צילום: שחר פלד

15:05

מיכל סיימה גם היא את הלימודים להיום (היא שנה מתחתיי) וקפצה להגיד שלום. רגעים קטנים כאלה של ביחד בתוך היום האינטנסיבי ממש מאירים ומעוררים את הנשמה. בפעם הבאה שנתראה זה יהיה סביב חצות, כשאחזור מהמשמרת במיון.

15:20

שלוק מים, כובע על הראש ושוב אני בשמש. בדרך לתפוס אוטובוס לשערי צדק. עוזרי רופא במיון האורתופדי הם בעצם סטודנטים שמצטרפים לתורני המיון בשעות אחר הצהריים והערב, שהן בדרך כלל העמוסות ביותר. אנחנו מבצעים כמעט את כל הנדרש מרופא, פרט לחתימה על תרופות ומכתבי שחרור. אנו מבצעים רק את הטיפולים שאנו מורשים לעשות אחרי שלמדנו מהרופאים. מטרת העבודה כפולה: 1. הקלה בעומס בחדר המיון ובמחלקות בשעות הקשות. 2. חשיפה לעולם הקליני.

15:50  

הגעתי. כל הגוף רותח אחרי הליכה של שתי דקות מתחנת האוטובוס. מזל שאני בדרך להחליף למדים של בית חולים.

16:00  

נכנס למיון. המצב יחסית קטסטרופלי. יש 12 מטופלים על שני רופאים ושמונה מהם עוד לא ראו רופא. שניים נמצאים פה כבר יותר משעתיים. כולם קצרי רוח ובצדק. הצוות משתדל לווסת כמיטב יכולתו את העומס ולהעניק טיפול טוב ככל הניתן בסבלנות וברגישות.

19:10

אחרי מאמצים משותפים הצלחנו לשחרר הרבה מהמטופלים ולהרוויח קצת אוויר לנשימה. עוד מעט אלך לחטוף ארוחת ערב.

1
צילום: שחר פלד

20:30  

אל יתהלל חוגר כמפתח. עוד גל של עומס הגיע ורק כשכבר התחלתי לשמוע את הבטן מקרקרת, הצלחתי למצוא זמן לברוח להפסקת אוכל יזומה. כרגיל, לא מצליח להבין איך התורנים שנשארים כל הלילה מצליחים לעמוד בזה. אוכל ברבע שעה וחוזר לעניינים.

20:50  

חזרה במיון. בדרך כלל בשעה הזו אני מתחיל לספור את הדקות עד לסוף המשמרת. הגיעו עוד מטופלים, כולם כאובים ולחוצים. מצד שני, אין ייאוש בעולם כלל. מגייס כוחות וחיוכים.

23:00  

הסתיימה המשמרת. דיברתי עם התורן על המטופלים שקיבלתי והחלטנו על המשך הטיפולים לכולם. אורז את עצמי ובמעט הכוחות שנותרו הולך למלתחה להתלבש. צועד להר הרצל ומשם אקח את האוטובוס חזרה לדירה.

23:35  

נכנס לדירה שלי במעונות הסטודנטים. הלילה ישנים אצל מיכל (היא גרה בניין לידי) אז אני צריך להתארגן. בעיניים כמעט עצומות נכנס להתקלח ולהירגע מהיום. עוד קודם לכן מקבל טלפונים והודעות ממעבדת השינה, צריכים שם ייעוץ טכני.

3
צילום: שחר פלד

00:00

מגיע אל מיכל. היא עדיין לומדת לקראת בוחן. מסכימים יחד על סיום היום וכניסה למיטה. הולכים לישון.

רוצים גם אתם להשתתף, לתעד יום בחייכם ולהיות אחד או אחת מעוד 365 ימים בחייהם של 365 אנשים? פנו ל-sivan.klingbail@gmail.com

סיון קלינגבייל
סיון קלינגבייל |עוד 365 ימים

365 אנשים מתעדים כל אחד בנפרד יום אחד מחייהם. הבלוג מאפשר חשיפה לקריירות של אנשים אחרים, לאורח החיים של ישראלים ממקומות שונים ולדרכים המגוונות שבהן אנשים בוחרים לחיות.

אני סיון קלינגבייל, מגישה לשעבר בערוץ 10 וכיום עיתונאית עצמאית, כותבת ב"הארץ" וב"דה מרקר" ומנחה. מנסה כבר שנים להבין למה אנחנו קמים כל בוקר והולכים לעבודה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ