יום בחיי עופר כהן, כשהמטופלים אומרים "עזרת לי" אני מרגיש כמו סופרמן

אב לשניים, גר בחיפה, פסיכולוג חינוכי, יוצא לחל"ת של שנה ואך כך "נראה מה יהיה", לא עומד בפני השניצלים של כרמית, מת על משחקי שולחן

סיון קלינגבייל
סיון קלינגבייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
00
קרדיט: עופר כהן
סיון קלינגבייל
סיון קלינגבייל

"שמי עופר. נשוי לכרמית ואבא של מאיה (6) ויונתן (4). מתגורר בחיפה. עובד כפסיכולוג חינוכי בשתי חטיבות ביניים בעיר ובקליניקה פרטית עם ילדים, מבוגרים ומשפחות".

"אולי זה גיל 40 שנמצא מעבר לפינה, אולי זו מנגינת הנדודים המוכרת, אבל בשנה האחרונה אני מרגיש צורך בשינוי. הסתכלתי סביב וראיתי שעם האשה הכל טוב, שהילדים לא הולכים לשום מקום, אז כנראה שזה קשור לעבודה. לפני חודשיים הודעתי למנהלת שלי שאני לוקח חל"ת של שנה. היא הטילה וטו אבל התעקשתי וכיום אני כמעט שם, מרגיש עצמי צועד לקראת הלא נודע בלחץ והתרגשות".

היום של עופר כהן הוא היום ה-144 בפרויקט "עוד 365 ימים בחיים של 365 אנשים"

06:50

מתעורר מהקריאה השלישית של כרמית. אנחנו משתדלים לקום בשעה הזו כי אחר כך 15 דקות האיחור הקבוע שלי מתארכות עוד יותר. מסתכל בסיפוק בגינה שעשינו לפני כמה חודשים במרפסת. נזכר בשקי האדמה שעמדו שם לפני כן והשחיתו את הנוף. כיף להתעורר לכל הירוק הזה! קופץ למקלחת ומנסה לא לשמוע כשמבקשים ממני לסיים מהר.

12
צילום: עופר כהן

07:10

יוצא לאזור המטבח ומגלה שהילדים כבר ישובים מול הקורנפלקסים וכרמית מתקתקת סנדוויצ'ים. יש לי את האשה הכי מסודרת בעולם, לא ברור לי איך היא מצליחה לעשות את כל הדברים יחד, ולא, לא מדובר בגן הנשי הידוע. הפערים בינינו כל כך משמעותיים שהיא לפעמים מתעצבנת (ובצדק) על זה שאני מורח את הזמן. זה קצת מתאזן בימים שהיא יוצאת מוקדם ומשאירה לי לעשות הכל. באופן פלאי אלה הימים הכי קלים עבורי.

10
צילום: עופר כהן

היום כרמית השאירה לי לשים פירות ומים בתיקים. קלי קלות. כשהיא יוצאת לעבודה אני מסדר את הילדים, מנסה להיזכר אם למאיה יש חוג ספורט (אם היא תשכח את הנעליים שלה זה הסוף שלי. כל הנסיעה היא תייבב) וגוער בעצמי על זה ששוב פעם לא בישלתי שום דבר ואני צריך לבזבז זמן יקר על למצוא צהריים איפשהו. מוריד את הילדים במסגרות ונוסע לשירות הפסיכולוגי.

11
צילום: עופר כהן

08:13

חשבתי להפתיע את גדי ואילן, חבריי למשרד, אבל מסתבר שהם עוד לא הגיעו. יום רביעי הוא היום שבו אני נמצא בשתי חטיבות הביניים שלי, אבל היום אחת מהן נמצאת בטיול שנתי אז החלטתי לשרוץ קצת במשרד.

העבודה של פסיכולוגים חינוכיים כוללת ערימות של ניירת (אבחונים של ילדים עם בעיות שונות), חינוך מיוחד ושעות טיפול. למזלי, בשנתיים האחרונות אני כמעט שלא עושה אבחונים. מנצל את הזמן כדי לטלפן להורים של תלמידים שאני צריך לפגוש.

9
צילום: עופר כהן

10:22

נכנס לחטיבה ומתברר לי שבדיוק עורכים תרגיל היערכות לרעידות אדמה. אומר שלום למנהלת ולכמה חברים שהתנדבו לתפקידי חירום. התרגולים האלה  כבר קצת מתישים אותי. אחרי הפעם השלישית כבר מבינים בגדול את הנוהל ותחושת האדרנלין מתחלפת בשעמום. אני חולף על פני תלמידה שעושה עצמה פגועת הלם (האם היא במגמת תיאטרון? הצרחות שלה פשוט מחרישות אוזניים) ועושה דרכי לחדר היועצת. בדרך תופס את קרן, מורת השילוב, לשיחת מה נשמע.

8
צילום: עופר כהן

10:35

לאתי היועצת יש את החדר הכי מפנק בבית הספר. כל מי שמגיע מתכבד בעוגיות וכוס תה חם (הסוכר כבר בפנים, גם אם לא רצית). הגרגרנות הטבעית שלי משוחררת רסן, אבל למזלי כד העוגיות שמרכז השולחן מכיל הפעם ביסקוויטים פחות טעימים, אז אני מתאפק.

אתי מעדכנת אותי בסדר היום - שיחה עם הורים של נערות שאיימו בהתאבדות, בדיקה מול רמב"ם לגבי תוצאות אבחון פסיכיאטרי של נערה אחרת, שיחה עם הורים של נער שאמור להתחיל טיפול בקהילה או בקופת חולים, שיחה על הטיפול התרופתי לנער עם בעיות קשב, וגם: פגישת סיכום לקבוצה הטיפולית שלנו. בסך הכל נראה כמו יום די שגרתי.

בזמן שאנחנו מדברים, ילדים נכנסים ויוצאים, כמו תמיד, ואני מנסה לעשות לעצמי קצת סדר בראש. למרבה המזל שום דבר דרמטי לא קרה ואנחנו אפילו מצליחים לסיים את כל המשימות שהיו לנו, מה שלא קורה בדרך כלל. למפגש האחרון עם הקבוצה אני מגיע קצת עייף, אבל הילדים מצליחים להרים אותי כשהם שואלים אם נמשיך בשנה הבאה.

7
צילום: עופר כהן

15:16

בדרך הביתה אני מחליט לפנק את עצמי קצת בארוחה נורמלית במקום הפלאפל הרגיל. עוצר במסעדה ומזמין לעצמי מרק עם קובה מטוגן. בתקופה שהייתי "חצימחוני" זה היה אחד משני מאכלי הבשר היחידים שממש התקשיתי לעמוד בפניהם (השני היה השניצל של כרמית). בשלושת החודשים שחלפו מאז שוויתרתי על כל יומרה צמחונית אני מרגיש הרבה יותר טוב פיזית - יותר עירני ועם יותר אנרגיות - אבל נתקף מדי פעם הרהורי חרטה ממניעים אנימליסטיים.

6
צילום: עופר כהן

15:51

מגיע הביתה ממש על הקשקש. מכין קפה קר לעצמי וקנקן מים וכוסות עבור המטופלים. בעוד עשר דקות יגיע ילד לאבחון בשלות (בדיקת התאמה לכיתה א') ואחר כך יש לי עוד שני טיפולים. הקליניקה שלי נמצאת בבית וזה גורם לכל מיני מצבים מצחיקים ומאתגרים, בעיקר כששני הילדים שלי מתחילים לעשות מהומה. למרות זאת, מדהים אותי איך כל פעם מחדש אנשים שמגיעים לטיפול מצליחים לנתק את עצמם מכל מה שמסביב ולהתרכז במה שקורה. אני חושב שזה צורך פסיכולוגי חזק - אם היית חושב שהחדר של הפסיכולוג שלך לא סטרילי, איך היית יכול לספר בו סודות אינטימיים?

5
צילום: עופר כהן

אני מאוד אוהב את המטופלים שלי. עם חלקם אני ממש מרגיש כמו במפגש עם חברים טובים. מפתיע אותי בכל פעם מחדש כשהם מספרים לי שהצלחתי לעזור להם. אני אשכרה מרגיש כמו סופרמן ברגעים האלה ומקווה שהתחושה הזאת לא תיעלם או תישחק עם הזמן. בימים שאני עובד בקליניקה יש בי גם קצת חרטה על הזמן שמתפספס עם הילדים. אח שלי אמר לי לפני כמה חודשים משהו שמהדהד אצלי מאז: כשנולד לך ילד הוא בא עם סטופר יומי לזמן איכות, סטופר שמתאפס בכל יום מחדש.

16:50

בין פגישות. יש לי כמה דקות להירגע ולנוח. יוצא החוצה ופוגש את יונתן וסבא משחקים "חלומות" ויונתן כרגיל מנצח. הילד נהפך למפלצת של משחקים, יותר גרוע ממני אפילו. זה ממש מתגמל לראות אותו לומד חוקים חדשים מהר, אבל בגלל שהוא רק בן 4 הוא נוטה להיתפס על משחק ולהוציא לנו את הנשמה איתו. פעם זה היה "השועל החמקמק", אחר כך "המבוך הקסום" ועכשיו הגיע התור של "חלומות". אה, והוא גם שונא להפסיד, בדיוק כמוני.

4
צילום: עופר כהן

20:27

מסיים את העבודה, מצטרף לארוחת הערב ואז משחרר את ההורים של כרמית. הילדים כבר מקולחים ואכולים ככה שלא נשאר לי הרבה - סיפור ולמיטה. הם בתקופה טובה כרגע, נרדמים די בקלות ובלי יותר מדי בעיות. כדי לקדם למאיה את הקריאה אנחנו נותנים לה רבע שעה במיטה שלנו ובה היא יכולה לקרוא לבד ספרים. היא די נדלקה על הרעיון. בזמן הזה אני הולך להתקלח וכרמית מגיעה מהעבודה.

כשאנחנו מעולפים על הספה וצופים ב"ארץ נהדרת" אנחנו מחליפים רשמים מהיום. זה מרגיש יותר כמו פגישת עבודה משיחה עם בת זוג, אבל ככה הדברים נראים באמצע השבוע. את השיחות האינטימיות יותר אנחנו שומרים בדרך כלל לסופ"ש.

3
צילום: עופר כהן

21:34

בזמן שכרמית כובשת את הספה עם הכביסה המקופלת, אני מבצע נסיגה טקטית למטבח ומוציא משחק שולחן כדי להירגע. הגרסה החדשה של Spirit Island הגיעה והיום אני משחק בה בפעם הראשונה - מרגש! המשחק הזה פשוט מצוין בסולו. הוא כל כך טוב שאני בקושי משחק אותו עם קבוצת המשחקים שלי. למרות השעה אני מצליח לסיים בניצחון מוחץ (אמרתי לכם שאני תחרותי?)

2
צילום: עופר כהן

22:47

רגע לפני שאני הולך לישון, משחרר את הפינה שלי על הספה. עוד ניצחון קטן לכוחותינו.

רוצים גם אתם להשתתף, לתעד יום בחייכם ולהיות אחד או אחת מעוד 365 ימים בחייהם של 365 אנשים? פנו ל-sivan.klingbail@gmail.com

1
צילום: עופר כהן

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ