יום בחיי רות עפרי, התחתנתי עם תימני חכם ששר יפה - זו היתה סנסציה!

בת 92, גרה במושב אביגדור, אם לבן ובת, שכלה בן במלחמת יום כיפור, אוהבת כלבים אהבת נפש, מכורה לסדרות הטורקיות, משקיעה בטיפוח הגינה, קשה לדור המייסדים לראות איך הדברים השתנו כאן

סיון קלינגבייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
00
קרדיט: רות עופרי

"קוראים לי רות עפרי. אני בת 92 וגרה במושב אביגדור כ-70 שנה. אני גרה עם ג'ינסי, המטפלת שלי וחברתי הטובה, ועם ארצ'י הכלב השובב והאהוב שלי. בבית לידי גרים טלי בתי, בן זוגה זכי, והכלב הוגו. יש לי בן נוסף שגר בתל אביב עם אשתו ועם נכדתי האהובה גילי. בני הבכור, רני, נהרג כשמטוסו הופל במלחמת יום כיפור בסיני".

"מה שמחזיק אותי בחיים זו האופטימיות שלי והבחירה שלי להמשיך לחיות. נולדתי עוד בתקופת הבריטים, 20 שנה חייתי תחת המנדט, ואז קמה לשמחתנו מדינת ישראל. התחתנתי עם בחור תימני חכם ששר יפה. זו היתה סנסציה כי לא היו הרבה זוגות מעורבים. עברנו לאביגדור והייתי 'התאילנדית' הראשונה במושב. עבדתי ככוח עזר במשקים. קטפתי עגבניות ומלפפונים וגידלתי את שלושת ילדיי. החיים היו לא קלים. לא היה חשמל, לא היו כבישים, גרנו בצריף שסידרתי יפה. לא הרגשתי שחסר לי משהו. הייתי צעירה ואופטימית. היתה תחושה שאנחנו יוצרים במו ידינו מציאות חדשה".

היום של רות עפרי הוא היום ה-161 בפרויקט "עוד 365 ימים בחיים של 365 אנשים"

06:30

אני פוקחת עיניים ושומעת את הציפורים מצייצות מחוץ לביתי. מתמלאת מיד תחושה טובה. ארצ'י ישן לידי. מאז ילדותי אני אוהבת מאד כלבים ותמיד גידלתי כלבים. הכלב הוא החבר הכי טוב של האדם. שיא הנאמנות, שיא החביבות. את האהבה הזו הורשתי גם לילדיי.

מחוץ לביתי יש גינה יפה ומטופחת. אני מאד אוהבת אותה. לפעמים אני מצטערת שלא למדתי גינון. בעלי ז"ל ואני טיפחנו אותה והיום מי שמטפלת בה היא ג'ינסי.

11
צילום: רות עופרי
7
צילום: רות עופרי

07:30

ההסעה ל"בית המייסדים" מגיעה. אני נוסעת אליו שלוש פעמים בשבוע. הוא הוקם עבור המבוגרים של המועצה האזורית באר טוביה. לנהג שלנו קוראים צלאח והוא מרהט. הוא מכיר כל אחד מאיתנו ותמיד חביב ונעים מאוד.

10
צילום: רות עופרי

08:00

מגיעים למועדון. את פנינו מקבלות מטפלות שעושות עבודת קודש. אנחנו מבלים כאן עד 14:00. אוכלים ארוחת בוקר וארוחת צהריים ומשתתפים בפעילויות שונות - הרצאות, התעמלות, משחקים, ובעיקר להג עם החברות הטובות. אנחנו נוהגות לשבת סביב שולחן שהוא המבוקש ביותר במועדון. מדברות על ענייני דיומא, רכילויות וגם עניינים שברומו של עולם.

אנחנו מאוד מודאגות מהמצב הפוליטי בישראל וכואבות את ההידרדרות המוסרית. בשבילנו, דור המייסדים, קשה לראות שהדברים השתנו כל כך. קיווינו שהדורות הבאים לא יצטרכו עוד להילחם, שיהיה פה שקט, ושהארץ לא תבער כמו שקורה בימים אלה. בגילנו, מותר לנו להגיד את זה. אנחנו יודעות למה קיווינו כשהקמנו את המדינה.

8
צילום: רות עופרי

14:00

חוזרת מהמועדון והולכת לנוח. זה הזמן שבו אני קוראת ספרים. אני מאוד אוהבת לקרוא. הספר האחרון שקראתי והרשים אותי במיוחד הוא "נער האופניים" של אלי עמיר. זה ספר שמדגים איך בעזרת כוח רצון אפשר להגשים חלומות.

16:00

ג'ינסי מחכה לי עם כוס קפה. תנאי השירות בביתי מצוינים. ג'ינסי מטפלת בי ודואגת לי מאוד. בחודשים האחרונים התוודעתי לסדרות הטורקיות בטלוויזיה ואני מודה שהתמכרתי. לעתים כואבות לי כבר העיניים, אך קשה לי להתנתק. אני אוהבת את המשחק ואת הסיפור על יחסים משפחתיים ואהבות.

5
צילום: רות עופרי

17:30

זו השעה האהובה עליי. אני יוצאת ל"זולה" האהובה עליי בחצר. יושבת מתחת לעץ אלמוגן. על השולחן - הרדיו שלי ועיתון. הנוף שנשקף מהזולה יפהפה. ארצ'י והוגו מסתובבים לידי. בקצה הגינה שלי ניצבים שברי המטוס של רני. את השברים מסרו לנו חבריו. עד היום, 46 שנים אחרי שנהרג, באים חבריו לבקר אותי ביום הזיכרון.

4
צילום: רות עופרי
2
צילום: רות עופרי

זו השעה שבה מגיעה חברתי יעל צורן לבקר. אנחנו שותות יחד קפה ומפטפטות. אנחנו גרות באותו המושב והתחברנו. שתינו אלמנות ושתינו אוהבות כלבים אהבת נפש.

3
צילום: רות עופרי

21:00

נכנסת למיטה עם ספר ועם דפדפת שבה אני כותבת לפעמים מחשבות וזיכרונות. ארצ'י מתכרבל לצדי ונרדם מיד. לילה טוב.

רוצים גם אתם להשתתף, לתעד יום בחייכם ולהיות אחד או אחת מעוד 365 ימים בחייהם של 365 אנשים? פנו ל-sivan.klingbail@gmail.com

1
צילום: רות עופרי
סיון קלינגבייל

סיון קלינגבייל | עוד 365 ימים

365 אנשים מתעדים כל אחד בנפרד יום אחד מחייהם. הבלוג מאפשר חשיפה לקריירות של אנשים אחרים, לאורח החיים של ישראלים ממקומות שונים ולדרכים המגוונות שבהן אנשים בוחרים לחיות.

אני סיון קלינגבייל, מגישה לשעבר בערוץ 10 וכיום עיתונאית עצמאית, כותבת ב"הארץ" וב"דה מרקר" ומנחה. מנסה כבר שנים להבין למה אנחנו קמים כל בוקר והולכים לעבודה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ