שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

יום בחיי שרה ורשבסקי אוברמן, ביג דאטה זה ביג אוכל (וזו בעיה)

סיון קלינגבייל
סיון קלינגבייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
00
קרדיט: שרה ורשבסקי אוברמן
סיון קלינגבייל
סיון קלינגבייל

"שמי שרה ורשבסקי אוברמן. נשואה לדודי, קצין קרבי עד לא מזמן ועכשיו בעל חנות לירקות אורגניים בעין כרם, הנושא גם הוא (בשם הפמיניזם) את שם משפחתי. אני בת 46, אמא של יעלה ואורי וגרה בנחושה, יישוב קהילתי דתי בעמק האלה. עובדת מזה שנה וקצת כסמנכ"לית משאבי אנוש בחברת "אופטימל פלוס" שעוסקת בניתוח ביג דאטה לקווי יצור מורכבים.

היום של שרה ורשבסקי אוברמן הוא היום ה-163 בפרויקט "עוד 365 ימים בחיים של 365 אנשים"

05:30

השעון המעורר מציק ואני מגרדת את עצמי בקושי רב מהמיטה. דוחפת כביסה מלוכלכת למכונה, כלים למדיח ותבשיל כלשהו אל הכיריים. הבוקר מנסה את הקדירה היפנית החדשה. נראה מה ייצא...

9
צילום: שרה ורשבסקי אוברמן

06:00

האיש שנמצא אצלי במיטה עושה את עצמו ישן כדי להימנע מהמשימות שינחתו עליו ברגע שיפקח את העיניים. אני עובדת לאט, פוזלת אל הנוף ממרפסת המטבח ומפנטזת על לשבת בה בשבת עם העיתונים.

מתקלחת, מתלבשת, מכינה קפה לדרך, נשיקה לקטנה, בדיקת דופק ונשימה לגדולה (אבא שלה ינסה להעיר אותה, לי אין את הזמן הדרוש למשימה הכמעט בלתי אפשרית הזו) ויוצאת. הקטנה קוראת לי לחזור ומבקשת קוקו כדי לא להידבק בכינים. אבא לא עושה קוקו טוב.

נפרדת מהירוק והטבע של נחושה ועוברת לעוד יום על האספלט, בדרך לחולון. הנסיעה לבנייני עזריאלי לוקחת כשעה (כמעט תמיד אותו פקק בכביש 4). עבדתי בעבר בפתח תקווה, כך ששעה לכל כיוון ממש משמחת אותי.

09:00

מארחת הבוקר קבוצה קטנה מהמכון הטכנולוגי בחולון ומהמכון לחדשנות של ממשלת אוזבקיסטאן. מסבירה להם על המוצר שלנו ועורכת סיור במשרדים. הייתי בעבר מנהלת ייצור ותחזוקת מכונות בתעשיית השבבים למחצה, כך שאני מבינה היטב את הערך בפתרון שאנחנו מציעים.

שיעור היוגה השבועי בקפיטריה בדיוק הסתיים וכולם מתכנסים לארוחת בוקר ספונטנית. האוזבקים שואלים לא מעט שאלות, מצלמים בלי סוף ונשמטת להם הלסת מהאוכל ומהאווירה. זה המקום לציין כי האוכל פה טוב, יותר מדי טוב. הבגדים מתפוצצים עלי מאז שאני פה. מחליטה שהבוקר לא אגע בלחם הטעים ששלום הביא מהמאפייה הסמוכה וגם לא בעוגת היום הולדת שעומדת על השיש או בשוקולד שהגיע מארץ רחוקה. אחר הצהריים, כל ההחלטות האלו יתפוגגו כלא היו. כרמית, שנמצאת בחברה מיום הקמתה, כבר תדאג שאמשיך להשמין.

5
צילום: שרה ורשבסקי אוברמן
8
צילום: שרה ורשבסקי אוברמן

נפרדת מהאוזבקים ופונה לשגרת היום. מציצה בוואטסאפ. עשרות שיחות מתנהלות בלעדיי הבוקר. שכנה מהקבוצה של הרחוב (שמה "למי יש פירורי לחם") מבקשת שמישהו ילך להעיר את הבת שלה, מישהו אחר מחפש בוסטר ושלישי שואל מי יוכל לקבל עבורו חבילה. בקבוצה של ילדי כיתה א' מתארגנים על הסעות ליום ההולדת של ילד מיישוב סמוך ובקבוצה של כיתה ו' מתקיים דיון סוער לגבי טלפונים ניידים. ביישוב שלנו למרבית הילדים אין טלפון נייד עד המעבר לחטיבת הביניים. אחת המשפחות מציעה לדחות את העניין באופן קולקטיבי לכיתה ט' והדעות חלוקות. אני מדמיינת מקצוע חדש "קורא/ת ועונה להודעות וואטסאפ".

6
צילום: שרה ורשבסקי אוברמן

רצה לפגישה ומחליטה לשאול את דעתה של הבת הגדולה על הטלפונים כשאפגוש אותה הערב.

10:30

וידאו קונפרנס עם ראומה ואורית. עוברת איתן על התכנים שהן הכינו לנו עבור תוכנית פיתוח מנהלים. הם נראים ממש טוב ואני מאד מרוצה. בחודשים האחרונים השקעתי לא מעט זמן ומשאבים לתוכניות פיתוח אישיות למפתחים ועכשיו אני עוברת להתמקד במנהלים ורוצה שהם יתנסו במנטורינג.

11:30

פגישה טלפונית עם נציג Linkedin מאירלנד. קנינו לכל העובדים שלנו רשיונות לפלטפורמת הלמידה שלהם ואני עוברת איתם על המספרים. בודקים כמה משתמשים בפועל, איזה תכנים מעניינים אותם ומה עוד ניתן להציע לעובדים.

12:30

פגישה עם רפאל, סוכן ביטוח הבריאות. מורן והילה ממחלקת מהכספים מבקשות ממנו לשפר את תנאי הפוליסה מבלי לעלות את המחיר. הוא לקח את האתגר ונראה עם מה יחזור בפגישה הבאה.

14:00

אני גוועת. שכחתי להזמין ארוחת צהריים, אז אני קוראת למיכל מנהלת הגיוסים ואנחנו יורדות לאכול חומוס. בעוד אנו בולסות (יותר נכון, אני בולסת ומיכל מנקרת), היא מפגיזה אותי בכל התוכניות שלה ל-Happy Hour. בין המטלות מיכל תמיד מוצאת זמן לתחביב מרכזי: אוכל ושוקולד. היא עצמה לא אוכלת אלא דואגת להאביס את כולנו. השותפה שלה לפשע היא אדר שמקדישה שעות מחשבה ועשייה רבות כדי שיהיה פה שווה.

4
צילום: שרה ורשבסקי אוברמן

15:30

שיחת טלפון מהבנות. "כן, אנחנו בסדר", "לא, אבא לא בבית", "כן, אכלנו" (התבשיל יצא ככה ככה, חסר מלח). "מתי את באה אימוש? למה כל כך מאוחר? מתי כבר תגיעי מוקדם? אין מצב שאנחנו מסדרות את הבית. יעלה מציקה לי/ אכלה לי/ לקחה לי".

16:00

ישיבת צוות משאבי אנוש. אצלנו בחולון 16:00, אצל ג'ודי מסאן חוזה 06:00 ואצל קלאודיה מסינגפור 22:00. מאתגר. עוברות על תמונת המצב בכל מדינה שבה יש לנו עובדים, על התוכניות הקרובות וחושבות יחד איך לקיים אירוע קיץ ל-250 עובדים שמפוזרים בכל כך הרבה מקומות בעולם.

17:00

ישיבת ההנהלה השבועית. עוברים על המספרים, סטטוס לקוחות, מתווכחים, צוחקים, מחליטים ובעיקר מתקדמים קדימה.

19:30

יוצאת הביתה. מוודאת בטלפון שהבנות בסדר. דודי מבקש שאאסוף ארגז נבטים בנתיב הל"ה. מחזירה צלצול לכל מיני מספרים שהתקשרו במהלך היום. "לא, אני לא מעוניינת לקנות/למכור/לשמוע על המבצע שאני חייבת לקחת בדקות הקרובות כי הוא נסגר". מכר מן העבר מבקש שאכין אותו לראיון עבודה וחברה מהשירות הצבאי שואלת מתי כבר נפגש לקפה (בפנסיה?).

20:30

קופצת לחצר של שי ודגנית שגרים באזור הוותיק של היישוב. דגנית, חברה טובה שעובדת בחברת תרופות, היא הבשלנית הכי טובה, עם הבית הכי יפה והחצר הכי שווה. "הדשא של השכן תמיד ירוק יותר", זה לגמרי אצלה. הערב יש בחצר שלהם הופעה. כשגרים במקום כמו נחושה, צריך להביא את העיר הגדולה הביתה כי לנסוע לבלות במקום נורמלי לוקח לפחות שעה. מחליטה לוותר על ההופעה כדי להספיק להגיד לילה טוב לבנות.

3
צילום: שרה ורשבסקי אוברמן

20:45

נכנסת הביתה עם ארגז נבטים ושמה במזוודה של דודי. הבית דביק, ריח של שוקולד, בלאגן. קצת מרגיש כאילו גדוד של גולני בילה פה את היום. מוצאת שתי ילדות מתוקות אחרי מקלחת וארוחת ערב. "מה אכלתן? עדיף שלא תדעי, משהו שאבא הכין ואת לא מרשה". אני מהמרת על נקניקיות. יושבות לדבר. מעניין אותן לדעת איך היה היום בעבודה. "הייתי בישיבות", אני אומרת. "על מה דיברתם?" הן שואלות. לכי תסבירי את זה עכשיו.

2
צילום: שרה ורשבסקי אוברמן

מתעלמת מהבלאגן. אין לי כוח. אולי בבוקר. דודי שם כלים במדיח ואני לא מתאפקת ומשנה את הסדר. אין סיכוי שהצלחות יתנקו כשהן צמודות זו לזו. 20 שנות נישואין ועדיין לא מצליחים להסכים על השיטה הנכונה להנחת כלים במדיח.

1
צילום: שרה ורשבסקי אוברמן

קוראת סיפור עם אורי. עמוד היא ועמוד אני. יעלה יורדת לחדר שלה ואני נזכרת שלא שוחחנו על עניין הטלפון. אולי מחר. יורדת להגיד לה לילה טוב ומגלה שהיא קיפלה כמעט את כל הכביסה הנקייה. ככה סתם, מבלי שביקשתי. אושר בהתגלמותו.

21:30

שיחה עם שרון, מנהל אמריקאי שרוצה להתייעץ לגבי אחד מהעובדים שלו. פותחת מחשב ועונה על כמה מיילים. מוצאת את עצמי עדיין על המחשב כעבור שעתיים. קונה, מארגנת, קובעת תורים, מתכתבת עם הורים, עם האחים לגבי הניתוח של אבא, עם ג'ודי לגבי העובדים בארה"ב. מבקשת מדודי ללכת מחר לקניות: יעלה ואורי רוצות להכין פחזניות.

23:50

דודי מכין לי קפה מתחשב בספל ספציפי, עם החלב שאני אוהבת, בגובה המדויק ובטמפרטורה המושלמת. כמעט כל ההפרעות שלי מתגלמות בכוס אחת של קפה. אין טלוויזיה בבית כבר שנים רבות. אבל מאז שנטפליקס ושירותי דומים זה מרגיש כאילו יש.

פרק וזהו. אני מנקרת תוך כדי. גמורה. סוגרת מעגל ונפגשת שוב עם מכונת הכביסה.

רוצים גם אתם להשתתף, לתעד יום בחייכם ולהיות אחד או אחת מעוד 365 ימים בחייהם של 365 אנשים? פנו ל-sivan.klingbail@gmail.com

סיון קלינגבייל
סיון קלינגבייל |עוד 365 ימים

365 אנשים מתעדים כל אחד בנפרד יום אחד מחייהם. הבלוג מאפשר חשיפה לקריירות של אנשים אחרים, לאורח החיים של ישראלים ממקומות שונים ולדרכים המגוונות שבהן אנשים בוחרים לחיות.

אני סיון קלינגבייל, מגישה לשעבר בערוץ 10 וכיום עיתונאית עצמאית, כותבת ב"הארץ" וב"דה מרקר" ומנחה. מנסה כבר שנים להבין למה אנחנו קמים כל בוקר והולכים לעבודה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ