יום בחיי דניאל לבנון, בפרסומת של ש"ס גילמתי תל אביבי מניאק

בן 31, בזוגיות, דירקטור שיווק בחברת היי-טק אך עדיין רוקד טנגו עם המחשבה להיות שחקן, מסוכסך עם השכנה מהוועד (אך סימני שלום באופק), חסר סבלנות, מריץ 20 פרויקטים במקביל

סיון קלינגבייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
00
קרדיט: דניאל לבנון

"אני דניאל לבנון. בן 31, גר בתל אביב, בזוגיות, דירקטור שיווק בחברת היי-טק. אולי אתם זוכרים אותי כי בעבר גילמתי דמות של דתי חמוד בסדרה 'שלטון הצללים' (איכשהו תמיד הופכים אותי לדתי) וגילמתי גם תל אביבי מניאק בפרסומת של ש"ס. הייתי זמר ג'אם סשנים באירופה, היתה לי תערוכת פורטרטים דיגיטליים, יש לי שני ספרים כתובים שאף אחד לא רוצה לפרסם ו-20 פרויקטים שרצים במקביל ואני לא מצליח לסיים. תמיד יש משהו לעשות, ואם אפשר, אז שיקרה מהר, כי אין לי סבלנות".

היום של דניאל לבנון הוא היום ה-191 בפרויקט "עוד 365 ימים בחיים של 365 אנשים"

08:22

אני לא אוהב להתעורר בבוקר. היום ספציפית קמתי בסערת רגשות כי הקמפיינים שהוצאנו לדרך לפני שבועיים לא מביאים את התוצאות שחשבתי שיביאו. אין לי טקסי בוקר מפרכים. משתדל לזכור לצחצח שיניים, לשים מכנסיים ואת המטען של המחשב בתיק. תופס את הקורקינט ויוצא מהבית.

10
צילום: דניאל לבנון

08:31

תמונת ביוטי של הקורקינט שלי מול המעלית. השכנה המטורפת מהוועד צורחת עליי שלא ארד ואעלה איתו במעלית. אני מבין שאין היגיון במה שהיא אומרת ובכל זאת צורח עליה חזרה שזה בדיוק מה שאעשה כל יום, פעמיים ביום ואפילו שלוש. היא צורחת עוד יותר חזק שאעלה ברגל. הפעם אני בוחר להתעלם ויוצא לדרום תל אביב באדרנלין גבוה. בעשר דקות הבאות, בעודי רוכב, ארגיש את שלוות הנפש הגדולה ביותר שארגיש כל היום. ככה זה בדרך כלל. אין כמו לרכוב על הקורקינט הדבילי שלי.

9
צילום: דניאל לבנון

10:30

לפני התמונה הזאת עשינו פגישה צוות. לא התכוננתי, ידעתי בדיוק מה אני רוצה. חרדת המוות שלי מהקמפיינים שלא רצים טוב... יש הקלקות, אין לידים. הגענו למסקנה שצריך עמודי נחיתה חדשים, עוד פעם. הסתנכרנו על קופי ועל העיצובים. החבר׳ה מכירים את התרגיל וככה אני אוהב לראות אותם, עם נחישות שיא מול המסך. הגעתי לשיווק מעיצוב וגיליתי שאני יכול להצליח גם בתחום הניהול העסקי.

8
צילום: דניאל לבנון

11:47

וואטסאפ מהסוכנת שלי: "מאמי דחוף תצלם לי אודישן". למה היא קוראת לי מאמי כל הזמן? הרהרתי במחשבה הזו עד שלפתע קלטתי שהאודישן ביידיש. לא, אין מצב שאני עושה את זה... איך אלמד יידיש עכשיו... טוב, אתעסק בזה אחר כך. מזכיר לעצמי שזאת הבלחה מהעולם שפעם היה לי מאד חשוב להיות חלק ממנו. בכל זאת, אני עדיין רוקד טנגו עם המחשבה שאהיה שחקן.

7
צילום: דניאל לבנון

13:11

יוצא מהמשרד לאכול צהריים עם אבא שלי. הוא גר במושב צופית והגיע לתל אביב לפגישה. הוא על בירה, אני על קולה. מספר לו על ספר ילדים שהחלטתי להפיק עם זוגתי. היא תכתוב, אני אאייר. "אתה עוד תראה", אני אומר לו, "אנחנו נעשה מזה מיליונים". שני חבר׳ה מהמשרד נכנסים למסעדה ואני מכיר אותם לאבא שלי. אחר כך הם אמרו לי שהוא נראה כמו שחקן טניס. הם פשוט לא ראו אותו בחליפה.

6
צילום: דניאל לבנון

14:07

נכנס שוב למשרד ועולה על מקטורן. אנחנו מצלמים סדרת רשת שהיא חלק ממהלך שיווקי שאנחנו עושים בחברה. מצאתי כוכב אנגלי שיככב לצדי: ג׳יימס הירשפילד. הוא עלה מלונדון, היה דוגמן של "הוגו בוס" אבל התגייס לצה"ל. אני לא חושב שהוא דמיין שיסיים איתי בסדרת רשת שיווקית.

זה החלק הכי כיפי ביום. התסריטים שלי קמים לתחייה. בסוף התסריט הראשון אני מפתיע את ג׳יימס עם שורה מאולתרת. הוא נקרע מצחוק, מתעשת, ומגיב בצורה מושלמת. מסיים צילומים ורץ לפרוק חומרים.

5
צילום: דניאל לבנון

17:15

עוד לא סיימתי ואני בהתלהבות שיא מהתוצר. מגבש קהל במשרד לצפייה ראשונית. אנחנו נקרעים מצחוק ומחלקים כיפים אחד לשני.

מכאן אני רץ לתת ביקורת לעיצובים החדשים לעמודי הנחיתה. אני לא מרוצה מכלום. טל המעצבת ואני מיואשים. אני אומר לה את כל האמת בפנים. אין לי פתרון קסם לזה כרגע. המוח שלי שחוק. "מה עם טמפלט", היא שואלת? רעיון טוב! נסגרים על טמפלט תוך חמש דקות וסוף היום נראה ורוד.

4
צילום: דניאל לבנון

18:45

עומד עם הקורקינט בפתח המעלית. הדלת נפתחת ומולי עומדת ההיא מהוועד. אני נדרך לקראת הצעקות. היא אומרת שלום ואני נכנס עם הקורקינט למעלית. אין צעקות, אין כלום, לא יאומן. בבית אני מחליט לתרגל את היידיש וחוזר פעם אחר פעם אחרי ההקלטה. דפיקה בדלת. מסתבר ששומעים אותי בכל חדר המדרגות.

זוגתי המיוחסת לא מוכנה להצטלם ליום בחיי, אז הנה תמונה מבוימת שלי במרפסת ליד עציצים שלא אני שתלתי.

3
צילום: דניאל לבנון

19:45

בדרך לאביב הבמאי. לפני חודשיים צילמנו קליפ לשיר שאני מנסה להוציא. כל יום אני שולח לו הודעה קולית מתחנחנת לשאול אם הוא ישב על זה קצת לאחרונה. ככה זה כשעובדים בחינם...

אוטובוס, פתח תקוה, קורקינט, פחד מוות מהכלב הענק שלו שתמיד מחליט שאני מסיג גבול. מתיישבים על הקליפ, אני אומר לו שיזוז ויתן לי רגע, הוא אומר לי לזוז ולתת לו רגע. ככה זה הולך. בסוף משהו ייצא.

2
צילום: דניאל לבנון

23:29

בבית. דוחף קצת עבודה על האילוסטרציות לספר ילדים כי אנחנו חיים בעולם מחובר ואין זמן לבזבז. ובכלל, עוד מעט אני אכנס לאיזה דאון ולא יבוא לי לעשות כלום, אז חייבים לנצל את האנרגיות האלה עד תום.

1
צילום: דניאל לבנון

אחר כך אני מכריח את עצמי לצחצח שיניים. מסתכל במראה - מה זה החיים האלה בכלל? בשביל מה לעשות את כל זה? לא עדיף לראות נטפליקס? האם אי פעם נסיים את הקליפ? האם למישהו זה יהיה אכפת בכלל? הספר! חייבים לעשות את הספר! והקמפיינים? אין לי כוח לחשוב על הקמפיינים עכשיו. מזל שאפשר לחבק את האשה בלילה. איזה יפה היא כשהיא ישנה.... וגם מצחיקה וחכמה. פאק, אולי יותר ממני?

רוצים גם אתם להשתתף, לתעד יום בחייכם ולהיות אחד או אחת מעוד 365 ימים בחייהם של 365 אנשים? פנו ל-sivan.klingbail@gmail.com

סיון קלינגבייל

סיון קלינגבייל | עוד 365 ימים

365 אנשים מתעדים כל אחד בנפרד יום אחד מחייהם. הבלוג מאפשר חשיפה לקריירות של אנשים אחרים, לאורח החיים של ישראלים ממקומות שונים ולדרכים המגוונות שבהן אנשים בוחרים לחיות.

אני סיון קלינגבייל, מגישה לשעבר בערוץ 10 וכיום עיתונאית עצמאית, כותבת ב"הארץ" וב"דה מרקר" ומנחה. מנסה כבר שנים להבין למה אנחנו קמים כל בוקר והולכים לעבודה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ